בית המשפט גזר: המתעלל אליאור חן - 24 שנים בכלא

בית המשפט המחוזי בירושלים גזר היום (ב) על אליאור חן 24 שנות מאסר, ועוד שנה וחצי מאסר על תנאי.

עוד גזר בית המשפט, כי חן, שהנהיג כת של התעללות אכזרית בילדים, יפצה את שמונת הילדים בהם התעלל ב-700,000 שקלים.

השופט נועם ירון קבע בגזר הדין: "מעשיו של חן הינם חסרי תקדים, קשים ומזעזעים. הילדים נותרו חבולים בגוף ובנפש עם פגיעה מוחית אנושה".

עוד קבע השופט: "הנאשם הגה ויזם את מעשי האלימות כלפי הילדים. הוא רתם את חברי הקבוצה שסרו למרותו להצטרף לתוכניתו ולהוציאה אל הפועל ולקח חלק דומיננטי במעשים. הנאשם לא אשם רק במעשים שעשה, אלא נמצא אחראי כמבצע עיקרי בפעולות שנעשו בצוותא. כל עבירות האלימות והתעללות שבוצעו על ידי חברי הקבוצה בקטינים נעשו על פי הוראותיו וברוח הנחיותיו".

בין כותלי בית המשפט, הזכיר השופט את המקרים המזעזעים שגרמו להרשעה.

חן הורשע בנובמבר האחרון בתקיפה ובהתעללות בשמונה קטינים, בני משפחה אחת. הוא הורשע בהכאתם, שריפת איבריהם, האכלתם בצואה והשקאתם באלכוהול והשמתם בצום ובלילות ללא שינה.

חן התעלל בילדים במטרה לבצע בהם 'תיקונים' שיוציאו מהם "מזיקים ורוע". אחד הילדים שעברו התעללות, נותר במצב צמח עד היום והוא מאושפז בבית החולים.

גזר הדין המלא


בית המשפט המחוזי בירושלים לפני כב' השופט י' נועם

ת"פ 460/09 מדינת ישראל נ' אליאור חן

המאשימה מדינת ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים

נגד

הנאשם אליאור חן
ע"י ב"כ עו"ד א' עטרי


גזר - דין

ההרשעה
1. הנאשם, אליאור חן, הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בשורה ארוכה של עבירות התעללות ותקיפת קטינים, שביצע בשלהי שנת 2007 ובתחילת שנת 2008. העבירות בוצעו יחד עם אחרים – חברי קבוצה שהסתופפו בצִלו, סגדו לו וסרו למרותו. נפגעי מעלליו של הנאשם היו שמונה ילדים, בני משפחה אחת, אחים ואחיות – הבכורה ילידת 1993 והצעיר יליד חודש דצמבר 2004 – שהנאשם נטל על עצמו את תפקיד חינוכם. הנאשם השְליט משטר של טרור ואימה כלפי הילדים, שכלל אלימות קשה, ביזוי והשפלה. מדובר במעשי התעללות ותקיפה אכזריים, מחרידים ומזעזעים, שביצע הנאשם, יחד עם עושי דברו, כלפי הילדים, באופן תדיר ולאורך תקופה של מספר חודשים. מעשים אלו הסבו לחלק מהילדים חבלות חמורות, הותירו את חלקם חבולים קשות בגוף ובנפש, ואת הצעיר שבהם – לדאבון הלב – פגוע אנושות במצב של חוסר הכרה מתמשך המוגדר "צמח".

2. כפי שצוין בהכרעת-הדין, הנאשם – שהיה כבן עשרים ושבע בעת האירועים – הכריז על עצמו כ"רב", והתבסס כמנהיגה הרוחני של קבוצה שמנתה מספר אנשים, וביניהם חבריו דוד קוגמן, שמעון גבאי ואברהם מסקאלצ'י, שהיו אותה עת צעירים בשנות העשרים לחייהם (להלן – חברי הקבוצה). בין-יתר חסידיו היו הוריהם של הילדים, ולאחר שהפריד בין ההורים, נשא את אִמם לאישה, בעודו נשוי לאחרת, ונטל על עצמו את תפקיד חינוכם של הילדים. הנאשם הורה לחברי הקבוצה לנקוט אלימות והתעללות כלפי הילדים, במטרה לבצע בהם "תיקונים", ובכך לסייע להוציא מקִרבם "שדים" ו"מזיקים". מעשי ההתעללות והאלימות נעשו הן על-ידו, והן על-ידי חברי הקבוצה – חלקם בנוכחותו על-פי הוראותיו, וחלקם שלא במעמדו אך על-פי רוח הנחיותיו. ההתעללות – שבוצעה דרך קבע, באופן שיטתי ובאורח יומיומי – כללה, בין-היתר: טלטולים עזים של הגוף והראש; מכות בכל חלקי הגוף, גם באמצעות חפצים ופטישים; כפיתות בחבלים ובאזיקים מפלסטיק; הכנסת שניים מהילדים לתוך מזוודה למשך שעות, כשידיהם כפותות ופיהם חסום בסרט הדבקה; שריפת איברים באמצעות מצית; גרימת כוויות; האכלה בצואה; העמדה ממושכת, לרבות במרפסת במזג-אוויר קר ללא בגדים; מניעת אוכל ושינה; וכן מעשי אלימות והתעללות קשים נוספים – פיזיים ונפשיים. המעשים הסבו לילדים חבלות של ממש, ולשלושה מהם חבלות חמורות, ובכללן – כוויות, שברים ופציעות קשות. לצעיר הילדים א' יליד 2004, שהיה כבן שלוש בתקופה הרלבנטית, גרמו מעשי התקיפה וההתעללות לנזק מוחי בלתי הפיך שהותירוֹ במצב אנוּש של תרדמת, זאת בנוסף לחבלות חמורות נוספות כמו שברים וכוויות; ולאחיו נ' יליד 2003, שהיה כבן ארבע בתחילת האירועים, הסבו המעשים חבלות גופניות חמורות, ובכללן כוויות נרחבות ועמוקות לאורך כל השוקיים מאחור, שהצריכו התערבות ניתוחית של השתלת עור בשתי הרגליים.

3. בגין המעשים האמורים הורשע הנאשם בהכרעת-הדין כדלהלן: במספר רב של עבירות התעללות בקטין על-ידי האחראי עליו – לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק), לגבי כל שמונת הילדים; במספר רב של עבירות תקיפת קטין בידי האחראי עליו הגורמת חבלה של ממש – לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק, בעניינם של שבעה מהקטינים; ובמספר עבירות של תקיפת קטין בידי האחראי עליו הגורמת חבלה חמורה – לפי סעיף 368ב(ב) סיפא לחוק, בנוגע לקטינים א', נ' וש'. הנאשם זוּכה מעבירה אחת של תקיפת קטין הגורמת חבלה של ממש, אשר יוחסה לו באישום החמישי בעניינו של הילד י'.

4. הכרעת-הדין מגוללת בהרחבה את הרקע להתגבשות חבורתו של הנאשם, נסיבות ביצוע העבירות, מעשי ההתעללות והתקיפה, וכן הפעולות שביצע הנאשם לשיבוש החקירה. פרק נרחב מהכרעת-הדין מתייחס להתנהלותו של הנאשם במשפט –המתריסה וחסרת התקדים – של סירוב לחקור את עדי התביעה והימנעות מהשמעת ראיות מטעמו. אביא להלן את עיקר ממצאי הכרעת-הדין, בדבר הרקע לביצוע העבירות, מעורבותו של הנאשם במעשים, אחריותו הפלילית לביצוע העבירות כמבצע עיקרי בצוותא יחד עם חסידיו, ותיאור מעשי ההתעללות והאלימות שבוצעו כלפי כל אחד מהילדים בנפרד.

