הנזק הכלכלי של תאונות הדרכים

פרשת השבוע מתחילה בציווי שמצווה הכתוב את העם לשמור את השבת. מאוחר יותר, על רקע הציווי שפותח את פרשת השבוע, דנה הגמרא במקרי קצה של שמירת השבת, ושואלת: תינוק בן יומו (הכוונה לרך נולד שעומד בסכנה) מחללין עליו את השבת? ועונה הגמרא: חלל עליו את השבת, כדי שישמור שבתות הרבה. כלומר הדבר הנכון לעשות הוא לחלל על התינוק את השבת בפעם הזו, מתוך אמונה שחילול השבת הזה עוד יביא לכך שאותו תינוק עוד ישמור שבתות הרבה. יוצא שחילול השבת על התינוק הוא בעצם מצווה הגוררת מצווה.

היגיון דומה אמור לחול על סוגיית תקציב הבטיחות בדרכים: חלל עליו את השבת הזאת, כלומר אל תקצץ בתקציב המלחמה בתאונות, כדי שישמור שבתות הרבה, כלומר תחסוך בכך את פציעתם ומותם של רבים אחרים, שיהפכו לאבן רחיים כלכלית כבדה הרבה יותר על צוואר המשק.

אבל פקידי האוצר לא בחרו במצווה הגוררת מצווה, אלא דווקא בעברה הגוררת עברה. כאשר הם מתבקשים לצמצם את הוצאות המדינה, הנטייה הטבעית היא כמובן לקצץ את התקציב, וכך אכן עשו, כשחתכו כמאתיים מיליון ₪ מתקציב המלחמה בתאונות, אבל במקרים מסויימים מחשבה נוספת, מעמיקה יותר, תציע דווקא את ההיפך:

למשל סבסוד הרפואה המונעת. האם ההשקעה בסבסוד ממוגרפיות, אבחונים מוקדמים וכד', תצמצם את התחלואה ותחסוך את עלויות הטיפול, אובדן התפוקה וכושר העבודה, והסיעוד?

או, למשל, שיפוץ הצנרת הישנה. האם ההשקעה בשיפוץ הצנרת לא תוחזר לקופה בדמות החיסכון העצום במים הדולפים מהצינורות החלודים?

דוגמאות אלה, ורבות אחרות, מעידות שבמצבים מסויימים דווקא הדרך הארוכה היא הקצרה. לפעמים הדבר הנכון לעשות כדי לחסוך, הוא דווקא להשקיע יותר. או כדברי רש"י, הדבר הנכון לעשות כדי להימנע מבן סורר ומורה, הוא לא לקחת אשת יפת תואר.

במיוחד מעוררים הדברים מחשבה לנוכח ההשקעה הכספית הזעומה עד כדי גיחוך בבטיחות בדרכים, (כ 380 מיליון ₪ בשנה בלבד, תקציב הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שגם עליו מונפת כעת חרב הקיצוץ), ולעומת 16 מיליארד השקלים שמאבד המשק הישראלי מידי שנה כתוצאה מנזקם המצטבר של תאונות הדרכים, כפי שחושב במחקר שהוזמן על ידי עמותת אור ירוק.

הנזק המצטבר חושב על פי שישה מרכיבים עיקריים:

• אובדן תפוקה זמני או קבוע עקב פציעה או מוות

• נסיגה באיכות החיים של הנפגעים ושל בני משפחותיהם

• עלויות רפואיות מפינוי, טיפול, שיקום, סיעוד

• עלויות לרשויות המדינה השונות עקב טיפול בתוצאות התאונה ועקב הפניית משאבים למניעת תאונות

• עלות הנזק שגורמים עיכובי הדרך כתוצאה מתאונות

• נזקי הרכוש לכלי הרכב המעורבים בתאונות

הורדת מספר תאונות הדרכים, תביא כמובן לחיסכון עצום בהוצאות המדינה, כפי שתוארו לעיל. ואכן, מדינות רבות השכילו לסתום את דליפת הענק הכלכלית הזאת, (עוד לפני שדיברנו על ערך קדושת החיים), באמצעות כתיבת תוכניות לאומיות למאבק בתאונות ויישומן בשטח. חלקן הצליחו לקזז עשרות אחוזים ממספרי ההרוגים השנתיים שלהם, ולחסוך אגב כך מיליארדי דולר ואירו.

התוכנית הלאומית למאבק בתאונות (דו"ח שיינין), אומצה במלואה כבר בימי ממשלת שרון, אבל דיבורים לחוד ומעשים לחוד. מן המעט שבמעט שכן יושם, ראינו ברכה מיידית: חסכון של כ 22% ממספר ההרוגים השנתי, (כמאה ישראלים), בשנת 2009, וכן 900 מיליון ₪ שחסך המשק עקב הירידה במספרי ההרוגים בתאונות בשנים 2005-2007.

ולכן, גם מתוך ראייה כלכלית גרידא, הרי שהדבר הנכון לעשות ברור כשמש: עלינו להשקיע מעט עכשיו - במאבק בתאונות, כדי לחסוך הרבה אחר כך - בהפחתת הנפגעים בתאונות, ההופכים לאבני רחיים על תקציב המדינה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!