משבר השבת? בינתיים ביבי יכול להיות רגוע

שמחת שבע הברכות לנכדו של שר הבריאות יעקב ליצמן הסתיימה הלכתית ביום שני, אבל השמחה במעונו המשיכה עוד יומיים לאחר מכן. חודשים ארוכים הוא מנהל קרב תדמיתי אבוד לכאורה נגד רופאי המחלקה ההמטו-אונקולוגית בהדסה, ופתאום ניצחון כזה בנוק אאוט. כאילו שהברכות שהורעפו על ראשם של החתן והכלה - גורמים חסרי חשיבות בחתונות של כל איש ציבור - זלגו גם אליו והשפיעו עליו רוב טובה וברכה.

הניצחון המוחץ בהדסה, הושג ביום רביעי בבוקר כשהתכתבות המיילים של מנהל המחלקה הפורש, מיקי ויינטראוב, פורסמה בהרחבה מעל דפי ידיעות אחרונות. בפועל, נחל ליצמן ניצחונות ביניים עוד קודם לכן. הראשון שבהם היה במניעת התערבותו של ראש הממשלה בפרשה. בשבוע שעבר פרסם נתניהו ברשת, שהחליט להתערב במשבר כדי למנוע סבל מהילדים החולים. כמה דקות לאחר מכן יצאה הודעה מתוקנת, שהדגישה שההתערבות היה לפי בקשת רעייתו. מישהו כנראה חטף כמה צעקות בבלפור 2, איך יתכן שמשהו טוב נעשה במדינה הזאת בלי שהגברת תהיה מעורבת בו? מאחר ומדובר בפרסום ברשת, קל מאוד לתקן אותו במהירות. רק כמה כתבים בעלי עין חדה הבחינו בהבדל שבין שני הפרסומים.

ביום בו התקיימה שמחת שבע הברכות בביתו של ליצמן, התפרסמה ב'ישראל היום' ידיעה ולפיה החליט ראש הממשלה שלא להתערב בנושא. מה קרה פתאום לבקשה המיוחדת של הרעיה? מתברר שיש מישהו במדינה שנתניהו מפחד ממנו יותר ממנה, קוראים לו יעקב ליצמן. אם האחרון לא מעוניין שמשהו יקרה בממשלה הזאת, זה באמת לא קורה.

ההשפעה המאגית של ליצמן על נתניהו, שווה מחקר מעמיק בפני עצמו. לפני כחודש ביקש נתניהו למנות את החשבת הכללית לשעבר באוצר, מיכל עבאדי בויאנג'ו, לנציבת שירות המדינה. בתקופת שירותה כחשבת הכללית היא סייעה לו להשלים את עסקת הצוללות המפוקפקת מגרמניה (הנחקרת כעת במשטרה), כאשר נתנה אישור לממן אותה בהלוואת ענק מהבנקים הישראלים. ההלוואה חסכה מנתניהו את השלב של בקשת אישור הכנסת להגדלת תקציב המדינה, מה שהיה מפנה כל הזרקורים לעסקה. בהקשר לכך יצוין שבמשרד האוצר טוענים כי עם פרישתה מהתפקיד לקחה איתה כמה ארגזי מסמכים, שחלקם עסקו בהלוואה המוזרה האמורה.

מינויה של עבאדי לנציבת שירות המדינה, הוא אפוא הגשמת חלום של נתניהו. נציב השירות הוא זה שמאשר או דוחה את הרשימה האין סופית של לשכת נתניהו לתקנים נוספים או הטבות לתקנים הקיימים. נתניהו כבר הוכיח שבכל הקשור ללשכה ולאנשיו הוא הולך עד הסוף (אפילו עבור כלבתו, קאיה, העבירו כעת בכנסת חוק הקובע שכלבים שנשכו בני אדם - והיא כבר נשכה שני אורחים שעונים להגדרה הזו - לא יועברו להסגר חיצוני).

אבל היחיד שיכול לעצור את רכבת הרצונות הדוהרת של נתניהו, הוא ליצמן. בשעתו היה לו איזה סכסוך קטן עם עבאדי בויאנג'ו, שהערימה קשיים על מינוי המנכ"ל המיועד שלו להדסה. בלי למצמץ הוא הודיע לנתניהו שאם היא תמונה, הוא, ליצמן, מתפטר מתפקידו. נתניהו התקפל כמו מניפת נייר מאוריגמי והמינוי הוקפא.

