התוכנית שיכולה להציל את החיים שלנו: 5 צעדים לחיסול העלייה בעישון

דו"ח שר הבריאות ל–2016 על העישון בישראל הוא תג המחיר על השנים האבודות שבהן לא נעשה שום צעד משמעותי לצמצום העישון, וכל ניסיונות החקיקה בעניין טורפדו.

השנה החולפת תיזכר לדיראון עולם בתולדות המלחמה בעישון: לא רק בשל העלייה המדאיגה בשיעור המעשנים — עלייה שמחזירה את ישראל כמעט עשור לאחור — אלא גם בגלל התעקשותו של שר הבריאות, יעקב ליצמן, להגן על האינטרסים של ענקית הטבק פיליפ מוריס, כשזו החדירה לשוק הישראלי את מותג הסיגריות מהדור החדש, אייקוס.

ליצמן התעקש לאפשר לפיליפ מוריס למכור את המוצר ללא כל רגולציה או מיסוי. התוכנית נבלמה בבג"ץ, אך הטעם הרע נשאר — כמעט כמו הטעם שמותיר היעדר העשייה של המשרד בתחום העישון. היעדר זה מנוגד במיוחד לפעלתנות המבורכת של שר הבריאות בתחום המזון המזיק, למשל.

באחרונה קיבלה ישראל ציון נכשל (43.5 מתוך 100) במדד יישום מדיניות למאבק בעישון. המדד הוא דירוג של מדינות האיחוד האירופי, והציון שנקבע בהתאם למידת יישום המדיניות המומלצת למאבק בעישון. מיקומה של ישראל בדירוג הזה מדאיג: במקום ה–28 מתוך 35 מדינות מערביות שנבדקו.

העולם רץ קדימה, עם חקיקה חדשה, מתקדמת ונועזת להגבלת העישון — ואילו בישראל לא זז שום דבר. אל הוואקום נכנסת בשמחה תעשיית הטבק, שממשיכה להשקיע עשרות מיליוני שקלים בפרסום, שיווק והחדרת מוצריה לשוק המקומי.

למרבה הצער, לא מדובר בדיון תיאורטי: את התוצאות ניתן לראות בשטח, עם העלייה המדאיגה בשיעור המעשנים בישראל. למעשה, שיעור המעשנים בישראל לא רק גבוה יותר מרוב מדינות המערב — כיום ישראל היא המדינה היחידה במערב ששיעורי העישון בה נמצאים בעלייה (ראו תרשים).

משרד הבריאות יכול לאמץ כמה צעדים בסיסיים, מוכחים ומקובלים בעולם כדי להתמודד מיידית עם העלייה המדאיגה בשיעור המעשנים. כמה מהצעדים הללו בסיסיים כל כך, שהם ננקטים כבר יותר מעשור במדינות מערביות ולא־מערביות — אך לא בישראל.

רוב הצעדים הללו גם מופיעים כבתוכנית הלאומית שגובשה במשרד הבריאות בקדנציה הראשונה של ליצמן בתפקיד, על ידי מנכ"ל המשרד דאז, פרופ' רוני גמזו. כאשר נכנסה יעל גרמן לתפקיד שרת הבריאות היא ניסתה להעביר את התוכנית הזו בכנסת — אך נאלצה להתמודד עם אינטרסנטים ועם ח"כים שיצאו להגנת תעשיית הטבק. המתנגד הקולני והאפקטיבי ביותר לתוכנית היה ח"כ מהאופוזיציה, יעקב ליצמן.

ליצמן שב מאז לכיסא שר הבריאות, והוא לא יכול להרשות לעצמו לשרת את תעשיית הטבק ולחמוק מקידום צעדים ממשיים נגד עישון. טענותיו על כך שהדו"ח שפירסם משרד הבריאות היה "לא מקצועי" או שהוא "הודלף לתקשורת" (בניגוד לעובדה שהדו"ח פורסם על ידי דוברות משרד הבריאות) לא מוסיפות לו כבוד.

כשזה מגיע למאבק בעישון, יש מה לעשות. הנה כמה צעדים מתבקשים שיעילותם הוכחה מחקרית.

