אמונה וכאב בקולומביה • הנס הרפואי של משפחת אלבז

שנתיים של סבל וייסורים יכולים להפוך עם גישה נכונה לשנתיים של אמונה ושמחה.

כך מלמד מסע הסבל של משפחת אלבז.

הכול התחיל כאשר ביום בהיר בני המשפחה התחילו לגלות סממנים המעידים על מצב בריאותי חמור אצל אמם, בת ה-72.

מספר שבועות עברו ובניה החליטו לבדוק את מצבה הרפואי.

"היו כל מיני סימנים" מספר הרב אלבז, ראש קהילת 'מאורות ניסים' ורב בישיבה התיכונית בבית שאן בשיחה ל'בחדרי חרדים. "אמא הייתה חסרת תיאבון והורידה 30 קילו, היא הייתה עייפה כל הזמן, לא שמעה את הטלפונים מצלצלים בביתה.

"הלכנו אני ואחי שרון לביה"ח בלינסון בפתח תקווה, שם אמא עברה בדיקות רבות".

עברו מספר ימים ובני המשפחה קיבלו את תוצאות הבדיקות, שם התברר כי הכבד אינה מתפקד כשורה.

"זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר", מספר חיים. "המשמעות הייתה שאמא צריכה לעבור השתלת כבד מיידית".

חיפושים הביאו את האחים אלבז לבית חולים בקולומביה, שם הצוות הרפואי היה מוכן לטפל באם ולהשתיל לה כבד מתורם זאת במידה ויימצא כבד מתאים.

"עברנו ייסורים של 9 חודשים", אומר חיים, "היינו חייבים להעביר את אמא בדיקות רפואיות בארץ כדי לשלול את האפשרות שאמא לוקה בגידול ממאיר, כי אחרת בקולומביה לא היו מוכנים לטפל בה. הבדיקות עברו בהצלחה".

לקולומביה עם הלולב

באותם ימים החלה מריבה בין האחים. על כף המאזניים עמדה השאלה, מי ייצא עם האם לקולומביה ויזכה במצוות כיבוד הורים?.

האחים ערכו הגרלה והאח שרון, עו"ד במקצועו עלה בגורל. "המשמעות הייתה לעזוב את המשפחה, את העבודה, ואת כל מה שהיה לי בארץ. הרי למעשה זו לא נסיעה לזמן ידוע, יש להמתין עד שימצא תורם".

במשך חודש וחצי שהה שרון בבית מלון, יחד עם עוד ארבעה משפחות ישראליות הממתינות להשתלות שונות.

ביום הושענא רבה הוא חייג לאחיו חיים וביקש ממנו: "תעלה על מטוס ותבוא להחליף אותי, והוסיף, אל תקח את ארבעת המינים כי ייקחו לך אותם בשדה התעופה".

אך חיים השיב כי לא יוותר ויקח עימו את ארבעת המינים, "עמדתי מול המזוזה בצאתי מהבית נישקתי את המזוזה ואמרתי לעצמי, 'זה יהיה לטובה' ויצאתי", אומר חיים, "ומאותו הרגע חשתי בהשגחה העליונה המלווה את צעדי".

לאחר 4 וחצי שעות של טיסה, נחת חיים לעצירת ביניים במדריד. "כשאני נכנס לשדה ועובר את הבידוק אני מבחין בשני חרדים שאשת אבטחה מורה להם להשליך את ארבעת מינים. היא הסבירה כי על הלולב יש חיידקים והם לא יכולים להיכנס עם זה. הם עשו זאת בכאב.

"אני עשיתי עצמי כלא מבין והתחלתי לעבור את הבידוק תוך שהמאבטחת מנסה לומר לי כי אני לא יכול להעביר את ארבעת המינים. לבסוף אמרתי לה בקול רם, "את מוכנה לזרוק את הצלב שלך?".

אשת הביטחון ההמומה הזעיקה את קצין הביטחון בשדה שהופיע במקום אחרי כמה דקות.

"הוא פתח בנאום ציוני על מדינת ישראל", מספר חיים. "דיברנו על יהדות במשך שעה ארוכה ועזבתי את המקום עם הלולב".