התגבשות חבורתו של הנאשם
5. כפי שנקבע בהכרעת-הדין, במהלך השנים 2007 ו-2008 קיבץ הנאשם סביבו חבורה שמנתה תחילה כחמישה-עשר איש, ביניהם קוגמן, מסקאלצ'י, גבאי וכן אביהם של הקטינים. הנאשם, שהכתיר עצמו כ"רב", הנהיג את חברי הקבוצה, ייעץ להם בענייניהם הפרטיים, וניהל, במשך תקופה, ישיבה ברחוב שרי ישראל בירושלים. חברי הקבוצה ייחסו לנאשם כוחות על-טבעיים, הבנה מעמיקה בקבלה מעשית ומעמד רוחני רם של קדושה, עד כדי קרבה לאל. הם העריצו אותו, סרו למרותו וצייתו, ללא עוררין, לכל הוראותיו ודרישותיו. הנאשם טיפח את הסגידה המוחלטת של מעריציו ואת הציות העיוור לכל הוראותיו, להמשך ביסוס מעמדו כמנהיג הקבוצה. בסמוך לחגי תשרי בשנת תשס"ז הצטמצמה החבורה לכדי ארבעה – הנאשם, קוגמן, מסקאלצ'י וגבאי. באותה תקופה נהגו חברי הקבוצה, בין-השאר, להתארח בדירתם של הורי הקטינים ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים (להלן – הדירה ברובע היהודי), וכך נוצרה ההיכרות בין הנאשם לבין אמם של הקטינים. הנאשם היה מעורב בחיי המשפחה ונתפש כרב הבלתי מעורער שלה. במהלך שנת 2007, על-רקע התדרדרות במערכת היחסים של הורי הקטינים, ייעץ הנאשם לאב להתרחק ממשפחתו, ושלח לדירה ברובע היהודי את חברי הקבוצה – קוגמן, מסקאלצ'י וגבאי – כדי שישהו שם ויסייעו לאֵם בגידול הילדים. בחודש ספטמבר באותה השנה נתן האב גט לאֵם, על-פי ייעוצו של הנאשם. האֵם ושמונת ילדיה המשיכו להתגורר בדירה ברובע היהודי, שבה שהו מעת לעת גם הנאשם וחלק מחברי הקבוצה. במהלך אותה תקופה נשא הנאשם את אמם של הקטינים לאישה, בעודו נשוי לרעייתו רות. בסמוך לחודש אוקטובר עברו הילד ש' וחברי הקבוצה להתגורר בדירתו של הנאשם בבית"ר עלית (להלן – הדירה בבית"ר). בחודש ינואר 2008 הצטרפו האֵם ויתר הילדים לדירה האמורה. בדירה התגוררו אותה עת הנאשם, אשתו רות, שהייתה בהריון, שלושת ילדיהם, וכן חברי הקבוצה – קוגמן, מסקאלצ'י וגבאי. בסמוך ליום 4.3.08 חל שינוי במגורי חברי הקבוצה. האֵם, קוגמן וגבאי, עברו לדירה ברובע היהודי, ובדירה בבית"ר נשארו הנאשם, מסקלאצי' וכל הילדים, למעט נ', שהועבר זמנית על-ידי האֵם לדירתה של עדת התביעה שרה ג'רופי. ביום 11.3.08 נלקחו הילדים על-ידי חברי הקבוצה לדירת סבתם (אמה של האֵם) בבנייני וולפסון, ברחוב דיסקין בירושלים (להלן – הדירה ברחוב דיסקין). הילדים הועברו לדירה זו, על-פי הוראתו של הנאשם, לאחר שנודע לו כי לרשויות הרווחה הגיע מידע אודות הפגיעות בנ', והוא חשש מחשיפת מעלליו. באותו ערב איתרו גורמי הרווחה את נ', והלה אושפז בבית-חולים מחמת פציעותיו. במהלך אותו הלילה, הובהל א' מהדירה ברחוב דיסקין לבית-החולים בחוסר הכרה ובמצב אנוש. בעקבות אשפוז הילדים ולנוכח החבלות הקשות והחמורות שנגרמו להם, פתחה המשטרה בחקירה אודות נסיבות פציעתם של השניים. בסמוך לאחר פתיחת החקירה בגין האירועים האמורים, נמלט הנאשם עם רעייתו וילדיו לברזיל. עם השלמת החקירה הוגשו שני כתבי-אישום בגין האירועים הנדונים, האחד – נגד חברי הקבוצה, והשני – נגד האֵם. העמדתו של הנאשם לדין, בכתב-אישום נפרד, נתאפשרה רק לאחר שהוסגר לישראל ביום 28.10.09.

מעמדו של הנאשם בחבורה ואחריותו למעשים כמבצע עיקרי
6. בהכרעת-הדין נקבע, כי הנאשם אחראי, כמבצע בצוותא, לכל מעשי האלימות וההתעללות בקטינים, הן אלו שבוצעו על-ידו, והן אלו שבוצעו על-ידי חסידיו.

הנאשם – שעמד בראש הקבוצה ושימש כמנהיגה הרוחני – נטל על עצמו את האחריות לחינוכם של הילדים. באשר לאופי החינוך, טען הנאשם באוזני האֵם ובאוזני חברי הקבוצה, כי יש לבצע בילדים "תיקונים" בכדי לסייע להם ולהוציא מקִרבם "מזיקים". תיקונים אלו כללו מעשי אלימות והתעללות קשים, שבוצעו הן על-ידו והן על-ידי חברי הקבוצה אשר הופקדו על "חינוכם" של הילדים – הכל על-פי הנחיותיו והוראותיו. במוקד ההתעללות היו בעיקר שלושה ילדים: ש' – הילד השני, ונ' וא' – הצעירים שבפעוטות; אך מעשי האלימות וההתעללות ננקטו כלפי כל הילדים.

כאמור, הנאשם שימש כמנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה, והתנהלות חסידיו נעשתה על-פי הוראותיו והנחיותיו. אנשי הקבוצה הבוגרים אימצו דפוס חיים של שותפות אידיאולוגית ופעילות משותפת, ובפרט בעת המגורים בדירת הנאשם בבית"ר. הם העריצו את הנאשם הערצה עיוורת, כמי שיש לו כוחות עליונים על-טבעיים, אשר יודע להנחותם לדרך הנכונה, וראו בו "מלך", "צדיק" ו"קדוש", שאין לערער על מהלכיו. על-רקע זה הם סגדו לו, סרו למרותו, צייתו לדבריו וניסו לרצותו ככל הניתן. הם נהגו כלפיו כמשרתים כלפי אדונם, והוא שלט בהם ובבני הבית ללא מיצרים. כל שהתרחש בבית, ואף מחוץ לבית, נעשה על-פי הוראותיו והנחיותיו של הנאשם והיה על דעתו.

7. מעשי ההתעללות ותקיפת הילדים בוצעו בפעילות עבריינית משותפת של הנאשם וחברי הקבוצה, אשר חברו יחדיו למטרה אותה הגה ויזם הנאשם – לפגוע בילדים ולהתעלל בהם, במסגרת ביצוע "התיקונים". פעילות עבריינית משותפת זו, החלה עוד בתקופת מגורי המשפחה ברובע היהודי, נמשכה כלפי ש' בעת לימודיו בישיבה שניהל הנאשם ברחוב שרי ישראל, והתעצמה והחריפה לאחר מעבר הילדים והאֵם לביתו של הנאשם בבית"ר. לא מדובר אך בהצטרפות ספונטנית לביצוע מעשים, או בנוכחות מקרית של מי מהמעורבים בשעת מעשה, אלא בחבירה מתוכננת ושיטתית לביצוע "תיקונים" בילדים, באמצעות מעשי התעללות ואלימות, כדרך "חינוך" לאורך תקופה. במסגרת התוכנית העבריינית, חפצוּ כל חברי הקבוצה במעשים, נטלו יוזמות בביצועם והחליפו תפקידים בהוצאתה של התכנית אל הפועל. כל אחד מחברי הקבוצה, ובכלל זה הנאשם, ידע על המעשים האלימים שבוצעו בקטינים על-ידי מי מחבריו, שכן המעשים בוצעו בד' אמות הדירה הקטנה שבה שהו, נצפו בדרך כלל על-ידי כל חברי הקבוצה, ואותות המעשים – סימני ההתעללות והפגיעות האלימות – ניכרו לעיני כל.

8. הנאשם עמד בראש ההיררכיה של הפעילות העבריינית המשותפת האמורה. הוא שימש כמנהיגה וכרוח החיה של החבורה העבריינית ששמה לה מטרה להתעלל בילדים ולפגוע בהם. הוא הגה ויזם את מעשי האלימות והתעללות, ורתם את חברי הקבוצה להצטרף לתוכניתו ולהוציאה אל הפועל. הוא הנחה על בסיס קבוע את חסידיו, אשר הופקדו על-ידו על "חינוכם" של הילדים, כיצד לבצע את "התיקונים", ואף הדגים להם את האופן לעשות זאת. הנאשם נטל תפקיד פעיל במעשי האלימות והתעללות, בין בביצועם בפועל, ובין במתן הוראות לחברי הקבוצה לבצעם; ובנוכחותו נעשו חלק ניכר ממעשי ההתעללות והאלימות על-ידי חסידיו. הוא נכח בדירה – זירת מרבית מעשי ההתעללות; היה מודע למעשים שבוצעו על-ידי חברי הקבוצה כלפי הקטינים באופן קבוע ומתמשך; קיבל דיווח מחסידיו על מעלליהם כלפי הקטינים וחיזק את ידיהם להמשיך במעשיהם. ההנחיות וההוראות שנתן הנאשם לחברי הקבוצה, בכל הנוגע לטיפול בילדים באמצעות "תיקונים", כללו, בין-השאר: מכות, ובכלל זה באמצעות חפצים, מקלות ופטישים; חבטות בכל חלקי הגוף, לרבות בראש; טלטולים ממושכים של הראש בחוזקה; גרימת חבלות, פציעות וכוויות; כפיתה באזיקים, ובכלל זה בתוך מזוודה; מניעת שינה ומזון; העמדה ממושכת, לרבות בקור וללא בגדים; האכלה בצואה והשקיה בעראק.

על-רקע האמור נקבע בהכרעת-הדין, כי יש לראות בנאשם מבצע עיקרי בצוותא של כל עבירות האלימות וההתעללות שבוצעו על-ידי חברי הקבוצה כלפי הילדים; וכי הוא אחראי לכל העבירות: הן אלו שבוצעו פיזית על-ידו; הן אלו שבוצעו על-ידו יחד עם מי מחסידיו; הן אלו שבוצעו על-ידי מי מחברי הקבוצה על-פי הוראתו הישירה; והן אלו שנעשו, אף שלא בנוכחותו, במסגרת הנחיותיו והוראותיו הכלליות, ברוח ההתעללות והאלימות שהתווה לחסידיו בכל הנוגע לטיפול בקטינים.

