"ילדיי יקיריי, להתראות", מירר הסב בבכי • תיעוד דומע

רבבות מכל רחבי הארץ מילאו בצהריים את הר המנוחות בירושלים והשתתפו במסע ההלוויה של חמשת בני משפחת פוגל הי"ד.

רוב המשתתפים לא הכירו אישית את בני משפחת פוגל, אך באו להביע כאב וזעזוע ממרחץ הדמים שאירע בליל שבת ביישוב איתמר ולומר: אחים אנחנו לצרה.


טבח באיתמר • סיקור ענק:

• "צעצועים לצד שלוליות דם" • טבח אכזרי באיתמר: 5 בני משפחת פוגל נרצחו
• "עבדנו עם דמעות בעיניים" • מתנדבי זק"א מדברים
• כי דם עבדיו יקום • זק"א בתיעוד מזירת הטבח
• מוצאי שבת, פרשת קורבנות • יצחק נחשוני בטור כואב
• הנאהבים והנעימים, בחייהם ובמותם לא נפרדו • תיעוד מזעזע
• "יש הרבה ענווה ביישוב, אנחנו מרגישים טוב" • הראיון האחרון
• סאת היסורים של משפחת פוגל • מההתנתקות לטבח
• ישי: "הפלסטינים הראו את פרצופם האמיתי" • הטבח באיתמר
• בכיכר ציון: דורשים נקמה • תמונות ווידאו
• נתניהו יוצא למתקפה • הסברה - וחיסול ההקפאה
• נתניהו בונה? ישי דורש: לפחות 1,000 יח"ד לכל נרצח
• "היישוב מדמם, המראות בלתי נתפסים" • ראיונות
• הטבח באיתמר • מהי התשובה היהודית לרצח של תינוק?
• פעולות 'תג מחיר' ביו"ש • הפגנות ועצורים בצמתים
• היתומה מאיתמר שאלה: "מה יקרה אם תעשה משהו, אתה מפחד מאמריקה?!"


את מסע ההספדים פתח רבה הראשי של תל-אביב, הרב ישראל מאיר לאו. "יש שעות בהן נעתקות המילים", אמר אומן המילים. "חוסר האונים שולט כרגע".

"נדמה היה שמעגל האימה נסגר לפני 66 שנים, כשדם תינוקות נשפך כמים, כשמיליון וחצי ילדים נרצחו בידי חיות אדם", אמר הרב לאו. "אך מסתבר, שהדבר הזה לא נגמר – והאור עוד לא נראה בקצה המנהרה".

"במה ננחם אותם?", הוא תהה. "מה אפשר לומר כשרואים תינוקת דקורה בת שלושה חודשים?", שאל בקול – ואלפי המשתתפים נשנקו מדמעות.

"אבל האמת היא, שהסבים והסבתות מנחמים את עצמם", הוסיף הגרי"מ. "זעקה של אמונה בוקעת מגרונותיהם. הם עצמם אומרים שוב ושוב: 'לא נישבר לעולם. שבנו אל ארץ מורשת אבות שהייתה לנחלת בנים. ואומר לך בדמייך חיי'.

בתום ההספד, פנה הרב הראשי לשעבר לילדים שנותרו. "תמר, בשעה אכזרית אחת, הפכת לאם קטנה. את עכשיו האימהל'ה. בצילם של סבים וסבתות, את תהיי אמם של שני אחייך שנותרו שנותרו. ואתם, רועי וישי, אל תשכחו: אתם ה'קדיש' של ההורים שלכם".

"העמלק של דורנו"

הרב הראשי לישראל, הרב יונה מצגר, אמר בהספדו: "מיהו עמלק של דורנו? בליל שבת קיבלנו תשובה. אנשים שמסוגלים לשסף ולטבוח משפחה שלמה – הם העמלק של דורנו".

הוא ציטט את דברי הגראי"ה קוק זצ"ל, "הנספים בלא משפט הם בבחינת צדיקים שמיתתם מכפרת" והוסיף: "איזה צדיקים שמיתתם מכפרת? הרוצחים רצו לשבור אותנו, אבל הצליחו לאחד אותנו, ימין ושמאל. אין לב יהודי שלא שותת דמעה ביום הזה".

הרב מצגר תיאר את קריאותיו של הילד הקטן, ישי, לאביו הי"ד שהתבוסס בדמו, שעה קלה לאחר הרצח הנורא: "אבא, תקום!". "אנחנו יודעים שהוא יקום רק בתחיית המתים", אמר.

והייתה גם אמירה פוליטית בהספדו של הרב הראשי. "אחרי כאלה תמונות קשות, עם מי יש לנו לשבת ולדבר שלום?".

יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, אמר: "לאחרונה גוברים הגמגומים מבפנים על אחיזתנו בארץ ישראל. אבל עלינו לזכור שזו אותה שיטה תרפ"טית, עמלקית, מפלצתית. בעיני האויב, אין קו ירוק. אין הבדיל בין כיבוש 48 לכיבוש 67, בין איתמר ובית חגי לבין חיפה או תל אביב. כיצד נשיב נקמתכם לצרינו? בניה בארץ ישראל איננה תשובה או נקם. זוהי זכותנו מדור ודור".

