אנחנו והרפורמים: כך משיבים למערערים אחר התורה

אז הסיפור עם מתווה הכותל והרפורמים. סיפור שמספר את סיפורו הכואב של עמנו שעבר טלטלות לא פשוטות במאות האחרונות: משכילים, רפורמים, קונסרבטיבים, ציונות חילונית... כמה טלטלות, כמה ניתוחים כואבים. זה בכלל לא פשוט. איבדנו חלקים גדולים מאומתנו. ההתבוללות במוסד הרפורמי היא גדולה ועצומה, בין 50 ל80 אחוז מהם מתבוללים בנישואי תערובת, שזה אומר מבחינת אמונתנו, שחלקם הגדול מביאים דור שאינם יהודים כלל. הם רוצים לקבל הכרה רשמית וגוף עצמאי מוכר בכותל המערבי, ואנחנו לא רוצים לתת להם במה והכרה זו, בגלל שעברנו מספיק בהיסטוריה של עמנו. לא רוצים לתת הכרה לגוף שמסכן את יהדותנו. אז לפני שבוע זה בוטל, המתווה שהותווה בשבילם, אחרי שהיהדות החרדית יצאה למלחמה לשם כך, ועכשיו יש בלגן גדול בכל העולם. מה שבוטל בסך הכל זה ההכרה הרשמית בזרם הרפורמי כזרם רשמי ומוכר. היהדות החרדית אמרה לא. היהדות החרדית אמרתי? אממ.. לא יודע. מי בעצם התחיל את הבלגן? אומרים שהתקשורת החרדית. כלומר, הממסד הרבני פחות פחד מזה, כמו שפחדו מכך הרבה גורמים בתקשורת החרדית, הלא ממוסדת, דהיינו: לא העיתונות הרשמית אלא אתרי האינטרנט. וגם כמה ארגונים חרדל״ים. ואחריהם כולם, כלומר גם חברי הכנסת המייצגים את דעת שולחיהם, גדולי ישראל, שבתחילת המאבק דווקא כן היו נכונים לשמוע פשרה כלשהיא, הם שמעו והבינו שהעם איננו מסכים, והצטרפו אף הם אל המאבק. מה שיישאר בסוף אינני יודע, אבל מה שבטוח הוא שאנחנו, לעולם לא ניתן באמת הכרה לזרם כזה.

אז מה זה בדיוק רפורמים, למה אנחנו מפחדים כל כך מהרפורמיות, ואיך זה יתכן שדווקא התקשורת הלא רשמית, זו שחושבת בדרך כלל יותר ליברלית, היא זו שהתחילה הפעם עם ההתנגדות. מי שהבחין אולי לראשונה בזה שההפיכה קרתה דווקא מכיוון התקשורת הלא ממסדית, זהו ד״ר אבישי בן חיים, כתב ופרשן לענייני חרדים, בערוץ 10. בראיון לתקשורת הוא טען שהסיבה להתקפה התקשורתית - חרדית, היא בגלל ריק אידיאולוגי שחשים רבים מהחרדים החדשים הללו, אחרי שהם כבר לא מזדהים עם החרדיות הממוסדת והמוכרת, זו שהאידיאולוגיה שלה היא הערצת חברת הלומדים, הערצת שלטון הרבנים וה׳גדולים׳, והערצת הבידול המוחלט מהעולם. ברגע שאין להם על מה להילחם כאידיאולוגיה, אזי הם החליטו להילחם מול החילונים על סוגיות כמו השבת, הגיור, ומתווה הכותל הרפורמי. כך הם גם מרגישים נלחמים על משהו ולא ריקים אידיאולוגית. כך, לדברי אבישי, הם בונים זהות מסוימת, זהות שלפחות לוחמת עם החילונים על דברים, למרות שהממסד עצמו לא ראה בהתחלה את הצורך במלחמות אלו.

