אז למי מגיע הקרדיט? • זה מה שקרה מאחורי הקלעים של ביטול העצרת

יום ראשון האחרון היה אחד הימים הדרמטיים בתנועת ש"ס, יום שבסופו הצליחו למנוע (אליבא ד'יתד נאמן', רק לדחות) את עצרת המחאה שתוכננה על-ידי 'העדה החרדית', בגיבוי הגרי"ש אלישיב, נגד גיורי צה"ל, שאושרו על ידי נשיא מועצת החכמים, הגר"ע יוסף.

איך הושגה הפשרה, ומי הם אדריכליה? על התשובה לשאלה הזו מתחולל בימים אלו קרב איתנים.

אבל אולי נתחיל דווקא מהסוף.

אתמול, במזנון הכנסת, אמר לי ח"כ דניאל בן סימון מה'עבודה' את משפט המחץ: "שוב הש"סניקים השתפנו לאשכנזים". הוא כמעט נשבע לי שהוא אומר זאת לא בגלל שכך שמע מח"כ חיים אמסלם, אלא שזו באמת דעתו.

אם רק בן סימון היה אומר זאת - ניחא. הבעיה היא שהרחוב הש"סי רותח סביב נקודה זו בדיוק.

היתכן?! מרן, פוסק הדור, חתם בכתב-יד קדשו לפני מספר שבועות, ביום שישי ההוא, והנה לא חלפו אלא שבועות אחדים והוא משגר 'מסמך הבהרות'? הרי ידוע שיש מי שאילצו את הרב לעשות זאת. או במילים אחרות: כל מי שנוטל לעצמו קרדיט על המהלך ה'מבריק', הופך עצמו לשנוא ברחוב הספרדי, העמך של ש"ס.

"האברכים זועמים, כועסים על כך שהשפילו את הרב. לא היה עליו להבהיר דבר וחצי דבר. הוא פסק - בזה תם הסיפור", אמר לי אברך ספרדי מפורסם, שביקש שלא לצטטו בשמו.

דרעי נקלע למילכוד

אם בשעות הראשונות חגגו אנשיו של דרעי (כולל כמה עיתונאי חצר) ניצחון, כאילו הישג נזקף לזכותם, מהר מאוד הם קלטו שהחגיגה מציפה אותם בגל של כעס מהשטח. ורק זה מה שהיה חסר לדרעי בשעה זו. נכון, דרעי שב ומבהיר כי אינו חוזר לש"ס, וכי כל מבוקשו להקים מפלגה חברתית, שתפנה אל קהל היעד החילוני. אבל כולם מבינים שהוא לא יתנגד אם מצביעים ספרדים יצביעו עבורו בקלפי. אבל לשם כך, צריך לשמור על שטח אוהד. ומה שקרה ביום ראשון האחרון, הכעס שעלה מהשטח, לא שיחק לטובתו.

מה עושים?

למען האמת, דרעי לא צריך לשבור את הראש יתר על המידה. יש לו, ברוך ה', הרבה עיתונאים ששותים דבריו בצמא ועושים עבורו את העבודה.

יאיר אטינגר מ'הארץ', למשל. הוא בחור הגון, עיתונאי חרוץ, אבל כמו כל עיתונאי, גם הוא ניזון ממקורות שמלעיטים אותו, לעיתים, בדיס-אינפורמציה. המקורות הללו סיפקו לו מידע חמוד, ולפיו נבנה ציר חדש בש"ס: אריה דרעי-הרב משה יוסף-אריאל אטיאס.

אין ספק כי מדובר בציר מכובד מאוד, מרשים ביותר, ציר שאם ילך ויתחזק, יוכל אולי אפילו להשיב עטרה ליושנה ולהציב את אריה דרעי בראשות התנועה.

ועכשיו, לך תוכיח שלא.

מאחר ואנו לא שופטים בית משפט עליון, אפילו לא ב'שלום' או ב'מחוזי', נציג את העובדות, כפי שהובאו בפנינו ואושרו והתבררו בצורה מעמיקה.

בבית מחליטים: שב ואל תעשה

מאותו רגע בו נודע על הכוונה של 'העדה החרדית', אליה הצטרף הגרי"ש אלישיב, לקיים עצרת מחאה ביום ד' השבוע נגד אישור גיורי צה"ל, ועד לסיום הפרשה - לא חדל הטלפון בבית הגר"ע יוסף מלצלצל. הרבה מאוד אנשים טובים הציעו את עזרתם הברוכה. לכל אחד מהם היה רעיון 'מצוין' ו'מהפכני' כיצד לצאת מהסיפור בצורה מכובדת, ולמנוע את קיום עצרת המחאה בככר השבת.

נקדים ונאמר כי לא כל הקודקודים המעורבים בפרשה חששו מפני אותה הפגנה. חלקם טענו כי עדיף לה שתיערך, שכן ממילא לא תשיג כל מטרה.

