חביב האדם שנברא בצלם אלוקים // הרב מרדכי מלכה

במדבר פרק א (א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: (ב) שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם: (ג) מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן: ופרש"י לגולגלתם ע"י שקלים.
במדבר פרק א (מח) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (מט) אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: במדבר פרק ג (יד) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי לֵאמֹר: (טו) פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה תִּפְקְדֵם: (טז) וַיִּפְקֹד אֹתָם מֹשֶׁה עַל פִּי יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר צֻוָּה:
ופרש"י במדבר פרק ג פסוק טז על פי ה', אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא היאך אני נכנס לבתי כלם ולתוך אהליהם לדעת מנין יונקיהם. אמר לו הקדוש ברוך הוא עשה אתה את שלך ואני אעשה את שלי. הלך משה ועמד על פתח האהל והשכינה מקדמת לפניו, ובת קול יוצאת מן האהל ואומרת כך וכך תינוקות יש באהל זה, לכך נאמר על פי ה':
שאלות:
א) יש לשאול מדוע נעשו שני ספירות כלל ישראל לבד ושבט לוי לבד? ב) ועוד מהו לשון שאו ולא כתב סיפרו או תמנו? (הכלי יקר וכן הקשה הבא"ח). ג) ועוד יותר יש להקשות הרי שבט לוי אינו בתוכן וכיצד כותב "כל" כאשר בהמשך מבואר שאין הכונה להכל? ד) מדוע הקב"ה מצוה לספור את בנ"י ואיזו מעלה יש בדבר? ה) מדוע ספירת בנ"י נעשית ע"י שקלים ואילו ספירת שבט הלוי נעשית בספירה אישית ע"י הקב"ה בלא שקלים? ו) מדוע בנ"י נספרו רק מבן עשרים ומעלה ואילו בני לוי מבן חודש?
תפיסת העולם:
כפי הנתפס אצל בני אדם ערכו של כל אדם בעיניו נמדד לפי מעמדו וכבודו עושרו ושליטתו, כך שרוב בני האדם אינם חשובים בעיניו בהיות ואין להם שום השפעה ומתוך כך אף נוהג בזלזול כלפיו, ובודאי שאינו נוהג כלפיו בסלחנות, ואף פעמים מרשה לעצמו להזיקו כי אינו חושש ממנו, לעומת אדם שיש לו מעמד נזהר בכבודו ובהתנהגותו כלפיו ואף נוהג בסלחנות כלפי מעשיו, ולזאת גם כאשר יש מפקד אוכלוסין אינו אלא לצורך ידיעת המספר ואינו בא לבטא את החשיבות של כל אחד ולזה יקרא ספירה או מפקד, אולם תורתנו הקדושה מלמדת אותנו מבט אחר על החיים שצריך לדעת שכל אדם מישראל יש לו חשיבות ומעמד ואינו תלוי וקשור למצבו הגשמי ולכן אפילו הפשוט ביותר יש לו חשיבות כי אצל השי"ת כולם בניו וכי יתכן שעולם הפוך למעלה שעליונים למטה ותחתונים למעלה ויש להוקיר כל אדם מישראל כי בצלם אלוקים נברא האדם ובכל אחד יש חלק אלוקה ממעל כאשר נבאר.
דבר שבמנין אפילו באלף אינו בטל:
ובזה נבא לביאור הפסוקים, נראה שהתורה באה ללמדנו מעלת כל אדם מבנ"י ולכל אחד יש חשיבות בפני עצמו, והוא עפ"י המבואר ביו"ד בהלכות תערובות שדבר שבמנין אפילו באלף אינו בטל, וענינו של דבר שכל דבר אשר האדם סופרו פירושו של דבר שיש לו חשיבות בעיני האדם לכל יחיד ויחיד וכיון שהוא חשוב אינו מתבטל. אבל דבר שאין חשיבות לכל יחידה אינו נספר, כך הדבר שהקב"ה מלמדנו כמה חביב האדם שנברא בצלם אלוקים כמאמר התנא באבות ושיש חשיבות לכל אדם באשר הוא. וכדברי הרמב"ם אשר כתב מדוע הקב"ה ברא את אדה"ר יחידי ולא כמה אחדים? אלא ללמדנו שכל יחיד נחשב כעולם שלם והמקיימו כאילו קיים עולם מלא וח"ו ההורגו כאילו החריב עולם מלא. ובזה מובן היטב לשון שאו וגם כל עדת ישראל, שהכוונה מלשון נשא הערכה וחשיבות לכל אחד מבנ"י ולא משנה באיזו דרגה הוא נמצא יש לו חשיבות בפני עצמו ושיש לרומם כל אחד מבנ"י כיון שאי אפשר לדעת דרגתו של כל אדם לפי מצבו מה הוא, ואדרבא מבואר בגמרא שעליונים למטה ותחתונים למעלה כי האדם יראה לעין והי"ת יראה ללבב.
