הסחורה הכי חמה בשוק: כמעט בכל לילה נפרצת לפחות חנות סלולר אחת בישראל

זה היה מבצע נועז. הגנבים, שהסתלקו עם סחורה ששווייה הוערך בחצי מיליון שקל, החנו את כלי הרכב שלהם מול אחד המתקנים המאובטחים ביותר בישראל — בסיס הקריה בתל אביב. הם אף מצאו את המפתחות לכספת ורוקנו גם אותה. השלל שלהם לא היה יהלומים או תכשיטים — אלא סמארטפונים.

השוד התרחש בינואר האחרון בחנות של iDigital, משווקת אפל בישראל, במתחם הקניות שרונה בתל אביב. הגנבים אף תיזמנו את השוד כך שיתבצע זמן קצר אחרי שהגיעו דגמי אייפון 7 החדשים. הפריצה הזאת היא חלק מגל רחב־היקף של מקרי פריצה וגניבה של סמארטפונים, שעלה לכותרות בחודשים האחרונים. ולראיה, חודש וחצי לאחר מכן, במארס, אותה חנות שוב נפלה קורבן לשוד בסדר גודל דומה.

באוקטובר 2016, היתה חנות iStore בקניון הנגב בבאר שבע — שגם מתמחה במוצרי אפל — קורבן לגניבה דומה. הגנבים נכנסו לחנות סמוכה בקניון ופערו חור בקיר כדי להגיע לסחורה הנחשקת.

נזק של 200 אלף שקל בכל פריצה

המקרים האלה, שהגיעו לעיתונות, הם רק קצה הקרחון: כמעט מדי לילה נפרצת בישראל חנות סלולר או מעבדת סלולר, ופעמים רבות מדובר בכמה חנויות בלילה. הנזק בכל אחד ממקרי הפריצה נאמד בכ–200 אלף שקל בממוצע. למשטרה, בינתיים, אין פתרונות.

"בשנה האחרונה פרצו לי שלוש פעמים", אומר שי עמר, מנכ"ל משותף של iLab, המפעילה שתי מעבדות וחנויות בתחום הסלולר. "הם היו שלושה־ארבעה אנשים, עם כובעי גרב, פנסי ראש, כפפות וציוד פריצה כבד. ממצלמות האבטחה אנו יודעים שהם היו דוברי ערבית. הם נשאו שקים ענקיים של שיפוצים, מילאו מכל הבא ליד וברחו. כל הסיפור נמשך דקות ספורות. בכל הפעמים שבאתי לתת עדות במשטרה אמרו לי, 'גם פה לידך פרצו, ושם לידך פרצו', אז אני מעריך שהגנבים עוברים בכמה מקומות סמוכים בכל לילה".

איך המשטרה מתייחסת למקרים?

"זה תלוי. כשפרצו לסניף שלי בתל אביב, המקרה טופל על ידי תחנת המשטרה ברמת החייל. נראה היה שהפריצה מעניינת אותם כמו עלה שנשר מעץ. שני התיקים נסגרו כעבור כמה חודשים, ודבר לא נמצא — ואם אתה שואל אותי, גם לא באמת חיפשו. ההתייחסות היתה ממש מצחיקה — הגיע איש של חטיבת הזיהוי הפלילי (מז"פ), הסתכל על סרטון הווידאו, אמר, 'אה, הם עם כפפות, אין לי מה לעשות', והלך.

"הטיפול בפריצה בסניף ברמת גן היה שונה לגמרי. איש הזיהוי הפלילי ממש חיפש והתאמץ ולקח טביעות רגל. מכשיר אחד מהמלאי אפילו נמצא בטול כרם. האיש שהמכשיר נמצא אצלו אמר שהוא רכש את הנייד בשוק בקלנסווה. במקרה כזה אין מה לעשות בנדון".