לאור הכניעות והצייתנות, היה זה רק טבעי שליצמן יזמין את נתניהו לשמחת שבע הברכות שהוא ערך ביום ראשון הקרוב לנכדתו (לשמחות הבנים והנכדים הקודמים הקפיד ליצמן, כמדומנו, שלא להזמין אורחים מחוץ למעגל החרדי, אבל כנראה שהשדרוג מסגן שר לשר שינה משהו). נתניהו הגיע עם רעייתו שתחי' וזכה לכבוד מלכים שטרם קיבל מנבחר של יהדות התורה (בש"ס הזמנות החנופה האלה הן כבר מסורת). השיקו גביעים של יין. הרעיפו מחמאות זה על זה. ממש אהבה ואחווה ושלום ורעות.

לשמחה לא הוזמנו עיתונאים, אך הדוברים הצמודים דאגו להוציא כל דקה עדכונים מהמחמאות ההדדיות וגילויי החיבה. נתניהו אמר כך, והמחותן אמר כך, ואפילו גפני הנפעם שהוזמן גם הוא, אמר כך וכך. הסיקור הנרחב של השמחה גרם למישהו בצמרת הסיעה המרכזית, שלא קוראים לו ליצמן, לתפוס את הראש. היהדות החרדית נמצאת במאבק על כבוד השבת המתחללת כל שבוע בעבודות שמבצעת מדינת ישראל, ויו"ר הסיעה מתחבק עם ראש הממשלה האחראי המיניסטריאלי, כאילו לא קרה דבר. לא תהא כזאת בישראל. ואם כן קרה, צריך לתקן את זה לפחות בפרסום הרשמי בביטאון התנועה.

כבר בבוקר שלמחרת, למדו קוראי העיתון הנאמנים, שלא רק שמחה הייתה שם. ראש הממשלה אמנם הוזמן מפני כבודה של מלכות, אך בהזדמנות זאת הוא ננזף על ידי המארח על חילול השבת הנרחב. מתי בדיוק הייתה הנזיפה? ומדוע הדיווחים החיים שזרמו מהאירוע לא כללו אפילו אזכור שלה? לא נדע לעולם. יתכן שזה היה כשנתניהו יצא למטבח לעזור בהגשת המנה האחרונה, או שהיה בדרכו לבית הכבוד ואז לקחו אותו הצידה כדי לנזוף בו. בכל זאת ראש ממשלה, לא נעים לנזוף בו לעיני כולם. השערה שלנו: לא היה ולא נברא ואפילו לא משל היה. אם רוצים להגיד לראש הממשלה משהו חריף, לא עושים זאת במהלך שמחה, אלא בפורום ראשי הקואליציה או בשיחה שקטה בארבע עיניים.

בין אם הייתה נזיפה ובין אם לאו, השאלה המטרידה באמת במקומה עומדת. אם ליצמן מסוגל לקפל את נתניהו בפרשת הדסה ונציבת שירות המדינה כבובת נייר, להיכן נעלם הכוח המאגי הזה כשמדובר בפרשת השבת? נתניהו יודע להרגיש מתי מאיימים עליו באמת ומוכנים ללכת למשבר, ומתי הוא יכול לחיות עם המחאות הנמרצות בתקשורת החרדית המפלגתית ועם כינוסי החירום של שתי המפלגות, דוגמת זה שהתקיים ביום שני השבוע. העובדה שנכון לעכשיו הוא לא עושה דבר, מלמדת שהוא ממש-ממש לא מרגיש מאוים.

אבל ליצמן במקרה הזה, נמצא בחברה טובה. לא רק הוא נמנע מאיומים. גם יתר חבריו ליהדות התורה לא חושבים לרגע קט לזעזע את הקואליציה. בישיבה המשותפת של יום שני השבוע, הקפידו הנוכחים שלא להעלות על דל שפתותיהם את צמד המילים הנורא: משבר קואליציוני. דרעי לא הזכיר מילה, וגם גפני דיבר על חשיבות וקדושת השבת כערך עליון בחיי העם היהודי וכו'.