אולם חשיבות החפצים תלוי באדם לפי מצבו יש אדם שאצלו כל אגורה יש לה חשיבות וסופר כל אגורה, ויש שרק שקל מוכן לספור ופחות מזה אינו מתייחס, ויש רק עשרה שקלים ויש מאות ויש אלפים והכל תלוי במצבו של האדם, כי עשיר גדול העוסק במיליונים וק"ו במיליארדים לא יתכן שיתייחס לשקלים. ובזה נבין ההבדל בין בנ"י לשבט לוי, שברור ששבט לוי המקודש יותר יש לו חשיבות יותר, ולכן את בנ"י נספרו ע"י שקלים וע"י משה רבינו, אבל שבט לוי נספרו ע"י הקב"ה בעצמו בלי שקלים מפני חשיבותם היתרה מאחר והן הם לומדי התורה והמורי דרך ומנהיגי בנ"י, אשר יש להם חשיבות מיוחדת אפילו כלפי הקב"ה.
דברי התנא באבות על חביבות האדם:
משנה מסכת אבות פרק ג משנה יד רבי עקיבא אומר וכו' הוא היה אומר חביב אדם שנברא בצלם חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם שנאמר (בראשית ט) בצלם אלהים עשה את האדם, חביבין ישראל שנקראו בנים למקום חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום שנאמר (דברים י"ד) בנים אתם לה' אלהיכם, חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנאמר (משלי ד) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו: נראה לענ"ד שדברי רבי עקיבא מיוסדים על היסוד הגדול שהיה אומר כמבואר בירושלמי (וילנא) מסכת נדרים פרק ט הלכה ד [ויקרא יט יח] ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבה אומר זהו כלל גדול בתורה. ללמדנו שכל התורה נעוצה במצוה זו ובפרט לאחר שראה בפטירת עשרים ואלף תלמידיו על שלא נהגו כבוד זה בזה, ולזאת הוסיף ומבאר כיצד האדם צריך לחשוב על ערכו וכבודו של כל אדם כי זו הדרך להגיע לקיום מצות ואהבת לרעך כמוך, שהרי אם יתבונן וישכיל כי כל אדם הוא צלם אלוקים זאת ועוד שהוא בנו של מלך מלכי המלכים וק"ו כאשר זוכה ולומד תורת אלוקים חיים כיצד יעיז לפגוע להזיק ולבזות את חברו ואין ספק שאם היה לו עסק עם בן מלך אפילו נפגע ממנו נאלץ לוותר ולסלוח ולא להגיב על כך ויותר מכך אין ספק שינהג בו בכבוד מפני יחוסו, ואם כך בבן בשר ודם ק"ו אלף פעמים בבני הקב"ה מלך מלכי המלכים, ובזה נבאר את דבריו באבות.
