הכותל הרפורמי ויאיר לפיד // אבי בלום

בבוקר שלמחרת הקפאת מתווה הכותל בממשלה, נפתחה התוכנית 'מה בוער' בגל"צ ברצף של שלושה מרואיינים מהצד הרפורמי של המפה. אחד מהם, איש חביב שדובר עברית חצי-רהוטה, היה שגריר ארצות הברית לשעבר דן שפירו, יהודי בעל לב חם שממשיך להתגורר בישראל עד לתום הלימודים של בנותיו במוסדות החינוך הישראליים.

שפירו הוא דיפלומט בכל רמ"ח אבריו, שמצליח לצעוד תחת גשם שוטף מבלי להירטב. במשך שנות כהונתו כשגריר ארה"ב, הוא הצליח להעביר ראיונות שלמים ולהתכחש למשבר האישי בין נתניהו לאובמה – בכישורי מלל הרואיים שמתעלים על יכולות מטוסי החמקן. אלא שהפעם, אחרי שהקדים והזכיר לפרוטוקול שהיו לו יחסי ידידות עם הקהילה החרדית, הוא חרג מנוהגו המתון ושטף במבול את ההתנהלות האורתודוקסית.

רק כשנשאל לבסוף לאיזו קהילה הוא משתייך, השיב השגריר לשעבר, בכנות, שהוא ובני משפחתו מזוהים עם הקהילה הקונסרבטיבית. שפירו לא נשאל ולפיכך גם לא השיב, על המעורבות האישית של רעייתו בפרשה. בשיחה שקיימתי עמו בעבר, הוא סיפר כי אשתו נמנתה על גרעין המייסדות של נשות הכותל, שדרשו לאפשר להן לקיים תפילה שוויונית ברחבה.

אם רזי ברקאי שהעלה לפני ואחרי שפירו קולות מהצד האחד בלבד – היה מצליח להעלות מנגד את השגריר האמריקאי המכהן בישראל, יהודי אורתודוקסי חובש כיפה שחורה (לסירוגין, בהתאם לאירועים), או את השליח המיוחד של הנשיא המכהן למזרח התיכון, ג'ייסון גרינבלט, חובש הכיפה גם כן (כנ"ל) הוא היה שומע מן הסתם קולות אחרים לגמרי.

ובעצם, אין צורך להגיע לשגרירים ולדוברים, אחרי שהקודקוד עצמו ביקר כאן אך לאחרונה וסר לרחבה הנכונה, בהפרדה מלאה, בינו לבין בתו, על אף שאיש מלבדם לא נכח ברחבה הסטרילית והמבודדת.

כששמים את האצבע על ההבדל בין המתווה שאושר לפני שנה לבין ההקפאה שאושרה השבוע, אפשר לשים את האצבע על חלופי הגברי בממשל האמריקאי, וזאת משום שהאינטרס במימוש מתווה הכותל, היה ונותר אמריקאי ולא ישראלי. את הבוחר המקומי (להבדיל מהשופט הישראלי), כל השיח הזה, לא עניין, לא מעניין ויש לקוות שגם לא יעניין בעתיד. אחד משרי הליכוד ששוחח השבוע עם החברים החרדים, הסביר להם על רגל אחת, את ההבדל בין תמיכתו בהקפאת מתווה הכותל לבין התנגדותו לעצירת עבודות הרכבת.

"למצביע החילוני שיצא מכליו כשנתיבי איילון נחסמו בגלל עיכוב העבודות", הסביר השר, "אין שום עניין בהגברת הזהות הרפורמית. את מי שזקוק לוויזה כדי לצאת מתל אביב ולעלות לירושלים זה בטוח לא מעניין. מי שכבר עולה לכותל, מעוניין ללכת לרחבה הנפרדת, בדיוק כפי שהישראלי האותנטי מעדיף לעלות לתורה בבית כנסת אורתודוקסי עם הפרדה".

המציאות מדברת בעד עצמה, כאשר עד היום, למרות כל הכותרות והמאמרים האוהדים וחרף העובדה שמתאפשר לשהות ברחבה הרפורמית באווירת גיבוש משפחתית ללא מחיצות, הציבור הישראלי מדיר את רגליו מהרחבה השוויונית ומצביע ברגליים. הלכתי כדי לראות בעיניי באחד מימי השיא התקשורתיים, בראש חודש. בשעה שהכותל המערבי המה מאדם, במפלס התחתון של המתחם הדרומי נצפתה פחות מ"מניינית" מתפללות – כשברחבה העליונה מונח בביזיון ספר תורה מיותם על הבמה, כאבן שאין לה הופכין.