הפגיעות בילדים
9. כל החבלות הפיזיות שהוסבו לקטינים, היו תוצאה מסתברת של מעשי אלימות מכוונים שננקטו נגדם. כפי שצוין, עיקר החבלות הפיזיות החמורות הוסבו לפעוטות א' ונ'. המומחים הרפואיים מצאו בגופם של השניים, בנוסף לפגיעה המוחית האנושה בא' והכוויות הקשות והנרחבות ברגליו של נ', גם נגעים של שברים, פציעות, שטפי דם תת-עוריים וכוויות, כמו-גם סימנים המעידים על כפיתות בידיים.

10. הפגיעה המוחית האנושה בא' נגרמה על-ידי קוגמן בדירה ברחוב דיסקין, זאת במעשה מכוּון ולא באירוע תאונתי. על-יסוד עדויות המומחים הרפואיים נקבע בהכרעת-הדין, כי הפגיעה נגרמה בין מטלטול הראש בעוצמה, ובין מחבטה, כמו סטירה חזקה, שיש בה כדי לגרום לתאוצת הראש וטלטולו. הטלטול גרם לשטף דם תת-דוראלי במוח, שהביא לקריסת מערכות העצבים והנשימה עקב הלחץ התוך-גולגלתי, וכפועל יוצא – לאובדן הכרה ולמצב התרדמת העמוקה. מעשה אלימות זה היה חלק מההתנהלות האלימה והשיטתית שהופעלה נגד א', לאורך זמן, על-ידי הנאשם וחברי הקבוצה בשבועות האחרונים עד לקריסתו. הנאשם נמצא אחראי לתקיפה חמורה זו ולתוצאותיה כמבצע עיקרי בצוותא, מכוח דיני השותפות, זאת גם אם לא נכח בדירה, שאליה העביר קוגמן את הילדים על-פי הוראתו באותו יום. מעשיו של קוגמן בלילה האחרון לא חרגו מדפוס ההתנהגות האלים כלפי הילדים שהתווה הנאשם לחברי הקבוצה, ושהוא כאמור אף נהג ליטול בו חלק פעיל, אשר כלל – בין-השאר – טלטולים עזים וממושכים של הראש וחבטות בפנים. הנאשם חפץ בהמשך ההתעללות בא', ואף אמר למסקאלצ'י בסמוך לפני מעבר הילדים לדירה ברח' דיסקין, כפי שהעיד ש', כי יש "לעשות" את א' "לנכה", על-מנת "שלא ידבר". אף אם לא חפץ הנאשם בתוצאה הקשה של אובדן הכרה במצב המוגדר כ"צמח", הוא היה מודע היטב לטיב הפיזי של ההתנהגות האלימה בטלטולי הראש ובחבטות בראש, ולסיכון כי הדבר עלול להביא לפגיעה קשה בקורבן. מכל מקום, בעבירה של תקיפת קטין הגורמת חבלה חמורה, די בהלך נפש של פזיזות לגבי התוצאה, שמשמעה – אדישות להתרחשות התוצאה, או קלות דעת בנטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימתה. בעניינו של הנאשם, אשר נטל חלק פעיל בטלטולי הראש ובחבטות במהלך כל התקופה, והיה מי שהנחה את חברי קבוצתו לבצע את הטלטולים, הוכח, למצער, הלך נפש של אדישות להתרחשות התוצאה האמורה. משכך, נקבע בהכרעת-הדין, כי הנאשם אחראי, מכוח דיני השותפות, לתקיפה האחרונה ולתוצאותיה הקשות, שהביאו לפגיעה האנושה בא', כמו לכל יתר מעשי ההתעללות והאלימות שננקטו כלפיו.

11. גם הכיב הנרחב והעמוק על גב כף רגלו של א' נגרם ממעשה תקיפה מכוון. האֵם העידה, כי א' נכווה בגב כף הרגל כאשר עמד ליד התנור החשמלי במצב אפאתי, כשהוא מפחד לזוז מהמקום, בשעה שהנאשם נכח בחדר. מעדויותיהם של האֵם, ש' ומ', הוכח כי הכיב שהתפתח בגב כף הרגל נגרם כתוצאה מכך שקוגמן נעל לא' את נעליו על מקום הכוויה, בהוראת הנאשם, פעם אחר פעם, עד שנוצר במקום זיהום מוגלתי כתוצאה מהחיכוך. לפיכך, גם הכיב האמור, כמו יתר הפגיעות הפיזיות שנמצאו על גופו של א', נגרם כתוצאה ממעשיהם של הנאשם וחברי הקבוצה.

12. הכוויות הקשות והנרחבות בשוקי רגליו של נ' נגרמו כתוצאה ממעשה מכוון, של הצמדתן לתנור על-ידי אנשי הקבוצה, כאשר הנאשם שהה אותה עת בחדר, והדבר נעשה ברוח ההתעללות והאלימות שהתווה הנאשם לחסידיו בכל הנוגע לטיפול בקטינים. כוויות אלו, כמו כל יתר הכוויות, הפציעות והחבלות, שהוסבו לנ', נגרמו אפוא במעשה מכוון, ולא באירוע תאונתי.

13. תקיפתם הפיזית של הילדים ומעשי ההתעללות שננקטו כלפיהם, גרמו לכולם מכאוב, סבל וייסורים, באורח יומיומי. בנוסף לפגיעות הפיזיות, נפגעו הילדים נפשית ממעשי האלימות וההתעללות. כפי שנקבע בהכרעת-הדין, הילדים היו נתונים תחת משטר אלים ואכזרי שהנהיג הנאשם, שבגדרו עברו מסכת מתמשכת של התעללות והשפלה. הילדים חוו פחד וחרדה מתמשכים בכל שעות היממה, מפני נחת זרועם של הנאשם וחבורתו. הם נאלצו לצפות בהתעללות שננקטה כלפי אחֵיהם; והגדולים מביניהם אף נדרשו, בעל כורחם, לשתף פעולה עם הנאשם בחלק ממעלליו. מעשי האלימות וההתעללות המחרידים, שנמשכו על-פני שבועות ארוכים, ואשר בוצעו הן בדירת המשפחה והן בביתו של הנאשם בבית"ר, הותירו אותותיהם בילדים, אשר נושאים עִמם מאז צלקות נפשיות. על אותות הפגיעה הנפשית, שביטאה פחד, מצוקה וחרדה, העידו דודי הילדים, שנטלו את הקטינים תחת חסותם עם חשיפת הפרשה, וכן חוקרי הילדים וחוקרי המשטרה. ממצבם הנפשי הקשה של הילדים ניתן אף היה להתרשם מצפייה בתיעוד החזותי של חקירות הילדים, וכן מעדויותיהם של שלושת הילדים הגדולים לפניי.

אביא להלן את עיקר ממצאי הכרעת-הדין לגבי מעשי האלימות וההתעללות בעניינו של כל אחד מהילדים בנפרד.

ההתעללות בא' והחבלות החמורות שהוסבו לו (אישום 1)
14. א', צעיר הילדים, יליד שנת 2004, היה כבן שלוש בתקופה הרלבנטית לכתב-האישום. הוא היה נתון לאלימות שיטתית, קשה ובלתי פוסקת, מצד הנאשם וחברי הקבוצה שפעלו מטעמו. ההתעללות בא' החלה באחד מביקוריו של הנאשם בדירה ברובע היהודי – עוד בטרם עברה המשפחה להתגורר בבית"ר – אז סטר הוא לא' בחוזקה, הִכה אותו יחד עם חברי הקבוצה והִשקה אותו בעראק. לאחר מכן, כשעברה המשפחה להתגורר בדירת הנאשם בבית"ר, הפך א' למעין "שק חבטות" של הנאשם וחברי הקבוצה. בכלל זה, נהג הנאשם לטלטל את א', תוך שאחז בכתפיו והניע את גופו בעצמה לפנים ולאחור. לעיתים, נהג גם קוגמן לטלטל כך את א', ובמקרים אחרים נעשה הטלטול על-ידי כל חברי הקבוצה יחד – כך שהארבעה אחזו בגפיו של א' ונענעו את גופו בחוזקה. בעת הטלטולים נשמט ראשו של א' והתנדנד מצד לצד בתנופה, ובחלק מהמקרים הביא הדבר לערפול חושים עד כדי עלפון. בנוסף לטלטולים, נהגו הנאשם וחברי הקבוצה, דרך קבע, לבעוט בא' בעוצמה רבה, להכותו באגרופים, לצבוט אותו, לסטור לו ולחבוט בו בחוזקה. כתוצאה מההכאות האמורות, אשר חלק ניכר מהן הופנה כלפי הראש – התנפחו פניו של א' והתמלאו בשטפי-דם. הנאשם וחברי הקבוצה צילמו את פניו החבולות והנפוחות של א', שהתעוותו נוכח הפגיעות הרבות, לעגו לו, ואף כינו אותו "מונגולואיד" ו"קיקלופ". בנוסף, בנסיעת המשפחה לטקס ה"חאלקה" של א', הורה הנאשם לחברי הקבוצה להריץ את א' בשעות הלילה המאוחרות, ובמהלך הריצה הם אף הִכו אותו למכביר. כמו-כן, בנסיעה משפחתית נוספת, הורה הנאשם לחברי הקבוצה להשאיר את א' לבדו ביער; וכששבו לאסוף אותו – הוכה על ידם. באחד מערבי החורף הקרים, הורה הנאשם להוציא את א' למרפסת, בעודו לבוש גופיה ומכנסיים קצרים בלבד, ובעת ששהה א' במרפסת – שפכו עליו קוגמן וגבאי מים. בהזדמנות אחרת, הושיב הנאשם את א' על רצפת חדר הקבלה, קשר אותו לרגל השולחן וניסה להפחידו באמצעות נרות. הנאשם גם נהג לדרוש מא' שיקפוץ לידו, ולעיתים השקה אותו בעראק ואף הורה לבחורים לעשות כמותו.