טוב, אז הוא הלך ׳לשיטתו׳, אבישי. מי שמכיר, הסדרה הידועה שלו הסעירה לפני חצי שנה את הרשת ואת המגזר החרדי, סדרת ״חרדים - ההתפרקות״. שם הוא טען ששלושת המאפיינים של החרדיות, שהם ׳שלטון המרנים׳, ׳חברת הלומדים׳ השולטת ונערצת בבלעדיות, ו׳חומות הבידול׳ המוחלט מהעולם ומהרשת הגלובאלית, מתפרקים בשנים האחרונות, ולכן גם החברה החרדית כולה מתפרקת. מי שעוזר לפירוק מאפיינים אלו זה בעיקר החשיפה לרשת, וגם, אתרי האינטרנט החרדיים, לדבריו. זו היא גם הסיבה, הוא טוען, שהם חיפשו מלחמות חדשות מול החברה החילונית - בשביל לא להרגיש ריקים בלי אידיאולוגיה וזהות עצמאית מסוימת.

מצאו להם דרך. להילחם על דברים לא נחוצים. באשר לביטול מתווה הכותל, אבישי בן חיים טוען שזוהי טעות גדולה של הממשלה למסור את מפתחות השליטה בענייני הכותל לחרדים, כי הם לא ראויים באמת לנהל אותו. כדוגמא הוא הביא את המחיצה שהקימו ברחבה העליונה, זו שמפריעה לכל האימהות והסבתות של חתני הבר מצווה של הציבור המסורתי החוגג בר מצווה בכותל, להיות חלק מהחגיגה, והן נאלצות לפעמים לעלות תוך השפלה מבישה על כסאות רעועים בשביל לצפות בחגיגה. ״אז אם אתם החרדים רוצים לשמור על ׳פח שמן טהור׳, סבבה, אבל הציבור הגדול בישראל הוא חילוני ומסורתי, ולכן אין הגיון שתשלטו במקום קדוש כמו זה שכולם רוצים להיות חלק ממנו. ההפרדה והמחיצה נועדו בשביל לשמור את מעמד האישה בפרופיל נמוך, וזה לא מתכתב עם המציאות הישראלית כיום״, כך לדבריו.

אופס, הוא העלה את הסוגיה הסבוכה של מעמד האישה ביהדות. בפוסט שהוא כתב על נושא המתווה לפני שבוע, הוא הביא קישור לסדרה מעניינת אחרת שהוא כתב לפני קרוב לשנה, ״מורה נבוכים״. סדרה בת 4 פרקים, בו הוא התמקד ב4 נושאים מורכבים בהם היהדות המקורית הכתובה מתקשה, לכאורה, להתמודד מול הערכים של המציאות המודרנית של היום. מעמד הגוי ביהדות, מעמד האישה ביהדות, אי הכרה בנישואין שאינם על פי ההלכה, והיכולת לנהל מדינה מודרנית בלי חילול שבת. על סדרה זו הוא כותב: ״סדרה זו לא מיועדת לדתיים וחרדים ׳בטוחים בעצמם׳. היא גם לא מיועדת לאלו ש׳ויתרו׳ על החיבור ליהדות. היא מיועדת ל׳נבוכים׳ בלבד״. בפוסט הוא הביא קישור לפרק השני בסדרה, בו הוא דיבר על מעמד האישה ביהדות. ביקשתי ממנו באישי שישלח לי את כל הקישורים לפרקי הסדרה. הוא שלח ואחרי זה שלח לי הודעה בשתי מילים: ׳בדחילו ורחימו׳. טוב, אז עברתי על כל הסדרה. בדחילו ורחימו. זה היה בהחלט מאתגר, לא אומר שלא. אבל מאז ומתמיד אהבתי לאתגר את עצמי. אז קראתי. תכל׳ס, אחרי הצפייה בסדרה, חשתי שיש לי הרבה מה לומר על כל הטיעונים שם. וגם סתם, הרבה מה לומר לאבישי. גם על הסדרה ׳מורה נבוכים׳, גם על הסדרה ׳חרדים -ההתפרקות׳, וגם על הטיעון שלו, אודות סיבת ההתקפה של התקשורת הלא רשמית דווקא מול סערת מתווה הכותל. תשאלו בטח ״מה זה קשור אחד לשני?״. אז זה מה שאני רוצה להסביר לכם, שזה בדיוק קשור. והרי נושאים אלו שהוא נקט בסדרה ׳מורה נבוכים׳ הם בדיוק הנושאים בהם חוללו הרפורמים שינוי נגד ההלכה. שינוי במעמד האישה, שינוי ביחס אל הגוי, שינוי ביחס אל שמירת צביון הבית היהודי, וזניחת כל מיני טקסים או איסורים דתיים שממבט חיצוני אינם ׳בהכרח קשורים למוסר היהודי או להתעלות רוחנית, כמו נסיעה ברכב בשבת וכדו׳. והנושאים של הסדרה ״חרדים ההתפרקות״, הרי הם בדיוק הסיבה להקמת ה׳תנועה החרדית האלטרנטיבית׳ המבטאת את עצמה ואת דעותיה בתקשורת העצמאית ברחבי הרשת. אז עם ההערכה הגדולה שלי לאבישי, ואני באמת מאוד אוהב את הכנות שבעבודתו, אך שלא כמותו, אינני סבור שהיהדות כל כך כל כך סבוכה עם הנושאים המורכבים הללו בהם חוללו אכן הרפורמים שינוי, ושהם ממש סותרים את ערכי הצדק והשוויון. אינני סבור גם שהחרדיות ׳מתפרקת׳, ואינני סבור כלל וכלל שהסיבה למלחמתנו הנוכחית עם הרפורמים באה מריק אידיאולוגי. אז הנה, קבלו את הסדרה שאני הכנתי: ״חרדיות חדשה מול רפורמה״, סדרה כתובה, בת שלושה מאמרים.

