כשביבי חוגג עצמאות בבית השגריר האמריקני

חגיגת העצמאות האמיתית של המדינה לא מתרחשת בה' באייר, אלא נחגגת מדי שנה ב-4 ביולי על מדשאה רחבת ידיים הנושקת לשפת הים, בהרצליה פיתוח. לבית השגריר האמריקאי נוהרת צמרת הממשל והמשק בישראל ופרצופה של מדינת ישראל, נבחן בהתאם למצב הרוח הלאומי של מנהיגיה, על בימת החגיגות האמריקאיות.

למרות ש-2017 היא השנה התשיעית ברציפות שבה מופיע בנימין נתניהו כאזרח המשפיע בישראל, הרי שזו השנה הראשונה שבה ביבי גם נראה כחוגג מספר אחת. בשנות כהונת אובמה, הוא הופיע מדי שנה לצד הנשיא פרס, ולאחר מכן הנשיא ריבלין – שנחשבו כל אחד בתורו ליקירי הנשיא האמריקאי, כהתרסה כלפי ראש הממשלה הישראלי. ביבי הוזמן אומנם לנאום מדי שנה, אך באוויר ריחפה תחושה של העדפה מתקנת מצד הממשל, כלפי הנשיא הישראלי נטול הסמכות הרשמית.

השנה כל זה השתנה. נתניהו שאוהב לחגוג ולדבר באנגלית אמריקאית, נראה כמו החתן האמיתי של המסיבה. השגריר הנכנס דיוויד פרידמן הרעיף עליו מחמאות, וביבי שחזר רק בראשית השבוע מהלוויית הקנצלר הגרמני הלמוט קוהל, נראה כמי שיושב על במה שמוגבהת בכמה מטרים משאר הנוכחים. אחרי שמונה שנים של היגררות למסיבה כאורח לא קרוא, הייתה לו עדנה.

השלווה של ביבי בקרב החוגגים האמריקאים הפתיעה כמה מהנוכחים שניזונים מהפייק-ניוז החדשותי בעיתונים. כשנתניהו דיבר על מתווה הכותל במהלך נאומו, הוא עשה זאת כדי לצאת ידי חובה מבלי להניד עפעף או להגיר אגל זעה, למרות אחוזי הלחות הגבוהים. נתניהו לא היה צריך לחבוט בראשי אנשי התקשורת שנכחו בקהל, כדי להוכיח שהגזימו בתיאוריהם. מכותרות העיתונות הישראלית של השבוע האחרון נראה היה שביבי איבד את אמריקה, הפסיד את תמיכת הציבור האמריקאי. אותה עיתונות ישראלית ליברלית שכמו מקבילתה האמריקאית הכתירה את הילארי קלינטון כנשיאה בטוחה, ולא עשתה חשבון נפש מאז ועד היום, טעתה גם הפעם. אם להסתמך על יחסם של האמריקאים הבכירים הרבים שסבבו במתחם, אפשר לקבוע בוודאות שנתניהו רוכב על הגל.
על נתניהו שמקדים בשני צעדים את יריביו ושורד בתפקידו יותר מכל קודמיו – שרתה השבוע שלווה, שבאה בסתירה גמורה לתחושת שותפיו לממשלה. כנראה שכמו שיש שקט שלפני הסערה, כך יש סערה שלפני השקט. אם בג"ץ לא ימהר להפשיר את הקפאת מתווה הכותל ויקבל את מתווה דחיית חוק הגיור לחצי שנה – צפויה לנו חצי שנת שקט בגזרה. במדינה שחיה על קניית שקט זמני, אי אפשר לצפות ליותר מכך. הלוואי עלינו תחזית שכזאת בגזרה הצפונית והדרומית.

עוד ניצחון כזה

"ניצחנו יותר מדי בשבוע שעבר" אמר השבוע אחד מחברי הכנסת של יהדות התורה, רגע לפני שנבלע בחדר ישיבות הסיעה. הוא התכוון כמובן לחבילת הכול כלול של כותל-גיור-תח"צ בשבת, שקודמה והוצגה לציבור בשבוע אחד.

החרדים לא מתכוונים להתנצל. "סליחה שניצחנו", הוא מושג שלא קיים בלקסיקון פוליטי כלשהו, בוודאי שלא בז'רגון החרדי. אבל המשמעות של הצטברות ניצחונות מהסוג הזה, ברורה. תנועת המטוטלת הזאת, מהישג להפסד וחוזר חלילה, אופיינית לפוליטיקה הישראלית ואין מי שחווה זאת על בשרו כמו החרדים. את קדנציית ביבי הראשונה שבה אכלו החרדים את העוגה עם הקצפת החליפה קדנציית ברק במהלכה הוטחה העוגה בפרצופם. אחר כך באה קדנציית שרון הראשונה שהוחלפה בקדנציית שרון השנייה שבמהלכה לא רק הסרוגים, אלא גם החרדים חוו מהי התנתקות מעטיני הממשלה. את אולמרט החליף ביבי, ואת ביבי החליף לפיד – שכיהן כראש ממשלת נתניהו השלישית. מקדנציית הבלהות הזאת, חזרנו לקדנציית חלומות.

