צביעות ברחוב רוטשילד / מאי גולן

במוצאי שבת האחרון אי אפשר היה שלא להבחין בנהרות של מסתננים אריתראים ששטפו את רחובות תל אביב, מלווים בנשים צעירות וחזקות שצועדות לידן - כשעל גבן עטוף תינוק ושני ילדים נוספים אחוזים בכל יד. הם יצאו להפגין. נגד מה אתם שואלים? הם יצאו להפגין נגד "חוק הפיקדון" – תיקון חוק למניעת ההסתננות שקובע כי מסתננים יחויבו להפריש 20% ממשכורתם לקרן פיקדון ויוכלו לקבל את הסכום המצטבר רק בצאתם מישראל; כמו כן, גם המעסיקים שמעסיקים את אותם מסתננים יחויבו להפריש לאותה קרן עוד 16% ממשכורת המסתנן - המתלונן.

עד עכשיו עוד איכשהו אפשר להבין. בכל זאת, אנחנו הרגלנו את אותם מסתננים לקבל את כל מבוקשם וכל העולה על רוחם כאן במדינת ישראל, אז מן המצופה שאוי ואבוי למי שיגע להם בכסף ולכן הם יצאו מגובים באנשי שמאל קיצוני, עמותות ממומנות היטב עם אוטובוסים וסדרנים שהביאו אותם עד לרחבת הבימה בקצה הבועה של רוטשילד - חצי העיר שרובנו כאן מדרום ת"א לא באמת קשורים אליה.

מה שאי אפשר היה להבין זה את הצביעות המחליאה של בעלי העסקים, בתי הקפה, הבארים ומסעדות השף והגורמה של העיר הזו שבאו לתמוך בחבריהם משכבר הימים – המסתננים האריתראים ולא סתם לתמוך, אלא לתמוך עד הסוף, עד האזרחות הנכספת.

השף המהולל חיים כהן, בעל הבארים והמסעדות השחקן אורי גוטליב, השף הסלב יהונתן בורוביץ ועוד רבים וצבועים אחרים. שלא תבינו לא נכון. אני מבינה את הנוחות, את האינטרס, את תאבות הבצע שדבר, מבינה לחלוטין. בכל זאת מדובר בעשרות אלפי אריתראים שעובדים כבר כסו-שפים, טבחים, מנהלי משמרות, מלצרים, הכל מהכל; לחלוטין מבינה את העבדות המודרנית והחולנית הזו. אני גם מבינה שיש הרבה ישראלים שלא רוצים לעבוד ועד שיש כאלו שכבר רוצים, המשכורות והתנאים לא באמת שווים להם את העבודה ובעלי המסעדות העשירים התרגלו לזמינות של המסתננים האריתראים. אבל מפה ועד להגיד שכל ענף המסעדנות עומד עליהם, זה כבר שקר אחד גדול ולבן. תזכירו לי רגע, אם זכרוני אינו מטעני – האם לא היו מסעדות, בתי קפה או עסקי אוכל במדינת ישראל עד לפני 5 שנים עם הגעת מאסת המסתננים? היו והיו. לא היו עובדים ערביי ישראל? היו וחצי. לא היו עובדים יהודים? ועוד איך היו. הכל היה, אבל היה לכם נוח לפטר, להוריד תמשכורות, להוזיל את התנאים ולקבל לחיקכם את העבדות השחורה החדשה, במיוחד כשהיא מגיעה בדמות הומאניות משגשגת לתפארת המצפון הלא קיים שלכם.

אז זהו שאולי הצלחתם לעבוד על יושבי העיר הלבנה שלכם שממש לא מעניין אותם מי מכין להם את הקפה כל עוד הוא לא גר לידם, ואולי גם הצלחתם לעבוד על מי שלא גר בבועת המרכז ומגיע משאר חלקי מדינת ישראל ולא באמת מכיר את המציאות האמיתית, אבל עלינו, תושבי שכונות דרום ת"א - ממש לא. קטע מבאס התושבי שכונות הקרציות האלה הא? כי אנחנו הרי גרים בקרבת המסתננים החמודים שלכם, גרים בקרבת הפשעים שלהם, האלימות, האכזריות, מעשי השוד והגניבה, הרעש, השכרות וכל המעשים האסורים שלהם ובקיצור, אנחנו גרים בקרבת מי שהמסתננים הם באמת והתרבות שהם הביאו איתם, לא עם הילדים הטובים שאתם זכיתם להכיר ביום יום, אלו שבאים לעבוד במסעדה שלכם שמגישה מנה ב-150 ש"ח וגוזרת קופון שמן ונוזלי בסוף היום.

אך אל תדאגו, הגלגל לא מפסיק להתסובב ואנחנו כבר עדים לאלפי תביעות סרק של מסתננים אריתראים נגד המעסיקים שלהם כאופן להוציא כספים במרמה, אנחנו גם נתקלים כל הזמן במעסיקים שהיום כבר נשבעים שלעולם לא יעסיקו אותם אחרי החוויות שזכו להן, ועבור מרבית רוב הציבור השפוי והאכפתי - החרם עליכם רק ילך ויגבר ובלי קשר לכלום, יש פשוט דבר כזה שנקרא "צדק" ובסוף בסוף, גם אם זה יקח הרבה זמן, הצדק הזה יושג. היום אתם בעלי ממון, חיים בבטחה עם משפחותיכם ויקיריכם ואנחנו? אנחנו חיים בזוהמת המסתננים אחרי שהם יוצאים מהעסקים שלכם, זה נכון להיום – אבל מחר זה יהיה אתם, כך או כך זה יקרה.

מאז שחזיתי במפגן בעלי המסעדות למיניהם שהפכו לאחרונה לחסידי אומות העולם, לא יוצא לי מהראש המשפט: "ואהבת לרעך כמוך". פשוט שכחתם מה זה לאהוב את האחר. האחר, זה שאתם מדחיקים את קיומו במדינה הזו - למען הכסף הרב שממלא את כיסכם. שכחתם לא לעשות ל"חברים" שלכם את מה ששנוא עליכם. שכחתם, אבל תושבי דרום ת"א לא שכחו, העם לא שוכח והכי חשוב מכל, בין אם אתם מאמינים ובין אם לא, בורא עולם - לעולם לא ישכח איך תרמתם בכוונה תחילה וביודעין, לעינוי נפשות יהודיות כה רבות בארץ ישראל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!