הזעם הציבורי שתוסס כנראה בקרב הציבור האמריקאי אינו רלוונטי לישראלי הממוצע. בעיניו, כל הסיפור של מתווה הכותל והקפאת מעמד הרפורמים, אינו שווה ערך ציבורי לשעה אחת של פקק בנתיבי איילון, ולבוקר אחד שבו החיילים משתרכים באוטובוסים, בגלל עצירת עבודות הרכבת בשבת.

הכותל הדמוקרטי

העובדה שיאיר לפיד, שנצר את לשונו במשבר הרכבת, מצא לנכון לטפס על החומה דווקא בנוגע למתווה הכותל, לא נובעת מהזדמנות הפז שנקרתה לפניו, אלא מהסיטואציה המביכה בסקרי דעת הקהל. אם יש מישהו שמתחרה עם נתניהו באובססיית הסקרים זהו יאיר לפיד, ובסקרי העומק האחרונים שנערכים עבורו, הוא מגלה שהמצב מבחינתו, מדאיג עוד יותר מזה שבא לידי ביטוי בסקרים שמתפרסמים בתקשורת. ניסיון הזיגזג שלו על גבנו, נובע אך ורק משפל מצבו. אלא שגם הוא הבין כנראה שמהכותל לא תבוא לו הישועה, ובזיגזג נוסף, ביטל את הסיור ההפגנתי שתכנן ברחבה.

התובנה הזאת מובילה למסקנה שלא דעת הקהל הישראלית ואפילו לא חרב הבג"ץ המתהפכת, הם שהובילו את נתניהו לשגר את מזכירו דאז, אביחי מנדלבליט, כדי לגבש מתווה שיפיס את דעתה של הקהילה הרפורמית.

אם נתניהו היה נשאל בחברת מי הוא מעדיף לסעוד, הוא היה מבכר כנראה את ידידיו הרפורמים מעבר לים, שדוברים את השפה האהובה עליו ואוכלים את המאכלות הערבים לחכו. אלא שאצל נתניהו אין שיקולים חבריים והמאזניים היחידים שנעים כל הזמן ושוקלים כיצד להכריע, הם מאזני הכדאיות.

נתניהו, שמכיר את נפש מצביעיו, מודע לכך שהרפורמים לא מעניינים אותם. התגייסותו למענם בשנה שעברה, נבעה מכך שבבית הלבן ישב נשיא אמריקאי שנעטף בתמיכת הקהילה הרפורמית ובכספי נדיביה. אותו נשיא, הזמין כזכור (לרע) לאירועי החג שנערכו בבית הלבן רבה ולא רב, ששינתה את מטבע לשון התפילה (באותו מעמד הדלקת נרות חנוכה בהשתתפות הנשיא ריבלין). מרם עמנואל ועד לדן שפירו – ידידיו הקרובים של אובמה בשתי תקופות כהונתו נמנו על הקהילה שדרשה רחבה משל עצמה. הדבר האחרון שהיה חסר לנתניהו באותה תקופה – היה לפתוח חזית נוספת עם הקהילה היהודית שמקיפה את הנשיא.

תחת הנשיא לשעבר אובמה, ביבי לא היה מעלה בדעתו להעביר את הקפאת המתווה יממה לפני שהוא יושב לארוחת ערב עם ראשי הקהילה הרפורמית, חביבי הנשיא. רק שהסיטואציה הזאת השתנתה, במעין תהליך מזורז של חזרה בתשובה. מסתבר שאפילו הפרסום על חגיגות הבר מצווה לנכדו של המיליארדר הרפובליקני שלדון אדלסון ברחבה הרפורמית, היו פייק ניוז בהתגלמותו - לפי אחד מבני משפחתו שביקש לתקן את הפרסום המעוות. את הרחבה הרפורמית, אפשר לפיכך להגדיר כ"רחבה הדמוקרטית". אפרופו פייק-ניוז ואדלסון - לפי מקור בכיר המכיר את הנפשות הפועלות בלשכת רה"מ, גם הסכסוך המתוקשר בין הזוג נתניהו לזוג אדלסון, הוא בסך הכול עוד אחד מתרגילי ההסוואה, טרום חקירת האדלסונים בפרשת תיק 2000. עוד לא אבדה תקוותנו, התקווה תיק אלפיים - ועל כך עוד ידובר, יתואר ויתושאל.