התנודות הללו מתרחשות לא רק מקדנציה לקדנציה אלא גם בעיצומה של נוכחות דומיננטית בממשלה. כשהרפורמים הריעו ונופפו בניצחונם עם אישור מתווה הכותל הראשון, היה ברור לכל שהחרדים יגיבו בצעד משלהם. כשהמתווה הוקפא ובאותו שבוע הועבר גם חוק הגיור, היה זה רק עניין של זמן עד שנתניהו יצנן בזרנוק משלו.

זו בדיוק הסיבה שנתניהו ממאן להתרגש מהאיומים – הן של הרפורמים והן של החרדים. ביבי אומנם הבין באיחור שטעה כאשר לא לקח בחשבון את נוכחות ראשי התנועה הרפורמית בישראל, אך המשגה מבחינתו היה בר תיקון במחי החלטה. "הייתה לנו טעות מודיעינית כמו הטעות האומללה שהייתה בוועדה לביקורת המדינה, כשלא היינו מודעים לנוכחות ההורים השכולים", הגדיר בסופ"ש שעבר גורם בסביבתו.

נתניהו לא חזר בו מעצם הנכונות לסגור קצוות מול השותפים החרדים, אך בהחלט זע באי נוחות מההצטברות ומהעיתוי. הפתרון שנמצא היה דחיית חקיקת חוק הגיור בחצי שנה. מרגע שנתניהו השיג את תמיכת העותרים למהלך, היה ברור שניטלה מהחרדים יכולת ההתנגדות. כמו בחזית הצבאית כך במערכה הפוליטית, לא מקדשים מלחמה מול הבטחה של חצי שנת שקט בגזרה.

הפעם הקודמת שבה הוצע לחרדים דיל של דחיית חקיקה בחצי שנה הייתה לפני שתי קדנציות. כשהנציגים החרדים דרשו מנתניהו להאריך את תקופת התחולה של חוק טל, הוא מסמס את מימוש הבטחתו ודחה את הקץ עד לתום הקדנציה. כשהגיע המועד וחוק טל לא הוארך, הצטרף גם בג"ץ לחגיגה והחרדים נותרו ללא יכולת השפעה. חצי שנה מהיום – ומדינת ישראל תהיה בתוככי שנת בחירות. מי שמאמין כי דווקא אז, ייצא נתניהו מגדרו ויחוקק את חוק הגיור, מוזמן להיזכר בתקדימי חוק הגיוס. חקיקה דתית שלא עוברת בתחילת ובאמצע הקדנציה, לא תאושר בסופה. נקודה.

שותף ולא אח

מי שגזר קופון בשבוע האחרון וכפי הנראה גם לא הולך לשלם את החשבון, הוא יו"ר הבית היהודי השר נפתלי בנט. שר החינוך דרך לביבי על האצבעות והתמקם על הבלטה שביבי רשם על שמו בטאבו: הקשר עם יהדות ארצות הברית.

כשבנט שאל את נתניהו מדוע לא נערך דיון על מתווה הכותל, השיב לו ביבי באירוניה שאת הטענה הזאת הוא שמע גם בסיפור המנהרות. אם ההשוואה שערך נתניהו אכן משקפת מהימנה את מה שקרה, ניתן לקבוע בדיעבד, כי בנט צודק בטענותיו, בשתי הפרשיות.

בשבוע שעבר סופר כאן איך רקם נתניהו את הקפאת מתווה הכותל עם הנציגים החרדים, והציג אותה כבדרך אגב רק בתום ישיבת הממשלה. בנט הצביע בעד אך מיהר להסתער כשזיהה בימים שחלפו, הזדמנות פז להתמקם על משבצת המבוגר האחראי, שמתחזק את הקשר עם יהדות התפוצות.