עמר מבוטח, אך הביטוח אינו מספיק. לדבריו, "הנזק בכל פריצה מגיע ל–200 אלף שקל. הכסף מהביטוח מגיע תוך ארבעה חודשים בממוצע, אולם בינתיים אני צריך לממן רכישה מחדש של הציוד. מכיוון שזאת מעבדה, יש כאן גם ציוד של לקוחות. מלבד זאת, נגרם נזק למנעולים, לדלתות, למסגרות ולחלונות. הפורצים נכנסים בכל הכוח מכל כיוון אפשרי, עם לומים, פטישים ומספרי פח, מנסרים וחותכים, שוברים את הקופה הרושמת ואת המגירות, ואחר כך נדרשת עבודה רצינית כדי לתקן את הנזק. ברור שיש לנו כספת, אך זה רק מעכב אותם ולא מונע את השוד. לא ברור לי איך ארבעה גברים פורצים, האזעקה מצפצפת, הם נוסעים בג'יפים בשכונה באמצע הלילה — ואיש אינו עוצר אותם".

עמר חושש שבגין העלות הגבוהה של הנזקים שנגרמים בכל פריצה הוא יאבד את הביטוח שלו, או שהפרמיה תזנק. לדבריו, "סוכנת הביטוח כבר הודיעה לנו שבשנה הבאה סוכנות הביטוח לא תרצה לבטח אותנו. גם כך בחידוש החוזה הקודם הם הערימו קשיים וביקשו כל מיני הגנות — ממש ניסו לנפנף אותנו. חידוש החוזה הבא יהיה בעוד שישה־שבעה חודשים, ואני חושש מפני הבאות".

"יש בישראל טרור כלכלי"

לבעלים של רשת חנויות סלולר בינונית, המפעילה עשרה סניפים, יש ניסיון עשיר בפריצות. "פרצו לי עד כה 37 פעמים. 37", הוא מספר בייאוש. "יש בישראל טרור כלכלי, אך איש אינו קורא לו בשמו. השוטרים אינם יכולים לעשות הרבה. הם חסרי אונים כי זאת לא בעיה של המשטרה — זאת בעיה ברמה הלאומית. במשטרה אומרים 'כנופיה מהשטחים' או 'מהפזורה הבדואית' וסוגרים את התיק. בפריצה האחרונה, לפני חודש, כבר לא טרחתי להגיש תלונה".

למה בעצם?

"לפני שנתיים, המנהל באחד הסניפים שלי תפס אדם שעקר מהקיר אוזניות בשווי 1,500 שקל, בנוסף לעוד כמה דברים, וברח. תפסו אותו, קראו למשטרה וגם אני הגעתי לחנות. השוטרים אמרו לו, 'בוא תתלווה אלינו לתחנה. אנו מחרימים לך את הציוד, כי זה חלק מהחקירה'. נסעתי לתחנה ב–18:00. אחרי המתנה שנמשכה ארבע שעות, ראיתי את הגנב יוצא, עושה לי אצבע משולשת והולך לדרכו — וזה היה מקרה של גניבה פשוטה, שבה הגנב נתפס על חם והודה במעשים. את המוצרים הגנובים לא החזירו לי עד היום — במשטרה אומרים שצריך אותם לעדויות בבית משפט".

גם הוא מוטרד מהסוגיה הביטוחית: "אף חברת ביטוח בישראל אינה מוכנה לבטח אותי, ובצדק מבחינתם. באחרונה הורדתי את ההגנות שהתקנתי על החנות, כי כשהגנבים מגיעים הם שוברים את הכל. אם יש סורגים, הנזק גדול עוד יותר — אז לפחות שישברו רק את הזכוכית".

בכיר ברשת קמעונות גדולה בתחום הטכנולוגיה מאשר שיש כאן בעיה: "זה קורה בכל מקום, לא רק ברחוב או באזורי תעשייה, אלא גם בתוך קניונים. באחד מהקניונים שלנו פרצו לשש חנויות בשעה אחת. נאלצנו להוציא מאות אלפי שקלים על שיפור המיגון, כי המשטרה אינה עושה הרבה. בתי העסק הקטנים הם הקורבנות הגדולים, כי הם מתקשים לעמוד בעלויות, וגם כך פועלים במתח רווחים נמוך. מקרה כזה יכול לחסל אותם. גם אם יש ביטוח, אז יש השתתפות עצמית, החנות עשויה להיות משותקת לתקופה כלשהי ויש עוד הוצאות".

