מאבק שאינו אמיתי חוזר כבומרנג / חיים ולדר

בומרנג מוגדר במילון כנשק/משחק עשוי עץ שנועד לזריקה, הבומרנג מסתחרר תוך כדי מעופו באוויר, ויכול לגמוא מרחקים ארוכים. הבומרנג מתוכנן כך שאם הוא נזרק בצורה נכונה, הוא עף במעגל גדול וחוזר לנקודת המוצא.

כיום, מלבד "משוגעים לדבר" אין רבים שמשתמשים בבומרנג (לא כמשחק ובוודאי שלא כנשק), אך רעיון הבומרנג "נלקח בשבי" לצורך תיאור מצבים בהם אדם עושה מעשה כנגד הזולת והמעשה הזה בסופו של דבר פוגע בו עצמו.

לצורך המשל, יש גזירות של גויים כנגד ישראל שהקב"ה מפר עצתם ומקלקל מחשבתם, והן לא יוצאות לפועל, אולם יש דרגה אחת מעל: של גזירות של גויים המתהפכות נגדם עצמם.

כמובן שסוג זה של "הפרת גזירה" גורם לקורת רוח גדולה יותר, משום שהוא בבחינת "נס כפול". לא רק שהגזירה התבטלה אלא שהיא פגעה במתכנניה. תודו שזה מהנה.

2.

דוגמא נפלאה כזו האהובה עליי במיוחד התרחשה ב-5 בספטמבר 1999 בשעה 17:30 (אני לא בחינם מציין את השעה).

שתי מכוניות התפוצצו להן בעת ובעונה אחת בטבריה ובחיפה. בפיגוע בטבריה נהרגו שניים ובפיגוע המכונית בחיפה היה הרוג אחד. מלבדם לא היו פצועים או הרוגים ולא נגרם נזק מפני שהם היו במקומות מבודדים ורחוקים מבני אדם. העובדה ששתי המכוניות התפוצצו באותה שנייה ממש, הייתה תמוהה לכשעצמה.

מומחי החבלה גילו כי שני ההרוגים במכונית הוולוו ברחוב אלחדיף בטבריה היו שני פלשתינאים, ואילו ההרוג שנמצא במכונית בחיפה היה ערבי פלשתינאי. היה ברור שמדובר במחבלים מתאבדים. אך איש לא הבין מדוע החליטו לפוצץ את המכוניות במקומות רחוקים מאדם, למרות ששניהם היו קרובים מרחק כמה דקות משווקים הומי אדם...

לאחר חקירה מודיעינית התבררה האמת מאחורי הפיצוצים:

מסתבר שהמחבלים לא הכירו בשעון הקיץ של ישראל ומפעיליהם כיוונו את השעונים לשעה חמש וחצי. כאשר המחבלים הגיעו לישראל הם כיוונו את שעוניהם לשעון ישראל ומבחינתם השעה הייתה ארבע וחצי. הם החנו את הרכבים במקומות שאיש לא יראה ולא ישאל שאלות... והמתינו בסבלנות. מבחינתם נותרה להם שעה כדי להתכונן לפיגוע שיקטול כמה שיותר יהודים.

אבל ארבע וחצי היה בעצם חמש וחצי... והם מצאו את מותם באותו מקום מבודד בלי להטריד איש זולתם.

אגב, מדי שנה מתקיים בארה"ב טקס היתולי שבמהלכו מוענק פרס לבני אדם, אשר כהגדרת מעניקי הפרס, "סייעו לאנושות לשפר את מאגר הגנים שלה, וזאת על ידי שסילקו עצמם מהעולם בדרך מטופשת במיוחד". הפרס הזה, אינו כולל תמורה כספית כלשהי, בין השאר כי אלה שאמורים לקבל אותו, כבר לא בין החיים.

שלושת המחבלים הללו היו חתני הפרס לשנת 99'... אבל כאן בטור הזה, אם תרצו, הם משמשים כדוגמא נפלאה למושג "בומרנג" .

