עוול עסקאות הטיעון

"לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים", כתבה השופטת טל אוספלד נאוי בגזר הדין של הנהג השיכור מרק מטריק, שעלה עם משאיתו על אי תנועה, ופגע בראשה של הילדה שחר גרינשפן שנפצעה אנושות, "לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ונוכח העובדה שהנאשם הודה וחסך זמן שיפוטי יקר... והביע חרטה... ומצבו הכלכלי, החלטתי לקבל את הסדר הטיעון".

במילים אלה מאזנת השופטת אוסטפלד נאוי את מאוזני הצדק, וקונסת באלף שקלים נהג שיכור שדרס במשאית ילדה בת 12 שהמתינה בשבת בצהריים על המדרכה לאור ירוק, ומאז לא שבה לדבר או לזוז, ומוגדרת על ידי הרופאים המטפלים בה כ"מתה למעשה".

כל רקיחתו של העוול הזועק לשמיים שבעסקת הטיעון הזו, ההחלטה לקבלו, ואף הקראת גזר הדין הנובע ממנו, כולם נעשו בלא ידיעתה ומאחורי גבה של משפחתה של שחר גרינשפן.

עיקרון הצדק הוא יסוד מרכזי במשפט הישראלי ובמסורת היהודית. בספר דברים, לקראת הכניסה לארץ, נושא משה רבנו את דברו בפני העם, ובוחר לדבר עימם דווקא על משפט צדק, בו ראה אבן יסוד לחיים רוחניים ראויים בארץ הקודש, וכה אמר משה לעם: "ואצווה את שופטיכם בעת ההיא לאמור שמוע בין אחיכם, ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו".

ואולם לעשיית צדק עם פושעים, שבפשעיהם פוגעים חמורות בזולתם, יש תפקיד נוסף והוא יצירת הרתעה מפני הישנות המעשים ולמען יראו ויראו. על פי התקדים שיצא מאולמה של השופטת אוסטפלד נאוי, כשיתלבט לרגע נהג המשאית הבא אם לנהוג שיכור, ואולי לפגוע בהולכי רגל על המדרכה, יזכר בעונש המגוחך שנתנה השופטת, יראה ולא ירא.

ככל שגובר העומס על מערכת המשפט, ומתוך רצון נואש להספיק לטפל בכמה שיותר תיקים, הולך ומתפתח באפלת המסדרונות המובילים להיכלי הצדק שוק עסקאות הטיעון שמהותו – אם תודה בעבירה שברור שביצעת, ותחסוך לפרקליטות העמוסה את הוכחת העבירה שברור שביצעת, תבקש הפרקליטות להטיל עליך עונש מגוחך בסמליותו. כך הולכים בתי המשפט ומאבדים את תוקפם כגורם מרתיע. ובפרפראזה על אמרתו הנודעת של צ'רצ'יל – ביקשתם לוותר על ניהול ההליך המשפטי כדי להציל את הצדק, ואיבדתם גם את ההליך וגם את הצדק.

מהמילים "שמוע בין אחיכם", שאומר משה לעם ערב הכניסה לארץ, בעניין מערכת עשיית המשפט, לומדים המפרשים את החשיבות של היות השופטים מעורים בין אחיהם ואוזנם כרויה לשמוע את טיעוניהם וגוזרים מכך את "חובת השמיעה", שהיא אחד מנדבכיו של הצדק היהודי, ולפיה לא ישמע בעל דין אחד שלא בנוכחות חברו.

כלומר, גם לפי הצדק האוניברסאלי ובוודאי לפי המוסר היהודי המובא לנו מתורה שבכתב, זכאים העומדים בפני הדין לשטוח לפני בית הדין את טיעונם בשם 'חובת שמיעה'. זכותה של משפחת הנדרסת להישמע לא התקיימה במקרה שלפנינו. יתכן שהדרך הנכונה למנוע עוולות מסוג זה בעתיד, היא לחייב את בית המשפט להזמין את הנפגע, או את משפחתו אם נבצר ממנו, להופיע לפני בית המשפט ולהציג בעצמם את עמדתם ואת חומרת הפגיעה בהם. אם היתה השופטת רואה את גופה המת-חי של שחר גרינשפן מוטל לפניה, היתה רואה בקנס אלף השקלים שהשיתה על הנהג בדיוק את מה שהוא – בושה ועוולה וכלימה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!