בש"ס מלקקים את הפצעים // יעקב ריבלין

שלושה ימים לפני פתיחת הקלפיות בבחירות להסתדרות לא היה אדם אחד בש"ס שלא האמין בנצחונה של שלי יחימוביץ. ואם היה אחד כזה הוא התחבא במערה במדבר יהודה והשאיר את הטלפון בבית. הנתונים שזרמו ממטות הבחירות לא הותירו מקום לספק. מנצחים ובגדול.

ראש וראשון לאופטימים היה יו"ר מטה ש"ס להסתדרות ח"כ יגאל גואטה. באמונה. הוא לא מכר סיפורים כדי להעלות את המורל של הפעילים ולדרבן אותם לעבוד (תופעה שכיחה מאוד במערכות בחירות). הוא באמת האמין שזה מה שהולך לקרות. והראיה: גם בשיחות הכי סגורות עם ראשי התנועה הקדושה, וגם בשיחות אוף דה רקורד עם עיתונאים, הוא הציג מספרים שהובילו רק לכיוון אחד.

לגואטה לא היתה שום סיבה למכור אשליות לראשי התנועה. ההפך. כמי שעתיד ליתן דין וחשבון על התוצאות הוא היה צריך להנמיך ציפיות כדי למנוע אכזבות אפשריות. אם זה מה שהיה עושה אף אחד לא היה בא אליו בתלונות. בסך הכל ש"ס היא לא שוס אלקטוראלי כל כך גדול. בבחירות לכנסת היא קיבלה קצת פחות מששה אחוז מכלל הציבור הישראלי. קצת יותר מיהדות התורה. כפי שנכתב כאן מספר פעמים התוצאות לכנסת הוכיחו שש"ס היא מפלגה חרדית נטו. לא שקופים ולא מסורתיים. ואם כך הם פני הדברים בבחירות כלליות, הדעת נותנת שבבחירות לארגון של אנשים עובדים (לא הצד החזק של הציבור החרדי) היא תביא הרבה פחות.

נכון למועד בו נכתבות השורות. צהרי יום רביעי, ולאחר שנספרו מחצית מכלל הקלפיות, נראה בעליל שש"ס אכן לא הביאה יותר ממה שיש לה. בערך חמשה עד ששה אחוז מהקולות של יחימוביץ. מה שמפתיע הוא שגם בערים פרופר חרדיות, עם אפס מצביעים חילונים כמו ביתר עילית ואלעד, ש"ס לא לקחה את כל הקופה. היו לא מעט מצביעים חרדים שחרף הכרוז של מועצת החכמים וחרף העובדה שניסנקורן לא ניסה אפילו להבטיח משהו לעובדים החרדים- הוא קיבל לא מעט קולות. האם היו אלו עובדים חרדים שהאמינו שהוא יגן טוב יותר על זכויותיהם, או שמא כל מי שהיתה לו בטן מלאה על ש"ס מכל סיבה שהיא טרח להתנקם בה בקלפי? במצב זה של ספירת הקולות מוקדם להעריך. מה שניתן לומר בזהירות המתבקשת הוא רק שש"ס לא הצליחה ליצור את הזהות המוחלטת בין הצבעה חרדית לרשימה המשותפת שלה עם שלי יחימוביץ. וזה כשלעצמה נקודת כשל חמורה.

למרות מה שמסתמן ככשלון לזכותם של השסניקים יאמר שהם גייסו למערכה את כל מה שהיה להם. לא היה נציג אחד של ש"ס ברחבי הארץ. אם בעיריה או במועצה דתית, שלא נדרש לתרום את חלקו למערכה. ולא היה אף אחד שקיבל פטור או שחרור. מעוזר שלישי לסגן שני של ראש מועצת יהוד ועד לרמת יו"ר התנועה. לפני שבועיים ביקרנו באקראי במשרד הנגב והגליל לעניין כלשהו. פגשנו שם עשרים פעילים מרכזים של ש"ס שבאו לתת דו"ח לבוס שישב בחדר השר. אחרי שבוע פגשנו אותם במשרד הפנים. דרעי, כך התלונן באוזנינו אחד הפעילים מחוץ לטווח האזנה, לא נותן לנו מנוחה ביום ובלילה.