"הבעיה מתגלגלת אל בעלי החנויות"

מנכ"לית iDigital, איילת צרפתי רוזן, מתארת את החוויה מהצד שלה: "סבלנו מכמה פריצות בטווח זמן קצר בחנות במתחם שרונה בתל אביב, ומניסיון פריצה שלא צלח בסניף בעזריאלי. מה שהכי בולט מהמקרים זאת אוזלת היד של המשטרה. לאחר בירור עם שותפים שלי בתחום הרשתות הקמעוניות, הבנתי שזאת צרה משותפת לכולנו, וככל הנראה מדובר בכנופיה אחת. במקרה הפריצה הראשון, מוקד השמירה הזעיק מיד את המשטרה. השוטרים הגיעו כשהרכב של הגנבים עוד היה בזירה. התחולל מרדף, אך הגנבים לא נתפסו. ואני שואלת את עצמי, מה עוד צריך לקרות? לפי ההתנהגות של הגנבים, נראה היה שברור להם כי בצד השני איש אינו מתאמץ יותר מדי לרדוף אחריהם".

והתיקים נסגרו?

צרפתי רוזן: "איננו יודעים כי לא טורחים לעדכן אותנו, וכבר הפסקנו לשאול. בסוף הבעיה מתגלגלת בחזרה אלינו. נדרשנו להוצאה מאד גבוהה על הגברת המיגון בחנויות".

ממשטרת ישראל נמסר: "לא קיימת כל עלייה בשיעור הפריצות לבתי עסק בישראל. המשטרה נאבקת כל העת בפורצים ובעברייני רכוש בכל מקום ובכל זמן. פעילות זו נותנת אותותיה, ולראיה, בשנים האחרונות קיימת מגמת ירידה עקבית בכמות התלונות שעניינן פריצות ועבירות רכוש.

"יתרה מכך, בשנים האחרונות ממקדת משטרת ישראל אכיפה במישור המודיעיני והמבצעי בתחום גניבות הטלפונים הניידים ומשקיעה מאמצים רבים בחשיפת העבריין ובאיתור הטלפון שנגנב. לראיה, ב–2016 יותר מ–2,000 טלפונים סלולריים ומחשבים ניידים גנובים הוחזרו לבעליהם".

בתחילת השנה, ובמטרה לייעל את המאבק בגניבת טלפונים סלולריים, משטרת ישראל ומשרד התקשורת יזמו מהלך משותף לחסום טלפונים גנובים (ראו מסגרת). אמצעי מיגון הם מענה משלים וחיוני במטרה למנוע את הגניבה הבאה. בהקשר זה, מומלץ לבעלי החנויות לממכר סלולר ובכלל להצטייד באמצעי מיגון והתראה חדישים ותקינים, כגון מיגון פיזי, אזעקה ומצלמות.

האם חנויות הסלולר צריכות ביטוח פול משותף?

גל הפריצות לחנויות הסלולר הכניס לתמונה שחקן נוסף — חברות הביטוח. מאחר שמדובר בחברות עסקיות, הרי שההחלטה לבטח תחום מסוים נתונה בידיהן. החברות מקבלות את ההחלטה אם לבטח או לא בהתאם לרמת הסיכון שהן חשופות אליו.

מבחינת חברות הביטוח, הסיכון מתבטא בתשלום למבוטח. אם התשלום למבוטחים בתחום יהיה גבוה יותר מסך הפרמיות שנגבה מהם במהלך השנים, חברות הביטוח יפסידו כסף, ולא ירצו לבטח את התחום. לדברי בכיר בתחום הביטוח, "חלה עלייה בנזקי הפריצות בתחום חנויות הסלולר, והמשמעות היא עלייה בסיכון לחברות הביטוח. זה הגדיל מאוד את החשיפה שלנו, ולכן הפחתנו באופן משמעותי את הפעילות בתחום".