1. להשוות את המס על טבק למס על סיגריות רגילות

כולם מדברים, ובצדק, על תרומתו השלילית של ליצמן למאבק בעישון. אבל יש עוד שר בממשלה, בכיר אפילו יותר ממנו, שמחבל קשות במאבק בעישון. שמו משה כחלון, והוא מחבל במאבק בהתנגדותו הנחרצת להעלאת המס על טבק לגלגול לשיעור זהה למס על סיגריות רגילות.

מדובר באחד מעיוותי המס המזיקים בישראל: המדינה ממסה סיגריות רגילות בשיעור של 80% (כלומר, 80 אגורות מכל שקל על סיגריות הן מס) — אך השאירה את הטבק לגלגול הרחק מאחור, עם מס נמוך בשני שלישים.

אפשר להסתכל על זה כך: המדינה ייקרה את כל מותגי הטבק במטרה להפחית צריכה, אך השאירה מותג אחד ענק — שוק הטבק לגלגול — עם מיסוי נמוך. התוצאה ברורה: ב–2016 יובאו לישראל 695 טונות של טבק לגלגול — פי 10 ויותר מ–2012, ערב העלאת המס.

כלומר: במקום שהמס יגרום למעשנים להפסיק לעשן וירתיע מצטרפים חדשים, כולם פשוט עברו לגלגל סיגריות לבד. לפי אומדן רשות המסים, העיוות הזה מוביל להפסד של יותר מ–300 מיליון שקל לשנה לקופת המדינה.

מיסוי הוא כלי מוכח מחקרית כיעיל ביותר במאבק בעישון, והכנסותיו מפצות במשהו את המדינה על העלות הכלכלית הכבדה של נזקי העישון. די לראות את המעבר ההמוני לשימוש בטבק לגלגול כדי להבין עד כמה המעשנים רגישים למחיר.

באחרונה אף יצא מכתב רשמי של רשות המסים, בחתימת סגן שר האוצר, ח"כ יצחק כהן (ש"ס), שבו מוסבר בהרחבה מדוע חיוני להשוות את המס על טבק לגלגול למס על סיגריות — בהתאם להחלטת ממשלה בנושא מ–2012. אלא שמיד לאחר פרסום הדברים כחלון נבהל, ומשרד האוצר הודיע בהזדמנויות שונות מאז כי לא יעלה את המס מכיוון ש"מדיניות המשרד דוגלת בהפחתת נטל המס והגדלת ההכנסה הפנויה ככל שניתן".

ברור ממה כחלון מפחד: זעם המעשנים. כחלון הוא שועל פוליטי, והוא יודע היטב איזה זעם יתעורר אצל מגלגלי הטבק אם המס יעלה והגלגול יתייקר. סיגריות הן מוצר צריכה יומיומי, וייקור שלהן יורגש היטב בכיסם.

כחלון עושה חשבון הפשוט: אם 1.2 מיליון ישראלים מעשנים, אז בחישוב שמרני יש ביניהם כ–150 אלף מגלגלים, ובחישוב קצת פחות שמרני מספרם אף גבוה מ–200 אלף. זהו נתון שאפשר לספור במנדטים. מבחינה פוליטית, מדובר בסיכון. והמלחמה בעישון? ממילא היא לא משויכת לכחלון.

האם כחלון צודק? לא בטוח. במשאל עם שהתקיים בנובמבר 2016 בקליפורניה ועסק בהצעת חוק להעלאת המס סיגריות ב–2 דולרים לחפיסה, תמכו 70% בהגדלת המיסוי — חרף השקעה עצומה של תעשיית הטבק בקמפיין נגדי. לפי הסקרים, רבים מהתומכים במיסוי הם מעשנים.

ליצמן הודיע בכמה הזדמנויות שונות כי בניגוד לצעדים אחרים, במיסוי הוא דווקא תומך — ואפילו אמר זאת בשבוע שעבר מעל דוכן הכנסת. ליצמן, אולי השר עם הכוח הפוליטי הגדול בממשלה, הוכיח כבר שכאשר הוא רוצה משהו באמת — הוא יודע להשיג אותו. האם הוא וכחלון יגלו אחריות לאומית ויתקנו את עיוות המס?