15. כמו-כן, מינה הנאשם את קוגמן כ"אחראי" על חינוכו של א', ועל-רקע זה נהג קוגמן – בהוראת הנאשם – להאביס את א' בכמויות עצומות של מזון; להציב את ראשו מתחת לזרם מים חזק בכיור, עד שכמעט ונחנק; ולקלחו במים קרים בלבד. בנוסף, הכריח קוגמן את א' ליטול גלולות מסוג "רב-קשב" ו"אומגה 3", ואף כפה עליו לרוץ במשך זמן רב – עד שקרס והתמוטט. בנוסף לכך, ביצעו הנאשם וקוגמן, יחדיו, שורה של מעשי התעללות בא', ובכללם – אסרו עליו לישון; הכריחו אותו לעמוד במשך שעות ארוכות, שבמהלכן הִכו אותו ומנעו ממנו מזון; חבטו בו באמצעות מקל עץ ופטיש עץ על ראשו; ואף כבלו אותו לכסא, תוך שסטרו לו בעוצמה כה עזה – עד שראשו נשמט לכיוון הנגדי. כמו-כן, נהגו השניים לקמץ את אצבעותיו של א' ולהכות עליהן במקל, עד שציפורניו התפוררו ועל אצבעותיו הופיעו כתמים שחורים של שטפי דם; ומספר פעמים גם שרפו את קצות אצבעותיו באמצעות מצית. במקרה אחר, השליכו הנאשם וקוגמן את א' למי המקווה, והותירו אותו לבדו במים למשך דקות ארוכות, על אף שלא ידע לשחות.

16. כחלק ממסכת מעשי ההתעללות וההתאכזרות המזעזעים כלפי א' בבית הנאשם, הוא אף נכפת, על-פי הוראת הנאשם, בתוך מזוודה למשך זמן ממושך, כשידיו ורגליו קשורות זו לזו ופיו חסום בכיפה שהוצמדה בסרט הדבקה; ובהזדמנות אחרת נקשר על רצפת חדר הקבלה בצורה דומה, שלגופו חיתול וגופיה בלבד. בנוסף, באחד הערבים נכווה א' בגב כף רגלו מתנור, ולאחר הופעת הכוויה – הורה הנאשם לקוגמן לנעול לא' את נעליו על-גבי הפצע, כמה וכמה פעמים, עד שהפצע הזדהם ונוצר במקום כיב עמוק ונרחב. במקרה אחר, סובב הנאשם את ידו של א' בחוזקה, וגרם בכך לשבר בידו. לאחר מכן, הוא מנע מא' קבלת טיפול רפואי; ובהמשך – הכריחוֹ לבצע פעולות שגרתיות בידו השבורה בלבד.

17. בשבוע האחרון לשהייתם של הילדים בדירה בבית"ר, בנוסף למעשי האלימות שתוארו לעיל, אף נהג הנאשם לקשור את א' לכסא באזיקונים במשך מספר ימים; ובמצב זה, גם סטר לו בעוצמה מדי פעם עד שחושיו התערפלו, ומסקאלצ'י ניער אותו בחוזקה, בכדי להעירו. כשעזבו הילדים את דירתו של הנאשם, היה גופו של א' מכוסה בחבלות וחבורות, ראשו היה נפוח, הוא התקשה לנשום, לדבר וללכת, ואֵחיו תיארוהו כמי שהיה "גמור". עוד באותו היום, הורה הנאשם להמשיך לפגוע בא', כדי שלא יוכל להעיד אודות מעשי האלימות הקשים, ומספר שעות מאוחר יותר איבד א' את הכרתו בדירה ברחוב דיסקין, לאחר שקוגמן טלטל את ראשו בחוזקה – בין באמצעות ניעור כתפיו ובין באמצעות חבטות בראש.

כתוצאה ממעשי האלימות הללו, הופיעו חבלות, בצקות ושטפי דם, על ידיו של א', כמו-גם חבורות שונות על רגליו, וכוויות ונגעים במקומות שונים בגופו ובפניו. כמו-כן, נגרם לא', כאמור, נזק מוחי בלתי הפיך, שהותירו במצב המוגדר "צמח", כאשר למרבה הצער דומה כי קלושים הסיכויים שמצבו ישתפר בעתיד.

כל מעשי האלימות וההתעללות האמורים בא', בוצעו על-ידי הנאשם כמבצע עיקרי בצוותא, יחד עם חברי הקבוצה. בגין המעשים האמורים הורשע הנאשם במספר רב של כל אחת משלוש העבירות הבאות: התעללות בקטין על-ידי האחראי עליו, תקיפת קטין בידי האחראי עליו הגורמת חבלה של ממש, ותקיפת קטין בידי האחראי עליו הגורמת חבלה חמורה – לפי סעיפים 368ג סיפא, 368ב(א) סיפא ו-368ב(ב) סיפא לחוק.

ההתעללות והאלימות כלפי נ' (אישום 2)
18. נ', יליד שנת 2003, היה כבן ארבע שנים בתקופה האמורה; ועיקר מעשי ההתעללות והאלימות הקשים התמקדו בו, וכן באחיו הצעיר א'. הנאשם, וחברי הקבוצה שפעלו מכוח הוראותיו, נהגו לטלטל את נ' בתדירות יומיומית, ובאופן דומה לטלטולים העזים שחווה א'; ובהזדמנות אחת – טלטל הנאשם את נ' תוך שאחז ברגליו וראשו נשמט כלפי מטה. נוסף על אלו, נהגו הנאשם וחברי הקבוצה לבעוט בנ', לצבוט אותו ואף לחבוט בו באגרופים בעוצמה כה רבה – עד שנפל. כמו-כן, הם הִכו את נ' באמצעות פטיש ברזל; הריצו אותו לפרקי זמן ממושכים ברחובות בית"ר; אילצו אותו ליטול גלולות מסוג "רב קשב"; ובהזדמנות אחת אף קשרו אותו לכסא בסמוך לנאשם וזרו לעיניו פפריקה, פלפל ומלח. כן נהגו הנאשם וחברי הקבוצה לקמץ את אצבעות ידיו של נ' ולהכות עליהן בחוזקה באמצעות מקל עץ, עד שהתפוררו ציפורניו; לקלח את נ' במים קרים בלבד; ולהכותו בכל חלקי גופו, בין-השאר, באמצעות מקל ופטיש מעץ. בנוסף, כפה הנאשם על נ' לקפוץ שוב ושוב על רגל אחת, ובחלק מהמקרים אף בעט בו בעצמה. באחד מהאירועים פצעו הנאשם וחברי הקבוצה את נ' במצחו באמצעות פטיש ובורג.

19. כמו-כן, כחלק ממסכת ההתעללות המתמשכת, הועמד נ' בפינה למשך שעות ארוכות, כשפניו מופנות לקיר וידיו מורמות כלפי מעלה, לעיתים בעודו לבוש אך במכנסיים קצרים וגופיה. כשעייפותו של נ' גברה במהלך העמידה הממושכת והוא התיישב או קרס, נהגו הנאשם וחברי הקבוצה לבעוט בו ולהכותו באמצעות מקל, ואילצוהוּ לשוב ולעמוד. בשעות הארוכות הללו אסר הנאשם על נ' לגשת לשירותים, וכשלא הצליח הפעוט להתאפק – נאלץ לעשות את צרכיו במכנסיו. בעקבות זאת, החליטו הנאשם וחברי הקבוצה לשוב ולחתל את נ', למרות שנגמל מחיתולים עוד לפני המעבר לדירת הנאשם. בשל אי-השליטה על הסוגרים, נהגו הנאשם וחברי הקבוצה להכות את נ', לחבוט בו באגרופים, לדחוף אותו ולהשקותו בעראק. בנוסף, במהלך העמידה הממושכת, אסר הנאשם על חברי הקבוצה ועל הילדים לאפשר לנ' לאכול, ורק לעיתים השליך לעברו שאריות מזון מצלחתו. למעשה, כדבר שבשגרה מנע הנאשם מנ' מזון, והורה להאכילו לעיתים רחוקות בלבד, בשיירי מזון או בלחם יבש. לכן, עד מהרה ירד נ' במשקלו והפך רזה וכחוש. נ' אף הוצא למרפסת הבית, במזג אויר חורפי, כשלגופו גופיה ומכנסיים קצרים בלבד, וזאת במספר הזדמנויות. באחת מהן, פקד הנאשם על קוגמן לשפוך על נ' מים קרים ורותחים, ובהמשך סגר קוגמן את תריס החלון על ראשו של נ', על-פי הוראת הנאשם. בהזדמנות אחרת נקשר נ' למעקה המרפסת באזיקון, תוך שרגליו ניצבות בתוך קערת מים.

