כל כך הרבה מאיתנו מסתירים // טור מרגש

בשבועות האחרונים מלווה את צוות העובדים במקום עבודתי, דאגה ותפילה לבריאותו של ילד מתוק. בנה של אחת העובדות אצלנו שזכינו להכיר בימיו הבריאים כשהיה מצטרף לעיתים בשעות הצהריים לאמו בעבודתה. גומות החן החביבות שכל כך אהבנו לראות כשחייך את חיוכו הביישני המתוק, הצטמקו בגלל אותה מחלה ארורה ומייסרת. אמו היקרה, הדואגת כל כך, משתפת באומץ ובכאב עד כמה היא מייסרת.

לפני כשבועיים שיתפתי אותה בסרטון של הרב קלמן קלונימוס שליט"א בו הוא מספר על מחלתו ועל החלטתו האמיצה והמופלאה להילחם בה בכח השמחה והאמונה עם הרבה הרבה צחוק. הפניתי אותה גם לסרטון שבו הוא נראה רוקד עם חסידיו בשמחה עצומה, כשיואלי קליין שר "רבנו שאג בקול גדול אין שום יאוש בעולם כלל". בהתרגשות היא שיתפה בהמשך את בנה החולה ואת שאר משפחתה, כשאותי היא שיתפה אחר כך ברצון המדהים שלה לעבוד על השמחה ולראות מה היה חסר עד כה.

שיתפתי בסרטון גם את המנהלת שהחליטה בו ברגע שבישיבת הצוות הגדולה של שני האגפים, שהתקיימה בשבוע האחרון, אני אראה את שני הסרטונים לכלל הצוות. מודה ומתוודה שברגע הראשון עברה לי בראש סריקה מהירה של אותם עובדים שרגישים להחריד לכל מה שנראה להם ככפייה דתית והתגובה הראשונה שלי היתה שאולי לא כדאי, הרי רוב הסיכויים שהם "יאכלו אותי בלי מלח" בשנייה הראשונה שיבינו שהבאתי להם סרטון עם רב חרדי. אלא שהיא בשלה – "תסמכי עלי, אני יודעת על מה אני מדברת. יותר מדי עובדים שלנו צריכים את הסרטונים האלה. תעבירי את השמחה הלאה. אם תצטרכי אני אתן לך גיבוי מלא. אבל את לא תצטרכי".

זה המקום לספר שמדובר במנהלת מופלאה, כזאת שבנוסף לתפקידה הניהולי הרשמי היא גם מתפקדת ככותל של כל העובדים. לא בכדי, תמיד נמצאים לה על השולחן בין כל הניירות והקלסרים - ממחטות נייר, בקבוקי מים ואי אילו מתוקים. בראיון העבודה שלי היא שאלה באומץ: "לא רואים עלי אבל אני מהציונות הדתית. אני רואה שאת חרדית. לא יפריע לך לעבוד איתי? לי זה לא מפריע, אני אומרת מראש"... לא רק שבכל השנים שזכיתי לעבוד איתה זה אף פעם לא הפריע אלא להיפך. מה שעלול להתפרש ככפייה דתית מצדי היא תמיד אומרת בשמחה במקומי ובהמשך מפנה לי את המקום שלי. את כל החסד, הרוחניות, האמונה, אהבת ישראל וקבלת השונה, שהיא עוזרת להכניס בלבבות האנשים, גם הקשים ביותר, בשיתוף פעולה נדיר ואמיץ מבחינתה, רק בורא עולם יודע באמת.

השבוע כאמור היא לא ויתרה ועמדה על כך שאני אהיה שם בחזית. אם בשנייה הראשונה שהקרנתי את הסרטון התכווצתי, בשנייה הבאה הבנתי שבורא עולם זימן לי שיעור פרטי משלי באותה התנסות. למרות שהשבוע האחרון היה אחד השבועות שבו בתקשורת ובפוליטיקה המתח החרדי–חילוני נדמה היה כמגיע לשיאים חדשים, למרות שכאמור מדובר בצוות עובדים מעורב על כל המשתמע בכך, הכל היה כלא היה ברגע שצחוקו המתגלגל ופניו המאירות של הרב קלמן קלונימוס שליט"א נראו על המסך הגדול בחדר. הבעל שם טוב הקדוש אמר שהשמחה בכוחה לשבר חומות. היא אכן שברה את כל החומות באותן רגעים. בעיקר את החומות שכל כך הרבה בנו כדי להגן על כאב גדול שהם מסתירים עמוק בפנים. בין אם זה כאב שלהם ובין אם של מי מיקיריהם הקרובים. בין אם זה כאב של חוסר, געגוע או חולי. כל כך הרבה מאיתנו מסתירים באומץ כאב ענקי שגובה מחיר יקר מכוחותינו.

צחוק ודמע התערבבו באותן דקות, בהמשך כשהגיע הסרטון השני בו הוא נראה רוקד עם חסידיו, נראה היה שהאולם קטן מדי מלהכיל את כל ההתרגשות שעמדה באוויר. העיניים של כולם נצצו מצחוק ודמע תוך כדי מחיאות כפיים ספונטניות. בסוף הישיבה, כולם הרגישו צורך לברך אחד את השני בכל הטוב שבעולם ולא סתם להגיד שלום וללכת הלאה. כמו כן בסוף הישיבה וגם בימים שאחריה מצאתי את עצמי מתבקשת שוב ושוב להעביר את הסרטון הלאה בווטס אפ. לכל אחד היה מישהו שהוא רצה לשתף גם אותו/ה בכוחה המרפא של השמחה.

כולנו עוברים ניסיונות קשים. השם יתברך, זיכה אותנו שיש בינינו גם אנשים מופלאים כמו הרב קלמן קלונימוס שליט"א שבחרו לראות בו סוג של מתנה, סוג של הזדמנות להפוך אותו למשהו טוב ומבורך – עבודה על שמחה ואמונה. החלק המופלא ביותר לדעתי הוא שהוא לא הסתפק בלעבוד על כך עם עצמו. הוא בחר להעביר את המתנה הזו הלאה, בין השאר גם דרך הסרטונים. הלאה גם לכאלה שהוא כלל לא מכיר באופן אישי, באהבת ישראל אמיתית ונדירה.

אולי אם כולנו נחליט בהשראתו להשתמש בכאב שלנו גם כסוג של אפשרות צמיחה אבל בעיקר כדי להקל דרכו על הכאב של האחר, אולי נצליח להניח את הלבנים החסרות לבניין הבית השלישי. אולי אם כולנו נעצור להקל ולשמח את האחר שקשה לו, אולי סוף סוף היושב במרומים יאמר לצרותינו די וישלח רפואה שלימה לכל החולים ויביא לנו את הגואל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!