איך באמת מתמודדת היהדות מול אתגרי שעה כאלו, כשהעולם המערבי הנאור מקדם את הליברליות וההכלה של כל בני האדם, מכל המינים הגזעים והדתות, ומכיר בכל מיני בחירות נישואין, ודווקא היהדות שהצטיינה תמיד עם המוסר והמצפון היהודי שלה, היא זו שעומדת כחומה בצורה מול ערכים מערביים אלו ומגנה בחירוף נפש על עמדותיה המסורתיות? אז האמת היא שנושאים אלו הם טיפה ארוכים, וקשה להסביר ולהרחיב על כל הפרטים, אבל בקצרה, נעמוד על הקונפליקט אותו חשים אכן אלו המחפשים והתוהים ה׳נבוכים׳ מול אתגרים אלו, וביחד נראה מהו הפתרון שאנחנו מציעים, איזה פתרון הרפורמים הציעו, ולבסוף נגיע פתאום גם להבנה, למה דווקא החרדיות החדשה או הלא ממסדית, היא זו שעוררה את הציבור ללחום נגד הכרה ונתינת לגיטימציה כלשהיא לזרם הרפורמי. במאמר זה נעמוד על הנושא שכבר דנו בו בעבר: מעמד הגוי ביהדות.

אז קודם כל, כמו שהזכרתי, כבר כתבתי על כך מאמר בבלוג זה אולי לפני כחודשיים, בו הבאתי מכל המקורות ביהדות, החל מהתנ״ך, המשך בתלמוד ומדרשי חז״ל וכלה בדברי הראשונים והאחרונים וגדולי הקבלה והחסידות, שיש לאהוב לכבד ולעזור לכל בני האדם, יהודי או גוי. ״חביב אדם שנברא בצלם אלוקים״. הבאתי שם בקצרה גם את דברי הראשונים שמסבירים שיש חילוק גדול בין הגויים של פעם שהיו הרבה יותר ברבריים ופחות מוסריים מאשר רבים מאומות העולם כיום שהתפתחו והתקדמו רבות, הרבה מזה בגלל התורה היהודית שהביאה את המוסר ואת המצפון לעולם, כפי שגם הרבה מחכמי וראשי אומות העולם העידו לא פעם במשך הדורות. אבל כיוון שבאתי לקצר, אתייחס רק לטענות שאבישי העלה בפרק הנ״ל בסדרה. השאלה הראשונית היא על מהות ההזדהות שלנו כעם נבחר, ׳אתה בחרתנו׳, ברוך ׳שלא עשני גוי׳.