20. על-פי הוראת הנאשם, הוכנס נ' לתוך מזוודה למשך שעות ארוכות, בדומה להתעללות האכזרית שחווה אחיו א', כשידיו ורגליו קשורות, וכאשר פיו חסום בכיפה שהוצמדה לפנים באמצעות סרט הדבקה. בהזדמנות אחרת נקשר נ' למיטה ולארון בחדר הילדים. בנוסף לאלו, חווה נ' התעללות מעוררת פלצוּת, עת אולץ, על-פי הוראת הנאשם, לאכול את צואתו שלו, לשתות שתן, וכן את הקיא שפלט כאשר אולץ על-ידי הנאשם וחברי הקבוצה לשתות עראק. כמו-כן, גרמו חברי הקבוצה לנ' שתי כוויות נרחבות, לאורך כל החלק האחורי של שוקי רגליו. לאחר היווצרותן, חיטא קוגמן את הכוויות באלכוהול, ובהוראת הנאשם – מרח עליהן גם דבש וסוכר, ובהמשך חבש אותן. הנאשם מנע מנ' קבלת כל טיפול רפואי בפגיעות הקשות, ויתרה מכך, חרף הכוויות העמוקות – ההתעללות האלימה בנ' לא פסקה.

21. כתוצאה ממעשי האלימות הקשים האמורים, הוסבו לנ' חבלות גופנית רבות, וביניהן – כוויות ברגליו, בפניו ובידיו; צלקות על בטנו, ידיו ורגליו; ושטפי דם ונגעים שונים בכל חלקי גופו. הפגיעות הפיזיות הקשות והחמורות היו הכוויות העמוקות בשתי השוקיים, שהצריכו התערבות כירורגית של השתלת עור נרחבת. לכך נתווספה הפגיעה הנפשית ממעשי ההתעללות, שתלווה אותו שנים ארוכות.

בעטיים של המעשים האמורים, אשר מתייחסים להתעללות בנ' ולפגיעות בו, הורשע הנאשם באישום השני במספר רב של כל אחת משלוש העבירות הבאות: התעללות בקטין על-ידי האחראי עליו, תקיפת קטין בידי האחראי עליו הגורמת חבלה של ממש, ותקיפת קטין בידי האחראי עליו הגורמת חבלה חמורה – לפי סעיפים 368ג סיפא, 368ב(א) סיפא ו-368ב(ב) סיפא לחוק.

מעשי ההתעללות והאלימות שבוצעו נגד נ"ש (אישום 3)
22. נ"ש, יליד שנת 2001 והשישי מבין שמונת הילדים, היה כבן שש בתקופה הרלבנטית לאישום. בעת ביקור הנאשם בבית שברובע היהודי – בטרם עברה המשפחה להתגורר בבית"ר – סטר הנאשם לנ"ש בחוזקה, הִשקה אותו בכוח בעראק והורה לו לקפוץ שוב ושוב עד שהקיא. נ"ש היה קורבן למעשי התעללות ואלימות מצד חברי הקבוצה, למן השלב שבו עברה משפחתו להתגורר בדירת הנאשם בבית"ר. עם זאת, ההתעללות הפיזית כלפיו הייתה פחותה מזו שננקטה כלפי שני אֵחיו הקטנים וכלפי אחִיו ש'. במסגרת מעשי ההתעללות והאלימות שננקטו נגד נ"ש על-ידי חברי הקבוצה, תחת הוראותיו של הנאשם, שפכו עליו שניים מחברי הקבוצה מים קרים ומים רותחים, סתמו את פיו ואת אפו והִכו אותו. כן מנעו ממנו, כמו מיתר אחיו, מזון, לא אחת; ואף אילצו אותו לשתות עראק. באחד מהמקרים, העביר הנאשם מצית דולקת מתחת לאמת ידו של נ"ש וכן בצמוד לקצות אצבעותיו. בנוסף, כפו הנאשם וחברי הקבוצה על נ"ש ללמוד ולשבת ליד השולחן לילות שלמים, ללא מנוחה. מעבר לאלימות הפיזית שתוארה לעיל, נחשף נ"ש למעשי ההתעללות והאלימות הקשים שננקטו נגד אֵחיו, עת היה נתון יחד עִמם תחת משטר של האימה שהנהיג הנאשם. בגין מעשיו המתוארים לעיל של הנאשם כלפי נ"ש, הנדונים באישום השלישי, הורשע הנאשם במספר רב של עבירות התעללות בקטין על-ידי האחראי עליו – לפי סעיף 368ג סיפא לחוק, ובמספר עבירות של תקיפת קטין בידי האחראי עליו הגורמת חבלה של ממש – לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק.

המעשים בעניינה של ח"ר (אישום 4)
23. ח"ר, ילידת 1999, הייתה אחת משלושת ילדי המשפחה שזכו ללמוד בבית-ספר בתקופה הרלבנטית לכתב-האישום. על-אף שנעדרה בשל כך מהבית למשך שעות ארוכות, חוותה גם ח"ר התעללות בדירה בבית"ר. באחת מההזדמנויות הִכה אותה גבאי במקל ובפטיש, במשך מספר דקות, זאת על-פי הוראת הנאשם. ח"ר חוותה התעללות, בכך שנחשפה באורח יומיומי למציאות הקשה שיצרו הנאשם וחברי הקבוצה, שעה שנקטו אלימות אכזרית כנגד אחֵיה הצעירים. בגין מעשים אלו הורשע הנאשם באישום הרביעי, בעניינה של ח"ר, בעבירות התעללות בקטין על-ידי האחראי עליו – לפי סעיף 368ג סיפא לחוק, ובעבירה של תקיפת קטין בידי האחראי עליו הגורמת חבלה של ממש – לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק.

ההתעללות בי' (אישום 5)
24. י', יליד 1998, אשר היה כבן עשר בתקופה האמורה, הצטייר כנער המועדף על הנאשם מבין שמונת ילדי המשפחה. את רוב שעות היום בילה י' בלימודים מחוץ לבית הנאשם, אולם נוכחותו בדירה בערבים חשפה אותו למעשי ההתעללות והאלימות שננקטו כלפי אֵחיו, על-ידי הנאשם וחברי הקבוצה. הנאשם אמנם לא תקף את י', ומטעם זה זוּכה מהעבירה של תקיפת קטין על-ידי הממונה עליו, לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק; ואולם, הוא השתמש בי' לצורך טקסי קבלה מעשית, ובשל כך הורשע בעבירת ההתעללות בקטין על-ידי הממונה עליו – לפי סעיף 368ג סיפא לחוק, שיוחסה לו באישום החמישי.

מעשי האלימות וההתעללות כלפי מ' (אישום 6)
25. מ', הבן השלישי, יליד שנת 1996, שהיה כבן שתיים-עשרה בעת האירועים, חש גם הוא את נחת זרועם של הנאשם וחברי הקבוצה. כך, בערב פורים, כשנה לפני מעבר המשפחה לדירת הנאשם בבית"ר, הִכה הנאשם את מ', לאחר שיצא מדירת המשפחה ברובע היהודי ללא רשות, יחד עם אחיו ש'. בהמשך, כשעברה המשפחה להתגורר בדירת הנאשם, נהגו הנאשם וחברי הקבוצה לצבוט את מ' ולחבוט בו בתדירות יומיומית. כמו-כן, באחד הערבים, אילץ הנאשם את מ' לעמוד במרפסת הבית במזג אוויר חורפי, והכריחוֹ להניף את ידיו כלפי מעלה ולאחוז במוט ברזל קר, במשך למעלה מחצי שעה. במקרה אחר, העביר הנאשם מצית דולק תחת אמת ידו של מ'; ובהזמנות נוספת, סטר לו והִכה אותו באגרופים, זאת משום שפרץ בבכי בזמן שהבחין בנאשם מבצע "תיקון" בנ'. כמו-כן, כעניין שבשגרה, אילץ הנאשם את מ' ללמוד במשך שעות ארוכות, ביום ובלילה, ללא הפסקה; מנע ממנו מזון; הכריחוֹ לצום; וכפה עליו לשתות עראק. עם הזמן, קנה מ' את אמונם של הנאשם וחברי הקבוצה, והם ראו בו "אחד משלהם" (כלשונו). בשל כך, נדרש מ' לשתף עִמם פעולה, ובכלל זה נאלץ לציית לדרישתם להאכיל את אחיו נ' בצואתו. בנוסף, נחשף מ' למסכת האלימות וההתעללות האכזרית שננקטה על-ידי הנאשם וחברי הקבוצה כנגד אֵחיו לאורך זמן, ובכך חווה התעללות נפשית קשה. בשל מעשים אלו הורשע הנאשם במספר רב של עבירות התעללות בקטין על-ידי האחראי עליו – לפי סעיף 368ג סיפא לחוק, ובמספר רב של עבירות תקיפת קטין בידי האחראי עליו הגורמת חבלה של ממש – לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק.