האמת היא שאם ננתח את המושג "בומרנג" (כמושג, לא כחפץ) לעומקו, נגלה שכמעט בכל מעשה שאנו עושים טמונה אופציית ה"בומרנג". עוד מעט נסביר מדוע "כמעט".

3.

דוגמא נוספת, שלדעתי תיכנס להיסטוריה, היא הדוגמא של ארגון "דאע"ש".

הארגון הזה, השתלט על כמה מדינות על משאביהן, היה קרוב מרחק של סכין לכיבוש רוב מדינות ערב: עיראק, סוריה, לוב, תוניסיה, תימן, אפגניסטן ופקיסטן, ומשם דרכו הייתה סלולה לערב הסעודית ומדינות המפרץ, למצרים וכל השאר.

בכל מקום המתין לו שלטון רקוב ושנוא על רוב חלקי העם, ובשילוב של אכזריות והפחדה נוראה הם היו מגשימים בתוך שנים ספורות את חזון "הח'ליפות האיסלאמית" שתתמודד ותכבוש את אירופה החלשה ומשם את כל העולם.

את רעיון ההפחדה הצליחו להעצים באמצעות סרטונים מעוררי אימה שהפיצו בכל מדינות ערב ויצרו אצל מיליוני אזרחים כמו גם לחיילי המדינות רתיעה פסיכולוגית משתקת, שסייעה להם לכבוש כמעט ללא התנגדות.

ואז הם עשו חמש טעויות שהם בעצם טעות אחת. יחידה.

הם הוציאו להורג חמישה עיתונאים מערביים, וגם צילמו את זה שכולם יראו.

המטרה שלהם הייתה כפולה: לקבל את אהדת המוסלמים ולהעצים את הפחד שהוא התנאי הראשון להצלחתם.

אבל באמת, זה היה הבומרנג שלהם.

העולם המערבי באמת התחיל לפחד, וארגן חיש מהר קואליציית צבאות נגד דאע"ש.

בתוך שנתיים הארגון הזה הושמד כמעט לחלוטין, רוב מפקדיו וחייליו הושמדו, ורוב השטחים שהוא שלט בהם נכבשו בחזרה. קץ חלום הח'ליפות.

4.

בסעיף 2 רשמתי שכמעט בכל מעשה שאנו עושים טמונה אופציית ה"בומרנג".

מדוע "כמעט"?

כי "בומרנג" בגרסת הנשק או המשחק שלו, הוא כלי שתלוי מאד בתכנון מלכתחילה. מעין המחשה של "סוף מעשה במחשבה תחילה".

האדם המפעיל את הבומרנג, חייב לעשות זאת מתוך שליטה ולא מתוך כעס או להיטות יתר. רק אז הוא יצליח גם לפגוע ביריבו (בגרסת הנשק) וגם להשיב את הבומרנג לידיו (בגרסת הנשק והמשחק) באופן תקין ללא שזה יפגע בו.

להיטות יתר, בעיקר כזו הנובעת מתוך כעס, שנאה ואובדן שליטה, תמיד תחזור בסופו של דבר כבומרנג אל מי שהחל בה.

והנה עוד תובנה: שימו לב שמעשים טובים נעשים בשיקול דעת בלי שנאה ובלי כעס. לכן גם קוראים להם מעשים טובים. ואילו מעשים רעים נעשים בכעס בשנאה ובלהיטות יתר, לכן קוראים להם מעשים רעים.

יש יוצא מן הכלל כמו מעשהו של פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן, שצריך היה והקב"ה עצמו העיד על מעשהו כמעשה טוב. מכאן שכל המעשים האחרים שנעשים בלהט של קנאות שמקורה בקנאה, בתחרות וברצון לפגוע בזולת כדי לשפר את מעמדך, הם מעשים שאין לעשותם, ומכיוון שהם ייעשו בלהט יתר שמקורו בכעס, בשנאה ובחוסר שליטה – הם גם יהפכו לבומרנג.

5.