השר משה בוגי יעלון נשא הספד קר במיוחד, מתוך דף שנכתב מראש: "בשעה הקשה הזו כשאנו קוברים את יקירנו, עלינו לזכור כי ההסתה של ממשלות העולם לשלול את זכותה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, היוותה את הרקע לפעולות הרוצחים. ההסכם לא שווה את הניר שעליו חותמים אם ההסתה ממשיכה.

"דווקא בשעה קשה זו, עלינו לעשות את הדבר הטבעי ביותר שגם אבותינו עשו – להמשיך לבנות את ישראל, ובתוכה את מפעל ההתיישבות ביו"ש", אמר בוגי, אך זה לא ממש עזר לו.

קבוצת מפגינים זועמים קטעה את הספדו. "אתה הפקרת את הדם שלהם", אמרו הצעירים בכאב, כשהם נושאים שלטים: "הממשלה הורסת ישובים, הערבים רוצחים יהודים".

ראש המועצה האזורית שומרון, גרשון מסיקה, הפנה אצבע מאשימה לגורמים מבית: "מי שפותח מחסומים כדי לרצות את הרשעות הפלסטינית, מי שנותן להחזיק גדר לקויה עקב גחמות של משפטנים הוזים, לא יוכל לרחוץ בניקיון כפיו.

"מעל הכל", הוסיף, "מה שהביא לרצח הם הדיבורים על תוכניות נסיגה חסרות היגיון. הם הרוח הגבית". הוא סיכם את דבריו: "נאסוף כוחות, נמשיך לנטוע. אל מול החושך הנורא וגופות הנרצחים, אנו נשבעים להוסיף אור. הם לא ישברו אותנו. רוחנו איתנה".

מסיקה קרא לראש הממשלה, בנימין נתניהו. "כבן למשפחה שכולה, אני קורא לך לבוא לאיתמר ולחבק את התושבים החלוצים. במעמד זה נכריז על הקמת חמש שכוונת חדשות כנגד חמשת הנרצחים".

הרב אביחי רונצקי, ראש הישיבה באיתמר שהכיר היטב את הנרצחים, פנה אישית לידידיו: "אודי, אתה ממש לא שייך להמוניות הזו. אם היית בחיים, היית נמלט מכאן. אתה הרי היית סמל לצניעות".

הוא סיפר על המבט האחרון של יואב הקטן: "ישבת מולי בבית הכנסת בליל שבת האחרון. אני לא יכול להימלט מהמבט של יואב בנך הי"ד. עמדתי ודיברתי בבית הכנסת – והעיניים של יואב ננעצו בי".

כתושב היישוב, תיאר את מראות הזוועה שנגלו לנגד עיניו כשנכנס לבית משפחת פוגל בליל שבת. "איך אפשר להתכונן לפורים בשבוע כזה?", שאל ותירץ: "מקור השמחה שלנו לא במסכות ורעשנים, אלא בלימוד התורה שאתה למדת. בחינוך תלמידים. כל-כך הרבה תלמידים היו לך".

הוא סיים את נאומו: "מכוחכם ייבנו בתים, יקומו ישיבות, ושמכם יהיה מוטבע בכולם. לא בכרזה או בשלט, אלא בחיים עצמם. יהי זכרכם ברוך".

"נשתדל להיות חזקים ושמחים"

בעוד הרבנים ואישי הציבור דיברו על האירוע כ"אסון לאומי" והתמקדו בחשיבות המשך הבניה ביו"ש, בני המשפחה בכו על הילדים-הנכדים שאיבדו.

הרב יהודה בן ישי, אביה של רותי הי"ד, מנה את שמות חמשת הנרצחים - בתו, בנו, ושלושת נכדיו – ואמר: "כולכם עליתם בסערה לשמים נקיים".

הוא דיבר בגבורה ראויה לציון: "ריבונו של עולם, קח את הצער שלנו כפרה. תאמין לנו, נתנו לך הרבה. תשפוך עלינו כוחות של אור, לסלק את החשיכה. אתה יודע טוב מאד את מי לקחת. איזה מנגינה הם משמיעים לך בשמים. 'אשת חיים' זו רותי. 'נודע בשערים בעלה' זה אודי. ילדיי יקירי להתראות!", חתם את פרידתו בדמעות.

האם-הסבתא צילה פוגל: "נשתדל להיות חזקים ושמחים, לחזק את הילדים ואחד את השני. הרוגי מלכות, קורבנות מלחמה שנרצחו בדם קר על-ידי רוצחים שפלים חיות טרף. החיים ממשיכים".

המקובל הרב יעקב עדס אמר בדמעות את פסוקי "ויהי נועם" כשהמיטות נישאות על-ידי המלווים בדרכם לרגבי העפר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!