היחיד שאמר בגלוי את מה שחבריו חושבים בליבם, היה חבר הכנסת אורי מקלב. יש כאלה שלא השבת חשובה להם, אלא לראות אותנו מחוץ לקואליציה. וזה לא מה שיהיה. יש עוד הרבה דרכים לפעול מבפנים. פירוש: יהיה אשר יהיה, לא נפרוש ולא נאיים ולא נזעזע את הקואליציה.

דבריו הנחרצים של מקלב נגד איומים בפרישה, שחררו גם חרצובות לשונו של גפני. לאחר המפגש המשותף הוא התראיין לכלי תקשורת חרדי. משהעז הכתב לשאול על אופציה של פרישה מהממשלה, הוא התפרץ עליו ועצר את הראיון.

הרוח הפרו קואליציונית נשבה בעוצמה כה רבה, עד שאפילו הצעת פעולה הגיונית של ח"כ ישראל אייכלר נדחתה על ידי יתר הנוכחים. אני מבין, כך אייכלר, שאי אפשר לאיים במשבר קואליציוני מכמה וכמה סיבות. אבל מצד שני, אי אפשר גם לא לעשות כלום. הפתרון הוא לעשות קצת שרירים במליאה. לא תמיד צריך להתייצב כמו חיילים לכל ההצבעות של הקואליציה. אפשר להיעדר פה ושם מכמה הצבעות שהן לא הצעות אי-אמון ואז פתאום יתחילו להתייחס אלינו. גם הצעה זו, כאמור, לא התקבלה.

כץ רוצה לגזור סרטים

הסיבות לחשש החרדי מפני זעזועים בקואליציה נמנו במדור זה לפני כחודש. בראשן החשש מפני פסיקת בג"ץ בנושא בני הישיבות, בפרט לאור העובדה המוכחת שהמכסות לא מולאו והחוק בעצם לא מקוים. חשש נוסף הוא מתוצאות הבחירות הבאות. הסקרים לא מנבאים מנדטים נוספים למפלגות החרדיות, אלא רק ליאיר לפיד. אז נכון לעכשיו הוא ירד קצת בסקרים, אבל עדיין, מה שיש לו הופך אותו לשותף כמעט ודאי בכל ממשלה שתקום.

וכשנכנסים לפחדים, רואים צל הרים כהרים. מי שמפחד מהקדמת הבחירות רואה בכל זעזוע קטן מטען חומר נפץ שצריך לברוח ממנו. ליצמן יכול אפוא לאיים על נתניהו בהתפטרות אם תמונה עבאדי בויאנג'ו או שיתערבו לו במשבר הדסה, אבל זה לא מה שיקדים את הבחירות. ליצמן לא יתפטר ועל רקע זה לא הולכים לבחירות.

אלא שלמשבר השבת יש אינרציה משלו. מה שמתחיל בזעזועים קטנים של הקואליציה, יכול להתגלגל למשבר של ממש. נניח לרגע שביום רביעי השבוע הח"כים החרדים היו נעלמים בכמה הצבעות חשובות ובשבת שלאחר מכן היה שוב חילול בעבודות רכבת ישראל. דעת הקהל החרדית הייתה דורשת להסלים את המאבק. גם אישים בעלי גישה ל"חלונות הגבוהים" היו דורשים צעדים נוספים והתוצאות מי ישורנון.

למה הדבר דומה, עם כל ההבדלות הנדרשות, לעימות מול החמאס בעזה. שני הצדדים יודעים שהעימות הכי קטן יכול לגלוש למלחמה מבלי שאף אחד רוצה בה. לכן כדור אחד לא נורה ורקטה אחת לא משוגרת כבר כמה חודשים. בקווים כלליים זה מתאר החזית בין הסיעות החרדיות והממשלה, בכל הקשור לחילולי השבת. משרד התחבורה ממשיך עם העמדת הפנים של קבלת אישורים וצרכים של פיקוח נפש, והסיעות החרדיות ממשיכות עם העמדת הפנים של מחאות ושיחות ופגישות חירום דחופות. אחת הפגישות אמורה להתקיים בלשכת ראש הממשלה לאחר ששורות אלו יירדו אל הדפוס.
במפלגות החרדיות רואים בשר ישראל כץ את האחראי הישיר להיקף המזעזע של חילולי השבת בחודשים האחרונים. והם גם יודעים למה. "השר כץ רוצה לגזור סרטים של פרויקטים גמורים לקראת הפריימריז בליכוד ולכן הוא נותן אישורים בסיטונאות לכל בקשה לעבוד בשבת מתוך מטרה לסיים אותם כמה שיותר מהר. לנתניהו אין את הכוח ואת הרצון להתעמת איתו על רקע השבת כי הוא, נתניהו, יודע שדעת הקהל החילונית תומכת בעבודות בשבת. ראינו מה שקרה פעם אחת כאשר דחו עבודות ברכבת משבת ליום ראשון", מסכם בעוגמה הח"כ החרדי.