בחזרה לסביבת העבודה והציוץ של טראמפ. זוהי לא רק זהות האנשים ששוהים בסביבתו של הנשיא החדש, כולל חתנו ובתו המתפללים בבית כנסת אורתודוקסי, אלא מכלול יחסי הגומלין בין הנשיא לקהילה. ראשי הקהילות הרפורמית והקונסרבטיבית בארצות הברית עמדו ועומדים בראש החץ של המאבק התקשורתי נגד לגיטימיות הבחירה של טראמפ. הם הוקיעו את טראמפ אל עמוד הקלון, הצביעו עליו כאנטישמי וסירבו לקבל את ההכרעה הדמוקרטית, כפי שהם מסרבים לקבלה, כאן בישראל. במבט לאחור, אפשר בהחלט לברך לנוכח בחירתו של טראמפ, "שעשה ניסים". לאבותינו, לאמותינו, ולכל מי ששלמות הכותל ברוח ישראל סבא, יקרה בעיניו.

מחאה ומחמאה

שרי הממשלה אולי עודכנו על העלאת ההצבעה להקפאת מתווה הכותל בתום ישיבת הממשלה, אבל את האבנים המתגלגלות שהובילו למהלך – דחפו חברי סיעת דג"ל, דרעי גפני וליצמן, ביום חמישי שעבר.

הישיבה המשותפת עם ראש הממשלה שהתקיימה בחמישי האחרון נועדה מלכתחילה כדי לעסוק בסוגיית העבודות בשבת – אלא שהחברים ניצלו את ההזדמנות כדי לסגור פינות ולעגל קצוות גם בסוגיות נוספות.

הישיבה המדוברת החלה במחמאות ולא במחאות. שר התחבורה ישראל כץ עדכן את החברים על עצירת העבודות בדרום – ושזר בדבריו עקיצה מכוונת היטב לעברם של החברים האשכנזים שחוללו את המהומה.

"אל תגידו לי תודה על כך", הוא אמר, "צריך להודות לחברי הכנסת מלכיאלי ובן צור שפנו אלי בצורה מסודרת, בלי כותרות. כשעובדים בצורה כזאת יש גם תוצאות". כץ ששימש כעוזרו של נוטף הסרקזם הגדול מכולם, אריק שרון, יודע איך לחולל התנגשות חזיתית באמירה אחת תמימה, אלא שהפעם הוא נתקל בחומה חרדית בצורה.

החלטה אחת חשובה קיבלו על עצמם חברי הכנסת החרדים שהובילו את המערכה. הפעם, בניגוד לסיבוב הקודם של מתווה הכותל, תוצג עמדה אחידה שתושמע באותו טון ואינטונציה הן באוזני ראש הממשלה והן מעל גלי האתר. המודל הזה, של הסכמה חרדית שקטה בחדרי חדרים ומתקפה מעל גבי הביטאונים – לא רלוונטי יותר במציאות התקשורתית העכשווית.

אחרי שפקחי עבודות השבת סיימו לדון בסידורי העבודה לקראת השבת הקרובה, צורף טלפונית לפגישה – היועץ המשפטי לממשלה. בשני נושאים שעלו על הפרק, המתינו הנוכחים למוצא פיו. הראשון, מתווה הכותל. השני, בג"ץ המרכולים. בשתי הפרשות הללו, הפכו הנציגים החרדים לשק חבטות – הן של התקשורת הכללית והן של החרדית. הדחיפות לפיכך, הייתה רבה.

בפרשת מתווה הכותל השמיע מנדלבליט באותה שיחה טיעון הגיוני למדי. אם המתווה יבוטל כליל ולא יאומץ מתווה אחר, הסביר היועמ"ש המלומד, ייווצר וואקום אליו ייכנס בג"ץ, שיציג הסדר משלו. הממשלה חייבת לפיכך, להציג את ההתפתחות החדשה כרצף של החלטות, שהממשלה מובילה. לא ביטול אלא הקפאה והמשך עבודה על מתווה חלופי. בלשכת ראש הממשלה היה מי שהציע למחזר מחדש את הקצאת הכספים לרחבה הדרומית, באותו תהליך שמזכיר את ההודעות הממוחזרות שמשגר נתניהו לעיני המתנחלים, על בנייה חדשה בהתנחלויות. הכספים אותם כספים, היחידות אותן יחידות, אבל ההודעות מרנינות.