חיים עלה על טיסה לקולומביה: "זאת הייתה טיסה ארוכה ומתישה", הוא אומר, "הגעתי לקולומביה ואני רואה שבשדה יש 500 איש שממתינים לטיסה הפנימית לעיר בה נמצא בית החולים. היו לי 40 דקות וניסתי להידחף בכל דרך כדי לעבור במהירות".

אחיו, שרון, ששהה באותן שעות במלון עם אמו, חייג לחיים ושאל לשלומו ועל מקום הימצאו.

"ייקח לי שעתיים או יותר עד שאגיע לבית המלון", השיב חיים. אחיו שרון אמר לו: "מחכה לך כאן הפתעה".

"הגעתי למקום" ממשיך חיים, "ואני רואה את אחי ולידו עומד בחור. הלה ראה אותי והתרגש. הוא קרא: "לולב. לולב. לולב".

חיבקתי את אחי אחרי שלא ראיתי אותו זמן רב ושאלתי את הבחור "מה קרה?" הוא ענה לי בהתרגשות: "מזל שהגעת הנה. עולה כאן בקולומביה לולב- 300 דולר, ולא היה לי כסף לקנות אז אמרתי לעצמי, "לפחות אזכה ליטול את הלולב ביום האחרון".

"הבחור נטל את ארבעת המינים ופרץ בבכי קורע לב.

אני רק אינסטלטור

"הגעתי למלון אחרי נסיעה ארוכה של יותר מ- 20 שעות. ראיתי את מצבה של אמא שלי שהיה במצב גרוע, ופגשתי בלובי קבוצת צעירים יהודית ופתחנו בשיחה על היהדות ועל ישראל, והם מאד היו קשובים לדברים".

יממה אחר כך, ניגש אליו צעיר יהודי הנשוי לנכרית: "זה היה בערב ר"ח חשוון", אומר חיים, "והוא שואל אותי: "איפה אמא שלך?".

שאלתי אותו בפליאה: "מדוע?" והוא הסביר, "הקשבתי אמש לשיחה שלך ואמרת שר' נחמן אומר שהשמחה פותחת שערים. אני רוצה לאתגר אותך. הבה נרקוד בחדר שלה, נשמח אותה ונראה אם זה עוזר".

השניים השמיעו מוזיקה בחדר של החולה, ממחשב נייד עם השיר, "מצווה גדולה להיות בשמחה" ופצחו בריקודים לשעה ארוכה.

"לא עוברות מספר שעות", הוא אומר, "והרופא מבית החולים מתקשר אלינו ואומר: "הכבד הגיע".

חיים שאל את הרופא: "יש סיכויים לאמא?". הרופא אמר, "אני רק אינסטלטור ואלוקים שלעם יעשה את העבודה, אני מאמין בו".

הצעיר היה בהלם. "הוא אמר לי: אני רוצה לחזור עכשיו בתשובה".

קראו עוד 'טילים'!


ביום בו התחיל הניתוח, התפללו בישיבות רבות ובכוללים למען רפואת האם.

"בשעה 12 בלילה, הניתוח התחיל", מספר חיים. "כל שעה עגולה מתקשר אליי הרופא, ד"ר קוריאה, ומעדכן אותי על הפרטים. באחת מהשיחות הוא שאל אותי: "מה עושים בארץ בשביל אמא?". אמרתי לו: "קוראים תהילים".

"ב2 בלילה, מחייג אליי ד"ר קוריאה ואומר לי בהתלהבות: "תגיד לאחיך שיקראו עוד טילים. קורים כאן ניסים. הכננו לאמך 30 מנות דם והיא לא זקוקה אף לאחת מהן".

לאחר יממה וחצי שוחררה האם מבית החולים בקולומביה.

היום, כשהיא בת 72 מצבה הבריאותי "הוא נפלא" כפי שמגדירים בני משפחתה.

הרב חיים אלבז שליווה את הסיפור עם אמו במשך השנתיים האחרונות, מפיץ אותו בהרצאותיו ברחבי הארץ.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!