כשחברת ביטוח אומרת כי הפחיתה את החשיפה שלה לתחום, כוונתה היא שהיא אינה מבטחת את התחום — או מבטחת את העוסקים בתחום תחת מגבלות משמעותיות ופרמיה גבוהה. הבכיר מסביר: "אנו כמעט לא מבטחים חנויות שעוסקות בתחום הסלולר. החנויות שעוסקות בתחום וכן מבוטחות הן חנויות שיש להן מיגון קפדני, שכולל בין היתר שמירה ומערכות אזעקה. אין החלטה גורפת לא לבטח, זה תלוי בכל חנות וחנות".

לא חסרים תחומים שחברות הביטוח לא חפצות לבטח. אחד הבולטים בהם הוא ביטוח רכב דו־גלגלי. הסיבות לכך פשוטות: ראשית, קל לגנוב אותם. שנית, הנזק שנגרם מתאונה של רכב דו־גלגלי הוא גבוה מאוד. ואולם המדינה רוצה לעודד שימוש בכלי רכב דו־גלגליים. איך פותרים את הבעיה?

הפתרון שהמדינה מצאה נקרא "פול". מרבית האופנועים בישראל מבוטחים בביטוח חובה על ידי הפול — המאגר הישראלי לביטוחי רכב. הכסף מגיע מהפרמיה (לא נמוכה) שמשלמים הבעלים של כלי רכב דו־גלגליים; ומסבסוד של נהגי הרכבים הרגילים, שנלקח מתשלום פוליסת ביטוח החובה שלהם. כשיש תביעה ביטוחית, הפול משלם. אם חסר כסף לשלם, חברות הביטוח מתחלקות ביניהן לפי גודלן בשוק. נשאלת השאלה אם חנויות הסלולר זכאיות גם הן לביטוח פול — או שאינן מצדיקות את המאמץ.

פתרון מומלץ למכת הגניבות: חסימת מספר הזיהוי של מכשיר הסלולר

כל המרואיינים בכתבה הצביעו על אפשרות לפתרון של מכת הגניבות: כל מכשיר סלולר בעולם מזוהה במספר זיהוי ייחודי המכונה IMEI. מפעילות הסלולר יכולות לחסום לחלוטין IMEI מסוים, ובכך למעשה להשבית את המכשיר (ללא תלות בכרטיס SIM).

חברות נוהגות לפעול באופן זה במקרה של גניבה מהרשת שלהן, או בעקבות תלונה של לקוח על גניבה. במקרה כזה ערך המכשיר יורד משמעותית, ואפשר למכור אותו רק לפירוק. כיום, האפשרות לחסום IMEI אינה פתוחה לחנויות ולמעבדות סלולר פרטיות, ואין גם הליך כזה מול המשטרה.

במשטרה מכירים כמובן את האפשרות הזאת. המשטרה ומשרד התקשורת הוציאו בינואר הודעה משותפת בנושא, שבה נכתב כי לאור ריבוי מקרי הגניבות של טלפונים סלולריים בקרב הציבור, הוחלט לקבוע ברישיונות של חברות הסלולר "הוראות שיאפשרו לחסום ולהוציא משימוש את המכשירים הגנובים". משרד התקשורת הבהיר כי החסימה היא של מספר ה–IMEI בלבד, ואינה תלויה במיקום שבו נרכש המכשיר. על פי ההודעה, המהלך אמור היה להיכנס לתוקף כבר החודש — ואולם מבירור עם משרד התקשורת עולה כי המועד נדחה ל–11 באוגוסט. מהמשרד נמסר גם כי שינוי ברישיונות תקף רק למכשירים שכבר הופעלו, ואינו מכסה מכשירים שנגנבו ממלאי החנויות.

ממשטרת ישראל נמסר כי השינוי צפוי להיכנס לתוקף "בהמשך החודש".

מאחר שמדובר בתופעה עולמית, גם ארגון מפעילות הסלולר הבינלאומי, GSMA, מפעיל מאגר שכולל "רשימות שחורות" של מכשירים גנובים, כדי שמכשירים המדווחים ככאלה יהיו חסומים בכל המדינות שמפעילות הסלולר שלהן הצטרפו למיזם. אפשר לבדוק אם מכשיר הוא גנוב באתר stolenphonechecker.org.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!