ההתעללות והאלימות שננקטה כלפי ש' (אישום 7)
26. ש', יליד 1994, בכור הבנים במשפחה, היה כבן שלוש-עשרה בתקופה הרלבנטית, ולמעשה היה הראשון שחווה "תיקונים" מצד הנאשם וחברי הקבוצה. האלימות כלפיו החלה בערב פורים בשנת 2007, כשיצא מהבית יחד עם אחיו מ', ללא רשות, וכששבו השניים – הִכה אותם הנאשם. בסמוך לאחר מכן, נשלח ש' לישיבה שניהל הנאשם ברחוב שרי ישראל בירושלים, ובמהלך שהותו שם היה נתון למשטר אלים ואכזרי שהנהיג הנאשם. בעת ביקוריו של הנאשם בישיבה, הוא נהג להכות את ש' באמצעות מקל; ובתקופה שבה נעדר מהמקום – הפקיד את האחריות על "תיקונו" של ש', בדרך אלימה, בידי חברי הקבוצה. בכלל זה, נהג גבאי לתקוף את ש' באגרופים, בבעיטות ובצביטות, ואף הרבה לכופף את אצבעותיו בחוזקה. בנוסף, נהג רועי צורף – אחד מחברי הקבוצה אותה עת – לאלץ את ש' לשתות מכוס שלתוכה ירקו תלמידי הישיבה; ללגום קפה שעורבבו בו פפריקה או מלח; ולשתות שאריות קפה של תלמידים. כשסרב ש' לבצע את הפעולות הללו, הִכה אותו צורף במקל. מעשי האלימות התכופים האמורים הסבו לש' פצעים וחבורות על גופו, מכאובים שהקשו עליו לעמוד וללכת, וכן מגבלות בכיפוף שתיים מאצבעותיו – מגבלות שנותרו עד למועד עדותו. המעשים לא פסקו אף בחגיגת בר-המצווה שלו, שבמהלכה הוּכה קשות על-ידי הנאשם וחברי הקבוצה.

במהלך תקופה זו, הורשה ש' לבקר בביתו רק בליווי אחד מחברי הקבוצה, ולכן לא יכול היה לספר למשפחתו על המתרחש. כשניסה ש' לרמוז לאביו על הקשיים בישיבה, הִכה אותו צורף על שום שהעז לדבר. בהזדמנות אחרת, הניח צורף את ידו על איבר מינו של ש', ובמקביל – לקח את ידו של ש' והניחהּ על מבושיו שלו. לימים, שכנע אותו הנאשם, כי הדבר נעשה כדי לבחון את נטייתו המינית. ההתעללות היומיומית והאלימות הקשה הביאו את ש' לנסות ולשים קץ לחייו. באחד הימים הצליח ש' להימלט מהשגחתם של חברי הקבוצה ותכנן להשליך עצמו מתחת לגלגלי משאית נוסעת, אך נמלך בדעתו ברגע האחרון.

27. בסוכות של אותה השנה עבר ש' להתגורר בדירתו של הנאשם בבית"ר, ומאז ועד לחשיפת הפרשה, התעללו בו הנאשם וחברי הקבוצה באופן תדיר. בכלל זה, היו חברי הקבוצה משקים את ש' בעראק; מכריחים אותו לצום; מכים אותו בבעיטות ובאגרופים; חובטים בו במקל; ואוסרים עליו לישון. נוסף על אלו, נהג מסקאלצ'י להשקות את ש' בפפריקה או מלח מהולים במים; לאלצו ללעוס מסטיקים שנלעסו קודם לכן על-ידי אחרים; ולכפות עליו ללמוד שעות ארוכות או לעמוד בתנוחות מסוימות. כאשר כשל ש' מלבצע את הפעולות הללו – נעל אותו מסקאלצ'י במחסן קטן ונטול חלונות מעל דירת הנאשם, למשך יומיים בכל פעם. היציאה מהמחסן נאסרה עליו, והוא קיבל קערה לעשות בה את צרכיו. הנאשם האזין למתרחש במחסן באמצעות טלפון סלולארי שהוטמן במקום, וכששמע את ש' מקלל – הורה להוציאו משם, והפליא בו את מכותיו.

בנסיעה משפחתית לטבריה, הכריחו הנאשם וחברי הקבוצה את ש' לשתות עראק והִכו אותו; ובנסיעה למקווה, חבטו חברי הקבוצה בש' באמצעות מכשיר טלפון נייד, שברו את אחת משיניו ופצעו אותו עד זוב דם. את פרץ הדם האמור, עצר מסקאלצ'י באמצעות מסטיק ומטלית מלוכלכת. נוסף על אלו, חווה ש' אלימות קשה, כשניסה לברוח מחסותו של הנאשם, יחד עם אחיו מ'. כשנתגלתה תכנית הבריחה, הִכו מסקאלצ'י וגבאי את ש', בהוראת הנאשם, ולאחר מכן השקו אותו בעראק וכלאוהו במחסן. מאוחר יותר, הוּכה ש' נמרצות גם על-ידי הנאשם. במהלך השהות הממושכת בדירתו של הנאשם, נאלץ ש', בנוסף לאמור לעיל, לשתף פעולה עם הנאשם וחברי הקבוצה, ובכלל זה – נדרש להכות נ', כשנרדם בעת עמידותיו הממושכות; לסייע לקוגמן להציב את א' תחת ברז המים הזורמים; ולהאכיל את אחיו נ' בצואה. ההתעללות שחווה ש', כללה הן את המעשים שננקטו כלפיו, והן את חשיפתו לאורך זמן להתעללות ולאלימות הברוטאלית כלפי אֵחיו הקטנים.

בגין המעשים האמורים הורשע הנאשם באישום השביעי, בעניינו של ש', במספר רב של עבירות התעללות בקטין על-ידי האחראי עליו; במספר רב של עבירות תקיפת קטין בידי האחראי עליו הגורמת חבלה של ממש, ובעבירת תקיפת קטין בידי האחראי עליו הגורמת חבלה חמורה – לפי סעיפים 368ג סיפא, 368ב(א) סיפא ו-368ב(ב) סיפא לחוק.

ההתעללות בת' ותקיפתה (אישום 8)
28. ת', ילידת 1993, הִנה הבכורה מבין שמונת הילדים, והייתה כבת חמש-עשרה בעת האירועים. כשהחלה אִמה לבלות זמן רב עם הנאשם מחוץ לבית המשפחה, נאלצה ת' למלא את מקומה ולתפקד למעשה כאֵם לאחיה הקטנים. בהמשך, כאשר שלח הנאשם את שלושת חברי הקבוצה לסייע לת' במטלות הבית השוטפות – נחשפה היא למעשי האלימות שביצעו השלושה כלפי ש'. ת' נפלה קרבן לאלימות פיזית בשתי הזדמנויות: במקרה אחד, עת התגוררה המשפחה ברובע היהודי, השליך עליה קוגמן פטיש מטבח מעץ; ובמקרה נוסף, לאחר המעבר לדירת הנאשם בבית"ר, הִכה אותה הנאשם בחזקה בגבה באמצעות מקל, מספר פעמים, ואמר לה כי הוא "נהנה לשמוע את הפלאק שזה עושה". במהלך התקופה הרלבנטית, ראתה ת' את אחֵיה הקטנים מוכים תדיר וחווים אלימות קשה והתעללות אכזרית; ואולם הנאשם אסר עליה לטפל בהם או לסייע להם במצוקותיהם, ושכנע אותה להאמין כי החינוך האלים מטיב עִמם. עיקר ההתעללות כלפי ת', בנוסף לשני האירועים שבהם הוכתה כאמור, באה לידי ביטוי בחשיפתה למעשי ההתעללות והאלימות הקשים שננקטו נגד אחֵיה, באופן שיטתי ולאורך זמן, ובהווייה שבה התנהלו חייה וחיי אחֵיה – של שלטון אימה ואלימות שהנהיג הנאשם. בגין מעשי ההתעללות והאלימות האמורים הורשע הנאשם במספר רב של עבירות התעללות בקטין על-ידי האחראי עליו – לפי סעיף 368ג סיפא לחוק, ובעבירה של תקיפת קטין בידי האחראי עליו הגורמת חבלה של ממש – לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק.

גזרי הדין בעניינם של המעורבים הנוספים בפרשה
29. ביום 6.4.08 הוגשו לבית-משפט זה שני כתבי-אישום: האחד – בת"פ 158/08 – נגד האֵם, והשני – בת"פ 157/08 – נגד קוגמן, מסקאלצ'י, גבאי וצורף. כתב-האישום נגד הנאשם הוגש רק ביום 9.11.09, לאחר שהוסגר ביום 28.10.09 מברזיל.