הבה נסכם בקצרה את תולדות העמים והדתות באלפי השנים האחרונות. שתי דתות גדולות ישנן בעולם: הנצרות, ששולטת על כשניים וחצי מיליארד מאמינים, והאסלאם, ששולטת על קרוב לשני מיליארד איש. זה מגיע בערך לרוב אנשי העולם. שתי הדתות הללו נולדו מתוך היהדות. כלומר - הם מודים ומאשרים את אמיתות התנ״ך ומעמד הר סיני, אלא שהנוצרים מוסיפים את הברית החדשה, כשאלוקים כביכול התגלה לאותו האיש והחליף בשקט את עם ישראל בנוצרים, ודת האסלאם מוסיפה את התגלות האלוקים למוחמד בשקט מאחורי ההר בו הוא מגלה לו שהוא זונח את עם ישראל כעם נבחר, ובשונה מהתגלות מעמד הר סיני שהיה לנגד שני מיליון איש ובהתגלות אלוקית המונית, וכאשר בתורת הר סיני נאמר בפירוש שהעם היהודי הוא העם הנבחר הנצחי. האם יש באמונתנו שאנו העם הנבחר מן הגזענות? ודאי שלא, ומסיבה פשוטה: כל מי שרוצה יכול להצטרף לעם הזה, אם הוא מתגייר. בתנאי, כמובן, שהוא מקבל על עצמו את העול של שמירת 613 המצוות. כלומר, בסך הכל נבחרנו בשביל עול ואחריות, נבחרנו להיות עם רוחני ומוסרי שמגביל את עצמו עם הרבה מצוות, בשונה מכל הגויים שנצטווו מפי אלוקים רק בשבע מצוות בסיסיות כמו על רצח, עבודה זרה, גילוי עריות, דיני משפט כגזלה וכדו׳. נבחרנו בשביל להיות סמל ודוגמא לעמים, וכמו שנאמר: ״והייתם אור לגויים״. סמל של אמונה בא-ל אחד, של אהבת היצור והנברא, ושל ערכי מוסר אנושיים ובסיסיים. שאיפתנו באחרית הימים היא ללמד את כל הגויים חכמה ומוסר, וכמו שהנביא ישעיה אומר: ״והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, ונהרו אליו כל הגויים, והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו״.

כל עצם קיומן בעולם של הדתות הללו - נצרות ואסלאם שמדברים לפחות על יושר מוסרי ואמונה בבורא עולם, הרי זה בהשפעתנו, שזה אומר שהצלחנו קצת במשימה. אם יש בעולם את המושג של ׳ואהבת לרעך כמוך׳, הרי אנחנו הבאנו את זה לעולם. אנחנו הבאנו את התנ״ך, הספר היסודי של המוסר היושר והאמונה, והספר הכי מפורסם בעולם. לכל האומות פשוט לא היה את הכח לקבל את העול הזה והאחריות להיות סמל ודוגמא מוסרית לעולם, כי ה׳אתה בחרתנו׳ הוא בעיקר בחירה לעול מצוות ואף לסבל מתמשך בגלות. המעט שיש לנו, זה הגאווה שכן, אנחנו אלה שסבלנו בשביל כולם, בשביל להביא קצת אור וקדושה בעולם. ועדיין, כל מי שרוצה להצטרף אל האומה הזאת, מי שרוצה ומוכן לקבל את העול הזה, אחרי מבחן אמיתי ולא קל - הוא יתקבל לגיור. זה דומה אולי למי שרוצה להצטרף לאיזו שהיא יחידה קרבית נבחרת בצבא, שהוא יוכל להצטרף רק אחרי אימונים מפרכים. (וכן, רמזתי כאן על נושא הגיור). ברור שיחידת העילית מרגישה גאוות יחידה, אבל כולם יודעים שזה בצדק. מישהו יעז לקרוא לכך גזענות? והרי כל מי שרוצה ומוכן באמת לעבור את האימונים הללו מוזמן לעשות ולהצטרף? (אלא שכל מי שמצטרף לעם זה מקבל בונוס, שכל זרעו יהיו יהודים גם כן, ללא צורך בבחירה אישית ובגיור. אולי זה כסוג של מנגנון חכם לשמר את העם היהודי לאורך דורותיו. אחרת מי יודע כמה היו נשארים).

