הכירו את ה'התנחלות' הר חומה • טורו של נחשוני

בשם ה'פלורליזם'

לא תאמינו איזה מזרח תיכון חדש הולך ונרקם לו מתחת לאפינו, כאן, בישראל הקטנה שלנו.

ב'ויקיליקס' לא תמצאו על כך רמז דק ואפילו בספר שכותב יאיר לפיד שבו הוא נזכר במעלליו המדיניים של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ומספר על נכונותו הנדיבה לחלוקת ירושלים, אין לכך כל זכר.

אז תתקרבו לכאן ונלחש לכם באוזן את שנודע לנו היום: עיתון 'הארץ' הוא בעד התיישבות בהתנחלות...הר חומה.

רק לפני מספר חודשים, בעת ביקורו האחרון של ראש הממשלה נתניהו בארה"ב, פירסם הכתב המדיני הוותיק של העיתון, עקיבא אלדר, ידיעה ספקולטיבית נגד ההחלטה לאשר בניית אלף יחידות דיור חדשות בהר חומה. למרות שהיא התקבלה שנתיים לפני כן הציג 'הארץ' את האישור כמהלך שנועד להתגרות באמריקאים.

אבל היום העיתון כבר טוען כי 'הר חומה' היא בעצם שלו ומזדעק שגוזלים את השכונה מאלה שהפלורליזם הוא נר לרגליהם, כלומר מאנשי השמאל ומקוראי 'הארץ', ש'הר חומה' היא אדמת אבותיהם ונועדה בעיקר להתיישבות שלהם.

ועדת ההקצאות של עיריית ירושלים דנה היום בהקצאת 19 בתי כנסת חדשים בשכונת הר חומה. בשכונה, מתגוררים 30 אלף איש ואלפי יחידות דיור חדשות, עומדות להבנות בה בשנים הקרובות לציבור הדתי, אבל עד עתה הוקמו עבורם רק שני בתי כנסת. כמה מאולתרים נוספים פועלים בדירות, בגני ילדים ואפילו בחניונים תת קרקעיים.

עתה הוחלט בעירייה לתקן, במשהו, את העוול.

אבל ב'הארץ' מתנגדים. לא משום שכל 19 בתי הכנסת ייבנו בטור מאוזן ויצרו חומה לשכונת הר חומה, שהכוחות הפלשתינים לא יוכלו לפרוץ אליה אם תיושם חלילה תוכניתו של אולמרט לוותר עליה, אלא משום שכפי שנכתב שם "השכונה על פי תוכניות העירייה אמורנה לשמור גם בעתיד על אופי פלורליסטי ולהפוך ליעד מגורים אטרקטיבי בעבור... זוגות צעירים חילוניים, שיוכלו לרכוש בשכונה דירה במחיר זול יחסית לשכונות מרכז העיר".

הר חומה הוצגה עד היום ב'הארץ' כהתנחלות מתסיסה בלב שטח 'כבוש'. אבל רק מתכוונים להקים בה בתי כנסת וכבר נטען שם כי "התהליכים שמתרחשים בהר חומה בשנים האחרונות גורמים לפקפק בעתידה כשכונה פתוחה גם לחילוניים"...

"בסמוך לחלקם של בתי הכנסת" – מזהיר העיתון – "אמורים להיבנות מקוואות טהרה ומוסדות דת נוספים. אישור בתי הכנסת מצטרף לבחירות למינהל הקהילתי בשכונה, שהתקיימו לפני כחודשיים וחצי ובהן גרף הגוש הדתי נצחון מובהק. כל תשעת נציגי הציבור במינהל הם דתיים, ששה מהם חרד"לים".

זה פלורליזם זה?

ואתם חשבתם שהתמורות הגדולות מתרחשות במצרים. הן כאן במרחק שתי אצבעות ממערכת 'הארץ'. בקצב הזה התביעה לפלורליזם תגיע בקרוב גם לאיתמר, ליצהר וקרית ארבע.

שיטת הסחבת ושיטת המריחה

היום, כחלוף שבעת ימי האבל למותו של שופט בית המשפט השלום בירושלים מוריס בן עטר, שנטל את נפשו בכפו כשסבר שעומדים לפטרו בשל הסחבת שבה נהג בתיקים שהתנהלו לפניו, מותר כבר, ואולי אפילו חייבים, להתייחס לעיקר הבעיה של סחבת ועינוי דין בבתי המשפט בישראל.

ושלא יספרו לנו שמדובר במחסור בשופטים. יש מספיק נשים של, בנים של ומקורבים של במערכת המשפט, שניתן לשבצם בשיטת 'חבר מביא חבר' ואנשי מערכת בכירים שידאגו לתקנים. הרי לא מדובר בדיינים.

