"בני - טוב, אבל יואב תותח" • על אלה שיודעים הכל

בימים ובשבועות האחרונים אני מגלה שוב ושוב שאני מוקף באנשי אשכולות, בני מעלה, יודעי כל. אני נדהם להיווכח כי הדמויות סביבי ניחנו בכוחות על טבעיים והם מסוגלים לנבא עתידות להבין נסתרות ולייחס משמעויות לארועים מסתוריים, שאין להם כל סיבה קונוונציונאלית מלבד הפיתרון הווירטואוזי שלהם.

מלבד הידע הרליגיוזי שלהם הם גם מבינים ובקיאים גדולים בכל מה שקשור לביטחון המדינה, לצה"ל, פוליטיקה ועוד. גם מכמני הלכה וים התלמוד לא זרים להם והם אף טורחים לציין ולהזכיר זאת בפרהסיא כאילו שמישהו חשב אחרת.

הנה שלושה מהם:

החזאים

הסערה סביב מינויו של הרמטכ"ל האחרון עדיין לא דעכה.

רבים מביטים בעיניים תמהות על הטרפוד הכמעט סוריאליסטי של האלוף גלנט. המח הבריא מתקשה להבין איך קצין מוערך ובעל כישורים כמו האלוף גלנט איבד את המשרה החשובה, בגין סכסוך שכנים טריויאלי.

רבים מתקשים אמנם להבין, אבל תנועת 'ארץ ישראל שלנו' של הרב וולפא יודעת בדיוק מה קרה: העונש האלוקי על תמיכתו של יואב גלנט במהלך ההתנתקות נפרע כעת. כאשר התרחשה ההתנתקות כיהן גלנט כמזכירו הצבאי של אריאל שרון וכחבר בפורום החווה שהוציאה את מהלך ההתנתקות לדרך, כעת, הם אומרים, 'יש דין ויש דיין' והאלוף קיבל את המגיע לו. וגלנט לא לבד, שכן לרשימה השחורה של 'מוענשי ההתנתקות' מצטרפים עוד רבים וטובים כמו הנשיא לשעבר קצב, ראש הממשלה אולמרט, המפכ"ל המיועד בר לב ועוד ועוד. כולם חשו היטיב את ידו הארוכה של אלוקי הכתומים שלא שכח להם את מעשיהם הנפשעים, ובשעת מבחן 'המתין להם בפינה'.

סדרת הנתונים ללא ספק מרשימה, המתאם והקורלציה נראים אמינים ובאופן כללי המשוואה עושה רושם תקף. זאת אם נתעלם כמובן מהעובדה ששרת החוץ לשעבר, ציפי ליבני, מראשי התומכים בהתנתקות עומדת היום בראשות האופוזיציה לאחר שויתרה מרצונה החופשי על ראשות הממשלה.

אנחנו גם צריכים לשכוח לרגע אחד כי שר הביטחון דאז שאול מופז מכהן היום בתפקיד המכובד של יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ולבסוף אנחנו חייבים ממש לא להזכיר את העובדה שאותו אלוקים שבוחר לרדוף בחרון אף כל-כך עקבי את מובילי ההתנתקות, הרשה לה בעצם להתחולל.

אבל כל זה לא מפריע ליודעי הדבר לקבוע בוודאות מי במים, ומי באש, מי בקרקעות, מי במעשים פליליים ומי במס הכנסה. אחרי הכל הם יודעים הכל. הם הלא, הפנקסנים של אלוקים.

בני ויואב

בליל שבת צעדתי לכיוון ביתי מבית הכנסת כשאלי נלווים מספר אברכים שדנו בעניני השעה.

אחד מהם ריתק אותי והותיר בי רושם עמוק. התברר כי הלה שירת תקופה מסויימת בצבא ההגנה לישראל וכעת, מתוקף נסיונו, הסביר לנו, חבורת הבורים שעמדה סביבו, את כל המהלך שהתרחש סביב פרשיית מינוי הרמטכ"ל.

לדבריו, גלנט הוא מינוי ראוי, אלא ש"יואב לא רואה בעיניים, אני מכיר אותו, הוא תכנן להיכנס באיראנים ולהפציץ להם את הכור. רק שהתקשורת בשיתוף הרמטכ"ל היוצא אשכנזי לא אהבו את הרעיון ולכן הם הדיחו אותו ומינו את בני גנץ העדין שכנראה לא יצא למלחמה בטהרן".

הבטנו בו בעיניים נוצצות והוא מעודד מן ההקשבה הוסיף "בני [גנץ א.ש] הוא בחור טוב, הייתי אצלו כשהוא היה מג"ד. אני זוכר איך הוא היה עומד כל בוקר בכניסה של המחנה. הוא אצילי אבל לא תקיף מספיק כמו יואב [גלנט א.ש].