מהיכן צמח הפער הגדול בין הדיווחים, נכון למועד כתיבת השורות, ובין המציאות בשטח? לש"ס יש רקורד שלילי מוכח בתחום הזה. בבחירות האחרונות לכנסת הם הזרימו דיווחים שגרמו לצמרת התנועה לדבר בבטחון על המנדט התשיעי. בבחירות לאלעד דיווחו הפעילים על יחס של שישים ארבעים לטובתם בקרב על ראשות העיר והתוצאות ידועות. השורה התחתונה היא שמאז פטירת מרן הגר"ע יוסף לא היה לש"ס אף נצחון אלקטוראלי בולט אחד. למעט הבחירות החוזרות לראשות עירית בית שמש ,כאשר כל היהדות החרדית התגייסה למען המועמד השס"י בחירוף נפש. וזהו.

את המזל הרע הזה קיוו מאוד בצמרת ש"ס לשבור בבחירות להסתדרות. החבירה ליחימוביץ היתה רשמית על רקע ההבטחות הדלות שהעניק ניסנקורן לש"ס. בעוד שיחימוביץ הנואשת לפעילי שטח הבטיחה עשרים וחמשה אחוז מכלל חברי הסיעה ושלושים אחוז בתפקידים - ניסנקורן היה מוכן להעניק מקסימום שמונה אחוז. סביר להניח שבמו"מ עיקש היו עולים איתו לעשרה אחוז. בכנסת זה המון. בהסתדרות הרבה פחות.

אבל אין ספק שאלמלי האמונה בצירוף בין הפופולריות הציבורית של יחימוביץ וגייסות הפעילים של ש"ס כמתכון לנצחון- דרעי היה מעדיף את ההליכה הבטוחה יותר תחת כנפיו של יו"ר ההסתדרות הנוכחי. טוב ציפור אחת ביד מעשר על העץ. מה שקרץ לו בהליכה עם שלי זה הסיכוי לצאת סוף סוף מנצח ממערכת בחירות קשה ולהוכיח שימיו האלקטוראליים הגדולים חזרו.

בהנחה שתוצאות הבחירות הסופיות לא ישתנו מאז מועד כתיבת השורות לבוקר יום חמישי אין ספק שיפתח קרב האשמות בין שני השותפים סביב השאלה מי לא סיפק את הסחורה. האם יחימוביץ לא השכילה לשכנע את ציבור העובדים שהיא מסוגלת להיות מנהיגת פועלים אמיתית, או שהשסניקים עשו את מה שהם יודעים לעשות בשלושת השנים האחרונות: לעבוד קשה ולהביא מעט.

תשובה חלקית וזמנית לשאלה ניתן לתת כבר עתה. במקומות העבודה הגדולים השליטה של ניסנקורן לא היתה מוטלת בספק. ליחימוביץ היו אמנם מאסות של פעילי אופוזיציה אבל לניסנקורן היו את גייסות הקואליציה. כל ועדי העובדים הגדולים " התאבדו" בשבילו. אבל התוצאות שהתפרסמו עד עתה לא הגיעו משם. הם באו ממגזר שהיה אמור להיות בשליטה מוחלטת של יחימוביץ וש"ס. מדובר בעובדים במקומות קטנים שאינם מצביעים במקומות העבודה אלא בקלפיות שברחבי הערים והישובים. יחימוביץ וש"ס היו בטוחים שכל מי שאינו נהנה מקרן השפע של המונופולים הגדולים ( חשמל . מים. תחבורה. עיריות ושאר מקומות שהמשכורות שם כפולות מהממוצע במשק) הוא מצביע פוטנציאלי עבורם.