בשיא של כל הזמנים בזלזול בנתבעים ובתובעים מחזיקה שופטת בית המשפט לענייני עבודה בדימוס אלישבע ברק, רעיית כבוד הנשיא לשעבר, ולא נראה שמישהו 'מאיים' עליה בלקיחת ה'תואר' הבלתי מכובד הזה. אף שופט עוד לא חצה את קו 23 שנים שבהם לא נתן פסק דין בתיק כפי שהיה בתיק שהונח לפניה.

חצי יובל שנים!

אייל שלום הגיש בשנת 87 תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים בשל הלנת שכר בסכום של 207 שקל. משלא קיבל פסק דין הגיש תביעת נזיקין נגד... הנהלת בתי המשפט, זו שמנהלה, משה גל, התריע על פי הפרסומים בשופט בן עטר על הסחבת מצדו. שלום טען כי הההמתנה ארוכת השנים לפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים הסבה לו נזק גדול.

שלום, שהיה בן 23 כשהגיש את התביעה המקורית לבית הדין לעבודה, עבד כנהג בחברת השכרת רכב בירושלים, שהתפרקה. מעסיקתו לא שילמה לו, לטענתו, שכר עבודה של 17 יום, שבאותם ימים הגיע ל 207 שקל. הוא תבע את הסכום בתוספת פיצויי הלנה.

התביעה הגיעה לשופטת לשעבר אלישבע ברק שהיתה גם היא צעירה באותם ימים ובודאי לא חשבה על יציאה לפנסיה, ושימשה כרשמת בית הדין לעבודה בירושלים.

לפני 7 שנים פנה שלום לנשיא בית הדין הארצי לעבודה דאז, השופט מנחם גולדברג, והתלונן שטרם ניתן פסק דין בתיק. אבל שום דבר לא השתנה. שנה אחר כך הוא פנה לנציבת תלונות הציבור על שופטים דאז, השופטת בדימוס טובה שטרסברג כהן, ולאחר בירור שערכה נטען כי תיק התביעה לא נמצא בבית הדין לעבודה.

עוד שנתיים עברו והוא כבר חצה את גיל הארבעים, הגיע ל'בינה' והחליט להגיש תביעה נגד הנהלת בתי המשפט. הוא דרש 100 אלף שקלים, מתוכם 50 אלף כפיצויים.

גם שופט בית המשפט השלום שאליו התגלגלה התביעה ניסה לשחזר את אירע לתיק וטען שלא הצליח. לא פלא. מי ישתף פעולה כשהשופטת העומדת במרכז תביעה היא אשתו של 'מר משפט' בכבודו ובעצמו?

ובכל זאת לנהוג 'סחבת' יותר מדי דוקא בתיק הזה שבסיס התביעה בו היתה...'סחבת' לא היה ניתן, אז במקום בשיטת ה'סחבת' בחרו בשיטה האלטרנטיבית של – 'מריחה'.

בפסק הדין קבע השופט כי לא ניתן לקבוע אם ניתן בזמנו פסק דין בתביעה , או אם הגיע הדיון לשלב שבו אמור היה להינתן פסק דין... ומלבד זאת גם התובע, שלום, נושא באחריות משום שלא עשה די כדי לקבל את פסק הדין ןהסתפק בפניות ל...מזכירות בית הדין, לנשיא בית הדין הארצי לעבודה ולנציבת התלונות על שופטים. השופט קבע ששלום היה צריך להגיש פנייה ישירה לשופטת ברק. בשל כל אלה ניכה השופט מחצית מהסכום שתבע שלום בזמנו, עיגל אותו בחצי שקל כלפי מעלה ופסק לו... 104 שקל, בתוספת ריבית והצמדה ל23 שנים. הסכום הסופי היה...5,000 שקל עבור עוגמת נפש והוצאות משפט שנגרמו כתוצאה מהסחבת.

המשפט התמוה הזה, שחשף את ההתנהלות של בתי המשפט וה'כיסוי' שנותנים השופטים זה לזה אפילו כשמדובר בעוולה זועקת כמו סחבת בת 23 שנה במתן פסק דין, המשיך להתגלגל לבית המשפט המחוזי שם הסתיים בסכום גבוה יותר. אבל זה כבר פחות מעניין ואפילו מעייף. השיטה הובנה.

מה שמעניין הרבה יותר הוא שהשופט שנתן את פסק הדין על הסחבת של אלישבע ברק היה לא אחר מאשר...מוריס בן עטר, שמת על המספר הגדול ביותר של תיקים לא פתורים.

מאמיני תיאוריית הקונספרציה, ודאי יסרבלו עוד יותר את הקשר שבין שני המקרים וימצאו כיצד לתלות אותם זה בזה. בעינינו זה מיוחר. הסיפור מדהים גם בלעדי זה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!