פרשת הדסה

ביום רביעי השבוע פרסם 'ידיעות אחרונות' מיילים ששלח פרופסור מיקי ויינטראוב למנהל בית החולים 'שערי צדק' פרופסור יונתן הלוי. מהמיילים משתמע כי התכנית להעברת המחלקה ההמטולוגית לשערי צדק, החלה להתרקם עוד לפני שהמשבר הנוכחי פרץ אל פני השטח.
ליצמן שש על פרסום המיילים כמוצא שלל רב, ויש לו סיבה טובה לכך. מאז שהרופאים פרשו בקול רעש גדול מבית החולים, הוא עמד בפני לחץ ציבורי כבד שמעולם לא הופעל נגדו מאז שנכנס לתפקידו. אפילו פרשת הקשרים לכאורה עם חברת הטבק, לא דגדגה את שולי מעילו כשר האהוד ביותר בממשלה.

בפרשת הדסה, ליצמן נתן גיבוי טוטלי ומוחלט למנכ"ל זאב רוטשטיין. אישיות כוחנית אלימה - במובן המילולי - ואטומה לחלוטין. הצעדים שהנ"ל נקט בפרשה היו מוטעים מראשיתם ונועדו להגדיל את הכנסות בית החולים בכל מחיר. גם על חשבון איכות הטיפול הרפואי לילדים. אם ליצמן היה נותן לו בראש כבר מהרגע הראשון, המשבר היה כנראה נמנע.

בשלב המתקדם של המשבר, כאשר הרופאים נטשו והילדים נותרו ללא טיפול, עשה ליצמן את מה שהיה צריך לעשות מלכתחילה, קרי: להחזיר את המצב לקדמותו שלפני המשבר. למנוע את איחוד המחלקות ולעצור את כל השינויים. לזכותו של ליצמן ייאמר שברגע שהבין את עומק המשבר, לא היסס לבצע סיבוב של שלוש מאות ושישים מעלות. מי שמכיר את ליצמן יודע שזה לא קל לו. הוא ביטל את כל ההחלטות של רוטשטיין ונענה לכל דרישות הרופאים, למעט אחת. העברת המחלקה לשערי צדק.

ומדוע לא? הנה שלוש סיבות שמונה באוזנינו בכיר בלשכתו של ליצמן: אין כלים מקצועיים בשערי צדק להעמיד מחלקה כזאת בתוך פחות משנה; במאבק בין רוטשטיין לרופאים, השר חייב לגבות את האחרון שבא להציל את המוסד הקורס; ג. היום זה מעבר של רופאים מהדסה לשערי צדק, מחר יקומו רופאים בבתי חולים אחרים ויבקשו גם הם להקים מחלקות בבתי חולים אחרים. הטיעון הראשון רופף. השניים האחרים מוצקים יותר.

אבל אז הגיע האגו הנפוח של הרופאים שאיש חוץ מהם לא מסוגל להבין אותו. אחרי שליצמן התחייב להם להחזרת המצב לקדמותו. ולאחר שבית החולים שערי צדק הודיע שבשום פנים ואופן הוא לא יקים עבורם מחלקה - עדיין אלה שמכונים מלאכים בלבן ממשיכים להפקיר את הילדים. חלוקים לבנים - כן. מלאכים - ממש לא.