והנה גם זה לא קרה. נכון לרביעי בצהריים ניסנקורן מוביל על יחימוביץ בקלפיות העירוניות בפער אדיר של שישים ארבעים. כל הטענות של זיופים והאיומים בעתירות לפסילת קלפיות לא מחזיקות מים בהפרשים כאלה. בקרב צמוד עוד אפשר לפסול קלפי כאן וקלפי שם. אבל כשבמרבית הקלפיות צד אחד מוביל בגדול כל זעקות השבר של הצד השני אינן אלא יללות של תן מול הירח השוקע . שלו.

הכל דיבורים

עוד לפני שהחלה זריקת הבוץ ההדדית (ותהיו בטוחים שאם התוצאות הסופיות לא תהיה שונות היא תגיע כבר בליל שישי זה) החלו פעילי שטח של ש"ס לדווח על קשיים בשיווק דמותה של יחימוביץ כמנהיגת פועלים. אנשים שואלים אותנו מה היא עשתה בשביל העובד הקטן בזמן שהיא היתה בכנסת. מה היכולת שלה לעמוד מול האוצר, ומה פתאום שאחת שאין לה נסיון ביחסי עובד ומעביד תקפוץ פתאום להיות מנהיגת ההסתדרות. התשובה שקיבלו מראשי המטה היתה: תעזבו את זה. תעבירו את הנושא להתחייבויות שלה לחרדים והיחס הטוב שלה למפלגות החרדיות. באיזורים חילונים תלכו על השחיתות בהנהגת ההסתדרות הנוכחית ועל הצורך בשינוי דחוף.

יחימוביץ ידעה, כנראה, שעקב האכילס שלה הוא העדר נסיון הסתדרותי מול ניסנקורן הותיק והמנוסה. תשמעו סיפור. ביום חמישי שעבר ראיינו, יחד עם עמיתינו אבי בלום, את שלי יחימוביץ. בעצם רצינו לראיין. מה שקרה בפועל היה פארסה אחת גדולה. הצגנו בפניה את השאלה הראשונה. אתם שואלים ברצינות- השיבה בשאלה. משענינו בחיוב היתה דממה על הקו. רגע לאחר מכן נשמע צליל של ניתוק. לרגע חשבנו שהשיחה הסלולרית נותקה כמו שלפעמים קורה אצל מרואיינים הנמצאים בנסיעה מהירה. עד לסיום התוכנית ניסינו לחדש איתה את הקשר אך לשווא. מאוחר יותר טענה הדוברת שהיא, יחימוביץ, היתה בעיר רהט באיזור בלי קליטה.
(אפרופו קליטה. מאוחר יותר בדקנו אצל מומחים סלולריים. אם יש עיר בארץ שיש בה קליטה זו רהט. הבדואים אינם מדקדקים בהלכות קרינה כמו תושבי תל אביב ורמת השרון ובכל קרן זוית משכירים איזה גג לאנטנה של חברות הסלולר).

כך או כך. ניתקה או שנותקה, השאלה שהוצגה נותרה ללא מענה. שאלנו מה יש לה להציע מול הנסיון העצום של ניסנקורן שכבר חמש שנים מנהל מו"מים תעסוקתיים מול האוצר, וכל יום נמצא במקום עבודה אחר כדי לפשר בין העובדים ובין ההנהלה. ובין העובדים לבין עצמם. עם כל הכבוד לרקורד התקשורתי העשיר ולראשות מפלגת העבודה אולי צריך קצת קודם להשתפשף קצת בהסתדרות לפני שרוצים לכבוש את הראשות.