התיאור אולי מעט מעורר גיחוך אבל מסתבר שכמו עלוב זה [שבבירור קל התברר כי הצליח להעפיל לדרגת סמל], יש עוד רבים. כולם משוכנעים כי הם, מכס מושבם בחנות לחומרי הבנין, או מפינת הקפה בכולל, יודעים טוב יותר מראש הממשלה, משר הביטחון, מהרמטכ"ל, ובכלל. כולם שירתו בדרגות בכירות או לחילופין בן הדוד השני שלהם, אותו הם מרבים לצטט, שוהה ב'בור' המטכל"י באורח קבע.

הם שפטים בבוז את החלטות הרות גורל ומשוכנעים שהם, עם הרפרטואר המרשים שלהם היו עושים זאת אחרת וטוב יותר. קשה להתווכח אתם, הם ככלות הכל יודעים הכל. הם הלא, הגנרלים העתידיים שלנו.

סימן רסח

בגיל תשע הוא כתב את חיבורו ההלכתי הראשון. בגיל שבע עשרה החל בכתיבת המסה התורנית שלו ועסק בהפצת תורה לרבים. בגיל עשרים הוסמך לרבנות ולדיינות ושנים מועטות אחר כך שימש כראב"ד במצרים.

במלחמת יום כיפור התיר, הלכתית, למעלה מאלף עגונות, והשיב במהלך השנים לאלפי שאלות ודילמות הלכתיות סבוכות שהורצו אליו מכל קצוות תבל. הוא מפורסם בבקיאותו המונומנטלית בכל התורה כולה ובמשך השנים כתב למעלה מחמשים ספרים. הקים מאות ישיבות כוללים ומוסדות חנוך, ופסקיו נלמדים על ידי רבבות אברכים ובני תורה שרואים בו, בישיש בן התשעים את 'פוסק ומנהיג הדור'.

אלא שהביוגרפיה הקצרה הזו של הרב עובדיה יוסף, למי שעדיין לא תפס, לא מפריעה לכל אי מי שהצליח להשיג את תעודת 'יורה יורה' לתקוף את הרב על פסקו האחרון בענין הגיור.

הם יודעים לספר כי לגיורו של הרב אין כל תוקף, ופסקו הוא בעצם אוסף של קלישאות הלכתיות שאין אחריהם דבר. והאמירה הזו לא נשמעת רק מבעלי הרשימות הרדיקאליים והבורים מהיומון הליטאי 'יתד', אלא גם מאברכים רטושים, או מרבנים זעירים עלומי שם, המשתייכים לפלגים שונים ואשר יודעים לצטט אי אלו היגדים מן השולחן ערוך השייכים לעניין הסבוך הזה ששמו גירות. הם תוקפים את הראשון לציון במלים חריפות ויודעים לקבוע כי הרב לא מבין כלום, בטח לא ביורה דעה סימן רסח, סימן אותו הוא כנראה דילג במהלך לימודיו.

קשה להתווכח אתם, הם ככלות הכל יודעים הכל, הם הלא, תלמידי חכמים אמיתיים.

רמטכ"ל מאנ"ש

אי אפשר היה שלא לשים לב לחגיגה הספיריטואלית סביב הרמטכ"ל הנכנס גנץ.

כמו בכל מינוי חדש אצו העיתונאים החרדיים למצא את שורשיהם היהודים של הגבורים הזמניים ואת הקשר האדוק שלהם לדת.

בעיתון 'משפחה', למשל, ידעו לספר כי לגנץ תמיד היתה פינה חמה לענין הדתי ושבמהלך שירותו כנספח צה"ל בוושינגטון הזמין אליו רבנים ונהג להצטלם אתם, ואתמול הוחלפה המזוזה על ידי רב חבד"י בפתח הלישכה בטקס רב רושם.

ואני מנסה לשאול ולבקש בזהירות: אולי אפשר לחדול מהפסטיבל הרוחני המגוחך והמיותר הזה סביב כל אישיות המתמנה לתפקיד ציבורי. גנץ הוא יהודי חילוני שאינו שומר מצוות וקרוב לוודאי גם מחלל שבת בפרהסיא. זו זכותו וכך הוא בחר לחיות. הוא אינו חרדי, איננו דתי ואפילו לא מסורתי. הוא ראש המטה הכללי החדש של צה"ל וראוי להערכה על כך, הוא לגמרי לא ראש הישיבה שהוסכם כמועמד פשרה, בישיבת פוניבז'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!