האמת המצערת: הנעדרים אינם בחיים • דואר צבאי

אם יש נושא אחד שניתן להחיל עליו את המושג קונצנזוס, הרי זה נושא השבויים והנעדרים. סביב הקריאה לשחרורם ניתן לאחד את כל אזרחי המדינה.

אבל השבוע התברר שאפילו נושא כה מקודש יכול להיות רצוף נכלוליות מהז'אנר היותר ירוד.

זה התחיל עם מעצרו של רונן בר שירה, רב נכלולים שהצליח לפי החשד, לשים יד על כספים שנתרמו למאבקה של משפחת שליט, והסתיים ב"תמונה" שהפיצה עמותת 'לחופש נולד' במטרה להביא לביטול החלטת משרד הביטחון להפסקת התמיכה התקציבית בפעולותיה.

אי אפשר, באמת שאי אפשר לעמוד מול דמעותיה של אם, גם אם השכל נוטה כנגדה.

טלו למשל את הסיסמה שהנפיקה העמותה "ביבי, הגיע הזמן שתחליט".

הרי זו שטות מוחלטת: ביבי החליט. למען הצדק ההיסטורי גם אולמרט ולבני החליטו - הם החליטו שהמחיר אותו דורש החמאס תמורת שחרורו של גלעד שליט גבוה מידי, גם זו החלטה.

וכן, יש מחיר לשבויים, זו לא המצאה של ביבי אלא של חז"ל במשנה (גיטין פרק ד' משנה ו').

ניתן בהחלט להתווכח על ההיגיון שמאחורי החלטתו, על תועלתה ועוד, אבל לומר שאין זו החלטה? הגזמתם.

כך התגלגלה פרשת 'רכס הרים'

אם בנושא גלעד שליט העניין עוד פתוח, הרי שנושא שלושת הנעדרים מקרב סולטאן יעקב הוכרע לחלוטין אלא שהציבור אינו מכיר את העובדות.

קרב סולטאן יעקב התנהל בשלהי מלחמת לבנון הראשונה.

ביום שישי כ' סיון תשמ"ב 11/6/82 התקדם גדוד שריון צה"לי בגזרה המרכזית של לבנון. כתוצאה מתקלה מודיעינית לא ידע מפקד הגדוד כי הוא נכנס למעשה לתוך מארב סורי מתוכנן היטב השולט עליו מהרכסים שמעליו.

תוצאאות הקרב היו מרות. למרות שהכוחות הסוריים התפרקו לחלוטין וחייליהם נסו על נפשם, כשהם מותירים אחריהם נפגעים לרוב, בסופו של יום נמנו לישראלים 20 הרוגים, עשרות פצועים, שבויים ושלשה נעדרים.

הנעדרים הם תוצאה של שני קרבות שונים, צבי פלדמן וזכריה באומל היו בטנק אחד, יהודה כץ בטנק אחר.

אחד הטנקים נלקח שלל כשעליו מערכת הגנה אקטיבית וסודית באותם ימים. (המערכת, יצאה כיום משירות). הטנק הוצג לראווה ברחובות דמשק והועבר על פי החשד לרוסיה.

כך החלה פרשת 'נעדרי סולטאן יעקוב', שכינוייה הצבאי הוא "רכס הרים" על שם רכס ההרים שעליו ישבו הכוחות הסוריים התוקפים.

האמת הוכרעה - הנעדרים נהרגו

מערכת הביטחון עשתה מאמצים בלתי נלאים כדי להביא מידע על גורלם של אותם נעדרים, ואכן הצליחה חלקית.

חזי שי נתגלה בסוריה והושב ארצה בעיסקת ג'יבריל המפורסמת. המשפחות גם הן לא נחו לרגע, כמקובל במקרים כגון אלו, מימנה מערכת הביטחון את מסע השתדלנות של הורי הנעדרים, בהם הוריו של יהודה כץ וזכריה באומל שנפגשו עם כל מנהיג שרק ניאות לפגשם.

ברבות השנים נכזבה תוחלתם. פרט לרסיסי שמועות שאיש לא ידע לאמת או לשלול דבר ולא התחדש כלום.

ואז בשלב מסוים, החליט מי שהחליט לעשות סוף לפרשה. כל המידע נותח והועלה בפני הרב הראשי לצה"ל של אותם ימים תא"ל הרב ישראל וייס והוא לאחר שנועץ בגדולי ישראל בהם הרב עובדיה יוסף ועוד, החליט להקים בית דין רבני.

מלבדו ישבו בבית הדין הרב אברהם אבידן, מי שהיה סגן הרב הראשי לצה"ל בימי הרב גד נבון, והרב אהרן רקפת, דיין מטעם משפחת כץ.

בית הדין ישב וניתח את הממצאים, גבה עדויות, וקבע באופן ברור וחד משמעי כי איש משלשת הנעדרים אינו בין החיים, אך המשפחות סירבו לקבל את ההכרעה.

קשה להתווכח עם אם שמצפה לראות את בנה, אך הצורה בה הם שפכו את דמו של הרבצ"ר ישראל וייס, שכאן כמו בהתנתקות לא ידע לשים מחסום לפיו, לא הייתה מכובדת, בלשון המעטה.

