אלימות כלפי קשישים - גם בבתי המדרש?

"יכול להיות שגם דתיים יתנהגו ככה? דתיים שלומדים בישיבה?"...ישבתי מולה והאמת, לא ידעתי מה - לענות לה. מדובר בסיפור מזעזע של ניצול כלכלי של קשיש חסר ישע, מזעזע עוד יותר כשזה בא מכיוון ישיבה של "בני תורה" כביכול.

הוריה הקשישים גרו ליד הישיבה ואביה היה נוהג לברך לשלום את באי הישיבה בזמן ההליכה הרגלית היומית שלו, עד שכשלו רגליו וכשל כח הראייה. מתברר שבני הישיבה חדי העין שמו לב להיעדרו של אותו קשיש מסורתי נעים הליכות ובאו לבקרו. עד היום לא ברור מה אמרו לו ואיך אמרו לאותו קשיש שגם מוחו החל לבגוד בו, אך בשלב האפור בו מוחו לא נחטף כליל ע"י הדמנציה הארורה, אך עדיין כל מי שמצפון ומוסר שולטים בו, לא יעזו לתת לו מסמך לחתימה, הם שלפו דף וכלי כתיבה והחתימו אותו על כך שלאחר מותו ומות אשתו הבית יעבור לרשות הישיבה.

ישיבה שאותו קשיש מסורתי לא נכנס אל בין כתליה מעולם, כשהקשר היחיד כאמור היה הנדת ראש חברית לשלום. בני הישיבה ישבו בשקט עם המסמך לאחר מותו וחשפו אותו רק ברגע הפגיע בו, כמה שנים אחר כך, המשפחה ישבה שבעה על מות האם ודרשו את חלקם בירושה.

מעבר לכך שמדובר בחילול שם שמיים נוראי ומחריד, הרי שניצול כלכלי של חסר ישע נכנס להגדרה הרחבה של אלימות כלפי קשישים. ההגדרה הרחבה כוללת לא רק אלימות פיזית, אלא ניצול כלכלי, מניעת טיפול רפואי והזנחה במתן הטיפול היומי הדרוש וכן אלימות מילולית.

קשה להאמין כמה פניות על אלימות מגיעות באופן שוטף ליחידות למניעת אלימות כלפי קשישים ברשויות הרווחה. לא נעים להודות אך יחס החברה בכללותה כלפי קשישים דורש חשבון נפש מידי.
האלימות בבתי אבות ממנה כולנו הזדעזענו כשנחשפה בתקשורת, הזדעזענו וחזרנו לשגרה, היא רק קצה הקרחון.

מעבר למקרים הפרטיים של בני משפחה שקורסים תחת הנטל קשיי היום יום יחד עם טיפול בילדים ונכדים וגם בהורה המתבגר ולא תמיד יודעים לבקש עזרה עד שמתפרקים וקורה חלילה אסון, גם אנו כמדינה / כחברה - כשלנו.

מניעת טיפול רפואי קורית לא רק כשבן משפחה קורס ולא מסוגל לתת את המענה הדרוש להורה שמצבו הולך ומחמיר. מניעת טיפול רפואי קורית גם כשהתקציבים המופנים לאלו שהקימו את המדינה בה אנו חיים, דלים כל כך עד כי יותר מדי קשישים מסתובבים בינינו ללא טיפולי שיניים, מסתובבים בינינו בשקט כי כבר אין להם כח לצעוק אנשים שזקוקים לעזרה לא רק לגמור את החודש אלא עזרה לקנות תרופות יומיומית הכרחיות כי כבר לא נשאר כסף קצת אחרי אמצע החודש.

ברשויות רווחה שמצבם משופר יותר ניתן לעזור להם באופן חלקי, לאחר שדנים בהם בוועדות חריגים. אם כי כולנו יודעים שגם תקציב הרווחה בכללותו לא עומד תמיד בראש סדר העדיפות הלאומי. אומנם בערים מבוססות יש ארגונים פרטיים המוכנים לתרום מהונם הפרטי לאחר שהרשויות פונות אליהם, אבל גם אז ההשתתפות חלקית וליותר מדי קשישים אין אפילו את החלק המוקטן שעליהם להשקיע.

כולנו יודעים מה המצב בחדרי מיון, אלא שלא תמיד אנו מודעים לכך שמצבם של הקשישים קשה עוד יותר. הרבה פעמים הם יהיו בסוף סדר העדיפויות של מוקדי המיון. התוצאה – יותר מדי קשישים נשארים בבית ומוותרים על טיפול רפואי בבתי חולים, כי עד שהם מקבלים יחס וטיפול, הם חוטפים עוד כמה מחלות, במיוחד לאור העובדה שמערכת החיסון שלהם מלכתחילה היא ירודה וחלשה.
נראה שנוח לשכוח אותם כי הם דועכים סביבנו בשקט. הם לא מאלה שיצעקו כי אין להם כבר כח, הם לא יצאו החוצה להפגנות כי הם בקושי הולכים על הרגליים ובכלל כבר מתקשים לצאת מהבית.

יחד עם זאת, קצת לפני שמפנים את האצבע המאשימה כלפי הממשל, כדאי לבדוק עד כמה נותרה בליבנו אנו ההערכה והכבוד כלפי קשישים? עד כמה "והדרת פני זקן" עדיין בגדר לחם חוקנו? כשנשאלתי ע"י אותה בת פגועה האם יכול להיות שגם דתיים תלמידי ישיבה יתנהגו בצורה כל כך מכוערת, רציתי להגיד לה שמה שנתקלה בו, הוא חמור ומזעזע אך חריג. רציתי לומר שבחברה הדתית החרדית ובבתי מדרש בפרט לא נוהגים כך כלפי קשישים. אלא שעצרתי בעצמי כשנזכרתי בצער איך לא לפני הרבה זמן, בישיבה הליטאית המפורסמת שיש המכנים אותה ספינת הדגל, הטיחו קוגל בראשו של ספר תורה אדיר מהלך – בראשו של ראש הישיבה.

לא עשרות השנים של הרבצת תורה ולא גילו המופלג עצרו אותם מאותה השתלחות חסרת רסן. בעצם למה ללכת אחורה בזמן? הרי גם בימים אלו, בהם אנו מזדעזעים ובצדק מתקיפה אכזרית של חיילים חרדים, אנחנו לא מספיק מזדעזעים מכך שילדים קטנים, תינוקות של בית רבן שהחלב עוד לא יבש על שפתם, מדברים דיבורים נוראיים כנגד גדול הדור. דיבורים נוראיים שעל הרבה פחות מכך, שולחים כל גננת / מלמד את הילד לשטוף את הפה עם סבון. איך לא רק תרומתו האדירה לעולם התורה אלא גם גילו המופלג לא עוצרים את לשונם החדה?

לא נותר לי אלא להצטרף לשאלתה הנוקבת: איך יכול להיות שגם אצל בני תורה יכולה להיות אלימות כלפי קשישים?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!