כשביאליק ארגן עצרת מחאה על הסרת המחיצה ברחבת הכותל

בימים ההם בזמן הזה: על רקע סערת מתווה הכותל, וזעם הרפורמים על החלטת הממשלה לשמור על הסטטוס קוו ברחבת הכותל ולא לאפשר לקיים תפילה מעורבת ברחבה, מעניין להיזכר באירועים ההיסטוריים שאירעו בכותל לפני קרוב ל-90 שנה, ומובאים בליווי תמונות וקטעי עיתונות באתר הספריה הלאומית.

לפני קרוב ל-90 שנים התחוללה בירושלים ובעולם היהודי כולו מחאה עצומה דווקא על העובדה שלא ניתנה ליהודים האפשרות להקים מחיצה. ביום הכיפורים שנת תרפ"ט, ה-24 בספטמבר 1928, ביישוב היהודי נפל דבר, כך מתואר באתר הספריה הלאומית.

וכך מתאר כתב "דאר היום" את השערוריה: "אתמול בשעה תשע בבקר הופיע הקצין האנגלי יחד עם שוטרים אנגלים וערבי אל הכותל המערבי ופקד להוציא את המחיצה שבחצר הכותל המפריד בין המתפללים והמתפללות.

"היות וכל הקהל התפלל תפלת שמונה-עשרה בקש השמש מאת הקצין לחכות בהסרת המחיצה….
במקום תשובה אנושית ובאורים כל שהם נתן פקודה לשוטריו להכות על ימין ועל שמאל.
אז תקום מהומה נוראה בכותל בין אלפי המתפללים והקצין הנכבד לא הסתפק במה שעשה אלא הוסיף לכך התעללות חדשה על ידי מכות ושבר את המחיצה לרסיסים.

הרבה מאוד מתפללים הוכו וביניהם גם נשים שתים מהמתפללות אחת מהן אישה אמריקאית נפצעה באופן די רציני."

צילום מראשית המאה ה-20. התמונה לקוחה מתוך הספר: "הכותל", מאת: מאיר בן-דב, מרדכי נאור וזאב ענר. משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1981



יום אחר כך נחשפים פרטים נוספים על הפלת המחיצה: "הקצין הסיר את המחיצה ויהפכנה על הנשים ויתחיל הוא ואנשיו לרמוס ולבעט ברגליו את כל מי שלא רצה להתרחק. זקנים וישישים שהיו יושבים על כסאות מתקפלים הוכו בלי חמלה ורחמים, והשוטרים לקחו את הכסאות מתחתם."

עדת ראייה הוסיפה: "ראיתי פתאום שלושה שוטרים, האחד מהם גבוה ושמן ניגשים אל המחיצה, וקורעים את הבד מעליה בהתעללות גסה. הקצין ושני שוטריו לא הרפו אף רגע מן המחיצה הזאת, קרעוה ושברוה!"

העיתונות העברית ליוותה את הסיפור במשך שבועות רבים. ליהודי ירושלים, וגם לשאר יהודי ארץ ישראל והתפוצות היה ברור: לא ייתכן ששוטרים יסירו בכוח הזרוע את המחיצה, ואף יכו מתפללים ביום הכי קדוש בשנה ובמקום הכי קדוש להם. על זה לא ניתן לעבור על סדר היום.

ישיבות חירום התקיימו, ומנהיגים פוליטיים ואנשי רוח גינו ומחו, לא רק על המעשה הספציפי הזה, אלא גם על שאר ההגבלות שהוטלו על היהודים בכותל. באירוע השתתפו ונאמו המשורר העברי חיים נחמן ביאליק, ההיסטוריון ואיש הרוח יוסף קלוזנר, ואילו ראש עיריית תל אביב מאיר דיזינגוף דרש מעשים: "יש צורך לדרוש את פטוריו של מושל ירושלים".

הנושא הזה היה הנושא הכי חם בעיתונים של היישוב העברי והגיע גם לעיתונות מחוץ לארץ ישראל.

שוטר בריטי משגיח בכותל המערבי, 1934. מאתר הספריה הלאומית





זמן קצר לאחר התקרית פרסמו הבריטים בעיתונות את מה שכונה "הספר הלבן של הכותל המערבי", בניסיון להסביר את פעולותיהם.

במסמך טענו הבריטים כי גם השלטון העות'מאני לא איפשר למתפללים היהודים הבאת כסאות, ספסלים ומחיצות אל הכותל. למעשה, הם הצדיקו את פעילות השוטר בטענה שהמתפללים היהודים חרגו מ"הסטטוס קוו".

ברחבי הארץ לא קיבלו את עמדתם, ופתחו בשביתות ומחאות כנגד המשטר הבריטי.

בהמשך, הבריטים אף הקימו ועדה מיוחדת שהייתה אמורה להכריע מהם בדיוק גבולות הסטטוס קוו. בוועדה השתתפו נציגים ו"עדים" מטעם המוסלמים ומטעם היהודים שהיו אמורים להביא הוכחות היסטוריות למצב בכותל לפני הכיבוש הבריטי.

כך למשל, עד מטעם היישוב היהודי טען כי היה זה דבר מקובל שלא זכה להתנגדות להביא כסאות, להציב מחיצות ולהתפלל בצורה מסודרת בחגים ובשבתות. המוסלמים מצדם הביאו עד שטען שלא היה ולא היה נברא.

הוועדה הכריעה לטובת המוסלמים, ועל היהודים נאסר להביא רהיטים ולהקים מחיצה בכותל. האיסור הזה בוטל עשרות שנים לאחר מכן, בחודש יוני 1967.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!