צר לי עליך אחי: ההספדים בהלווית הגר"ע קיסטר זצ"ל

עטופי אבל ויגון, גדולי תורה ויראה, ידידיו ומעריציו, ראשי ישיבות רבנים דיינים ואלפי תלמידים, בראשות מרנן ורבנן גדולי ישראל, צעדו אמש (ראשון) אבלים וכאובים אחר מיטתו של הגאון המובהק רבי עקיבא קיסטר זצ"ל, מראשי ישיבת 'יד אהרן' שנפטר לאחר מחלה קשה.

לפני בוא המיטה להיכל הישיבה בשכונת קטמון בירושלים, נאמרו פרקי תהילים ע"י המשגיח הגה"צ רבי ישראל מאיר המניק.

משנכנסה המיטה להיכל הישיבה לקול בכיות המוני תלמידיו, פתח את שורת ההספדים בקול בוכים ראש הישיבה הגאון רבי יהושע אייכנשטין, שתיאר את החלל הגדול שנוצר בפטירתו והסתלקתו של האדם הגדול הזה שזכה לכתרה של תורה שהיה כל כולו תורה.

"לא היה בעולמו אלא תורה, לא היה שום דבר בעולם שהיה חשוב לו מלבד התורה, גם בזמני הטיפולים לא להפסיד שום שיעור כמה זה השפיע בישיבה, הוא היה ממש חלק מרכזי מאוד ביסודות של הישיבה, אולי היגיעה העצומה של רבי עקיבא שספגו פה הקירות, ההתמדה הנוראה שראינו פה כל זה ימשיך להשפיע עלינו שנוכל להמשיך ולעלות ולקחת קצת ממעלותיו".

לאחמ"כ ספד הגר"ש אויערבך שאמר "מי שלא ראה לא יאמין איך ששם רבי עקיבא לילות כימים וימים כלילות כפשוטו ממש כפשוטו ממש בין בצעירותו בתוקפו וגבורתו בין בימי חליו לולא ראינו בעינינו לא האמנו באמצע הייסורים והטיפולים נזכר שיש אבני נזר הוא הלך מיד לביהכנ"ס הגר"א לחפש וכולו חולי ומכאוב, שמים בוכים יש להם הרבה על מה לבכות..., ודאי אין ספק שהוא היה מהשרידים בשקידה ועמילות בתורה, בלי שום עצמיות, כולם ראו את גדלותו העצומה, והוא לא ראה כלום"

הגאון רבי יהושע מאיר רוזנטל רבה של שכונת שערי חסד ספד: "שכנינו הטוב רבי עקיבא, שכונת שערי חסד אבל יחיד עשי לך, שכונת שערי חסד פנה זיוה זה זיו החכמה, פנה הודה הודה של תורה 'נתת מהודך עליו' ופנה הדרה זה שהיה הדר לכל וכולם היו מהדרים ומכבדים אותו, עמוד האמת כולם ידעו שרבי עקיבא זה בלי נגיעות השקיעות שלו בתורה השפיעה על כל סובביו בשכונה לראות אותו בבקרים אחרי לילה שלן בעומקא של הלכה".

הגאון רבי יצחק אזרחי מראשי ישיבת מיר ספד: "מה שייך להספיד את התורה, התורה בעצמה שוכבת פה, וזה תורה עם טובת עין עם כל המעלות, היראה הצניעות וקישוט המחשבות ותכסיס המידות, מה יהיה על הישיבה עיקרה של הישיבה חסר, עמוד התורה השקידה והצניעות נלקח מאיתנו היום ומה יהיה עלינו. הרמב"ם אומר שכשם שהתלמיד חייב בכבוד רבו כך הרב חייב בכבוד התלמיד והוא קיים את זה ממש 'כשם' ולכן התלמידים היו קשורים אליו מאוד, ודאי שבגלל הבהירות והעמקות אבל כל אחד הרגיש את ה'כשם'. מרן הרב שך אהב אותו מאוד מאוד".