רבי עקיבא מבאר שלושה חיבות לאדם א. נברא בצלם אלוקים. ב. ישראל נבחרו כבניו של הקב"ה. ג. נתן לישראל את התורה. וביאור הדברים חיבה א. הצלם: הכוונה על הנשמה שיש רק לישראל ואילו אומות העולם יש בהן נפש כמו בהמה שיש חיות אבל אין להן את הדרגות הגבוהות רוח ונשמה. ומבואר במסכת ברכות דף י ע"א מהיא הנשמה אשר דומה לקב"ה. הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד? - לא אמרן אלא כנגד הקדוש ברוך הוא וכנגד נשמה: מה הקדוש ברוך הוא מלא כל העולם - אף נשמה מלאה את כל הגוף; מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה - אף נשמה רואה ואינה נראית; מה הקדוש ברוך הוא זן את כל העולם כלו - אף נשמה זנה את כל הגוף; מה הקדוש ברוך הוא טהור - אף נשמה טהורה; מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים - אף נשמה יושבת בחדרי חדרים; יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו. עוד מבואר במסכת שבת דף נ ע"ב דתניא: רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו, משום שנאמר כל פעל ה' למענהו. עוד נאמר במסכת סנהדרין דף נח ע"ב ואמר רבי חנינא: הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה - שנאמר מוקש אדם ילע קדש. במסכת שבת דף קנא ע"ב דאמר רמי בר אבא: אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה; שנאמר אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו.
מעשה של רבי חנינא בן דוסא:
כאשר מסופר במסכת ברכות דף לג ע"א תנו רבנן מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות, באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא. אמר להם הראו לי את חורו! הראוהו את חורו, נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו ומת אותו ערוד. נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש. אמר להם ראו בני, אין ערוד ממית אלא החטא ממית. באותה שעה אמרו אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא. ולא רק בדורות התנאים אלא גם בדורות האחרונים.
מעשה עם האו"ח הקדוש שגזר המלך לזורקו לגוב האריות:
מסופר על האו"ח שהיה בקי בצורפות ועסק לפרנסתו באחד המפעלים והיה עושה מלאכתו באמונה ועבד כפי צורך קיומו ויתר הזמן השקיע בלימוד התורה. והנה המלך היית לו חתונה והתעניין היכן להזמין כלי כסף מיוחדים לשמחה והמליצו לו על אותו מפעל שיש לו עבודות מיוחדים, ואכן הזמין הזמנה גדולה וכמובן הגביל בתאריך שיהיה מוכן לחתונה, בעל המפעל הגוי המריץ את האו"ח להזדרז במלאכתו כיון שיש הזמנה גדולה של המלך והזמן קצוב, החליט להמריץ אותו על ידי שהוסיף בשכרו אך התוצאה הפוכה כי האו"ח היה דרכו לעבוד בכדי להשיג כדי צרכיו וברגע שהשיג את הסכום לא הוסיף לעבוד אלא ניצל ללימוד התורה וכעת שהמשכורת גדלה אם כן מספיק בחות זמן להשיג את מבוקשו, אך בעל המפעל הסביר לו שהוא מוכרח להוסיף זמן בכדי להספיק לספק את ההזמנה אולם האו"ח לא הסכים, כמובן אחרי כל ההפצרות לא הועיל והמלך היה מתעניין על התקדמות ביצוע ההזמנה, אמר לו בעל המפעל כי העבודות האלו יודע אותם רק העובד היהודי שאצלו וכמה שהוסיף לו שכר לא מסכים להוסיף זמן בעבודה, המלך כעס והעביר אזהרה שאם לא יספיק להכין את ההזמנה עד תאריך שנקבע יגזר עליו מיתה, אולם האו"ח לא שת ליבו לדברים ואכן גיע הזמן ורחוק הדבר מלספק את כל ההזמנה, המלך ברוב כעסו החליט להתנקם ביהודי שלא ידע את צידקתו ולכן גזר עליו לזורקו לגוב האריות, ביקש האו"ח שיתנו לו לקחת את התפילין וכמה ספרים כמובן שהסכימו למלא בקשתו אך צחקו עליו כיון שברגע שזורקים את האדם בעוד מורידין אותו בחבלים כבר האריות המורעבים טורפים אותו, ואכן הורידו אותו לגוב האריות אולם ראה זה פלא שהאריות לא התקרבו אליו התפלאו משרתי המלך חשבו שמא אינם רעבים כעת אבל לא יקח זמן, והנה האו"ח לבש את התפילין וישב ללמוד וכל האריות ישבו סביבו כגורן עגולה כתלמידים מקשיבים, עבר יום יומיים ומשרתי המלך מתפלאים שלא שומעים שום צעקות החליטו לראות מה קורא כאשר עלו לראות נדהמו על המחזה שנגלה לעיניהם כיצד כל האריות יושבים כגורן סביבו מיד הלכו לספר למלך על הנס, המלך לא האמין והלך לראות הבין שמדובר באדם קדוש ולכן ציוה מיד להוציאו ועשה לו כבוד מלכים ושחרר אותו. וזה כוחן של צדיקים ששלטו על הבריאה מכוח הצלם אלוקים שבו.