אלי ישי, כיו"ר תנועת ש"ס, חשב אחרת. לדעתו, הפגנה שכזו, כולל הפגנת נגד הספרדית שתוכננה להתקיים לא הרחק מככר השבת, הייתה גורמת לחילול ה' נורא, שיש לעשות כל דבר כדי למנעו.
איש מבין הקודקודים לא העלה בדעתו להוציא מהגר"ע הבהרות לפסק ששנתן. הצעד הזה היה בקונצנזוס מוחלט של שלילה.

לא עושים 'צחוק' ממרן, הייתה הדעה הגורפת.

בין הפשרות שהועלו, הייתה גם הצעה לפיה הרב יצחק יוסף, בנו של הרב, ומי שמדובר בו נכבדות לרבנות ירושלים, יהיה זה שיפרסם הבהרות.

אבל כל מי ששמע את ההצעה, התנגד לה מיד. הבהרות של הבן, כך יבין כל בר דעת, ייחשבו כאילו קיבלו גיבוי מהאבא.

בהמשך הועלתה הצעה לפיה יהיה זה הגר"ש עמאר שיפרסם הבהרה. אבל הראשל"צ סירב לקחת את הסיפור על צווארו. לא נמצאו בו הכוחות להתמודד עם רחוב חרדי-אשכנזי זועם.

אגב, כאן המקום להדגיש כי לא כל הרבנים האשכנזים ראו בעין יפה את עצם הכוונה לקיים עצרת מחאה. אין זה סוד כי גדולי תורה שונים, ולא נזכיר שמות בשל רגישות העניין, סברו כי לא יוצאים בהפגנות נגד רב, שאלפים נוהגים על פי פסיקותיו, ואשר מנהיג את הציבור הספרדי בארץ ובעולם.

וכך, ההסכמה החד-משמעית בבית הגר"ע, ובקרב ראשי תנועת ש"ס, הייתה: לא עושים דבר. שב ואל תעשה.

נקישות בדלת: משלחת רבנים בפתח

כבר בערב שבת יצר אריה דרעי קשר טלפוני עם הרב משה יוסף, והציע 'מסמך הבהרות'. הרב משה סירב לשמוע על כך.

ביום ראשון בבוקר יצא הרב משה יוסף אל הכולל שבראשותו, ללימודיו כבכל יום. בבית נכחו רק המשמשים בקודש, ובראשם הרב צבי חקק.

לפתע נשמעו נקישות בדלת, ואל הבית נכנסו הרבנים הגר"ש כהן, הגר"מ צדקא והגר"ר אלבז. הם הגישו לרב את המסמך. הרב צבי חקק ניסה למנוע מהגר"ע לשתף פעולה עם המהלך, אלי ישי, שקיבל על כך ידיעה, עזב בבהילות את ביתו, שם נערכה פגישה בינו לבין קודקודי 'העדה' - ומיהר להגיע אל חדרו של הגר"ע.

בחדר התחוללה דרמה, שיש מי שסבור כי אילו היה הרב משה יוסף בבית - הסיום שלה היה מעט שונה ממה שהיה לבסוף.

בסופו של דבר, התוצאה הייתה, מבחינת ש"ס, 'הרע במיעוטו'. ישי הצליח למנוע את הביזיון הגדול, והפשרה שהושגה - 'הבהרות' - הייתה יותר סולמון המאפשר ל'העדה החרדית' לרדת מהעץ, מאשר פשרה של ממש.

התקפלות, בטח שלא.

וכאן אנחנו מגיעים אל הנקודה האמיתית, אל שאלת מיליון הדולר:

אז למי מגיע הקרדיט?

מרגי לא רואה את 'העדה' ממטר

עבור מי שלא בקי בפרטי ההסכם שנרקם בדרך לביטול עצרת המחאה של יום ד', מתקבל הרושם כי כל הסיפור הוא סיפור של כיפופי ידיים, שעל הקרדיט עליו מתקוטטים הצדדים הניצים.

ננסה לעשות סדר בסיפור.

העובדות ברורות: הגר"ע יוסף ממשיך לעמוד מאחורי פסיקתו בנושא גיורי צה"ל. ההבהרות שנשלחו אל הגרי"ש אלישיב והגאב"ד 'העדה החרדית' אין בהן שינוי מהפסק המקורי.

עובדה נוספת ברורה: אל הבחישה בקלחת הגיורים נכנס, באמצע השבוע שעבר, אריה דרעי, שהחליט להתערב. אין יו"ר תנועה שישמח לשמוע כי מישהו מבחוץ חופר לו בעניינים. זה בערך כמו שאהוד אולמרט יציע הסכם שלום לפלשתינים, ויביא אותו לנתניהו כיוזמה של 'קדימה'. ציפי לבני לא ממש תאהב את זה.

כך נולד העימות הגדול והמחודש על ציר דרעי-ישי.

