הפוסקים דנו: האם לברך "הגומל" לאחר קריסת האולם?

קריסת אולם האירועים 'שירת ירושלים' לפני כשבוע עדיין בכותרות. כזכור, בעיצומה של החתונה הבחינו כמה מהנוכחים שהקיר והתקרה נעים ומטים ליפול, ומיד השמיעו קול זעקה - כל המשתתפים יצאו מיד מן האולם, ותקרת האולם העשויה גבס קרסה במקומה.

בקרב פוסקי ההלכה נשאלה השאלה האם המשתתפים בשמחה צריכים לברך ברכת הגומל על ההצלה שהיתה להם מן הסכנה או לאו. הדיין הגאון רבי שמאי גרוס אמר שעיקר שאלה זו תלוי במחלוקת שהביא השולחן ערוך האם הודאה הוא דוקא על הארבעה הנזכרים בגמרא במסכת ברכות או על כל מי שנעשה לו נס.

בלשון השולחן ערוך מובא "הני ארבעה לאו דווקא, דה"ה למי שנעשה לו נס, כגון שנפל עליו כותל, או ניצול מדריסת שור ונגיחותיו, או שעמד עליו בעיר אריה לטורפו, או אם גנבים באו לו אם שודדי לילה וניצול מהם וכל כיוצא בזה, כולם צריכים לברך הגומל. וי"א שאין מברכין הגומל אלא הני ארבעה דוקא", מכל מקום פסק הרב גרוס טוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות.

ועוד אמר הגר"ש גרוס, דמכיון שהנס אירע בעזרת הנשים, א"כ הדבר תלוי בחילוקי המנהגים אודות ברכת הגומל לנשים, שיש נוהגים שנשים אינן מברכות כלל הגומל אף אחרי לידה וכדו', דמכיון שברכת הגומל נאמרת בפני עשרה דוקא, אשה לא רגילה לברך בפני עשרה אנשים.

ויש נוהגים שבעת שמתקבצים עשרה אנשים מבני המשפחה האשה מברכת בפניהם ברכת הגומל, ולפי מנהגם גם בנידון כאן לכאורה תוכל האשה לברך בפני עשרה אנשים. אלא עדיין יש לדון האם במקרה זה נחשב הדבר שכבר היו במצב סכנה וניצולו ממנה, או שהיו קרובים לבוא לידי סכנה, ולבסוף לא באו לכלל סכנה, שהרי נמלטו כולן החוצה לפני קריסת התקרה, ונמצא שלא היו במצב סכנה שראוי לברך עליו כלל. ולכן הראוי שגם הנוהגות לברך הגומל תברכנה בלא שם ומלכות. וכן הורו הגאונים רבי נפתלי נוסבוים ורבי יעקב מאיר שטרן.

הדיין הגרי"מ שטרן אף ביאר שמי שישב בצד קיר וקם והלך משם ותיכף כשהתרחק מהקיר נפל הקיר, אינו מברך ברכת הגומל שהרי לא היה בסכנה, ודוקא מי שכבר נפל הקיר עליו וניצול ממנו צריך לברך. וכך בנידון דידן שיצאו קודם נפילת התקרה לא נתחייבו בברכת הגומל כלל.

ואילו הדיין הגאון רבי מנחם מנדל שפרן אמר שבמקרה זה היתה סכנה בפועל, ואף על פי שרק תקרת הגבס היא זו שקרסה, הרי ביחד עם תקרת גבס נופלות חתיכות ברזל התומכות את הגבס, וכל חתיכת ברזל הנופלת יש בה סכנה גדולה, ומי שהיה במקום בשעה שנפלה בו חתיכת ברזל, חשיב שהיה במצב סכנה וניצול ממנה.

הגר"ש גרוס אף נשאל לאחרונה על אדם שנסע ברכב ללא רישיון נהיגה, ובדרך התהפכה המכונית והיה בסכנה גדולה וניצול ממנה, דמכל מקום אין לו לברך ברכת הגומל מכיון שהוא הכניס את עצמו למצב סכנה בזה שנהג ברכב ללא רישיון נהיגה. וכתבו פוסקי דורינו ה"ה המנחת יצחק והליכות שלמה שמי שהכניס את עצמו מדעת לסכנה אינו מברך הגומל, ומקור דבריהם בשערי תשובה והנוסעים עמו ברכב, אם לא ידעו שאין לו רישיון נהיגה צריכים לברך הגומל, שהרי לא הכניסו את עצמם מדעת לסכנה, אבל אם ידעו שאין לו רישיון נהיגה יתכן שגם הם אינם יכולים לברך ברכת הגומל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!