חינוך לכל אחד ואחד // הרב אשר זורייבין

"שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם". שואלים המפרשים: מדוע נקטה התורה דווקא לשון 'שאו', ולא השתמשה בלשון תספרו או תמנו?

מסביר בעל ה"כלי יקר", שעל-ידי המניין הקב"ה מרומם את בני ישראל, ומנשא אותם מעל כל העמים. מניין בני ישראל מוכיח את החשיבות שיש לכל אחד ואחד מישראל.

משל למה הדבר דומה? לבעל גורן שאין דרכו לספור את הקש שבגורן, לפי שאין הוא מייחס חשיבות לכל קש בנפרד, כך הקב"ה אינו סופר את הגויים. לאומות העולם אין מספר פרטי - אין לכל אדם השגחה פרטית, אלא השגחה כללית, כדי שיהיה קיום למין האנושי, כמו שהקב"ה דואג לקיום שאר הברואים. אבל אצל עם ישראל, לכל איש ואיש יש השגחה פרטית, ואפילו אחד מהם חשוב כאומה שלימה.

פרשיות "במדבר" ו"נשא" עוסקות במפקד בני ישראל ,ומתוך כך אנו לומדים על כוחם של הרבים בייחוד בשעת מלחמה, אך דווקא בהקשר זה הדגישו החכמים את חשיבותו ואת ייחודו של כל יחיד ויחיד.

ביטוי חשוב לקביעה זאת ניתן במסורת קדומה שהייתה נוהגת בימי הבית השני. לפי מסורת זו (ברכות נח ע"א): "הרואה אוכלוסי ישראל", כלומר המוני ישראל, אמור לברך ברכה מיוחדת: "ברוך חכם הרזים".

בהמשך הקטע, מוסברת משמעותה של ברכת "חכם הרזים": "שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה". כאן מודגשת האינדיבידואליות האנושית. לפיה אין אדם הדומה לרעהו, אלא לכל אחד יש תכונות, דעות ונטיות לב משלו. 'חכם הרזים' הוא הקב"ה היודע ומכיר את מסתרי רוחו של כל אדם, ואת המיוחד שבכל יחיד, אפילו כשהוא נבלע בתוך ההמונים.

***

חשיבות האינדיבידואליות באה לידי ביטוי במיוחד בתחום החינוך שנאמר: "חנוך לנער ע"פ דרכו". בחינוך יש לתת את הדעת לכוחות המיוחדים של כל ילד וילד, ולהתאים לו את הדרך הנכונה בעבורו על מנת ללמדו ולחנכו.

הגישה האישית אינה רק הדרך האופטימלית ללימוד ולחינוך, אלא בעלת השפעה מכרעת לגבי עתידו של הילד. ילד שלא יקבל את המענה הנדרש, והמערכת לא תגלה הבנה ורגישות לאופיו, דרך החשיבה שלו ואופן הלימוד המתאים לו ,עשוי להימצא מהר מאד מחוץ למסגרת, וסופו-מי ישורנו.

מובא ב"בראשית רבה": "ויגדלו הנערים, רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו, זה נותן ריחו וזה חוחו. כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר, לאחר י"ג שנה, זה היה הולך לבתי מדרשות, וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים".

רבי שמשון רפאל הירש תוהה כיצד קרה שיעקב ועשיו בני אותו אב ואותה אם, שיצאו לאוויר העולם בשעה אחת, גדלו יחד, וקיבלו את אותו טיפול וחינוך, יצאו כל כך שונים? אלא שעשיו ויעקב היו שונים זה מזה בתכלית השינוי: באופיים, בכישרונותיהם ובנטיות ליבם. כל עוד היו קטנים לא ניכר הדבר, ושניהם קיבלו חינוך זהה. רק כשגדלו הנערים, יכלו לראות את ההבדל ולהבין, כי מה שמתאים ליעקב, לא מתאים לעשיו.

****

מטבע הדברים, אצלנו בבית הספר ובגני הילדים של מש"י - מרכז שיקום ילדים, השוני בין ילד לרעהו בולט יותר, ומחייב עבודה פרטנית. לכל ילד נקבעת תכנית לימוד וקידום המותאמת לו ולמוגבלות הספציפית שלו. הצוות נדרש לגלות יצירתיות ונכונות ללמוד שיטות לימוד וקידום חדשות ומגוונות.

הנכונות לאמץ כל דרך העשויה להועיל, הוכיחה את עצמה ביחס לילדים בעלי המוגבלות, הניחנים ביכולות מגוונות בתחומים רבים, אך לא תמיד מגיעות לידי מימוש. ללא ספק, בעזרת טיפול מתאים הכולל תמיכה לימודית ורגשית, הם יגיעו בעז"ה להישגים מרשימים, ויהיו מועילים בחברה בה הם חיים.

*הכותב משמש כמנכ"ל מש"י (מרכז שיקום ילדים) המטפל ומסייע לילדים עם נכויות פיזיות ומעניק להם את מכלול הכלים הנדרשים להם לצורך קידומם ושילובם בקהילה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!