חיבה ב. בנים: הנה מבואר במסכת קידושין דף לו ע"א שיש מחלוקת מתי עם ישראל נקראים בנים. לכדתניא: בנים אתם לה' אלהיכם, בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים - אתם קרוים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים - אין אתם קרוים בנים, דברי ר' יהודה; רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרוים בנים, שנאמר: בנים סכלים המה, ואומר: בנים לא אמון בם, ואומר: זרע מרעים בנים משחיתים. ונראה שרבי עקיבא סובר כדברי רבי מאיר תלמידו שחיבה יתירה שנקראו בנים בכל מצב. ואכן כך מפורש במסכת בבא בתרא דף י ע"א וזו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע: אם אלהיכם אוהב עניים הוא, מפני מה אינו מפרנסם? א"ל: כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם. א"ל: [אדרבה,] זו שמחייבתן לגיהנם! אמשול לך משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורין, וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך לא כועס עליו? ואתם קרוין עבדים, שנאמר: כי לי בני ישראל עבדים! אמר לו ר"ע: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שכעס על בנו וחבשו בבית האסורין, וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך לא דורון משגר לו? ואנן קרוין בנים, דכתיב: בנים אתם לה' אלהיכם. אמר לו: אתם קרוים בנים וקרוין עבדים, בזמן שאתם עושין רצונו של מקום אתם קרוין בנים, ובזמן שאין אתם עושין רצונו של מקום אתם קרוין עבדים, ועכשיו אין אתם עושים רצונו של מקום. ואילו רבי עקיבא סובר שתמיד נקראים בנים.
חיבה ג. נתינת התורה: מבואר במסכת זבחים דף קטז ע"א וישמע יתרו כהן מדין - מה שמועה שמע ובא ונתגייר? ר' יהושע אומר וכו' ר"א המודעי אומר: מתן תורה שמע [ובא], שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל [מלכי] עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה, שנאמר ובהיכלו כולו אומר כבוד, נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו מה קול ההמון אשר שמענו, שמא מבול בא לעולם? (אמר להם) ה' למבול ישב! [אמר להם]: וישב ה' מלך לעולם, כבר נשבע הקדוש ברוך הוא שאינו מביא מבול לעולם, אמרו לו מבול של מים אינו מביא, אבל מבול של אש מביא? שנא' כי (הנה) באש ה' נשפט אמר להן כבר נשבע שאינו משחית כל בשר, ומה קול ההמון הזה ששמענו? אמר להם חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם, וביקש ליתנה לבניו, שנאמר ה' עוז לעמו יתן, [מיד] פתחו כולם ואמרו: ה' יברך את עמו בשלום. הראת לדעת כי לכל איש מישראל יש לו חשיבות לפני הקב"ה בכל מעמד שהוא נמצא, אולם עוד יותר מי שעוסק בתורת השם שזוכה גם לחיבה השלישית.