תגובת הנגד החרדית, הגיעה בעיקר מכיוונה של דגל התורה. גפני שמשמיע בעקביות עמדות מדיניות מתונות, ניצל את ההזדמנות כדי לשוב ולשאול מהצד השני של מטבע הכסף, מדוע היהדות החרדית מחויבת לתמוך בחקיקה ימנית שמעוררת את זעם הממשל. את העמדות הללו גפני משמיע בעקביות במשך קרוב לשלושה עשורים. לפני כשבע שנים התראיין גפני לקו עיתונות ביחד עם יו"ר מרצ דאז חיים אורון (ג'ומס), והתריע נגד הסחף החרדי לכיוון הלאומני. "אני מביע צער גדול על כך שהציבור החרדי הפך להיות מדי ימני", אמר אז גפני והוסיף, "הרי הדרישה שלנו מממשלות הליכוד הייתה, וזה הופיע אפילו בהסכמים שחתמה יהדות התורה עם בגין, לקבל חופש הצבעה בנושא המדיני. אתה יודע מדוע? כי חששנו שהליכוד ייצא למלחמה" (קו עיתונות, 'סוכת מלחמה ושלום' – 21.9.2010). גפני העריך אז בצער, שהציבור רק ילך ויקצין, והביע תקווה שההצהרות המתונות של נציגי דגל התורה, ימתנו את התופעה. התגובות הלא מידתיות לנאומיו מהתקופה האחרונה, רק מוכיחות שהוא זיהה בשעתו נכונה כשהתריע מפניה.

מאיר פרוש יצא השבוע מגדרו במאמר מערכת מנומק להפליא ב'המבשר' במסגרתו פנה לנתניהו ושאל, מדוע הוא יודע לעמוד איתן מול לחצי הממשל האמריקאי ומתקפל בפני לחצי ארגוני הרפורמים בארצות הברית. כשגפני השמיע במהלך מערכת הבחירות הצהרות מעורפלות שהשתמעו כתמיכה אפשרית בהרצוג, פרוש קיבל טלפונים על בסיס יומיומי מלשכת רה"מ, בבקשה שישמיע הצהרות מנוגדות. הפעם, נשמעה מלשכת ראש הממשלה קול דממה דקה. בסבב הזה, ביבי מרגיש שאת שלו הוא עשה, ומכאן ואילך – תשתרר לה רגיעה מעצמה.

מה שנכון לגבי נתניהו, נכון גם לגבי בנט. למרות המלל של נציגי דגל התורה, הברית בין יו"ר הבית החרדי לבין החרדים תישמר באדיקות בתקופה הקרובה. ליצמן ופרוש שהתנגדו לעמדת נציגי דגל שביקשו להתנגד ל'חוק ירושלים' של הבית היהודי, לא עשו זאת רק בגלל שעמדותיהם המדיניות שונות מהשקפתם של נציגי דגל התורה. גם מאזן הנוחות נוטה לטובת ההכלה של דברי בנט ונקיטה במדיניות של הבלגה. זה נוח לבן הברית ליצמן, ולאחרונה גם לפרוש שעושה חיל במשרד ומשתף פעולה עם לשכת השר. למען האמת - זה נוח גם לנציגי דגל התורה שנהנו השבוע לתקוף, ולתלות את ההימנעות ממלחמה ממשית עם הבית היהודי, בחוסר הנכונות של החברים מאגודת ישראל.

בקדנציה הקודמת בנט שפך מלל נעים ורך באוזני החרדים, אך אכזב במעשים. לנוכח העובדה שבקדנציה הנוכחית הוא מגלה לויאליות מרשימה כלפי כלל הצרכים החרדיים, הנטייה הטבעית של החברים החרדים היא לסלוח לו על ההבלחה הרפורמית מהשבוע שעבר. לכולם ברור שבנט דיבר על הרפורמים והתכוון לנתניהו. חיבק את יהדות ארצות הברית ונשא את עיניו לעברם של החברים מתקומה, שהוא מראה להם לאחרונה את הדלת החוצה מהמפלגה.

לזכותו של בנט ייאמר, שאת הטקסטים הללו הוא משמיע מיומו הראשון בפוליטיקה. בנט הרי התגאה בעבר בכך שכשר התפוצות, הוא הגדיל את רחבת 'עזרת ישראל'. בביקוריו בארצות הברית לא פסח על הקהילות הרפורמיות שאת מנהיגיהם הגדיר כ'אחים'. בנט לא יהפוך לגפני שנוטש כל דיון שבמסגרתו יושב נציג רפורמי או קונסרבטיבי. הוא לא אח ולא בן משפחה, אלא שותף לעסקה, ושותפות עסקית לא נבחנת בדיבורים אלא במעשים.