המשפחות הגישו קבילה משפטית בבג"ץ. היא נדחתה על הסף, נפסקו להם פיצויים סמליים על עוגמת הנפש ותו לא.

מה אומרת התמונה? כלום!

לא היינו נדרשים לכך, לולי שדומה והגיע העת לשים סוף לסאגה, ולולי חלה התעוררות הנושא מחדש בימים אלו.

מערכת הביטחון מממנת חלקית פעילות עמותות פרטיות שמטרתם פענוח פרשיות נעדרים. כך במקרה רון ארד, כך במקרה מג'די חלבי וכך במקרה 'רכס הרים'.

לאחרונה בעקבות עבודה רצינית החליטה מערכת הביטחון שעמותת 'לחופש נולד' אינה מביאה כל חידוש, ולמעשה בהעדר פיקוח על התנהלותה (הרי לא יעלה על הדעת לשלוח את עמוס צייאדה וציידיו לבקר עמותה כה רגישה), מן הראוי להפסיק ולממן אותה, ואז בתזמון מדהים שלפו אנשיה תמונה מטושטשת שצולמה לטענתם על ידי כומר בריטי בעת שטנק השלל הוסע ברחובות דמשק. על גחונו הקדמי של הטנק נראה שוכב אדם כשידיו על פניו.

מה ניתן להסיק מזה? למעשה כלום. וכי מנין לנו מיהו אותו אדם ומה מצבו? אין זה אלא ספין גרוע, ומעמותות העוסקות בעניינים כגון אלו מצופה שלא לעסוק בספינים אלא בעובדות.

להעשרת הדעת נעתיק מספר פסקאות מתוך ספרו ההלכתי של הרב אבידן שליט"א שיצא לאור לפני כשלש שנים, ובו הוא סוקר את הפרשה:

"במלחמת שלום הגליל בתאריך 11 ביוני 1982 נפגע טנק מסוג מג"ח 3 – A מספר 817885. ארבעה לוחמים מצוות הטנק, מפקד הטנק חזי שי, הטען-קשר צבי פלדמן, התותחן אריאל ליברמן והנהג זכריה באומל, יצאו מהטנק ותפסו מחסה תחילה בקרבת הטנק, ואח"כ, בגלל ירי נק"ל שנורא לעברם הם הלכו כ – 80 מטר ונשכבו האחד ליד השני בפינת שדה..... כששכבו בזמן הירי שהיה צפוף ונמשך כ 15-20 דקות, שמע חזי שי את צבי פלדמן אומר "באומל מת". על סמך זה אמר חזי שי לליברמן שבאומל נהרג. השניים – היינו חזי שי ואריאל ליברמן – מעידים שקראו לבאומל כמה פעמים בשמו, ולא קיבלו תשובה.

כמו כן מעידים חזי שי ואריאל ליברמן כי לאחר שפסקה האש הם ראו את צבי פלדמן פצוע קשה בראש מצד ימין באזור הרקה".

עדות זו בצירוף עדויות נוספות: כגון בכיר סורי שהסיח לפי תומו שבאומל אינו בסוריה, ובדיקות מיוחדות שנערכו לניצולי הקרב, הביאו את בית הדין להכריז על באומל ופלדמן כעל חללים.

לקביעה זו הצטרף גם הרב אלישיב שליט"א מטעמים שונים, ביניהם הקביעה כי היותם רווקים הופכת את הסוגיא לשאלה בהלכות אבילות ולא בהלכות עגינות.

המקרה של יהודה כץ שונה מעט: הוא היה תותחן בטנק אחר שמספרו 817688. הטנק נפגע מפגז שחדר לצריח, שם גם שהה כץ. על כך העיד הנהג יהודה קפלן שנכנס לתוך הצריח וראה את יהודה כץ, "שוכב אפרקדן, מחוסר הכרה, פניו מכוסות בדם וללא דופק".

קפלן נהג את הטנק ולאחר שלשה ק"מ עצר ושוב בדק את יהודה וגילה שהוא ללא דופק. לאחר מכן ניסה לבצע הנשמה אך ללא הועיל. שלשה קצינים שעמדו על גבי הטנק הדריכו אותו כיצד לבצע את ההנשמה אך לא נכנסו פנימה (וזכו על כך לביקורת).

לאחר מכן נפגע הטנק בשנית והחל לבעור. שעות ארוכות בער הטנק, כשכל הזמן הייתה עליו תצפית צה"לית שהעידה כי לא יצא ממנו איש.

הסיכוי שאדם פצוע קשה נותר בחיים בטנק בוער, הוא אפסי. נציין שגם עליו ישנה ידיעה מודיעינית מסווגת.

כאמור, הצטרף הרב אלישיב שליט"א לקביעה בית הדין ששלושת נעדרי סולטאן יעקב אינם בין החיים.

האם המשפחות יקבלו סוף סוף את ההכרעה? עושה רושם שלא.

אך חשוב לדעת כי הידיעות והתמונות והשמועות שהם ניזונים מהם, נבדקו כולם ולא נמצא בהם דבר שעשוי להפריך את הקביעה.

יהי זכרם ברוך


[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!