האֵם הגיעה עם המאשימה להסדר טיעון במשפטה בת"פ 158/08, ביום 26.2.09, לפיו יוענק לה מעמד של עדת מדינה במשפטם של חברי הקבוצה. בגדרו של הסדר-הטיעון הוסכם, כי האֵם תודה בעובדות כתב-אישום מתוקן שיוגש נגדה ותורשע; כי הצדדים יעתרו להטלת עונש מוסכם של חמש שנות מאסר בפועל; וכי גזר-הדין יינתן רק לאחר שהאֵם תמסור עדות נגד חברי הקבוצה. בהתאם להסדר, הודתה האֵם בעובדות כתב-אישום המתוקן, והורשעה ביום 1.3.09 בחמש עבירות של התעללות במחדל בקטין, הזנחת ילדים ומושגחים ושיבוש מהלכי משפט – לפי סעיפים 368ג סיפא, 362 ו-244 לחוק העונשין. לאחר שמסרה עדותה, הן במשפטם של חברי הקבוצה והן במשפטו של הנאשם, גזר בית-המשפט (כב' סגן הנשיאה, השופט צ' סגל) את דינה של האֵם לחמש שנות מאסר בפועל.

30. השוואה בין כתב-האישום שהוגש נגד הנאשם לבין כתב-האישום בת"פ 157/08 שבו הואשמו שותפיו, חברי הקבוצה, מגלה שאין זהות מוחלטת הן בהוראות החיקוק והן בתיאור העובדתי. באשר להוראות החיקוק, יצוין כי בכתב-האישום בתיק דנן יוחסו לנאשם העבירות של התעללות בקטין על-ידי האחראי עליו – שעונשה המֵרבי תשע שנות מאסר; תקיפת קטין, על-ידי האחראי עליו, הגורמת חבלה חמורה – שהעונש המקסימלי שנקצב בצִדה הִנו זהה, קרי – תשע שנות מאסר; ותקיפת קטין, על-ידי האחראי עליו, הגורמת חבלה של ממש – שהעונש המֵרבי בגינה עומד על שבע שנות מאסר. שותפיו של הנאשם הואשמו בגין אותם מעשים, בנוסף לעבירות של התעללות בקטין וגרימת חבלה לקטין, אף בעבירות חמורות יותר, של גרימת חבלה חמורה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק – שעונשה המֵרבי עומד על עשרים שנות מאסר, זאת בהתייחס לחבלות החמורות שהוסבו לא' ול-נ', כאשר הפגיעה המוחית בא' יוחסה לקוגמן בלבד. ב"כ המאשימה הסבירה בסיכומיה לעניין הכרעת-הדין את הפער בין חומרת העבירות שיוחסו לשותפים לבין אלו שהואשם בהן הנאשם, בכך שכתב-האישום בעניינו של הנאשם הוגבל לעבירות שצוינו בבקשת ההסגרה, אשר הועברה לרשויות בברזיל, עוד בטרם הושלמה החקירה, ושעה שעדיין לא נתחוור מה חלקו של הנאשם באירועים ואלו עבירות ניתן לייחס לו. לדברי התובעת, לאחר השלמת החקירה העדיפה המדינה שלא לבקש לשנות את בקשת ההסגרה בדרך שתכלול גם את העבירות החמורות יותר שיוחסו לשותפים בסופו של יום, זאת לנוכח מורכבות הליכי ההסגרה בברזיל בעניינו של הנאשם והימשכותם לאורך זמן, והחשש כי תיקון בקשת ההסגרה יגרום לפתיחתם של הליכי ההסגרה לדיון חדש מראשיתו – דבר שיביא לעיכוב ממושך בהליכי ההסגרה, או אף לסיכולם. על-כן, בכל הנוגע לגרימת החבלות החמורות לקטינים, הואשם הנאשם בעבירות חמורות פחות מאלו שיוחסו לשותפיו. באשר להבדלים שבין כתבי-האישום בתיאור הפרטים העובדתיים, נקבע בהכרעת-הדין כי עיקר מעשי האלימות וההתעללות כלפי הילדים, שיוחסו הן לנאשם והן לשותפיו בשני כתבי-האישום, היו זהים; וכי ההבדלים בין כתבי-האישום בתיאורים העובדתיים של העבירות, אינם מקימים עילה להחלת ההגנה מן הצדק מחמת אפליה – לה עתר הסניגור.

ביום 12.5.10, הרשיע בית-המשפט (כב' השופטת נ' בן אור) את ארבעת חברי הקבוצה בכל העבירות שיוחסו להם בכתב-האישום בת"פ 157/08, למעט עבירת שיבוש מהלכי משפט שיוחסה לקוגמן; וביום 23.11.10 גזר את דינם למאסרים בפועל לתקופות ממושכות, כדלהלן: קוגמן – לעשרים שנות מאסר, מסקאלצ'י וגבאי – לשבע-עשרה שנות מאסר כל אחד, וצורף – לשלושים חודשי מאסר. כן הוטל על כל אחד מהנאשמים מאסר על תנאי, והם אף חויבו לפצות את נפגעי העבירה.

טיעוני הצדדים לעניין העונש
31. ב"כ המאשימה הדגיש בטיעוניו לעונש, כי מדובר בפרשה חריגה ויוצאת דופן בחומרתה של התעללות אכזרית, אלימות קשה וסדיזם לשמו, כלפי ילדים חסרי ישע. הוא ביקש מבית-המשפט לצבור את העונשים בגין מספר העבירות הרב שעבר הנאשם, זאת בשל חומרת המעשים ונסיבות ביצועם אשר פורטו בהכרעת-הדין, אכזריות מעשי האלימות וההתעללות ותוצאותיהם הקשות, ריבוי הילדים הנפגעים והישנות המעשים בתדירות יומיומית לאורך תקופה לא מבוטלת. באשר לרמת הענישה הראויה, טען ב"כ המאשימה כי יש להחמיר בעונשו של הנאשם, באופן משמעותי, מעבר לעונשים שהושתו בגזר-הדין בת"פ 157/08 על השותפים לעבירה, זאת בשל מעמדו של הנאשם כמנהיג החבורה, והיותו מי שהגה ויזם את מעשי האלימות ומי שעמד בראש ההיררכיה של הפעילות העבריינית המשותפת. על-כן, ביקש התובע להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, לתקופה ארוכה יותר מזו שנגזרה על קוגמן, זאת בצד מאסר על-תנאי וחיובו לפצות את הילדים נפגעי העבירה.

32. הסנגוריה השמיעה שורה של עדים לעניין העונש. חבריו של הנאשם, חסידיו בעבר וכן ידידי משפחתו, העידו על מזגו הנוח והשקט של הנאשם, על העצות הטובות שנתן להם, על נכונותו לסייע לזולת בכל עת, ועל כך שהיה חביב על כל הילדים שבא עמם במגע. אחותו ואחיו שיבחו בעדויותיהם את טוב לבו, את אהבתו לילדיהם ואת נדיבותו, לרבות הכספית, בשעת מצוקה. אִמו של הנאשם ציינה בעדותה, כי הנאשם היה בצעירותו יד ימינה, בכל הנוגע להתנהלות חיי המשפחה, וכי משבגר ונישא, היה אבא נאמן לילדיו ובן מסור להוריו. אביו של הנאשם העלה את השבחים על בנו על הכתב, כתחליף לעדות.

33. ב"כ הנאשם לא הקל ראש בחומרת העבירות ונסיבות ביצוען, כפי שנקבעו בהכרעת-הדין. עם זאת, הוא טען כי אין מקום להטיל על הנאשם מאסר ממושך, לא כל שכן – מאסר כה משמעותי כמו זה שלו עותרת המאשימה. כן הבהיר, כי חרף חומרת העבירות, החבלות החמורות הוסבו רק לשלושה מתוך שמונת הילדים, ועיקר העבירות בוצעו בתקופה של כחודשיים שלושה. לדבריו, אין מקום לראות בגזר-הדין שהוטל על השותפים בפסק-הדין בת"פ 157/08 משום אמת מידה לגבי העונש ההולם בעניינו של הנאשם: ראשית, משום שגזר-הדין באותו הליך איננו מחייב ואף לא מנחה במסגרת ההליך הנדון; שנית, הואיל והשותפים הורשעו, בכל הנוגע לחבלות החמורות, בעבירות חמורות יותר מאלה שהנאשם הורשע בביצוען, הן בעניין העונש המֵרבי שנקצב בצִדן והן בדבר היסוד הנפשי של העבירות; שלישית, היות שבכל הנוגע לחבלות החמורות שהוסבו לא' ולנ', לא נטל הנאשם חלק פיזי בגרימת החבלות, ואלו נגרמו בפועל במעשיהם של האחרים; ורביעית, בשל העובדה שגזר-הדין בעניינם של השותפים חורג לחומרה ביחס לאמות המידה העונשיות הנהוגות לטענתו בעבירות אלימות דומות, ואף חמורות מאלה הנדונות. בהקשר האחרון הפנה הסנגור לשורה ארוכה של פסקי-דין שבהם הוטלו עונשי מאסר לא ממושכים בגין עבירות של התעללות בקטין ותקיפת קטין, וכן בעבירות אלימות שהסבו חבלות חמורות, ואף פגיעה בנפש. בנוסף ביקש הסנגור שלא למצות את הדין עם מרשו, בהתחשב בעובדה שמדובר באדם כבן שלושים, אב לארבעה, שעד לאירועים הנדונים ניהל אורח חיים נורמטיבי, ועל-פי העדים שהושמעו מטעמו היטיב עם הסובבים אותו והסב אושר לרבים. עוד טען הסנגור, כי הנאשם "הורשע" בדעת הקהל עוד לפני מתן הכרעת-הדין, זאת על-רקע מאות כתבות שפורסמו לטענתו בעיתונות, אשר היו מוטות ומוטעות. כן טען הסנגור, כי בתקופת המעצר הובא הנאשם לדיונים המשפטיים בהפרדה מאסירים אחרים, וביקש להסיק מכך שהפרסום בעיתונות הביא את שב"ס להערכה לפיה קיים חשש שאסירים ינסו לפגוע בו. באשר לטענה האחרונה, הודיעה הפרקליטות, כי הערכתו של הסנגור בנושא האמור לא הייתה מבוססת, כי הנאשם אינו מסווג כעציר "טעון הגנה", אלא כאסיר הנתון תחת פיקוח וביקורת, וכי הוא שוהה באגף של אסירים להבדיל מאגף של עצורים עד לתום ההליכים.