אם השיחה לא היתה מתנתקת כל סיבה שהיא, או עצבים (יכול להיות שהבטיחו לה שכל החרדים. כולל תחנות הרדיו שלהם מגויסים לטובתה) או סתם בעיה של קליטה סלולרית לקויה- יש להניח שהיינו מקבלים מונולוג על הרקורד החברתי והסוציאלי שלה והמאבקים במדיניות הקפיטליסטית של נתניהו והאליטות הכלכליות. על המאבקים למען העלאת שכר המינימום ותוספות סוציאליות לשכבות החלשות על חשבון העלאת מיסים לשכבות החזקות.

כל זה כשלעצמו נכון. יחימוביץ הוא סוציאליסטית בכל רמ"ח אבריה ושס"ה גידיה. אבל מה אומר על היכולת שלה להנהיג עובדים הלכה למעשה ועל הכישורים שלה בניהול מו"מ מול האוצר והמעסיקים. לנסנקורן האפרורי אין את היכולות הרטוריות של יחימוביץ, אבל שישים האחוז (נכון לעכשיו) שהצביעו לו זכרו כנראה את ההסכמים שחתם עם כחלון להעלת שכר המינימום וההבטחת זכויות העובדים בקרנות הפנסיה הציבוריות שכמעט ומטו ליפול. שכר מינימום של קרוב לחמשת אלפים ₪ ובטחון סוציאלי לעת זקנה חשובים כנראה לא פחות ממלחמת מעמדות בין חלשים לחזקים והעלאת מסים שתבריח מכאן את החברות העולמיות הגדולות.

לא נופתע גם אם בסקרי העומק שיערכו מטבע הדברים בשבועות הקרובים יתברר שעובדים רבים לא שכחו לה את חטא אי ההצטרפות לממשלת נתניהו בשנת תשע"ג. נניח לרגע את ההיבט החרדי של החטא(שאילץ את נתניהו לקבל את תכתיבי לפיד ובנט). זה לא אמור לעניין את העובדים של רמי לוי ואושר עד הקופה. מבחינתם אם יחימוביץ היתה נענית להצעה ומקבלת לידיה את תיק האוצר שהובטח לה היא היתה מחוללת מהפכה חברתית אמיתית במדינה.

יחימוביץ במשרד האוצר לציבור העובדים היתה כמו שר חרדי במשרד החינוך. עוולות של עשרות שנים ניתן היה לחסל בשנה אחת. בכל רחבי העולם נושאות מפלגות סווציאליסטיות את עיניהן למשרה היחידה בממשלה שמאפשרת לשנות סדרי עולם ולאזן משאבים בין חזקים וחלשים. אבל יחימוביץ פחדה. היא חששה מהיום שבו תצטרך לקחת אחריות על קופת המדינה ולהוכיח שסוציאליזם ותקציב לא גרעוני יכולים ללכת ביחד. לו עשתה כן היו קורים שני דברים. ראשית. היא לא היתה מודחת מראשות מפלגת העבודה כעבור שנתיים. ואם בכל זאת היתה מודחת בגלל האינטריגות במפלגה האבודה הזאת היא היתה לוקחת היום את הבחירות להסתדרות בהליכה. גם בלי הברית שהכזיבה עם ש"ס.

מלקקים את הפצעים

אלמלי הציפיה לנצחון שיעלה את המורל הפנימי בש"ס ויוכיח שכוחה עדיין במותניה מצב הרוח בש"ס היה יכול להיות שפיר. בבחירות האחרונות להסתדרות קיבלה ש"ס יצוג של חמשה אחוז בבית הנבחרים וכמה ג'ובים לא משמעותיים בהנהגת ההסתדרות. היום, בעקבות הסכם הזהב עם יחימוביץ אמור להיות לש"ס יצוג כמעט כפול. הדגש הוא על אמור. וזאת כי הנתונים שהגיענו ממש עם סגירת הגליון הם שחורים משחור. ניסנקורן מוביל בשישים ושלושה מול שלושים ושבעה. אם היחס יהיה גרוע יותר במקומות העבודה הגדולים היא יכולה לגמור עם תוצאה סופית של עשרים אחוז ואז השסניקים יקבלו רק שבעה אחוז. בכל מקרה פחות ממה שיש להם היום הם לא יקבלו.