2. לעבור לחפיסות אחידות ללא לוגו

"זה לא אסתטי", אומר ליצמן בכל פעם שעולה הנושא של סימון חפיסות סיגריות בתמונות שממחישות את נזקי העישון. זאת, אף שהדרג המקצועי במשרד הבריאות, כולל ראש שירותי בריאות הציבור, פרופ' איתמר גרוטו, כבר הצהיר בפומבי כי המשרד יקדם אזהרות גרפיות על גבי החפיסות.

ביותר ב–100 מדינות ברחבי העולם מחייבים את חברות הטבק לסמן את החפיסות בתמונות ואזהרות גדולות — לעתים על 90% משטח החפיסה. באירופה, למשל, החוק מחייב אזהרות גרפיות על 65% מהחפיסה לפחות. על פי ארגון הבריאות העולמי, מדובר בצעד השני באפקטיביות שלו אחרי מיסוי, והוא משיב מלחמה לקמפיינים היקרים של חברות הטבק — על חשבון החברות עצמן.

בשנים האחרונות עובר עיצוב החפיסות שינוי: אחידות, היעדר לוגו או צבעי מותג — וריבוי אזהרות, תמונות ומסרים נגד עישון. שם המותג (קאמל, מרלבורו וכו') מופיע על החפיסה בכיתוב אחיד, ללא הסמל המסחרי. המגמה הזו התחילה באוסטרליה — חלוצת המלחמה בעישון — והמשיך במדינות נוספות כמו בריטניה, צרפת והונגריה.

חברות הטבק נעמדו על הרגליים האחוריות והגישו שלל תביעות נגד ממשלות שהחליטו על סימון החפיסות הזה, בטענות של הפרת זכויות קניין רוחני. הן הפסידו. בית המשפט העליון של אוסטרליה, למשל, זרק מכל המדרגות את התביעה שהגישה פיליפ מוריס.

תעשיית הטבק לא התייאשה: היא פנתה לבית הדין של ארגון הסחר העולמי (WTO), ותבעה את אוסטרליה על הפרת הסכמי סחר וזכויות קניין רוחני, באמצעות חמש מדינות שהגישו את התביעה עבורה. בינתיים, שיתקה התביעה מדינות רבות שהתכוונו לעבור למדיניות החפיסות האחידות של אוסטרליה והמתינו לפסיקת הארגון. אגב, גם נגד ישראל נעשה שימוש בכלי ההרתעה הזה, שלווה בשני מכתבים מאיימים מהרפובליקה הדומיניקנית ומניקרגואה, מדינות שאפילו אין להן הסכמי סחר עם ישראל.

לסיפור הזה יש סוף טוב: באחרונה נודע כי בית הדין של הארגון דחה את טענות חברות הטבק וקבע שאין בחקיקה האוסטרלית הפרה של זכויות קניין וסימני מסחר של התעשייה, אלא צעד לגיטימי שנועד לקדם את בריאות הציבור. אוסטרליה ניצחה, תעשיית הטבק הפסידה, ועתה צפוי מבול של מדינות שיעברו לחפיסות סיגריות אחידות, נטולות לוגו וצבעי מותג.

זהו רגע מבחן גם לליצמן. הוא מרבה לומר שהאזהרות הגרפיות "לא אסתטיות", וכי "לא צריך לכער את המדינה". כעת יש לו הזדמנות ליישר קו עם המדינות המתקדמות בעולם: לעבור לחפיסות אחידות ונטולות לוגו, גם אם האזהרות שעל גביהן לא יכללו תמונות זוועה אלא אזהרות מילוליות בלבד. זה לא יעלה למדינה שקל, כי העלות תוטל במלואה על חברות הטבק, וגם לא ניתן יהיה לטעון שהחפיסות לא אסתטיות. האם ליצמן ירים את הכפפה?

