פינת פאר: השבוע שלכם עם פארלי מורגנשטרן • לתת את הנשמה ואת הלב

אומרים שנתינה מולידה אהבה.
אומרים שלתת זו מעלה וגדולה.
הבעיה מתחילה ברגע שאנחנו נותנים/ות לכולם ושוכחים את עצמנו.

מה אני צריכה?
מה עושה לי טוב?
מה עושה לזוגיות שלי טוב?
למה אני שואפת?
איפה אני בחיי היומיום?
האם יש לי דקה(!) לעצמי?

שאלות שאנו חייבות לתת עליהן תשובות. ושוב מקרה מהקליניקה באהבה.

נעמה ביקשה שניפגש במקום פתוח ובטבע לפגישת העצמה. זרמתי.

אני רואה במקצוע שלי שליחות, ולכן מנסה לתת ללקוחות היקרות שלי להחליט איפה הכי מתאים להן להיפגש.

נפגשנו בפארק ירוק בשעת לילה. האוויר היה קריר, הכל היה מושלם כאילו גם השמים מוכנים לפגישה.

והיא סיפרה:
"יש לי שישה ילדים, כולם מקסימים, האחרון ממש "מיוחד". אני נשואה 15 שנה - מנסה לאהוב את החיים ולא מצליחה. קשה לי להאמין שאני מסוגלת לחייך חיוך אמיתי ללא המשפט "זה החיים וזה המצב". מרגישה כאילו אני נסחבת אחרי היומיום. שגרת החיים לא טובה אלי. הכל השתנה והתהפך לרעה ברגע שמנחם נולד - "המיוחד" שלנו.

עד אז היינו הורים מאושרים לילדים מושלמים – כן, מושלמים. הכל היה דבש. ואז הגיע הריון קשה וילד אחד מיוחד. הבית התהפך ביום אחד לבית חולים נייד. הסיוט היה ביום, בלילה, 24/7 לא יכולנו לתפקד.

הדיכאון מהלידה היה ה"בונוס" של המצב הקשה.

בעלי היה מסכן ממני ומהמצב.
לא היתה לנו דקה של נחת. במשך כשנה שלמה נסענו עם הילד לטיפולים קשים וכואבים, ובמקביל טופלתי גם אני. הבית לא תיפקד למרות כל האנשים הצדיקים שעזרו ו...המון.

טבענו בים של רחמים על עצמנו ועל המצב. הילד המיוחד שלי. היה רק שלי. בעלי לא קיבל את ה"המתנה". היה לו קשה מאוד. הוא נסע לרבנים, לרופאים, לבאבות, למקובלים, לקברים, לבקש עצה וברכה מכולם. מהחיים ומהמתים. עזר המון בצדקה ועשה הכל כדי לנסות לשנות את רוע הגזרה...

בעלי צדיק. (שלא תחשבי). הוא אדם מושלם - את הילד היה קשה לו לקבל. זה היה כואב, כואב!
במשך שנתיים פלוס לא יצא לרחוב עם הילד, ואם יצאנו כולם,
אז תמיד אני עם ה"מיוחד" מאחורה והוא עם המושלמים מקדימה. וכמה שיותר מרחק יותר טוב. לא יכולתי לראות את בעלי מתבייש בבן שלו. הילד הרגיש כמובן את היחס של בעלי כלפיו וזה גרם לנו לזוגיות קשה עם המון משברים.

ילד מיוחד בבית זה מאתגר וקשה לכולם, במיוחד במצב שאת לבדך. הלב שלי קיבל את הילד המיוחד באהבה גדולה. חייתי בשבילו -
הכל היה למענו.

טיפלנו אצל טובי הרופאים. הילד התפתח בצורה מדהימה ויוצאת מן הכלל. גיליתי שיש לי כוחות יותר ממה שחשבתי. פתאום אני מסוגלת לעשות המון דברים שלא חשבתי לרגע שאני יכולה לעשות.

לפני כחודש בעלי הפתיע אותי ביום בהיר כשחזר מסיבוב רבנים ואמר לי בדמעות: הילד הזה הוא "מתנה" מאלוקים ומתנות לא כולם זוכים לקבל. הייתי בהלם לרגע. הוא היה מרוגש ומאושר מהמשפט שאמר. הדמעות לא הפסיקו והוא ממש התייפח בבכי.

שתקתי.
בכיתי.
התרגשתי.
התרגשנו יחד.
אלו היו רגעים קטנים של חיבור אמיתי.

הרגשתי בלב סיום של תקופה קשה. המשפט הפתאומי הזה הרגיש לי כאילו אלוקים שולח לי מתנה רגע לפני שאני מתמוטטת מכל ההתמודדות הקשה שיש לי (לבד).

התחלנו לחיות מחדש. האווירה בבית נהייתה יותר קלילה/מקבלת/שמחה מיום ליום. הרגשתי שיש שינוי לטובה והוא משפיע על כולנו. הילד המיוחד שלי זכה ביום אחד באבא חדש ואני קיבלתי בעל במתנה.

אני כאן לקבל כוחות לחיים טובים יותר גם כשיש בדרך הפתעות-"מתנות".

היא סיימה ואני נותרתי מרוגשת.

נעמה, את אמא ואישה מדהימה. אתם זוג מקסים והורים נהדרים. יש המון סוגי אנשים בעולם (כמו בכל דבר). זמן הסתגלות למצב הוא שונה מאדם לאדם. היכולת לקבל את השונה היא מורכבת וקשה לכולנו.

בכדי שנצליח לתת מעצמנו למשפחה, לילדים, לבעל, אנחנו מחויבים לדעת גם לקבל . לקבל את עצמנו.

לתת זו זכות ענקית -
בכדי להגיע בבריאות לנתינה אמיתית עלינו לתת מקום, במה, יחס
קודם לרצונות ולשאיפות שלנו ולדעת למצוא את "הזמן איכות" הזוגי והפרטי שאנו זקוקים לו.

להשתדל לנסות תמיד ליראות את הטוב שיש בכל המורכבות שזכינו בה.

"שנזכה להיות תמיד בצד של הנותנים ולא בצד של המקבלים"

רק בבריאות.
שלכן,
פארלי.

אם גם את רוצה להתעצם, להעצים, לשתף ועוד, מוזמנת לכתוב לפארלי:
[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!