מנדלבליט שהוביל את מתווה הכותל בתפקידו הקודם כמזכיר הממשלה, אומנם חשוד מיידית בכל הצעותיו כמי שמנסה לשמר את יוקרתו, אך דבריו בעניין הזה נפלו על אוזניים קשובות. ההסכמה להליך של הקפאה התקבלה בתום אותה שיחה. החרדים ידעו זאת בחמישי. יתר שרי הממשלה, רק בדקה האחרונה. עמדתו של מנדלבליט, עוד תעמוד למבחן בבג"ץ שמקפיא ומפשיר בהינף יד, אך לפחות בשלב הזה, חברי הכנסת החרדים – את שלהם עשו.

דרך יגאל אלון

השיח המשפטי הנוסף עם היועמ"ש עסק בפרשת מרכולי השבת בת"א שההתפתחויות סביבה סוקרו כאן בהרחבה. הדיון עסק במחלוקת העזה שהתפתחה בנוגע לבקשה לדיון נוסף. את הבקשה עצמה הגישו הסוחרים בתל אביב והשופט הפורש רובינשטיין שישב בדין, הפתיע, כשבניגוד לציפיות לא דחה את הבקשה וביקש לקבל את עמדת המדינה.

מכאן ואילך התקיים שיח נפיץ בלשכת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה. מהפגישה המכרעת שהתקיימה במשרדי פרקליטות המדינה ברחוב צלאח א-דין, נעדר היועמ"ש מנדלבליט חובש הכיפה, ומי שניהל את הישיבה היה פרקליט המדינה שי ניצן, שומר השבת. חילופי ההאשמות בישיבה התנהלו סביב השאלה מדוע לא הגישה הפרקליטות לבג"ץ בקשה לקבלת ארכה להצגת עמדת משרד הפנים, למרות שהייתה מודעת לחוות הדעת המתגבשת של השר. ההתנהלות החובבנית, הולידה כזכור, פסיקה שקיבלה את התעלמות שר הפנים – כהסכמה שבשתיקה לחוק העזר העירוני.

דרישת משרד הפנים שהובעה בישיבה על ידי רל"ש לשכת השר, הדוקטורנט למשפטים משה ארבל הייתה, שההסכמה לבקשת הדיון הנוסף צריכה להתייחס גם למישור העובדתי, לנוכח העובדה שבעת מתן פסק הדין עמדת שר הפנים כבר הוגשה לפרקליטות המדינה.

בפרקליטות סירבו והסכימו רק לכך שהבקשה לדיון נוסף תתמקד במישור המשפטי. לא מדובר בזוטי דברים ובפלפולים משפטיים אלא בשאלה מהותית ועקרונית שהיא לב ליבה של הסוגיה. פרקליטות המדינה תלתה את הסכמתה לבקשה בלשונו של סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט המאפשר את קיומו של דיון נוסף בחמישה שופטים או יותר, במקרה בו נקבעה הלכה משפטית חדשה המעוררת חשיבות, קושי או חידוש.

ה"הלכה" החדשה שנקבעה וסומנה בפרקליטות – נוגעת לתחולת סעיף 9א לחוק שעות עבודה ומנוחה הקובע כי "בימי המנוחה הקבועים... לא יעבוד בעל בית מלאכה בבית מלאכתו, ולא בעל מפעל תעשיה במפעלו ולא יסחר בעל חנות בחנותו". הפלפול המשפטי סביב פרשנות סעיף זה, הציע שתי חלופות. האחת, שנתקבלה בפסק הדין, גורסת כי איסור העבודה הוא אישי, על בעל העסק היהודי, ולפיכך – ניתן ואפשרי להפעיל את העסק בבעלות יהודית, על ידי העסקת מי שאינם יהודים בשבת.
החלופה הפרשנית שהציע שר הפנים בעצת משפטנים מומחים, מבקשת להחיל את האיסור באופן גורף על העסק ולא על בעל העסק – כאשר ההשלכה המשפטית הרלוונטית הינה, כי לרשות המקומית אין אפשרות לגבור על המחוקק ולאשר פתיחת עסק שנאסר בחקיקה ראשית של הכנסת. הפרשנות של דרעי נתמכת גם בפרוטוקולים של זקני הכנסת ובדברי ההסבר שהושמעו בכנסת בעת החיקוק על ידי שר העבודה דאז יגאל אלון. מפקד הפלמ"ח המעוטר ששמו נשלף מהארכיון לאחרונה בחגיגות היובל למלחמת ששת הימים, צורף לרגל השעה גם לענייני היום השביעי. ערב ששת הימים טורפד ברגע האחרון מינויו לשר הביטחון, ויש לקוות כי לכבודו של יום השבת, אזכור שמו יביא מעט יותר מזל.

