לשון הרע לא מדבר אליי - למה?

בהקדמתו לספר 'שמירת הלשון' מצטט מרן החפץ חיים בשמו של הגר"א מוילנא מדרש בלתי ידוע: "על כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו בעולם הזה, זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער". מקור המדרש לא ידוע, אבל מרדכי בן דוד הפך את זה בשנות ה-90 לשיר מבוקש.

הפה צריך חסימה, הוא רגיל להשתלח, לומר את כל אשר על ליבו. כמו אותה בהמה הצריכה רסן שלא לפגוע בשדה אחר, צריך האדם לשים בלם בפיו כדי שלא לפגוע בסביבתו.

מעשה בחסידי פשיסחא שנסעו לרבם, הרבי ר' בונם מפשיסחא. על אם הדרן לנו החסידים באכסניה ובעל הבית פתח בפניהם שולחן מלא מעדנים וכל טוב. התבוננו החסידים בחשש ושאלו איש את רעהו: האם מותר לנו לאכול מהמזון המוגש כאן? האם נוכל לסמוך על ישרותו וכשרותו של בעל הבית?

עודם מדברים כה וכה, נפנה אליהם זקן, אף הוא מאורחי האכסניה והוכיח אותם: "על הנכנס בפיכם אתם מחשבים ואילו על היוצא מפיכם אין אתם נותנים דין וחשבון?" ופני החסידים חפו, הפנימו את התוכחה וקיבלו עליהם להתחזק בכל היוצא מהפה.

יש פרשה בתורה על מצורע שמוציא רע, ויש פרשה בתורה על המרגלים שהוציאו דיבת הארץ, והיסוד לכול הוא פסוקי סוף הפרשה, על מרים הנביאה אחות אהרן ומשה שנענשה אחר שדיברה סרה במשה. התורה מלמדת אותנו בפרשה וחוזרת שוב ומזכירה לנו בסוף פרשת כי תצא: "זכור את אשר עשה למרים".

טהרת הלשון קודמת לכול, הלשון היא זו שקובעת את ההבדל בין האדם לבהמה. הבהמה אף היא בבחינת 'חי', אך עליונותו של האדם היא היותו בחינת 'מדבר'. אך אם אינו שומר את לשונו הרי הוא משול כבהמה.

*

השבוע פגשתי את ידידי ר' דוד הלפרין, איש חי רב פעלים, בנו של הרב רפאל הלפרין ז"ל בעל האנציקלופדיה לבית ישראל, רש"י חייו ושיטתו, זירת חיי ואטלס עץ חיים. עוד בחיי אביו החל דוד לעסוק יחד עם אביו בעניין החדרת טהרת ונצירת הלשון.

היה זה בעקבות סיפור על שני קרובים שלא דיברו שנים זה עם זה, עקב לשון הרע שדלף מאיש על רעהו. משפחת הלפרין אמרה די והחליטה לעשות מעשה. הם יצאו בקמפיין ענק עם הסלוגן של "לשון הרע לא מדבר אליי".

זה כנראה לא כזה פשוט. לשון הרע, חרף כל הלאווים, העשין והארורים שיש בו כפי שמונה החפץ חיים בספרו, נהגו רבים להתיר חרצובות לשונם ולדבר. למה? כי קל יותר להקפיד על מה שנכנס לפינו מאשר היוצא מפינו.

אם יש כזה דבר 'מפעל של איש אחד', הלפרין הוא הראיה הניצחת לכך. הוא מנצח תרתי משמע על המלאכה הלא קלה בהחדרת מסרי וערכי שמירת הלשון בציבור הרחב. הקמפיין הנמשך עד עצם היום הזה והמכיל פלקטים ושלטי חוצות, סטיקרים וחומרי לימוד - מהווה בסיס לימודי ופדגוגי בעשרות בתי ספר כלליים ומייצר כר נרחב והתעניינות בנושא החשוב.

הקמפיין מכיל פרסומות, חוגי בית, הרצאות וסרטונים, הוא חומר מבוקש בבתי ספר ואוניברסיטאות, חוצה עדות קהלים ומגזרים זה אות וסימן לכך כי כשהנושא הוא בין אדם לחבירו, שלא לדבר רעה בזולתך, כולם מזדהים עם התכנים ורוצים להיות שותפים.

איך אומר הלפרין, "כשאדם מדבר סרה ברעהו הוא מאבד את חבירו לו סיפר את הרכילות, כי החבר מהרהר בליבו: איזה מין חבר הוא? מחר הוא גם ידבר עלי".

*

אמר רבי שמעון בר יוחאי, בתלמוד הירושלמי, אילו הייתי קיים במעמד הר סיני הייתי מבקש שיבראו לו לאדם שתי פיות, אחד לתורה ולתפילה ואחד לשאר הצטרכויות הגוף, ועכשיו, אומר רשב"י, כשאני נוכח לראות כמה דלטוריה ולשון הרע יש בפה אחד, אז עדיף שכך. ומה עם פה אחד יש כה הרבה לשון הרע, אילו היו שתי פיות לאדם - לא היה העולם יכול להתקיים אפילו שעה אחת.

העולם מקשים, למה נקט רשב"י בלשון של "אילו הייתי קיים במעמד הר סיני" ולא במעמד בריאת העולם או בעת יצירת אדם הראשון? ומפרשים חכמי המוסר כי כל עוד לא ניתנה התורה לא הייתה שום מעלה ויתרון בפה האדם, זה היה עוד אבר באברי גוף האדם, משניתנה תורה וניתנה היכולת לאדם במו פיו ללמוד תורה ולהתחבר דרכה לבורא העולם, אז הפך הפה לכלי שרת, שאסור לטמאו ולפסלו ויש לשמור על טהרתו.

את פרשת בהעלותך אנו קוראים בשבוע שלאחר חג השבועות, יום מתן תורה. ללמדנו, כי דוקא לאחר מתן תורה, בו קיבלנו את התורה מחדש, שומה עלינו להתחזק יותר ויותר בטהרת הלשון, כדי שנזכה להיות ראויים לתורה אותה קיבלנו זה עתה.

"מאי תקנתיה?" שואלים חז"ל על מי שדיבר לשון הרע, "יעסוק בתורה". התורה מעדנת נפשו של אדם ומרגלת את לשונו לדבר צחות ולא לדבר בזולתו. הבה נתחזק בטהרת הלשון שעליה העידו חז"ל כי תקרב את הגאולה העתידה במהרה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!