הלאה. הטיעון השני שהועלה בסדרה - עניין הצלת גוי תוך חילול שבת שמותר רק בגלל שאנחנו צריכים שהגוי יציל אותנו למחר במקרה הפוך. אחרת היה אסור. היכן הצדק והשוויון? אז בוא נאמר ששאלה זו היא אכן השאלה הכי מציקה מכל השאלות, אך אחרי טיפה עיון במקורות, גם זה מתיישב על הדעת. כי יש הרי איסורים שאנו מחויבים להיהרג ולא לעבור עליהם, כמו גילוי עריות, רצח ועבודה זרה. התורה יכלה בקלות לצוות שחילול שבת גם הוא ב׳יהרג ואל יעבור׳. כך היא למעשה ציוותה. אלא שכשמדובר בחיי יהודי היא נתנה פריבילגיה מיוחדת לחלל את השבת ומסיבה אחת, כמו שחכמינו מסבירים: ״חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה״. שווה לחלל על חיי יהודי את השבת אבל רק בגלל סיבה אחת - הוא יוכל לשמור אחר כך הרבה שבתות, וזה מחזיר את האיזון לחילול השבת שקרה. בגוי הסיבה הזו פשוט לא קיימת. למעשה, הלכה זו איננה רלוונטית, וכמו שכתבנו, בגלל שאנו צריכים שהגוי יציל למחרת חיי יהודי, יהודי שישמור שבתות הרבה, ולכן יש חובה להציל גם את הגוי בשבת אפילו תוך חילול שבת.

כל שאר הטענות שהועלו שם, בוא נאמר, פחות רלוונטיות, פשוט כי המקורות לא הובנו כראוי בכלל, ולא שאני הולך לעוות כאן את המקור עם פרושים חדשים. ״אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם״. יש כאן טעות נפוצה המבלבלת בין המושג ׳בן אדם׳ של ימינו, כמו בכינוי הגנאי הנפוץ ״אתה לא בן אדם״, לבין המושג ׳אתם קרויים אדם׳ שמובא בגמרא. מושג זה נאמר בהקשר מאוד מסוים בשביל לדרוש שגוי אינו מטמא באוהל, מזה שכתוב באיזה פסוק ״אדם אתם״, ובפסוקי ׳טומאת האוהל׳ כתוב ״אדם כי ימות באוהל״. אין הכוונה כלל שהגויים אינם בגדר אדם, והראיה הכי גדולה לכך היא מאמרת חכמינו ז״ל: ״חביב ׳אדם׳ (כל גוי) שנברא בצלם, חביבין ישראל שנקראו בנים״. רואים שהכינוי לכל בני האדם בשפה היומיומית הוא ׳אדם׳. המושג התלמודי הנ״ל הינו סך הכל עניין לדרש בשביל ללמוד ממנו הלכה ספציפית, וכידוע לכל מי שמכיר את הלך השיח התלמודי. זה מוכח גם מפירוש התוספות על המקום שמוכיח שבמקום שכתוב ״האדם״ עם אות ה׳ ולא אדם בלבד, כן הכוונה גם על גויים. כלומר, לא מדובר על ויכוח אם הם בני אדם או לא, אלא על דרש לשוני כדרך התלמודי מה נכלל בדין של ״אדם כי ימות באוהל״.