אבל העצב הוא גדול. כדי לקבל קצת יותר או אפילו להכפיל את היצוג ש"ס לא היתה יורקת דם על הבחירות האלה. הניצוץ שדלק בעיני צמרת ש"ס והפעילים היה פועל יוצא של הדיבורים על נצחון. כל יום עם דיווחים אופטימיים שהשד יודע מהיכן הוציאו אותם העלה את מפלס התקווה. כפי שנכתב כאן לפני שלושה שבועות נצחון של יחימוביץ פלוס שלושים האחוז מתוך החמישים וחמישה של הרשימה המשותפת שקולים כנגד שלושה מנדטים נוספים בכנסת. גם בתחום ההשפעה בשטח וגם במישור ההצהרתי של חזרת התנועה לימיה הגדולים. משזה לא קרה שורה היום בש"ס אווירה של ערב תשעה באב. מותר לאכול אבל למי יש תאבון.

לכישלון המסתמן יש גם השלכה מיידית על מאזן הכוחות הפנימי בתוך ש"ס. מאז שגואטה נבחר למזכ"ל התנועה, לצידו של הרב חיים ביטון מנכ"ל התנועה, שורר בין השניים מתח שקט ובריא על הקרבה ליו"ר התנועה. ביטון עושה חייל ברשת החינוך וגואטה הוא איש הביצוע של דרעי בכנסת. בבחירות תשע"ה מי שניהל את הבחירות הכלליות היה המנכ"ל הרב חיים ביטון. כעת הופקדה המערכה בידיו של גואטה בנימוק שזמנו בידו כח"כ משוחרר מכל מטלה אחרת. ביטון השקיף מהצד (מה שלא עשה במופע בטדי שנוהל על ידו והיה הצלחה כבירה) וחיכה לתוצאות. כמו כולם גם הוא ידע שאם יחימוביץ וש"ס לוקחים את הבחירות להסתדרות גואטה הופך להיות מספר שניים המוצהר של התנועה הקדושה. עכשיו הוא יהיה מקסימום מספר שלוש. ראשו כמובן לא יערף- אין בש"ס מסורת של תשלום על כשלונות מסיבות מובנות- אבל הוא יצטרך לעבוד קשה מאוד כדי להוכיח שוב את עצמו. אולי בבחירות הכלליות הבאות.

השאלה שנותרה פתוחה היא מה יעשה ניסנקורן במנוצחים. הערכת המצב המוקדמת של ש"ס עם פתיחת המערכה היתה שגם במקרה של כשלון היא לא תישאר באופוזיציה. גם בגלל שבהסתדרות יש מסורת של קניית שקט תעשייתי מצד כל הסיעות. וגם בגלל מעמדה של ש"ס בממשלה. אבל מאז חלפו מספר שבועות והרבה דם רע זרם בין ניסנקורן וש"ס. שני הצדדים ניהלו מאבק פרוע בבני ברק ובמקומות נוספים וההשמצות היו ברמה שלא מקובלת במערכות בחירות הסתדרותיות.

אם היחס בין ניסנקורן וסיעתו מול יחימוביץ את ש"ס יהיה קיצוני כפי שהוא נראה בצהרי יום רביעי יצטרך הראשון להפגין הרבה קור רוח ואיפוק כדי למתוח קו על אירועי הבחירות הקשים. כמו שהכרנו אותו הוא יעשה זאת אבל פטור בלא כלום אי אפשר. ש"ס תשלם על ההימור במחיר כואב של יצוג מופחת ואבדן עמדות מפתח. מנגד. אלו מבני ביתו של מרן הגר"ע יוסף שתמכו בניסנקורן יבואו בהחלט על שכרם. החלק השני יהיה אף הוא חלק מהעונש של ש"ס על ההימור הכושל. וגדול הכאב האחרון מהראשון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!