ההכרעה
34. מעשי ההתעללות והאלימות הנדונים, שבעטיים הורשע הנאשם, הִנם חסרי תקדים ויוצאי-דופן בחומרתם, אכזריים ומחרידים במהותם, וקשים ומזעזעים בתוצאותיהם. מעשים אלו הותירו שמונה ילדים רכים בשנים, שלא חטאו, חבולים בגוף ובנפש – חלקם פגועים קשה, כאשר לפעוט א' הוסבה פגיעה מוחית אנושה, שהותירה אותו במצב "צמח".

התיאור המילולי של פירוט מעלליו הנפשעים של הנאשם, אשר הובא בהרחבה לעיל בעניינו של כל ילד בנפרד, אין בו כדי להמחיש דיו, את גודל הזוועה שבמעשים, את עוצמת ההתעללות הברוטאלית ואת הייסורים הקשים שחוו הילדים. ייסורים אלו השתקפו מעדויותיהם של הילדים ואמם שנשמעו לפניי, מעדויות הילדים שנגבו ע"י חוקרי הילדים, ומסימני החבלות והפגיעות הקשות והמזעזעות שנמצאו בגופם של הפעוטות א' ונ'.

באלימות ובהתעללות שנקט כלפי ילדים רכים בשנים, חסרי-ישע, שהונעה מתוך רוע ויצרים שפלים, חתר הנאשם תחת עקרונות המוסר הבסיסיים של החברה האנושית. בנוסף לפגיעות הפיזיות והייסורים, פגע הלה פגיעה אנושה בנפשם של הקטינים, בתמימותם, באמונם בסובבים אותם וביכולתם לשים מבטחם באנשים בוגרים.

35. סבורני, כי אמות המידה העונשיות שננקטו במשפטה של האֵם בת"פ 158/08, ובמשפטם של חברי הקבוצה בת"פ 157/08, הִנם ראויים והולמים, וכי יש להשית על הנאשם מאסר משמעותי וממושך יותר מזה שהוטל על חברי הקבוצה.

האֵם, כאמור, נידונה לחמש שנות מאסר בפועל. מדובר בעונש מוסכם, מתון ומאוזן, שנקצב בגדרו של הסדר טיעון, בעקבות הסכם עד מדינה שנכרת עִמה – הסכם שהיה חיוני לביסוס האישום נגד חברי הקבוצה. מובן, כי עונשו של הנאשם אמור להיות משמעותי פי כמה וכמה מעונשה של האֵם, שכן האֵם – שהחרישה מפני מעלליו של הנאשם – הורשעה בחמש עבירות של התעללות במחדל בקטין, הזנחת ילדים ושיבוש מהלכי משפט; ואילו הנאשם נותן את הדין בעבירות רבות של התעללות בקטינים ותקיפת קטינים אשר הסבו חבלות של ממש וחבלות חמורות.

36. העונשים שהושתו על חברי הקבוצה בת"פ 157/08 אמורים לשמש נקודת מוצא לקביעת עונשו של הנאשם. אכן, בענישה בגין עבירות של אלימות כלפי קטינים והתעללות בקטינים, לא הוטלו עד לפרשייה הנדונה עונשי מאסר ממושכים, כמו אלה שנגזרו במשפטם של השותפים. ואולם, כאמור, מעשיו של הנאשם חסרי תקדים במהותם, באכזריותם ובתוצאותיהם. מעשים חסרי תקדים אלו, מחייבים קביעת רף ענישה גבוה כמו זה שנקבע בת"פ 157/08. למותר לציין, כי ריבוי העבירות – עשרות רבות – אשר בוצעו דרך קבע כשגרה יומיומית, במשך מספר חודשים, כלפי שמונה ילדים, מאפשר להשית על הנאשם מאסר מעבר לתקופה המֵרבית שנקבעה בצִדה של כל אחת מהעבירות, ובפרט נוכח הפגיעות הקשות והחמורות שהוסבו לילדים, הגופניות והנפשיות.

אכן, בעניין גרימת החבלות החמורות הורשע הנאשם בעבירה חמורה פחות מזו שיוחסה לשותפיו, זאת הן בהיבט הנוגע ליסוד הנפשי של העבירה, והן בעניין הרכיב העונשי שנקצב בצִדה. כפי שצוין בהכרעת-הדין, אישומו של הנאשם בעבירות שונות מאלו שיוחסו לשותפיו בעניין החבלות החמורות, נבע מסייג הייחודיות שבהליכי ההסגרה, זאת נוכח העובדה שבעת הגשת בקשת ההסגרה לא נתחוורה עדיין מלוא מעורבותו של הנאשם באירועים. ואולם, חרף ההבדל בסעיפי ההרשעה, בכל הנוגע לחבלות החמורות, סבורני, כי מכלול מעשיו של הנאשם מחייב להשית עליו עונש חמור מזה שהוטל על שותפיו, ומזה שהושת על קוגמן. החמרה זו נדרשת נוכח היות הנאשם מי שעמד בראש הפעילות העבריינית המשותפת, מי שהגה ויזם את מעשי ההתעללות והתקיפה האכזריים והמחרידים, ומי שהנחה את חסידיו, עושי דברו, להוציא לפועל, יחד עמו, את תוכניתו הנפשעת. עם זאת, נוכח הרשעתו של הנאשם, בגין גרימת החבלות החמורות, בעבירה שונה מזו שיוחסה לשותפיו, לא תושת עליו תקופת מאסר ממושכת יותר – כפי שראוי היה לגזור אם היה מורשע, כמו שותפיו, גם בעבירות לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין.

37. נסיבותיו האישיות של הנאשם, אשר תוארו על-ידי הסנגור וכן על-ידי עדי האופי מטעמו, כמו-גם עובדת הימצאותם של רעייתו וילדיו בחו"ל, נדחקות לקרן זווית אל מול האינטרס הציבורי שבהחמרה בענישה; מה-גם, שהנאשם היה זה שדאג להימלט עם משפחתו מן הארץ עם חשיפת הפרשה. כך גם אינני סבור, כי לתנאֵי מעצרו של הנאשם בעת הובלתו לבית-המשפט במהלך הדיונים המשפטיים, כשהוא מופרד מיתר העצורים, יש נפקות לעניין משך המאסר; ובפרט, כאשר הנאשם נתון היה עד היום במעצר במתקן כליאה יחד עם אסירים ולא עם עצורים. אף לא מצאתי, כי פרסומים בתקשורת אודות הפרשה, ככל שהיו, מצדיקים הקלה בעונש במקרה דנן, ומטעם זה דחיתי את בקשתו של הסנגור לעיין בעשרות כתבות בעיתונות, אשר לטענתו היו מוטעות ומטעות.

38. השיקול המרכזי והמכריע בענישה במקרה דנן, הִנו שיקול הגמול. שיקול זה נדרש לשם הוקעת מעשיו האכזריים והנפשעים של הנאשם, אשר פגעו קשות בשמונה ילדים חסרי ישע – פיזית ונפשית, הסבו חבלות של ממש וחבלות חמורות לחלקם, והותירו את הצעיר שבפעוטות פגוע אנושות במצב של תרדמת. על העונש ליתן ביטוי ראוי והולם לערכי היסוד של ההגנה על החיים ושלמות הגוף – בכלל, והשמירה על גופם ונפשם של קטינים וחסרי ישע – בפרט; וכן להוות מסר מרתיע אפקטיבי – אינדיבידואלי וכללי.

39. על-יסוד האמור לעיל, אני דן את הנאשם כדלהלן:
א. לעשרים וארבע שנות מאסר בפועל, מיום מעצרו בברזיל – 4.6.08.
ב. לשנה וחצי מאסר על-תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירת אלימות כלפי אדם מסוג פשע.
ג. לפיצוי שמונת הילדים הנפגעים, באמצעות אפוטרופסיהם, כדלהלן: לכל אחד מהילדים א' ונ' – בסכום של 200,000 ₪, וליתר הילדים – בסך של 50,000 ₪ לכל ילד.

זכות ערעור לבית-המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.


י' נועם, שופט
ניתן היום, כ"ד באדר א' תשע"א, 28 בפברואר 2011, במעמד ב"כ המאשימה, הסנגור והנאשם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!