מעלת הבני תורה:
והסבר הדבר על פי דברי הרמב"ם שבזה"ז מעלת הבני תורה ומורי הוראה כשבט לוי וחשיבותם יתירה כיון שהם המורי דרך ומנהיגי בנ"י. ולפי"ז כל אדם מישראל יכול לרומם את מעלתו וחשיבותו כשבט לוי אך הדבר תלוי בו במה שיעסוק בתורה ויעלה ויתעלה במעלות התורה. וז"ל הרמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק יג הלכה יב: ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את י"י לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל השם שנאמר ברך י"י חילו, והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך. והוסיף בהלכה יג: ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי עכ"ל. מלמדנו הרמב"ם מדוע שבט לוי לא קיבל נחלה כיתר בנ"י, אין הדבר אלא מפני מעלתן שהקב"ה הוא נחלתן בהיותם צבא הקב"ה וחיליו אשר יעודם ללמוד וללמד ולהורות לכלל ישראל, ולכן הובדלו מכלל ישראל עד שאינם יוצאים למלחמה כיתר בנ"י למרות שבנ"י נצרכו להלחם ולכבוש את הארץ, שבט לוי בהיותו חייליו של הקב"ה פטורים מכך כיון שיש להם תפקיד נעלה יותר. זאת ועוד מוסיף הרמב"ם שאין הדבר נחלת שבט לוי בלבד אלא כל אדם שהשכיל להבין תכליתו בעולמו ורצה להיות מצבא הקב"ה ולשבת ללמוד וללמד נכלל בשבט לוי, ויתירה מכך הופך להיות בגדר "קדש קודשים" והשי"ת חלקו ונחלתו.
גדר לומד התורה קדש קודשים:
ומי יראה תוארים אלה ולא יחשק ליבו להיות מחייליו של הקב"ה ולקבל תואר "קדש קודשים", הבא נתאר לעצמנו שגדול הדור מצלצל לטלפון של איזה בחור ישיבה או אברך ומבקש לשוחח עם קדש הקודשים, לא יבינו בבית אל מי כונתו וק"ו אותו תלמיד או אותו אברך לא יבין מה לו ולגדול הדור ומהיכן המציא עליו תואר גדול כזה אין אלא טעות, אך כאשר ישוחח איתו יאמר לו כך הרמב"ם מגדיר כל בן תורה היושב ועוסק בתורה ומי לנו גדול מהרמב"ם שנותן תואר זה לכל מי שחשקה נפשו בתורה להיות חייל לקב"ה.
הסבר מדוע נספרו בני לוי בנפרד:
אחר הדברים האלה מובן הטיב מדוע שבט לוי נספרו בפני עצמן ואף גם זאת נספרו מגיל חודש ומעלה, והקב"ה בכבודו ובעצמו ספר אותם כיון שהן חבבים אצל הקב"ה יותר מכלל ישראל ויש ערך אפילו לתינוק ובלבד שעומד להיות חייל הקב"ה, ומזה ילמד כל בן תורה עד כמה ערכו גדול בעיני הקב"ה ועי"ז יתחזק בלימוד התורה שאין גדול ממנה.
ובזה יובן דברי השו"ע מדוע פרשת במדבר לפני עצרת:
כתב השולחן ערוך אורח חיים הלכות ראש חודש סימן תכח סעיף ד ולעולם קורין פרשת במדבר סיני קודם עצרת, וכו'. וכתב בביאור הלכה סימן תכח ד"ה ולעולם קורין וכו' כדי לעשות הפסק בין הקללות למתן תורה. אולם לדברנו הנ"ל יובן היטב עוד טעם מדוע לעולם יקראו פרשת במדבר לפני עצרת, כיון שמכאן אנו לומדים על ערכו של הבן תורה וכל לומד תורה ועד כמה הוא חביב לפני הקב"ה ונמצא שפרשה זו היא הכנה לקבלת התורה.
מוסר השכל:
עלה בידנו ללמוד מפרשתנו עד כמה כל אדם מישראל חביב בעיני הקב"ה כי בצלם אלוקים הוא נברא ואף נחשבים בניו של מלך המלכים דבר שמחייב כל אחד מאיתנו לכבד איש את רעהו ולרומם כל אדם וק"ו שלא לפגוע, ועוד יותר למי שזוכה לעסוק בתורת השם ולהכין עצמו לקבלת התורה אשר היא מרוממת האדם מעל כל הבריאה והופך לנזר הבריאה כולה, ויה"ר שנזכה כולנו לקבלת התורה בשמחה ובששון ובטוב לבב כל הימים אנו וזרענו וזרע זרענו שלא ימוש דברי התורה מפינו אמן.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!