בעלי כיסין, או בעלי תריסין

להגיד שבמשרד הדתות דולקים האורות עד השעות הקטנות של הלילה - כמנהג משרד האוצר ערב הגשת תקציב - תהיה זו בהחלט הגזמה פרועה. אבל כל מי שעובר ברחוב כנפי נשרים בירושלים ונושא את עיניו לשלוש הקומות של בניין מספר שבע, רואה שמשהו קורה שם. אנשים נכנסים ויוצאים גם לאחר שעות העבודה המקובלות, והאורות, כן האורות, דולקים בשעות שמעולם לא היו בלו"ז של המשרד הכי ישנוני במדינה. כל מי שנזקק פעם לשירותי המשרד יודע שעדיף לעמוד בתור בלשכת משרד הפנים לעובדים זרים בדרום תל אביב מאשר להיות שם.

למען ההגינות יש לציין שעוד לפני הסיבה האמיתית למהפך הערנות האמור נעשו בשנתיים האחרונות מאמצים לשיפור היחס לאזרח במשרד. דווקא השר השקט הזה, שאין לו שמץ של גיבוי מהחלונות הגבוהים של מפלגתו (עיין ערך ההודעות הסותרות של השר והמנכ"ל בפרשת בית הקברות באלעד), הצליח לשפר קצת את תודעת השירות במשרד ולהפוך אותו לידידותי יותר.

אבל הפעלתנות יוצאת הדופן היא פועל יוצא של מועדי הבחירות לרבנויות הערים. קרוב לחמש-עשרה ערים מצפות לרבני ערים שימלאו את מקומם של הפורשים לגמלאות וטרם נמצא להם מחליף. מדובר בחוסר ענק שנוצר במהלך העשור ומחצה האחרון, שבראשיתו פורק המשרד וכאשר הוקם מחדש עמדו בראשו אנשים שלא ידעו לנהל אותו. פה ושם, ורק במקומות אסטרטגיים כמו ירושלים, מונו רבנים. ביתר רחבי הארץ נותרו משרות רבנות רבות פנויות.

השליטה של ש"ס במשרדי הדתות והפנים (האחרון בעל השפעה על ראשי הערים שמרכיבים קרוב לחצי מהגוף הבוחר) מעניקה לה הזדמנות פז שספק אם תחזור: לעצב מחדש את פני עולם הרבנות בישראל. ניצול נכון של מוקדי הכוח יכול לגרום לכך שכמעט בכל עיר, גם כזו שרוב תושביה נמנים על עדות אשכנז (בית שמש למשל. ועל כך בהמשך), ייבחר רב ספרדי שיהיה חייב את משרתו לש"ס. זה טוב למינויים נוספים סביב אותה משרה. זה טוב לקידום ארגוני כשרות מסוימים, ובעיקר: יש לכך השפעה אלקטוראלית שקשה לכמת אותה אבל ברור שהיא קיימת.

שנות התשעים יוכיחו. בימיה הראשונים של ש"ס, כל קאדר רבני הערים הספרדים התייצבו ברמה זו או אחרת מאחורי התנועה הצעירה. אחד מהם, הרה"ג רבי יצחק פרץ, אף הוביל אותה ייצוגית במשך כשבע שנים. החוק אוסר על עובדי מדינה, ורבנים בכללם, להזדהות פוליטית, אבל לרבנים יש אלף ואחת דרכים לעקוף זאת. מה מפריע לרב עיר לערוך ביקור אצל המנהיג הרוחני של ש"ס בדיוק ערב הבחירות ולהכריז שכל היוצא מפיו קדוש הוא? הרב מתכוון לפסיקת הלכה בלבד, צאן מרעיתו משום מה מבין זאת גם בהקשר הבחירות העומדות בפתח.

היעד של משרד הדתות הש"סי ברור כשמש. המרוץ הוא רק נגד השעון. לפי נוהל שנקבע בשעתו על ידי היועהמ"ש ואושר בבג"ץ, בשנת בחירות למועצה מקומית אין היא רשאית למנות מטעמה חברים לגוף הבוחר לרב העיר, ובלי חברים מטעם המועצה אין גוף ואין רב נבחר. הבחירות המקומיות הבאות ייערכו בחשוון תשע"ט, מה שאומר ששנת הבחירות מתחילה בחשוון תשע"ח. עיון מהיר בלוח השנה מגלה שנותרו עוד ארבעה חודשים ומחצה עד לשעת האפס. עד אז חייב משרד הדתות בשיתוף פעולה עם הרשות המקומית להקים את הגוף שיבחר את הרב הספרדי מטעם ש"ס.