הלאה. אמרת חז״ל ״הטוב שבגויים הרוג״. וכי איננו יודעים מהתוס׳ שמפרש על המקום שמדובר בעת ׳מלחמה׳, שאסור לחמול על האויב גם אם הוא נראה מתייפייף ונחמד כי זה מעמיד את כולם בסכנה? וכי ראינו פעם שמישהו הרג גוי סתם כך בשל האמרה הזאת? ישנם הרבה אמרות חז״ל שאפשר לפרש אותם כך או כך. אז איך אנחנו יודעים מהו הפירוש האמיתי? מתוך מבט על המציאות היומיומית. כי אם כוונת חז״ל הייתה לא כפירוש התוס׳, הרי שחז״ל היו מסיתים יום יום את תלמידיהם לצאת ולהרוג בגויים, וזה פשוט לא קרה אף פעם, וזה מוכיח שהם חינכו אותם בוודאות למשהו אחר. זו איננה פרשנות מניפולטיבית. חכמינו גם אמרו בפירוש להקדים בשלום כל אדם ואפילו גוי. רק ששפתם ולשונם של חז״ל היא בהרבה הרבה מקרים סתומה או מליצית, אחרת אנו נפגשים באלפי סתירות הקיימות בין דבריהם. השאלה היא תמיד מהי ״רוח היהדות״, מהו החינוך שהם העבירו לבניהם ותלמידיהם, ואת זה אנחנו רואים במציאות היומיומית, בחינוך ובאורח החיים, ונדמה כי יש לנו מה להתגאות בהתנהגותנו המוסרית בכל הדורות מול ההתנהגות המוסרית של אומות העולם, בכל הדורות, כולל הדור שלנו.

הלאה. התפילה של ״שפוך חמתך אל הגויים... אשר אכל את יעקב ואת נווהו השמו״. על מה מדובר פה? זו היא הרי תפילה שיכלו ויושמדו שונאינו שרדפו ורצחו בנו, החריבו את בית המקדש וטבחו בבנינו וילדינו. אמנם, אבישי, הזכרת את ההתחלה ׳שפוך חמתך אל הגויים׳, אבל פשוט דילגת על ההמשך. (פירוש חסידי מתוק הופך את המשמעות: ׳שפוך חמתך׳ - שפוך עליהם קצת חמימות בלב, שיתעוררו קצת לדעת אלוקים וללכת בדרכי אהבה ויושר).

הלאה. ״מצוות הריגת עמלק״. והרי זוהי הריגה של מישהו שאיים לכלות אותנו כליל, גם רוחנית וגם פיזית. ׳ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים׳. אלא שהבורא העיד שגם כל זרעם הם מושחתים בטבע וכולם עתידים לרדוף בנו, ובהוראת שעה נדירה הצטווינו להרוג את כל זרעם. שאול המלך היה זה שחמל על אגג מלך עמלק ולא הרג אותו, ולבסוף יצא ממנו המן הרשע שאיים ורצה להשמיד את כל עם ישראל, לפני כ-2500 שנה, בתקופת גלות בבל, במדינת פרס, היא איראן של היום, שגם מאיימת למרבה הפלא בהשמדת עם ישראל.