מקור בכיר בש"ס אומר: "ככה 'מכר' אריה דרעי את הרב, בשנים בהן היה יו"ר התנועה, מול רב שך זצ"ל ועוד. השיטה מוכרת - ההיסטוריה חוזרת. אלי הציל את הרב מבזיון, ברגע האחרון".

אבל מה באמת קרה בשטח?

ובכן, לש"ס יש היום קודקוד אחד. קוראים לו אלי ישי.

אלי, גם בגלל אישיותו, וגם בגלל מעמדו, הוא לא איש הביצוע ברמת השטח. הוא מתווה את האסטרטגיה, את השיחות מול בתי הרבנים, גם הרבנים האשכנזים - ויש לו את היד המבצעת.

זו ידו של שר הדתות, יעקב מרגי.

מרגי, ומי שמכיר אותו יודע, לא רואה אף אחד ממטר. מאז נכנס לתפקידו הוא דואג לרשת את הארץ לאורכה ולרוחבה באנשי ש"ס. כך קורה במשחטות השונות, כך גם בתחום רבני הערים. מבחינתו ומבחינת ש"ס, בצדק. חסל סדר השנים בהן המתינו אנשי ש"ס לפירורים שישאירו להם האשכנזים. הם סיעה יותר מכפולה בגודלה מהסיעה האשכנזים, וככזו, מגיע לה.

וכשמרגי עושה את תפקידו, חוץ מבג"ץ, איש לא יכול עליו.

הפחד בעיניים של אנשי 'העדה'

כשהסתיים החלק הדיפלומטי של פרשת חוק הגיור הצה"לי, עם פרסום פסק ההלכה של הגר"ע יוסף, נפתחה מלחמת-עולם חרדית. 'יתד נאמן' תקף, מרגי השיב מלחמה. גם כאן אצלנו, באתר 'בחדרי חרדים', פורסם ראיון וידאו זועם וחריף עם השר.

אלא שאז נכנסה לתמונה גם 'העדה החרדית', כשהיא מאיימת בהתקפה חריפה.

מרגי עבר לנוהל חרום ב'.

לפתע פתאום נזכרו ברבנות הראשית שצריך דחוף לפתוח את תיקי הנישואין שנערכו במשרדי הבד"ץ. ראש אכ"א בצה"ל שחרר אמירות, שהוכחשו על-ידי דובר צה"ל, אבל הצליחו להשיג מטרתן, כי לא יוכנסו מוצרי בד"ץ לחנויות צה"ל.

גם כשרות השחיטה במשחטות להן מעניק בד"צ 'העדה' הכשר, הבהירו במשרד הדתות, דרושה עיון מחודש.

ראו אנשי 'העדה' את מעשי ידיהם טובעים בים, הבינו מיהו בעל הדעה, בעל המאה ובעל הכוח, והחלו לחשוש.

החשש הביא את אנשי השטח של 'העדה', בהולים ודחופים, אל ביתו של אלי ישי, בצעקה גדולה: מה עושים?

הגאב"ד והראב"ד, בשלב ההוא, לא התעניינו באיומים, שכן מבחינתם, המלחמה המשיכה ואוי למי שינסה לנהל מגעים.

אבל השטח בער.

מרגי, אגב, המשיך לשבת על תוכניות שלב ג' וד'.

בשלב האחרון, כל מה שהיה צריך זה סולם קטן כדי לרדת באמצעותו מהעץ הגבוה עליו טיפסו כל הצדדים. הסולם ניתן באמצעות 'הבהרות'. מי שמכיר אותן טוען בתוקף כי אין בהן שום התקפלות, וכי דעתו של הגר"ע נותרה אותה דעה כשהייתה.

"מי שראה את הפחד בעיניים של אנשי 'העדה', הבין שכל מה שהם היו צריכים הוא סולמון קטן לרדת איתו מהעץ", אומר אחד מאלו שהיו בסוד העניינים.

30 דליי מים או סופרטנקר?

אז למי, באמת, מגיע הקרדיט?

ובכן, לאריה דרעי היה חלק ב'מסמך ההבהרות' ששיגר הגר"ע.

אם אתם מאלו החושבים שהמסמך הוא זה שמנע את עצרת המחאה - אתם מאלו החושבים שהמחמאה מגיעה לדרעי.

אם אתם מאלו החושבים שנעשה כאן מהלך מבזה 'על גבו' של הגר"ע - אתם מאלו החושבים שהציבור הש"סי אמור לכעוס על דרעי.

אם אתם מאלו שמבינים ש'העדה' הגיעה אל השולחן מראש כשהיא חייבת פשרה ויהי מה - אתם מצדיעים למרגי, שכל מהלכיו מתואמים עם הקודקוד.

ובמילים אחרות: האם הקרדיט האמיתי של עצירת שריפה מגיע למי ששפך 30 דליי מים, או למי שהביא את הסופרטאנקר?

ימשיכו הצדדים לריב ביניהם. יחליטו הקוראים את אשר יחליטו. אנו שרטטנו את התמונה.

יצבע אותה כל אחד בצבע האהוב עליו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!