שלמה המלך החכם מכל אדם לימד אותנו בכל מיני אופנים, שהצלחה טמונה לפעמים דווקא באיפוק ולא ביוזמה. להקשיב במקום לומר. לבחון לפני שפועלים. משפט שלמה כדוגמא. דווקא זו שוויתרה לחברתה על התינוק, היא זו שזכתה בו, לעומת השנייה שגילתה להיטות יתר חשודה להרוג את התינוק "למען הצדק" ומבלי משים הוכיחה שהוא אינו בנה. הרי לכם בומרנג.

אם ברצונך לדעת מה הן חולשות יריבך עליך להאזין לו. הוא כבר יגלה לך את חולשותיו.

יכולתי כאן להביא דוגמאות רבות של מאבקים קשים לא הוגנים, שנעשו תוך שימוש בשקר ומניפולציות מתוחכמות, מאבקים שנדמו בתחילה כיעילים ומנצחים וסופם שרק סייעו לצד הנרדף, העצימו אותו ואף הגשימו את מטרותיו, דווקא בזכות הרדיפה.

בסין ישנה אמנות לחימה עתיקה שנקראת "טאי צ'י".

האסטרטגיה המרכזית היא הגנתית. בניגוד לרוב שיטות הלחימה האלימות, שיטה זו פועלת ברוגע, בהמתנה סבלנית ליוזמה של היריב. לכאורה בניגוד להיגיון.

אתה יודע שרוצים לתקוף אותך אך במקום להקדים ולהתקיף אתה פשוט מעניק ליריב את הזכות "להתחיל". בסופו של דבר, הלהיטות של היריב לפגוע גורמת לו להיות צפוי, הוא משדר את כוונותיו ופוגע ביכולתו להתגונן.

שיטה מרתקת זו, בנויה על שלוות נפש, כאשר המתגונן "סומך" על האנרגיה של היריב שתעשה לו את העבודה... היריב מתקרב בכוונה לתקוף, ואתה עומד מולו שלו לגמרי, נינוח, רפוי, ברגע המפגש כל שעליך לעשות הוא מחווה קטנה, תזוזה בלתי נראית לצד הזירה, והיריב מרוב להיטותו ממשיך הלאה... ומגלה שכל הכעסים, התוקפנות והאנרגיות שלו פוגעות בסופו של דבר בו ולא ביריבו שנותר שלו ורגוע.

אם תרצו... עוד סוג של בומרנג...

6.

דרכו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי אהרן לייב שטינמן שליט"א שהשם יאריך את ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים, כל מי שזכה להסתופף אצלו, ידע שבבית הזה לא מחפשים "אקשן" ולא "מלחמות" ולא מאבקים. רק עשייה שקטה וברוכה, בלי להתרשם ממכשולים ובלי לבזבז זמן על דברי הבל. מהבית הזה יצאו מפעלים גדולים והיסטוריים כמו "שובו", "קרן נתיבות משה" ורשתות כוללים אדירות. אך בעיקר שמירה שקטה אך מושלמת על עולם הישיבות והכוללים מפני גזירות נוראות של הבאים עלינו לכלותינו. הכל בשקט, בפיקחות נדירה, ואת התוצאות אנו יכולים לראות. טומי לפיד ובנו יאיר שתקפו בכל הכוח, הטיחו עצמם אל הקיר. חרבם באה להם בליבם וקשתותם, קרי, גזרותיהם וחוקיהם עליהם עמלו כל כך, מתוך שנאה ורצון לפגוע בעולם התורה, פעלו כבומרנג והוסטו באלגנטיות, בצורה שהיטיבה עם נצח ישראל.

ראוי שצעירי הצאן יפנימו את הדברים. "סוף מעשה במחשבה תחילה", וכל מאבק שאינו מאבק של אמת, ושמטרתו לפגוע ולא להועיל, ושנעשה בדרכי רמייה ולא בדרך האמת, סופו גם להיכשל וגם להעצים את הצד שכנגד. או במילה אחת: בומרנג.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!