הפקחים של ש"ס

למרות הסימוכין הברורים מדברי המחוקק, אימצה המדינה את העמדה שנקבעה בבג"ץ – והסכימה לדיון נוסף בהלכה המשפטית החדשה, תוך שהיא תומכת בפרשנות שתתיר את פתיחת החנויות בתל אביב. דרעי שדרש כי עמדתו תושמע, שיגר כתב דרישה ליועמ"ש אביחי מנדלבליט, בכ"א סיון. עיון בלוח השנה מגלה שהמכתב שוגר ימים ספורים אחרי תום סבב חקירות 'מפעלות שמחה', אך במכתב הזה, דרעי עסק אך ורק בשמחת השבת.

"לאור שיחתי עם כבודו", כתב השר ליועמ"ש, "התקבל הרושם כי הנך רואה לנכון שעמדת המדינה תוגש בתיאום ובהסכמה עמי כמשיב בתיק. הבוקר קיבלתי לעיוני את נוסח טיוטת תשובת המדינה והופתעתי לראות כי שום דבר מעמדתי האמורה לא מופיע בכתב התשובה. זאת ועוד, האריכו נציגי הפרקליטות להרחיב שלא לצורך בעת הזו בקביעת מסמרות בשאלת עמדת המדינה לפרשנות סעיף 9א לחוק האמור מבלי שהדבר נדרש כלל לעת עתה. אבקש בכל לשון כי יתאפשר לי להגיש לבית המשפט כמשיב בתיק את עמדתי במלואה".

תשובתו של מנדלבליט התמהמה וניתנה לבסוף רק "במעמד שלושתם", אחרי שדרעי לראשונה, הבהיר כי אם לא יתאפשר לו להביע את עמדתו הוא מתקשה לראות איך יוכל להמשיך ולשבת על כס שר הפנים. בין אם היה באיום ממש ובין אם לאו, זה הספיק לראש הממשלה כדי להעלות את מנדלבליט על הקו ולהגיע להבנה. חוות הדעת של דרעי, שנפתחת בציטוטים של אחד העם וביאליק על ערך השבת ומתפרשת על חמישה עשר עמודים, הוגשה כמכתב ליועמ"ש מנדלבליט, והוא בתורו, הגיש אותה לבג"ץ כעמדת שר הפנים.

התקדים בהגשת עמדה עצמאית של שר באמצעות היועמ"ש יפה בפני עצמו, אך בשורה התחתונה ולנוכח עמדת המדינה, הצפי הרווח הוא כי בג"ץ כדרכו לא ישנה את פסיקתו ויקבל על פניה את העמדה החרדית. מה שדרעי ושאר החברים שהתעקשו על המהלך מול ראש הממשלה רוצים להשיג, הוא לא את סגירת החנויות בתל אביב, אלא את מניעת פתיחת החנויות בכל רחבי הארץ.

העמדה העקרונית הוצגה וכעת מגיעה העת לעבודה מעשית. החקיקה שהם מבקשים להחיל, מכאן ואילך, תחייב את אישורו של שר הפנים לחוקי העזר, ולא תאפשר לו רק זכות וטו פריכה. בנוסף, במשרד הפנים כבר החלו במהלך של העדפה מתקנת לגיוס ארבעים עובדים שאינם יהודים – שישמשו בימות החול כפקחי רשות ההגירה ובימי השבת יפקחו על שמירת חוק שעות עבודה ומנוחה.

עד היום פעלו במשורה פקחים מטעם משרד העבודה, שאת השבתת העבודה בשבת, אכפו בעיקר על עצמם. אם עשרות "פקחים של ש"ס", אכן יצטרפו מעשית לרשות האכיפה, תהיה לכך משמעות אמיתית, מעל ומעבר לכל אמירה משפטית-עקרונית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!