"פינת פאר" - השבוע שלכם עם פארלי מורגנשטרן • אלימות ואומץ

אמיץ/ אמיצה/ אמיצים /אמיצות.

מילה קטנה עם משמעות גדולה.

לדעת לקחת כוחות ולהתמודד במקומות שבהם אנחנו חשים פחד/בושה/כאב/חולשה/סכנה/נפילה/שמחה/התרגשות - זה אומץ.

הרשו לי לשתף אתכם במקרה אמיתי מהקליניקה:

"הלו"? היא אמרה בקול שקט.
"פארלי?"
"כן"
"אפשר לדבר כרגע"?
"אני עם הילדים, זה דחוף"?
"כן, מאוד אפילו. אני רוצה שניפגש"

יום ראשון, תשע בערב, אצלי במשרד - אנחנו נפגשות. שקט של כאב היה בחדר.
הרגשתי באוויר את תחושת הביטחון שהיא מרגישה איתי ושמחתי.

"שמי לאה, אני באה לקבל ממך כוחות לדרך חדשה", כך אמרה וסיפרה.

"הייתי נשואה לאחד ה"גדולים". אני אמא לחמישה ילדים וסבתא לנכדים. לא היה לי יום אחד של נחת. בכל יום בחיי ביקשתי שלא להתעורר ביום למחרת, ורצה אלוקים והעיר אותי לעוד בוקר (בניגוד לרצוני).

שנאתי את העולם עד לפני חצי שנה. לא האמנתי שיש טוב בעולם, ראיתי רק ימים של רוע, אכזריות והמון כאב... הייתי נשואה לבן אדם שנראה בעיני כולם כאישיות מכובדת, היו שאמרו לי שאני נשואה למלאך (חשבתי לעצמי בשקט כן, למלאך הרע). הוא היה הכתובת לכל שאלה/בקשה בכל עניין .הוא היה הבן אדם המושלם בעיני אלפי אנשים/משפחות ומי לא?!
"איש של חסד" היה כתוב עליו בכל המקומות ...

ורק אני ידעתי את האמת. שנים של סבל, כאב, עלבון והמון השפלה. נרמסתי מידי יום, תכפילי כפול 22 שנים של נישואים.

בשנה הראשונה הוא אמר, או יותר נכון פקד עלי, להתרחק ממשפחתי. נהג להזכיר לי כמה הם משפחה של מפגרים /דפוקים ומה לא... היה לי קשה מאוד! אבל ברור שכבחורת סמינר אני עושה "רצון בעלה". המשפחה שלי לא הבינה את המתרחש ולא חשבו לרגע על משהו לא בריא. אט אט הוא גרם לניתוק מהמשפחה שלי, וזאת כדי ליצור עלי שליטה מלאה.

כמובן שהדיבור אלי היה מזעזע. חשבתי לתומי שאולי בעלי בריגושים
של שנה ראשונה ולכן לא שולט בעצמו. כשניסיתי לשאול את אותו למה הוא מתנהג אלי ככה - הגיעה המכה הראשונה ממש לפנים.

"את לא שווה"
"טעות שהתחתנתי איתך"
"תסתכלי איך את נראית" (ואני אחת שנראית מעולה).
"עשיתי טעות. את ז-ב-ל של אישה".
ועוד הרבה מאוד משפטים שכבר לא שמעתי. הייתי עמוק בתוך הכרית עם עוד מכה כואבת בפנים.

וכך היו החיים. בחוץ הכל ורוד ובבית הכל שחור - שחור – שחור.

הוא הזהיר אותי שאם אני מספרת אז... לא צריך לפרט.

שתקתי.
שתקתי וסבלתי סבל רב. דקות, שעות, שנים של טרור יומיומי.
ילדתי אחרי שנתיים של שואה זוגית(!) שבהם הבן אדם רק מאשים אותי בכל עניין הפוריות, בזמן שהבעיה בכלל אצלו.

שתקתי והתפללתי המון. ניסיתי לעשות הכל כדי להביא לו ילד. לתומי חשבתי שאולי הכל בכלל בגלל הלחץ שאין לו ילדים? הרי כולם אומרים לי וואוו זכית ביהלום עם לב זהב ועוד המון משפטים של שבת.

במזל טוב ילדתי בן ראשון אחרי ציפייה וטיפולים לא נעימים וכואבים מכל הכיוונים.
ומכאן הכל רק הדרדר. מיום ליום ומשנה לשנה הבנתי שאני שבויה - שבויה עמוק ...

הרגשתי שחקנית מספר אחת בעולם. בחוץ מחייכת, יפה, מטופחת, ובבית סיר לחץ שבורח מחדר לחדר, רק לא להיות בקרבת בעלי. הסבל היה בלתי נסבל. חיפשתי להיכן ללכת, איפה להתנדב, לעשות הכל - רק לא להיות בבית במחיצתו.

בין מכה למכה ובין השפלה להשפלה – מה שהחזיק אותי היה האמונה.

אנשים מבחוץ קינאו בנו ובזוגיות ה"מושלמת" שלנו. הכל היה מ-ש-ח-ק...
המושג "עולם השקר" קיבל אצלי משמעות חזקה יותר ויותר. בכל דבר בבית הוא החליט לבד, לא היתה לי שום מילה. מלבד מכלים, אוכל, ניקיון וטיפול בילדים - לא היה לי זכות דיבור. האכזריות היתה חלק בלתי נפרד ממנו .

שתקתי כל חיי. ניסיתי לשרוד למען הילדים. עד ש... הגיעה המכה החזקה ביותר מבחינה פיזית ונפשית. הלב לא יכול היה להכיל את הכאב. זה היה עמוק בתוך הראש -התאשפזתי לטיפול רפואי .

קיבלתי תרופה בשם "אומץ"-תרופה ללא מרשם .אנשים זוכים לקבל אותה רק במקרה של כאב "עמוק" שגורם לחשב מסלול מחדש.

ביקשתי מיילדי שיבואו לבקר אותי ומשם לקחנו מונית לבית הורי.
את ההמשך קשה לי לספר .ההלם של כולם היה גדול ועמוק, כמעט כמו התפר שהיה לי בראש.
השאלות היו רבות, ותחושת האשמה של הורי, שיגעו את כולנו.

אבל למה לא סיפרת?
למה לא שיתפת?
למה סבלת בשקט?
למה למה למה???

הוא היה (ועדיין) בהלם שאשתו הלכה עם הילדים לגור במקום אחר והתחילה לחיות מחדש. החיים המשיכו אומנם להיות מאתגרים, אבל לא כואבים.

אני כאן כדי לדעת לקבל אומץ ללא קבלת כאב - האם זה אפשרי?

ישבתי מולה כל העת ושתקתי. רק ניחמתי במבטים. כשסיימה חייכתי אליך חיוך הכי רחב. "ברור שזה אפשרי".

אומץ הוא לדעת ללכת רגע לפני המכה .לזהות את הסכנה, לאזור אומץ ולברוח.
לברוח למקום שטוב ונכון לנו ולא להתבייש. במקביל כמובן חובה לקבל יעוץ /טיפול
וכל מה שיכול לעזור לנו לקום ולהיוולד מחדש.

זכרו: האושר בידיים
שלך-שלך-שלך...

אם גם את רוצה להתעצם, להעצים, לשתף ועוד, מוזמנת לכתוב לפארלי:
[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!