כ"א כסלו התשפ"ה
22.12.2024

סרטן בנפש - חייבים לדבר על זה

אני מבינה שאסור לתת לגיטימציה למקרים איומים או להרחיב את הדיבור. מה שכן חייבים זה לתת לאנשים במצבי קיצון ולאנשים בעלי הפרעות נפשיות, להרגיש נוח בין חברה נורמטיבית. נילי גינגולד אלשיך בטור שחודר את הלב

סרטן בנפש - חייבים לדבר על זה



לאור האירועים האחרונים מתחילות לעלות שאלות רבות סביב נושא האובדנות. יש מי שחושב שלתת הסברים ואמפתיה לאותם אנשים, עלול להביא לאסון הבא,
ואכן אין הצדקה.

מנגד, עלינו לזכור שברוב המקרים מדובר באנשים הנמצאים תחת מצב של מערבולת ומצוקיה נפשית ואינם בדעתם. אם כך, עלינו וחובתנו המוסרית להושיט יד ולמנוע את האסון הבא. זה יקרה כאשר נדע לזהות את האור האדום, וכשהחברה תלמד לדבר על מצוקות והפרעות נפשיות שחלקן מולדות וחלקן נגרמות עקב טראומות שלא טופלו,
כמו עובש שגדל וצומח על הנפש,. אם מתעלמים הוא לא נעלם אלא ממשיך לגדול ולהתפשט.

כחברה עלינו לדבר בגלוי על מצוקות נפשיות שחלקן נגרמות ערב טראומות, שאינן מטופלות בזמן, חלקן מולדות. כאשר אנשים יפסיקו להתבייש וירגישו בנוח, רק אז יהיה להם - או יותר נכון לכולנו, נעים לבקש עזרה רגע לפני שההידרדרות לתהום מגיעה.

הבעיה האמתית שאת האמפתיה נותנים לרוב אחרי האסון ולא לפני. ככל שמתעסקים בכמה האדם סבל וכמה אנו מכים על חטא, דבר שגורם לכל אותם אלו שלא קיבלו עזרה וכרגע במצוקה, להבין שהדרך היחידה לקבל נחמה והבנה לסבלם היא על ידי הגעה למצב הקיצון ביותר שכן החיבוק, האהבה והאמפתיה, מגיעים רק עם המוות. רגע אחרי האסון, בעוד שמה שימנע את האסון הבא יגיע
מלתת לאנשים את האמפתיה בזמן המצוקה ולא אחרי שכבר לא נשאר עם מי לדבר.

כל זה יוכל להתקיים רק כאשר לא נסמן את האנשים סביבנו כחולים. הרי מי מאיתנו לא נקלע פעם לקושי? כאשר החברה תחבק את האנשים שסובלים מהסרטן שבנפש - כמו את אלו הסובלים מהסרטן שבגוף, אז נדע שהגענו, לגשר. לגשר בו מותר לדבר על כאב, מותר להרגיש ומותר לבקש עזרה.

מחלות נפש, הפרעות נפש או מצוקות נפשיות, הן לא סימן שהאדם הסובל מהם הוא כבר לא חלק מהחברה, אלא בדיוק כפי שאנשים נכים בגוף הם חלק בלתי נפרד, ויש להם עוד הרבה מה להציע, כך בדיוק שאר הנכויות, ובפרט שלעיתים מדובר בתקופה קשה שחולפת.

בוא ניתן את האמפתיה לפני ולא אחרי.
בואו נאהב ולא נשפוט - כי החיים שווים יותר. אם קשה לכם – דברו, שתפו.
שלמה המלך החכם מכל אדם ענד טבעת שעליה היה רשום ראשי תיבות: גם זה יעבור.
כי אין כמו הזמן שמרפא ואהבה שמחיה. ובכך, בשל אותה בושה איומה ונוראה, אנשים נמנעים מלקבל עזרה ומגיעים להחלטות טראגיות.

אז בואו ונתן את האמפתיה לפני ולא אחרי, כי את החיים צריך לחיות - ותמיד יש את מחר.

נילי גינגולד אלשיך הפרעה נפשית סרטן בנפש מחלות נפש

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}