ממלכתי חרדי

הנוכחות של יעקב מרגי מש"ס בראשות ועדת החינוך, מתבררת במבט לאחור כאחת הבחירות היותר מוצלחות של היהדות החרדית בקדנציה הנוכחית. למרגי שמדבר עברית - ישראלית ולא חרדית, יש נוכחות שעוברת מסך, ושפה שקונה אחיזה בלבבות. בנושאי חינוך יש לוועדה בראשותו, כמעט את אותן שיניים שיש לוועדת הכספים בנושאים תקציביים. זבולון אורלב שישב בוועדה, הפך אותה לכלי שרת לצרכי הציבור הדתי לאומי. מצנע שהחליף אותו בתפקיד בקדנציה הקודמת לא השכיל לנצל את העוצמה. כשמרגי נבחר עלה החשש שהוא ייראה כמחליפו של מצנע, אך בדרכו הוא מצליח להיות לא פחות אפקטיבי מזבולון אורלב, וכל זה, בממלכתיות חרדית מרשימה.

הדיון שנערך השבוע בוועדה בנוגע לאפליית ילדי החינוך המיוחד החרדים הוא דוגמה טובה. מרגי כינס את כלל הגופים הישראליים העוסקים בתחום, ובמלאכת מחשבת כיוון את השיח להפליית הילד החרדי מול הילד החילוני.

הישיבה שהוביל, הייתה דוגמה טובה להתנהלות הנציגות החרדית בקדנציה הנוכחית. התקשורת נהנית לשים את האצבע על נקודות המחלוקת, אך בחיי היומיום בוועדות השונות, שיתוף הפעולה בין הנציגים משתי המפלגות החרדיות, הוא מהטובים שהיו בקדנציות האחרונות בבית המחוקקים.
בישיבה המיוחדת שנערכה השבוע זה בא לידי ביטוי אפילו בתזמון של נתינת ונטילת זכות הדיבור. יו"ר ועדת הכספים שישב סביב השולחן וקיבל את רשות הדיבור פנה ליועצת המשפטית של משרד החינוך, עו"ד דורית מורג, ושאל אותה האם קיימת חובה על פי החוק להעניק זכויות שוות לילדי החינוך המיוחד החרדי, ואם חובה כזאת אכן קיימת – מדוע אינה מיושמת. את התשובה נתנה מורג באיחור קל אחרי צאתו של גפני מהישיבה, כשהבהירה כי על פי חוק קיימת החובה לנהוג בשוויוניות כלפי כל ילד וילד בחינוך המיוחד, חרדי כחילוני.

את השקלא וטריא מצד דגל התורה, השלים עמיתו של גפני לסיעה, ח"כ יעקב אשר, שלשם שינוי השמיע השבוע עמדה אחידה לזו של יו"ר מפלגתו גם בסוגיות המדיניות - שמאלני שכמותו. "את מכהנת כיועצת משפטית של המשרד במשך שנים", אמר יעקב אשר לדורית מורג ושאל, "כמה מכתבים הוצאת למנכ"לים השונים שבמסגרתם הטמעת את ההנחיה הזאת?" מורג השיבה שהיא הוציאה ומוציאה הרבה מכתבים במגוון נושאים. "כמה מכתבים הוצאת על הנושא הזה", התעקש הח"כ החרדי וטרם זכה למענה.

היה זה המפגש השני תוך שבועיים שבמהלכו ח"כ אשר היודע להלך בין הבריות ולשוחח עם פקידים, הרשה לעצמו לנקוט קו תקיף מול היועצת הכל יכולה של משרד החינוך. לפני שבועיים, במסגרת פגישה שהתקיימה בנוכחות מנכ"ל המשרד שמואל אבוהב בסוגיית תקנות המזון, שאלה היועצת המשפטית איך אפשר להחריג את הילדים החרדים משאר ילדי ישראל. "שאת תשאלי את זה?" פנה אליה אשר בתגובה, "וכי איך החרגת את הילדים החרדים מקייטנות הקיץ ומתוספת סייעת שלישית בגנים? איך החרגת אותם במשך השנים בעוד תחומים רבים?"

גם השאלה הזאת, כמו זו שהופרחה השבוע, נותרה תלויה בחלל האוויר. דורית מורג נחשבת ליועצת משפטית ישרת דרך ומקצועית, אך לחרדים תמיד הייתה תחושה שהיא באה עם אג'נדה משל עצמה. לקראת פרישתה, טרם נבחר/ה סופית המחליף או המחליפה. אם הפוליטיקאים החרדים לא מעוניינים להמשיך להפריח באוויר שאלות ללא מענה גם בעשור הבא, כדאי שלא ימתינו לשינוי התקנות לבחירת יועצים משפטיים למשרדי הממשלה, אלא ידאגו מרגע זה ממש לתחלופה ראויה. מי שסבור כי הנושא מקצועי ואינו מצוי בתחום סמכותם, מוזמן לפנות לגברת מיכל עבאדי בויאנג'ו ולגלות מה קורה לפקיד ממשלתי, שנציג חרדי מטיל וטו אמיתי על מינויו לתפקיד בכיר בשירות המדינה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!