מדוע החילונים לא באו להלוויה? • הרהורים

כבר במוצאי־שבת, מיד אחרי הפיגוע, החלו לחפש אצלנו את מעשי הנקמה היהודיים, המכונים "תג מחיר". אני עשיתי באותו מוצאי־שבת גוגל על משפחת הנרצחים, והגעתי לאתר "מכון מאיר", שבו מצאתי קרוב לאלף שיעורי תורה מצולמים שהעביר הרב יהודה בן ישי, אבא של רותי פוגל הי"ד.

• טבח באיתמר – סיקור מיוחד

התחלתי לצפות, קלטתי את הראש, והבנתי איזה תג מחיר הוא הולך לתבוע. ואכן, אתמול בהלוויה של חמשת בני משפחת פוגל נשמעה זעקה אדירה לתג מחיר: תג מחיר של יותר אמונה, יותר חינוך, יותר התיישבות. אם המחבלים שנכנסו לאיתמר רצו להצית את המזרח התיכון, הם בחרו במשפחה הלא נכונה. משפחת פוגל הבהירה אתמול במעמד ההלוויה שהדרך שלה אחרת. היא לא יורדת לרמה של המרצחים.

אני לא מגיע מהציבור המתנחלי, ופעם אחר פעם, בעיקר באירועים כאלה, אני משתאה נוכח המפגש איתם. הם כאילו עשויים מחומר אחר. אני — עדיין מתאבל על סבא שלי, שנפטר לפני 14 שנה. הם — קוברים אבא, אימא ושלושה ילדים, וממשיכים הלאה בכל הכוח. הם ממלכתיים־מנשוא, משלבים רטוריקה חלוצית־ציונית של מייבשי הביצות של פעם, עם מונחי הגאולה והקדושה של הרב קוק. לא ספרתי, אבל בהערכה זהירה המילים "עם ישראל" נאמרו יותר ממאה פעמים במהלך ההספדים. דיברו עליו, קראו לו, תלו בו תקוות.

אבל עם ישראל לא היה שם, בהר המנוחות. היו שם 25 אלף איש, כל סוגי הדתיים והכיפות שצעדו מקצה העיר ברגל, בגלל עומסי התנועה, אך החילונים היחידים היו הצלמים ואנשי הסאונד של הטלוויזיה.

למה החברה הישראלית לא הייתה שם? התשובה מורכבת, כנראה, אבל חבל. חבל, כי לאחיה של רותי ז"ל היה כל כך הרבה מה להגיד להם שם אתמול. "עם ישראל," הוא קרא נרגשות, "תדע לך: יש בך את החוכמה של רותי, את מסירות הנפש של אודי, את המתיקות של יואב, את הקדושה של אלעד, את הטהרה של הדס התינוקת".

כמעט ארבע שעות נמשך המעמד המאופק, במהלכן הכרתי אנשים מיוחדים, שהיו צריכים להירצח כדי שנשמע עליהם. נדמה לי ש־25 אלף איש יצאו אתמול מהר המנוחות בהחלטה לנסות ולהיות אנשים קצת יותר טובים.

המאמר פורסם הבוקר ב'ידיעות אחרונות'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!