3. לעזור למעשנים שרוצים להיגמל

שיטת המקל והגזר לא יכולה להיות אפקטיבית עם מקל בלבד. לצד המלחמה בעישון, חשוב מאוד גם לסייע למעשנים שרוצים להיגמל. כיום, המדינה רחוקה מפעולה מספקת בתחום זה. המספרים מגוחכים ממש, ואף מקוממים: בעוד הכנסות המדינה ממיסוי סיגריות חצו ב–2016 רף של 6 מיליארד שקל, ההוצאה על מימון לגמילה מעישון בסל התרופות היא קצת יותר מ–6 מיליון שקל — אלפית מההכנסות.

לשם השוואה, חברות הטבק הוציאו ב–2015 יותר מ–60 מיליון שקל על פרסום. במלים אחרות: כולם חוגגים על המעשנים, אך למרות המס הגבוה שהם משלמים, ההשקעה בניסיונות לגמול אותם זעומה.

עם זאת, יש כמה דברים שנעשים: ב–2010 הוכנסו לסל הבריאות סדנאות לגמילה מעישון, ותרופות מרשם לגמילה מעישון. ב–2015 נוספו לסל גם תחליפי ניקוטין. לא מעט גבות הורמו בעקבות ההחלטה לספק את תרופות המרשם רק למי שישתתף בסדנה — חסם רציני עבור אנשים עסוקים מדי, שמתקשים להגיע לסדנאות בשל מחסור בזמן או שאין סדנה באזור מגוריהם.

צה"ל, קופות החולים, האגודה למלחמה בסרטן וארגונים שונים מפעילים על חשבונם תוכניות לגמילה מעישון — אך מדובר ביוזמות מקומיות, וולונטריות, שסכנה קיומית מרחפת מעליהן כל הזמן. מעשנים רבים פונים לשוק הפרטי, לגמילה יקרה בעלות של אלפי שקלים — אך זוהי פריווילגיה השמורה לבעלי אמצעים, וכמו כל שירות פרטי רק מגדילה את האי־שוויון במערכת הבריאות.

לפני כמה חודשים הגישה ח"כ יעל גרמן (יש עתיד), הצעת חוק להיטל על מכירת סיגריות בגובה של חצי אחוז ממס הקנייה המוטל על מוצרי הטבק. לפי ההצעה, כספי ההיטל ישמשו להקמת קרן למניעת עישון בדרך של חינוך והסברה. ההצעה נשמעת הגיוני ומידתית — אך היא נדחתה בוועדת השרים לחקיקה. הצעת החוק הוגשה מאז שוב, ואליה הצטרפו חברי כנסת מסיעות שונות בכנסת.

מצד אחד, ברור למה משרד הבריאות אינו מתלהב מהרעיון שהצעת חוק פרטית תוביל מדיניות בריאות מרכזית. למעשה, עד היום התנגד לימן לכל הצעת חוק פרטית בנושא עישון — כולל בנושאים שבהם הוא הביע תמיכה, כמו הצעת החוק לאיסור עישון בגני ילדים.

מצד שני, המשרד אינו מרים את הכפפה בעצמו ואינו מייצר הצעות חוק משלו. בקרוב יתגלה אם ליצמן יילחם בהצעת החוק הפרטית של יריבתו, גרמן, או יאמץ אותה וייקח עליה בעלות.

השורה התחתונה: לצד הערמת קשיים ומגבלות על העישון, המדינה צריכה לסייע למעוניינים להיגמל, להשקיע בהרחבה ובהקלה על מתן תרופות לגמילה מעישון, להוסיף סדנאות וליזום פיתוח אפליקציות ואמצעים פשוטים וחינמיים המסייעים לגמילה.

מדינות רבות מפעילות מוקד טלפוני לאומי לגמילה מעישון, שבו ניתן לקבל מידע, עידוד, סיוע ועוד. ההפנייה למוקדים אלה מופיעה, בין היתר, על חפיסות הסיגריות עצמן. כיום, כשלקופות החולים יש ידע וניסיון בתחום, אפשר לטפל בנושא בקלות ובמהירות.