בהיסטוריה הארוכה שלנו, אנחנו רחוקים מאוד מלצאת כעם שרוצח נשים וילדים. את זה עשו הנוצרים באינקוויזיציה, הנאצים בשואה, והמוסלמים החל בטבח חברון ובכל אינתיפאדה מחדש. אנחנו קיבלנו הוראת שעה יחידה ונדירה מפי אלוקים בעצמו על עם עמלק שכולו התייצב לכלות בנו. פעם נוספת יחידה שנצטווינו כך היה בהריגת שבעת העמים שגרו בכנען, שהיו מושחתים ורעים ברצח וגזלה ובשאר עבירות, והגיעו למצב הכי נמוך, עד שקיבלנו הוראה ישירה מפי הבורא לכלות את העמים הללו. הם היו סיכון לעולם כמו שדעא״ש מהווה סיכון לעולם. ושוב, אלו היו הוראות שעה יחידות שניתנו גלויות מפי הבורא, על עם אחד שרצה להשמידנו, ועל כמה עמים שהיו השפל המוסרי בעולם של רצח ושחיתות וניאוף והיוו סכנה רוחנית לעולם. כמו שאמרתי מקודם, כשרוצים לבדוק מהו טבעו של עם, אי אפשר לבדוק דרך מקרה ספציפי וייחודי. אפשר להתווכח על הצדק בהריגת עמלק ושבעת העמים, ויהודי שמאמין שזה ניתן בהוראה ברורה מפי הבורא לא יכול למעשה להתווכח על כך, אבל ללא ספק, זה רחוק מלהקשות ולסבך את המוסר היהודי שהציב בהיסטוריה את עם ישראל כעם הכי מוסרי מול הנוצרים או המוסלמים, עם הגומל חסד לעניים ולנזקקים, עם המגן על אזרחים חפים מפשע, והעם הכי שפוי ודמוקרטי כיום במזרח התיכון. וכן, אם אנחנו אלו שהבאנו את המוסר לעולם, ושהסכמנו לסבול אלפי שנים בשביל האמת והיושר שלנו, אם אנחנו נרצחנו ברבבותינו ומיליונינו בשביל כך ולא רק בתקופת השואה, אם בעוד עמים סביבנו אימצו לעצמם דגל של שנאה או השמדה, אנחנו עדיין ממשיכים בסבלנות לישא את דגל המוסר האהבה והשלום עד שכל העולם יתוקן לאט לאט, אזי כן, ׳ברוך שלא עשני גוי׳. כשהמשיח יבוא והעולם יתוקן בשלום ואחווה, הברכה הזאת לא תישאר כמובן, כמו הרבה מצוות שיבוטלו לעתיד. ברכה זאת נועדה להבדיל אותנו מבין האומות, כל זמן שהם עומדים במצב רוחני רחוק מדי, עד שיגיעו להתפתחות הנכונה והשלמה, בעת הגאולה והשלום.

אז זו היא התשובה האורתודוקסית לשאלת מהות הבחירה של עם ישראל. הרפורמים, שנבוכו מול האמירות ה׳גזעניות׳ כביכול של בחירת עם ישראל, מחקו כמעט כליל את המושג מסידוריהם ותפילותיהם (כמו את הנוסח ב״עלינו לשבח״: ׳שלא עשנו כגויי הארצות׳), והם לא הבינו שזה מה ששומר עלינו כעם, שומר עלינו מהתערבות בגויים ובמעשיהם. ומה הם קיבלו על כך? התבוללות נוראה. בעשרות השנים האחרונות התחילה שם התבוללות עצומה ביותר. הם ניסו כמובן להילחם זה ביודעם שזהו סכנת קיום לקיומם כיהודים בכלל. אבל זה לא עזר להם הרבה. כשהם ראו, לפני כ-40שנה, שמתחיל להיות מדובר באחוזים גבוהים שמתבוללים עם הגויים, הם החליטו בלית ברירה לתת לגיטימציה לדבר. בהתחלה רק להכניסם בבית המדרש, וכיום גם לחתן זוגות כאלו ואף להסמיך כאלו לרבנות. בחודש כסליו שנת תשע״ג הכריז נשיא האיחוד ליהדות רפורמית באמריקה, כי מציאות ריבוי נישואי התערובת – (כשמבין המשיבים לסקר PEW המקיף שהתפרסם חודש קודם לכן, 80% מאלה שגדלו בתנועה הרפורמית התחתנו עם לא-יהודי), היא עובדה קיימת ואין מנוס מלנסות לקבל את הזוגות האלו כמיטב היכולת. במילים אחרות, הם גזרו על עצמם כליה עצמית בעוד דור או שנים, כי אי אפשר להתחכם על התורה הנצחית. אין לנו יכולת קיום אם אנחנו לא יודעים לבדל את עצמינו מהגויים. עניין אחד זה לאהוב ולעזור מכל הלב לכל אדם ולחנך לאהבת היצור והנברא, ועניין אחר הוא לומר שלכולנו אותו תפקיד שווה ואותו דרגה בעולם. לא, יש מפקדים ויש חיילים. כל אדם מוזמן, אם הוא רוצה, להצטרף להיות מהעם הנבחר שמפקד ונושא בעול של המוסריות והרוחניות בעולם, באם רק יקבל על עצמו את עול התורה והמצוות ויתגייר כהלכה.

