עד שה'גביר' התחנן: "צאו מהבית שלי!" • טור אישי

מוצאי שבת פורים בבני ברק. איש יקר עם לב זהב מקיים אירוע 'משתה פורים' ומזמין אליו כמה חברים קרובים.

מדובר באיש עסקים מצליח, שגר ברחוב יוקרתי, ששואב אליו בחורי ישיבות, שבחסות השמחה הופכים לשנוררים אגרסיביים, תמורת ריקוד והשתטות.

בכיסו הוא הכין מאות שטרות אדומים, על מנת להדר במצוות 'מתנות לאביונים'. המבקשים שנכנסו התקבלו בברכה ויצאו עם חיוך, אלא שברז המזומנים שנשפך ואפילו קצת דלף - נגמר, ובחורי הישיבות שעמדו בחוץ לא הסכימו לשמוע "לא".

הם צבאו על הדלת כהמון זועם, חדרו אל הבית, חלקם שתויים כלוט, והאיש שלפני כמה דקות חייך והוציא שטרות לכל אחד, נאלץ להדוף אותם בחוזקה, תוך שהוא מתחנן: "צאו מפה, זה הבית שלי!"

הציבור החרדי מתגאה בבחורי הישיבות הטובים והמתמידים, אבל ביום אחד בשנה, חג פורים, הם מאבדים הכל והופכים לחיות אדם, שיכורים, משולחי רסן, שמשאירים מאחוריהם את כל המידות הטובות ובעיקר את הוראות הרבנים.

איני חשוד ב'שנאת חרדים'

תופעות של חוסר חינוך ופשיעה אצל חרדים נוהגים להדביק ישירות ל'שבאבניקים' - אותו נוער נושר שנשאר עם כיפה שחורה ומכתים את שמו של המגזר החרדי.

אבל אני ראיתי אותם. הם לא היו שבאבניקים. הם היו בחורים מבחירי הישיבות בעולם החרדי. ישיבות, שאשר כותבים עליהן מוסיפים "היוקרתית", ספינת הדגל", "האליטה של עולם הישיבות". בחורים אשכנזים ליטאים גאים (ולא סתם אני מזכיר אשכנזים, ע"ע עמנואל) שעל שידוך איתם משלמים לפעמים בית פלוס רכב.

בחורים ממוסדות שמתפארים בשמות כמו 'תורה', 'אור', 'ישראל', 'בית'. אבל תורה ואור לא היו שם, אלא חיות טרף.

גדודים של מאות בחורים היו על הדלת. הם נראו בריאים, חזקים, בעלי כתפיים רחבות, שהתעקשו לקחת עליהם כל מי שנראה להם עם קצת כסף בכיס. כושר גופני לא היה חסר להם. הם טיפסו במעלה הרחובות, רוקדים ושרים גם כשהם שתויים, בכוח שנראה בלתי נגמר. בקלות הם היו יכולים להרים מ"ג, חגור וקיטבג עם עשרות קילוגרמים.

אחד הדברים שבהם מתגאה המגזר החרדי הוא החינוך והיעדר הפשיעה. אבל בערב פורים יצאה לה כל הפשיעה החוצה. בחורים שנוהגים בפראות ומסכנים חיים; בחורים שבחסות "עד דלא ידע" יורדים לכביש ונעצרים מול מכונית נוסעת; מתיישבים על חלונות הרכב, תוך כדי נסיעה מהירה; נטפלים לעוברי אורח.

וזה עוד מבלי להזכיר את הרמקולים הענקיים בחצות הלילה ופיצוצי הנפצים הבלתי נגמרים, שגורמים לסיוטים אצל ילדים רכים.

איני חשוד ב'שנאת חרדים', או בהסתה, כפי שהם יודעים לטעון כלפי כל מי שמפנה ביקורת. ההיפך.

אבל בפורים האחרון לא היו אלה בחורי ישיבות שיצאו לשמוח את ההצלה של עם ישראל מידיו האכזריות של המן הרשע. היתה זו חבורת עבריינים, משתמטים, פורעי חוק - שיצאו לבצע לינץ' בעוברי אורח ובחג הפורים השמח שהפך לחג הפורעים העצוב.

הכותב הוא הכתב לענייני חרדים של היומון 'ישראל היום'. הטור יתפרסם ב'ישראל היום'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!