חיוך זה בחינם // יוסי הלפרין

פרופסור ארתור מיילס הוא אחד מסיפורי ההצלחה הנודעים בארצות הברית, שכן מילד קטן ויתום שגדל בבית דל אמצעים במלוא המובן, הפך ונהיה, כמובן לאחר השקעה טוטאלית, לאחד מגדולי מנתחי הלב הנודעים בעולם. והוא סיפר את המעשה המטלטל הבא שקרה עמו.

בעודו נער צעיר חיו הוא ואמו האלמנה לבדם, ובבית לא הייתה פרוטה. האמא עסקה בעבודות רבות טרחה מזדמנות, ובקושי הצליחה להביא מחייה לביתה, ואי לכך החיים בבית היו קשים מנשוא, הם ממש חיו מהיד לפה ובקושי רב.

יום אחד לא היה שום דבר בבית לאכול! ובבוקר לפני שאמא שלחה את ארתור לביה"ס נתנה לו קוביית סוכר ששמרה בעמל והבטיחה לו שכשיחזור תחכה לו ארוחה חמה, הבטחה שידע הילד שאין בה ממש. בהפסקת עשר בעוד כל הילדים נוגסים בבייגלס' טריים מרוחים בחמאה מלוחה וממולאים בפרוסות עגבניות, ארתור כירסם בצד את קוביית הסוכר הקטנה שלו, דבר שלא רק שלא השקיט את רעבונו אלא העצים אותו מאד.

במהלך השיעור הוא כבר לא יכל לסבול את קרקורי בטנו הגועשת ויצא החוצה בתואנה כלשהיא. הוא יצא משטח ביה"ס וחשב לחפש בפחים דבר מה לאכול. גישוש מהיר גילה לו שאינו מסוגל עד כדי כך. ולכן נכנס בו רעיון לדפוק על דלת כלשהיא ולבקש משהו לאכול. הוא ניגש לבניין סמוך וראה בקומת הכניסה דלת חומה ועליה שלט 'משפחת ג'קסון'.

הוא נקש על הדלת ולאחר מס' רגעים זו נפתחה בקול תרועה וצהלה, בראותו מי בדלת נמלא ארתור בבושה, כי מולו עמדה ילדה בת גילו שייתכן שאף לומדת בבית ספרו ובאותו רגע התבייש לומר לו שהוא רעב. "מה רצונך?" שאלה אותו. בקול חלוש ומתגמגם אמר לה שעבר באיזור והיה צמא אז אם יש אפשרות לקבל כוס מים. הילדה רצה פנימה אל תוך הבית וחזרה לאחר כמה רגעים עם קנקן חלב וצלוחית עם 4 עוגיות שוקולד. "אצלנו שותים בבוקר חלב" תירצה הילדה את עצמה והוסיפה "אצלנו אוכלים עוגיות כששותים חלב".

הילד אסיר התודה בלע במהרה את העוגיות זה אחר זה ושתה את החלב עד תומו. "מה שמך?" שאלה אותו הילדה. ענה לה "ארתור, ואת?" ענתה לו הילדה "רוזלין, רוזלין ג'קסון"!! ארתור הודה לה נרגשות על טוב ליבה, וחזר לבית ספרו שבע במקצת אך בעיקר עם הרגשה טובה וחמימה שלא חש כמותה מעולם...

חלפו שנים וארתור הצעיר עשה חיל בלימודיו והיה בולט בכישוריו. הוא קיבל מלגה אחר מלגה במכללות המובחרות ביותר, וכך הצליח ללמוד רפואה במוסדות היוקרה מן השורה הראשונה בארה"ב. הוא התמקד והתמיד בתחום רפואת הלב עד שנהיה לאחד ממנתחי הלב הטובים ביותר בעולם! הצלחתו התבטאה במוסד הפרטי היקר שפתח לרפואת הלב שקיבל ביקוש בכל רחבי העולם. ארתור שהיה מנהל ביה"ח לא טיפל או ראה חולים באופן אישי, אלא היה עובר על תיקיהם האישיים של המטופלים והיה ממליץ לצוות הרפואי על שיטת טיפול.

יום אחד הוא מעיין באחד התיקים ורואה את השם בראש הדף 'רוזלין ג'קסון'. באחת הוא נזרק בראשו 35 שנים בזמן, לאותו בוקר קר ועצוב שחווה מתוך רעב, ונזכר במעשה הנאצל שעשתה עמו אותה ילדה מלאכית. במשך כל השנים שחלפו זכר את טוב ליבה ואת המעשה הטוב שכ"כ עודד אותו וחיזק אותו.

הוא מייד קם לכיוון המחלקה לבדוק אם זו אותה ילדה מהעבר. בהגיעו למיטתה לא נזקק לבירורים יתרים. היא שכבה שם, אותם פנים טהורות שעשו עמו חסד היו חרותות בליבו והם כמעט שלא נשתנו מלבד מפאת הגיל והמחלה הקשה שנראתה עליה. הוא קרא לרופאים האחראים ואמר להם שבחולה זו אף אחד אינו מטפל מלבדו, כל טיפול וכל נסיון כזה או אחר, הכל עובר תחתיו. הרופאים המופתעים הסכימו מיד, ואכן במשך כל הטיפול והאשפוז הוא היה שם לטפל בה במסירות נפש וכעט שלא זז ממיטתה עד שהחלימה לחלוטין.

כעבור קצת יותר משנה יצאה רוזלין מבית החולים כשהיא עומדת על שתי רגליה, לחייה סמוקות מהחיות שחזרה אל נפשה, וחזרה אל ביתה. לאחר שבוע הגיע חשבון האשפוז והטיפולים. היא פתחה אותו בחשש ורואה שם שכתוב שסך כל תקופת האשפוז, הטיפולים השונים והוצאות התרופות, עומד ע"ס 53000 $!!!

נשמתה של רוזלין נעצרה לרגע מבהלה על גובה החוב, ומוחה החל לחשוב מהיכן יש לה אפשרות להתחיל להחזיר את הכסף הזה..

אך אז צדו עיניה את השורה התחתונה במסמך שבה היה כתוב בכתב ידו של מנהל בית החולים "שולם במלואו לפני 35 שנים באמצעות כוס חלב וארבע עוגיות טעימות!!!"...

אומר שלמה המלך "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו". ממעשה אחד קטן ולכאורה זניח ניתן להרוויח כ"כ הרבה!! ולא רק רווח רוחני או גשמי, אלא באמצעותו של חסד קטן מתקרבים הלבבות ונמחקים הגבולות בין איש לרעהו.

רק בשבוע החולף סיימנו ללמוד את הסאגה שקרתה במדבר עם קורח ומחלוקתו, וראינו גם מהו העונש הקשה שהקב"ה משית על בעלי מחלוקות. ולצערנו הרב גם בזמנינו אנו ישנם מחלוקות ופירודים בעם. וחשוב וחובה לזכור שאף שאנו חיים בחברה או מגדר כזה או אחר, הרבה פעמים כשנפגשים אנו עם האחר, השונה מאיתנו, בין אם זה הבדל של צורה וסגנון של כובע או עדה, בין אם זה חרדי מול דתי, או חסיד מול חילוני, חובה עלינו לזכור שבני עם אחד אנחנו, וכבר אמרו חז"ל בכתובות קיא: "אמר ר' יוחנן-טוב המלבין שיניים לחבירו יותר ממשקהו חלב"!! והרבה פעמים, החיוך ההארות פנים, ותשומת הלב לאחר, קשים יותר מלהשקות בחלב..

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!