4. לאכוף את החוק

באוקטובר 2015 אישרה הכנסת הטלת קנס בגובה 4,000 שקל על מוכרי סיגריות בודדות. התקנה נכנסה בינואר 2016. כמה דו"חות נרשמו מאז? כמה פקחים אוכפים את התקנה? ח"כ יהודה גליק (ליכוד) ביקש לבדוק את הנושא. לפני שלושה חודשים הוא הגיש לכחלון שאילתא בעניין. התשובה הגיעה במהרה: "הנושא הוא בתחום משרד הכלכלה", השיבו בלשכת השר, והפנו את השאילתא לשר הכלכלה. חודשיים מאוחר יותר קיבל גליק ממשרד הכלכלה את התשובה הבאה: "נושא השאילתא שבנדון הוא בתחום משרד העבודה והרווחה. השאילתא תופנה לשר העבודה והרווחה".

גליק עדיין מחכה לתשובה. ככל הנראה, התשובה האמיתית מביכה מאוד. כמעט אין אכיפה, דבר שלא מאפיין רק את מכירת הסיגריות הבודדות. מספיק להסתובב בבארים ובבתי קפה בישראל כדי להבין. בחלק מהמקומות אפילו מעשנים בתוך בית העסק עצמו — ממש כמו בימים שלפני החוק שאסר על כך. רק בחודש שעבר חילקה חברת טבק באין מפריע סיגריות בודדות לחוגגים בהילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון.

דו"ח משרד הבריאות מציין גם אכיפה לא מספקת של איסור העישון בבתי ספר וברשויות מקומיות. למרות דרישת החוק, הרוב המוחלט של הרשויות המקומיות לא מעבירות למשרד הבריאות דיווח על היקף אכיפת חוק העישון, "ובאחרונה אף חלה החמרה במצב וירידה חדה בדיווחים", נכתב בדו"ח.

ליצמן נוהג להתפאר בכך שבזמנו עברו חוקים שמגבילים את העישון במקומות ציבוריים — אבל בהיעדר אכיפה, אפילו ההישג הקטן הזה נשחק. בלי אכיפה, גם לחוקים המתקדמים ביותר אין ערך וייתכן שהגיע הזמן, כמו שנכתב בדו"ח משרד הבריאות, להטיל אחריות אישית על ראש הרשות המקומית בנוגע לאכיפת החוקים נגד עישון.

5. לצאת בקמפיינים ממשלתיים למלחמה בעישון

זוכרים את קמפיין ה"ביישנים", שהתמקד במעשנים פסיביים ששילמו בחייהם על כך שהיו ביישנים ולא העירו למי שעישן לידם? ובכן, הקמפיין הזה כבר בן 15. קמפיין זכור אחר הוא הקמפיין "סיגריה? זה מגעיל אותי", שהראה סיגריות שהופכות לתולעים — ומציין 26 שנה לעלייתו לאוויר.

מלבד שני הקמפיינים האלה, שגם הם מומנו מכספי האגודה למלחמה בסרטן, קשה להיזכר בקמפיין משמעותי למלחמה בעישון מהשנים האחרונות. זאת, בניגוד גמור להוצאות העתק של חברות הטבק על פרסום ושיווק לצעירים ולקהל מפולח היטב.

במדינות אחרות בעולם, בנוסף לתמונות הקשות על גבי חפיסות הסיגריות, מתפרסמים קמפיינים מפחידים ומעוררי מחלוקת, שקהל היעד שלהם הוא צעירים. בארה"ב, למשל, השיקו קמפיין בשם Truth (אמת), שמכוון לבני נוער ומתמקד, לצד נזקי העישון, בנצלנות ובציניות של חברות הטבק.

רבים מהקמפיינים מומנו על ידי חברות הטבק, בעקבות תביעות שהוגשו נגדן. הגיע הזמן לקמפיין חדש בישראל, קמפיין יצירתי ומעורר מחשבה. מישהו צריך להשיב מלחמה למכונת השיווק המשומנת של תעשיית הטבק — וזהו תפקידה של הממשלה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!