אז מה זה אומר, שאין בתקופתנו שום שינוי ביחס אל הגוי? אז זהו, שיש כן שינוי. אלא שפה הוא החילוק בדרכי ההתמודדות בין היהדות האורתודוקסית לבין היהדות הרפורמית. מהרגע שהעולם נפתח קצת לרעיון של קיום הדדי ושלום אוניברסלי, מיד התחלנו עם הרעיון של שבע מצוות בני נח, אם על ידי פעילות חב״ד או ארגונים אחרים, וכמו כן, ארגוני החסד והעזרה לזולת היהודיים עוזרים רבות גם לבני אדם שאינם יהודים, מה שבוא נאמר פעם תחת השוט של הפריץ במזרח אירופה זה פחות היה רלוונטי. היהדות יודעת להתחדש ולענות לאתגרי השעה. אך כל זאת בתוך המערכת ההלכתית ולא מחוצה לה. בתנועה החרדית החדשה, אלו שחשופים קצת למה שקורה בעולם, דרך הרשת והתקשורת, ישנה נטייה חזקה לאחווה אוניברסלית ולדבר על אהבת האדם ויצור, יהודי או גוי. השיח אכן משתנה, בעקבות שינויים בהיסטוריה של עמינו. יש לנו כיום מדינה עצמאית וקשרים טובים עם מדינות רבות בעולם. זה שינוי אדיר. החרדי החדש יתקשה לומר: ״כל הגויים יימח שמם״, כי הוא יודע שיש ויש, ושהעולם הוא יותר מורכב, ושדברים גם השתנו, אם כי עדיין רחוקים משלמות. אבל הכל בתוך ההלכה. ההלכה היא אכן גמישה, אך כל פתרון, יצירתי ככל שיהיה, חייב להיות מעוגן בהלכה ולקבל את אישורם של גדולי התורה. מחיקת סעיף אחד בשולחן ערוך, והכל נהרס. כי אין שום סיבה לכך שהלכה אחת כן והלכה אחרת לא. הלכה איננה משחק ילדים, היא תורה אלוקית ונצחית. חורבן ההתבוללות הרפורמית היא ההוכחה הכי טובה לכך. אז כך, אם כן, מתמודדת היהדות מול הערך של אוניברסליות ושוויון זכויות. צדק ואהבת הנברא כן, אך שוויון מעמדי לא. יהודי שמוסר את נפשו על תרי״ג המצוות ומגן על העולם הוא בדרגה גבוהה יותר, כמו שמפקד צבאי או מנהיגים ואישי ציבור הם בדרגה גבוהה יותר מהמון העם.

בפרק הבא נעמוד בעזרת ה' על הנושא של מעמד האישה ביהדות - פעם והיום, ועל שני הנושאים האחרים: מוסד הנישואין היהודי, ואפשרות שמירת השבת במדינה מודרנית. במאמר השלישי והמסכם נתייחס אל הסדרה הוויראלית: ״חרדים - ההתפרקות״, ובכלל אל החרדיות המתחדשת, ונסיים עם המסקנה המפתיעה: למה ההתנגדות הגדולה אל הכרה כלשהיא בזרם הרפורמי התחילה דווקא מהכיוון הבלתי צפוי -התקשורת החרדית האלטרנטיבית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!