שתי הזירות החמות כעת בקרב הרבנות הן לוד ובית שמש. בשתיהן יש כבר תאריכים והמתמודדים ניצבים על אדני הזינוק. ולא ראי זו כראי זו. בבית שמש ראש העיר הוא מטעם ש"ס אבל השתיקה הרועמת של הדרג הפוליטי בתנועה הקדושה (כנראה לאור מכתב התמיכה הפושר של מועצת החכמים והעובדה שהמועמדים בעלי ההשפעה בעיר טרם הודיעו על כוונתם להתמודד, מה שעלול להשליך על החלטת מועצת החכמים) מלמדת שהמאבק עדיין פתוח. כלומר: ש"ס הרשמית מחויבת לתמוך במועמד מתאים אך תיאלץ לקחת בחשבון בהחלטתה את מה שיעשו שלושים ושניים חברי הגוף הבוחר מאחורי הפרגוד.

הסיפור של לוד ידוע. ראש העיר תמך במועמד א', נציגי ש"ס התעקשו על חוסר מעורבות, מועמד ב' נמנה על בני עדה מסוימת שמטעמה כיהן בעבר ח"כ בש"ס (מפני כבוד התורה לא יוזכרו כאן שמות רבנים בהקשרים ביקורתיים). לטענת ראש העיר יאיר רביבו, העמדה של ש"ס חייבת להיות ברורה בעד המועמד שלו. לא יתכן, הוא אומר, שש"ס לא תתמוך במועמד מרוקאי חרדי המייצג אותה, כאשר ראש עיר ציוני דתי תומך בו ומוותר על מועמד מהציונות הדתית. נכון לעכשיו, ש"ס עומדת על שלה והעמדה הרשמית של ש"ס היא ששני המועמדים ראויים וכל חבר בגוף הבוחר רשאי לבחור כרצונו. ברקע עומדת כמובן גם תמיכת טייקון ידוע המסייע רבות למוסדות תורה, אשר מועמד ב' נמנה על בני עדתו.

בסיפור של בית שמש אין טייקונים ברקע, אבל כנראה שגם כאן יש למועמדים עם כיסים יתרונות התחלתיים בולטים. במסגרת זו נאזכר רק את מי שאין לו אותם, אבל יתרונות אחרים שיש לו גורמים להתלבטות רבתי בצמרת ש"ס הארצית. מדובר ברב הגאון אלחנן פרץ ששמו הוזכר כמועמד הטבעי לרבנות העיר מיד עם פרישתו של הרב ביטון שהגיע לגבורות. הרב פרץ מחזיק בעיר כתריסר בתי הוראה לבני עדות המזרח. הוא רבם הנערץ של מאות, אם לא אלפי, אברכים ספרדים ונחשב כבעל תריסין ידוע הפוסק כמסורת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל. כאמור הוא טרם החליט על הצגת מועמדות. החלטה על תמיכה של צמרת ש"ס תסייע לו מן הסתם לקבל החלטה.

אבל כאן מתחילות ומסתיימות מעלותיו. אין לו קשרים עם תורמים בקהילות היהודיות בדרום אמריקה. הוא לא מסוגל לחבר בעלי הון עם מקורבים ל"חלונות הגבוהים" ואין לו את המשאבים לתרום מבנים שיתנוססו לתפארה בעיר השמש העולה. האם זו הסיבה שהוא טרם הודיע על מועמדותו? קשה לדעת. בפועל יש עוד חודשיים עד הבחירות ואף מועמד טרם הציב את שמו רשמית. מי שמעיין בעיתונים המקומיים של העיר יראה עם זאת שמועמדים אחרים כבר החלו בפועל את הקמפיין באמצעות צד שלישי.

העובדה שצמרת ש"ס הארצית יושבת כעת הגדר ולא תומכת באף אחד מהמועמדים, כולל מי שכבר יש לו מכתב תמיכה, מלמדת על ההתלבטות העמוקה בפרשה זו. מצד אחד מכתב התמיכה. מצד שני ההבנה שחיבור לשטח באמצעות רב המקובל על הציבור הוא בעצם מה שש"ס צריכה. יש עוד חודש וחצי עד למועד האחרון להגשת המועמדות לרבנות העיר, וכאב הראש של צמרת ש"ס הארצית יימשך כנראה עד הרגע האחרון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!