ילד מיוחד שלי - הבלוג של מושקי לנדאו: שֶׁבֶת אימהות גם יחד

כשיש ערב של אימהות לילדים מיוחדים, אני לא בודקת מה התכנית. כן, התכנית והמרצות מהוות נדבך חשוב בערב, אך לא זה מה שגורם לי להחליט האם לצאת או להישאר בבית.

***

דלת חדר הרופאה נפתחה, וסוף סוף תורי עם שניאור הגיע. הרמתי מבט ומיד נתקלתי בה. אישה בשנות השלושים המוקדמות לחייה, חב"דניקית , מחזיקה חזק ילד כבן שש.

לא הייתי צריכה הרבה זמן כדי להבין שמדובר בילד עם צרכים מיוחדים. עם השנים כבר 'פיתחתי' את היכולת הזאת לזהות סביבי ילדים מיוחדים נוספים. היא התיישבה איתו על הכורסה לידי ונראתה מאוד מבולבלת.

בדקות הבודדות עד שהרופאה זימנה אותנו להיכנס, הספקנו לשוחח מעט. רבקה, כך שמה, התגלתה כאשת שיחה מעניינת, ושיתפה אותי מעט באתגרים הרבים שמזמן לה בנה המאובחן באוטיזם.

רגע לפני שנפרדנו, הזמנתי אותה לבוא לערב אימהות הקרוב שמארגנת עמותת 'יד לילד המיוחד' לרגל חג השבועות. היא רשמה את התאריך, אך לא היה נראה שהיא באמת מתכוונת להגיע לערב.

***

בעולמה של אמא לילד עם צרכים מיוחדים, הרבה דברים שגרתיים נראים אחרת לגמרי, עם משמעות שונה וייחודית. דוגמאות לא חסרות, אך דוגמה אחת בולטת היא ערבי האימהות המתקיימים מפעם לפעם.

כשאני יוצאת לערב נשים רגיל, אני תמיד בודקת מה מחכה לי. מי תדבר בערב, מה תהיה התכנית, והאם תהיה גם תכנית אומנותית כמו סרט או הצגה. לאף אמא לא קל לצאת בערב מהבית, וכל יציאה כזאת צריכה להצדיק את עצמה לגמרי.

אבל כשיש ערב של אימהות לילדים מיוחדים, אני לא בודקת מה התכנית. כן, התכנית והמרצות מהוות נדבך חשוב בערב, אך לא זה מה שגורם לי להחליט האם לצאת או להישאר בבית.

בערב כזה, האימהות הן המרכז. הישיבה ביחד, השיתוף ההדדי, וההרגשה שיש כאן מי שמבינה אותך – הן אלה שהופכות כל ערב כזה למוצלח, עם טעם של עוד. כל אמא לילד מיוחד מקבלת כוחות מיוחדים, אז תארנה לכן מה קורה כשכל כך הרבה אימהות כאלו מתאספות יחד.

ותחושת הביחד הזאת נותנת כוחות להמשיך הלאה. להתגבר על עוד קושי, לעקוף עוד מחסום. הידיעה הזאת שאני לא לבד, שיש עוד נשים בדיוק כמוני, שיש את מי לשתף ועם מי להתייעץ במידת הצורך.

כל ערב כזה הוא הטענה מחדש של המצברים, עד לפעם הבאה.

***

קצת לפני הערב האחרון, השתתפתי בערב של אימהות שלא מאנ"ש. הגעתי לערב על תקן אורחת, ושיתפתי את האימהות בזווית שלי ובסיפורים על חיי כאמא לילד מיוחד.

דווקא לערב הזה הייתה לי התלבטות מאוד גדולה האם ללכת. זה היה אחרי יום עמוס ביותר, וממש הגעתי לשם עם הכוחות האחרונים שלי. אבל משהו בפנים הנחה אותי לא לוותר ולעשות את המאמץ הזה.

ובאמת, הנשים שבאו נהנו מאוד לשמחתי. עם חלקן גם הצטלמתי בסיום הערב, ונפרדנו לשלום.

שבוע לאחר מכן, התקיים הערב של עמותת 'יד לילד המיוחד'. בשלב מסוים נכנסה אשה שמשכה את תשומת לבי. ניסיתי להיזכר מאיפה אני מכירה אותה. הסקרנות שלי לא נמשכה זמן רב, כי היא תיכף נגשה אליי עם חיוך גדול והציגה את עצמה. 'היי, אני רבקה, נפגשנו אז במחלקה...'.

שמחתי מאוד שהיא באה, ושיתפתי אותה בתחושתי שהיא רשמה אז את התאריך רק מתוך נימוס. התשובה שלה הפתיעה אותי: 'האמת, כשרשמתי את התאריך לא חשבתי להגיע. אבל לפני כמה ימים, הגננת של הבן שלי -בעצמה אמא לילד מיוחד- סיפרה לי שהשתתפה בערב אימהות ומאוד נהנתה. היא הראתה לי תמונות מהערב, וראיתי אותך באחת התמונות. הרגשתי שזה סימן בשבילי, ולמרות שלא היה לי קל לצאת מהבית, הגעתי הנה כפי שאת רואה...'

קישורים:
הבלוג של מושקי

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!