אחיינו הגאון רבי אשר שטרנבוך פתח בבכי: "דודי דודי השבוע יצא מרבי עקיבא 'יקר תפארת' על שבועות, ואין אומרים בפני מת אלא דבריו של מת ושואל שם עמש"כ חייב אדם ללמוד תורה גם ביום מותו ושואל מ"ש מכל המצוות שחייבים כל זמן שיכולים ואם לא יכולים אז גם מתורה פטורים מאונס, אלא אומר שהחידוש בתורה שאפילו שזה כבר לא ללמוד על מנת לקיים חייבים כי זה החיוב של התורה כל החיים התורה שלו היתה מרוב דבקותו לתורה בכל זמן ובכל מצב, דבקותו לרבותיו היתה לשם דבר איך שהמשגיח זצ"ל חיבב אותו והיה לו יחס מיוחד כלפיו ודיבר איתו על דברים שעם אחרים לא דיבר ואיך שרבי עיקבא תמיד היה אומר מהרבה הזה קיבלתי את החלק הזה ומהרבה הזה את החלק הזה".

חתנו הרה"ג רבי מרדכי קרליבך ספד: "דודי ירד לגנו לרעות בגנים וללקוט שושנים, על פי פשוטו של מקרא הקב"ה ירד יום יום עשרים וארבע שעות במשך עשרות עשרות שנים לגנו לגן התורה של אבא ללקוט שושנים את החידושי תורה שחידש מה שחי עם זה כל הזמן, ועכשיו ירד ללקוט שושנים כמו שהגמ' אומרת לקחת אותו לישיבה של מעלה, אבא עולה למעלה ומי מקבל אותו כל רבותיו כל שיצרו וחרטו את ליבו, היה כל כולו נרתיק של תורה בכל פעם גם כשהיה חולה תמיד התווכח על סוגיא לברר לאמיתה של תורה את הסוגיא שום דבר לא עצר אותו גם כשזה היה על חשבון בריאותו".

בנו הרה"ג רבי יהודה קיסטר ספד בבכי ונהי: "כשהיינו ילדים היינו הולכים בלילות שבת עם אבא להתפלל ולשמוע את השיחות אצל ראש הישיבה רבי שמואל שליט"א ואני רוצה לומר את מה ששמענו וזה נכנס לנו חזק איך שראש הישיבה שליט"א היה חוזר את מה שהחת"ס אומר על יעקב אבינו שמשמת נסתתמו עיניהם וליבם של ישראל מצרת השיעבוד ושואל הרי כל זמן שלוי היה חי לא התחיל השיעבוד, ומתרץ החת"ס שכל זמן שיעקב היה חי היה הכל בוער עבודת ד' בוער תורה, כל זמן שאבא היה הכל היה בוער תורה ועכשיו נכבתה הבערה הגדולה, הוא היה יושב בישיבה כל ימיו מנותק מהויות העולם כל כולו שקוע בהויות אביי ורבא, אני זוכר כשהייתי בן עשר היה שבת שאבא לא הרגיש טוב במוצ"ש, הגעתי אליו שאל אותי אבא מה הספקת ללמוד בשבת, אמרתי לו שלמדתי מדרש וכו', תפס לי אבא את היד ואמר, איך אפשר לעבור שבת בלי ללמוד גמרא".

חתם את שורת ההספדים, המשגיח הגה"צ רבי ישראל מאיר המניק: "צר לי עליך אחי נעמת לי מאד, לפני כ30 שנה כשהציעו לי לבוא לכהן בישיבה, שאלתי אחד שהיה קשור פה מה הוא אומר אם זה כדאי אמר לי אותו אחד יש פה בישיבה את רבי עקיבא קיסטר, ורק בשביל לראות את הנהגתו שווה לבוא לפה לישיבה, ובאמת להיות לצד רבי עקיבא עשרות שנים זה מוסר ומחייב לדרגות גדולות מסירות נפש לתורה לחיות את התורה בלי שיעור, ואיך שהוא היה חי את רבותיו בישיבת פוניבז', המשגיח ומרנן ראשי הישיבה זצ"ל, אני מרגיש שעכשיו איבדנו את כולם, איבדנו את ההשפעה שהיה לנו מהם פה בישיבה".

לאחר מכן המשיך מסע הלוויה לעבר הר הזיתים בירושלים, שם נטמן לקול בכיות המוני תלמידיו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!