האלבום החדש של מב"ד: האם הפופ השתלט?

בתחילת השבוע ראה אור אלבומו של הזמר מרדכי בן דוד 'צעקה'. באלבום לוקחות חלק רצועות מגוונות, שירים שקטים וקצביים, עם קולו האהוב של הזמר הוותיק. אולם, יחד עם זאת קשה היה להתעלם מכך שרוח הזמן נתנה את אותותיה גם בסגנון המוזיקה והעיבודים באלבום של מב"ד, מי שמזוהה יותר מכל עם המוזיקה החסידית הישנה והטובה שלא מעט מאתנו גדלו עליה.

חלק מהשירים באלבום בחדש, מתאפיינים בעיבודים חדשניים יותר, דברים שנדמה כי לא היו עוברים אצל מרדכי בן דוד של לפני 20 שנה. האם מדובר בשינוי תפיסה של מרדכי בן דוד או מי בצוות ההפקה בעקבות ההבנה כי יש צורך בהתגמשות מול הסטייל הנוכחי בתעשיית המוזיקה? רבות הדעות.

גם הרשת לא נשארה אדישה ל'צעקה'. בקבוצות ה'וואטס אפ' וברשת החברתית פייסבוק נרשמו דיונים פילוסופים של ממש סביב הסוגיה. על אחת מההתנצחויות רשומים שני זמרים מוכרים - אלי פרידמן וישי לפידות.

אלי פרידמן, זמר שראה דבר או שניים במוזיקה החסידית לאורך הקריירה, העלה פוסט בו הוא כתב " לא יודע מה ההרגשה שלכם, אני חש שהמוזיקה בעשור האחרון חסרה חידוש ויצירתיות ועשויה בעיקר גימיקים. אפילו יוצרים וזמרים מוערכים - נראה כי אחז בהם פחד לצאת מהקופסה כמו שעשו בעבר".

פרידמן ממשיך: "במוזיקה החסידית, בכלל, ישנה תחושה שהרוב עובר להמון גימיקים של 'דאנס', אבל שום יצירה לשם חידוש אלא שוב ושוב אותה שבלונה מלודית ואותם גיטרות אקוסטיות וחשמליות מבית היוצר של אותו גיטריסט גדול שפשוט אפשר לעשות העתק הדבק על הגיטרות של כל המוזיקה החסידית. איש לא רוצה ליטול סיכון כדי לחדש גרם אחד חדש, אלא כולם הולכים על הבטוח והנוח. כנ"ל לגבי התופים - כולם הולכים על אותו המתופף' וככה השעמום הולך ומעיק בי כשאני שומע שיר חדש. מזל שהלחנים שונים. אחרת? בכלל..."

"זהו חברים, הגיע הזמן לחשוב מחוץ לקופסה", חתום פרידמן. "אני וג'ף הורביץ סיימנו את מלאכת כתיבת העיבוד לאלבום החדש. החלטנו שנינו ללכת על גיא מזרחי גיטריסט של אלון אולארצ'יק, יגאל בשן, עידן עמדי ועוד, ועל מתופף שעשה לי עבודה בעבר באלבום 'שומע אל אביונים', בחור בשם ישראל נחום, רוקיסט שעובד גם עם ישי ריבו ועוד. מקווה שההימור הזה יניב רעננות וחידוש. סייעתא דשמיא קטנה - ואנחנו בדרך הנכונה. עדכונים יגיעו".

חבריו של פרידמן מהתעשייה ומחוצה לה לא נשארו אדישים לטענותיו של פרידמן. אחד מהמגיבים הוא הזמר והיוצר ישי לפידות, שכתב: "אלי ידידי, צודק ולא. ישנה עשייה רבה בשנים האחרונות שלא מתחום הפופ והאלקטרוני: חנן בן ארי, מקהלות חסידיות, שלומי גרטנר, ישי ריבו, שלמה כהן, עקיבא ועוד. זה זמן הפופ. כמו ב95 כש״אוף שימחעס״ התחילה - כרגע, לפחות בישראל זהו זמן הפופ".

לפידות ממשיך וכותב: "לאחר הגמוניה שלטת של רוק ישראלי, של בוגרי רימון, ושל המוזיקה המזרחית - עכשיו בארץ (שלא לדבר על חו״ל) זה זמן הפופ (אולטראס, סטפן, סאבלימינל, סטטיק ובן אל ועוד עיי״ש) - וזה משפיע ישירות גם על הביקוש של הנוער שלנו לסוג זה של מוזיקה, ומיידית כמובן על צורת וסגנון העשייה שלנו".

לפידות נוגע ביבלת הרגישה של התעשייה: "מכת הצריבות / ההעתקות/ ה'יו טיוב' - מחקה את מצב הרווח מיצירת אלבום. זמרים שפעם כיסו ואף הרוויחו מהוצאת אלבום, חושבים היום אלף פעם לפני השקעה בסינגל (ממוצע של 13,000 ש״ח לשיר). הם יודעים שאם הופעות לא יבואו, שום דבר לא יכסה את ההוצאה. זו גם הסיבה שכולם מנסים ללכת על בטוח ופחות על 'מקורי', 'אישי', 'עמוק', וכו'.

לפידות מסיים: "ועם כל זה, אסור לזלזל ביצירתיות והמקוריות שניתן למצוא גם במוזיקת מכונות, בפופ מתוק וביצירות נטולות סימפונית ועשרות כלי נשיפה. 'יש תקווה' של פרידמן, 'באש ובמים' של פריד, 'ה׳ מלך' של אלבז, (ואני תקווה שגם הפרויקט הקרוב שאני מושקע בו - 'אוו-מן') מוכיחים שכשעושים עבודה חכמה ומחושבת - אפשר לחדש ולנצח גם עם מוזיקה אלקטרונית. אבל הכי הכי חשוב: גימיקים זה נחמד, אלקטרוני זה חמוד. אבל אם לא יהיה בבסיס העשייה לחן ומילים שעושים את העבודה, אם מעבר לגימיקים לא יהיה את אותו משהו מתוק או מרגש שמלפף לך את הלב או הנשמה - שום דבר לא יעזור!".

מה דעתכם?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!