הסיפור המופלא של מרגלית "כלת התורה"

במוצאי שבת ו' אדר, קרע הרמקול של קלצקין את האוויר ברחובות גאולה, מאה שערים וזכרון משה, בקריאה:

בדירתו, במאה שערים ברחוב חנן, הסב ר' אריה את תשומת לבו של סבו, פוסק הדור שליט"א, ששמע את ההכרזה הרועמת, לכך ששני תלמידיו טורחים ממש עתה בארגון קבורתה של האשה הערירית החשובה, מרגלית, ששהתה כחמישים שנה בבית החולים למצורעים 'הנסן'.

"אנשי חסד, אנשי חסד", הפטיר באנחה מרן הגרי"ש שליט"א.

השלימה עם מר גורלה

כך תמה מסכת גבורה ויסורים של נערה חרדית יתומה בת שש-עשרה, שעלתה מתימן בעליית 'מרבד הקסמים', כשבידה ספר תורה קטן שעבר במשפחתה מדור לדור.

כאשר נגעו גלגלי המטוס בארץ-הקודש, ופקידי הסוכנות מיינו את העולים החדשים מתימן, לקחו ממרגלית, "למשמרת", את ספר התורה, ואותה לקחו לבדיקה רפואית גורלית.

הרופאים קבעו (בטעות!) שמרגלית חולה בצרעת (ל"ע) ושלחו אותה לבית החולים למצורעים בטלביה - ושם נדבקה במחלה. רבי אריה לוין זצ"ל, הצדיק הירושלמי, היה היהודי היחיד שהעז לבקר בבית-חולים נוראי זה במשך שנים רבות.

כמה התרגשה מרגלית, יחד עם החולים המבוגרים, כשאפרים ובועז הביאו לשם לפני כשבע שנים, את הצדיק רבי רפאל לוין זצ"ל לביקור. היא והם הסתכלו בתמונת רבי אריה לוין זצ"ל שהיתה תלויה בחדר האוכל של החולים, וברבי רפאל. היא התבוננה בהדרת הפנים שבתמונה, ובהדרת הפנים הזהה בפניו של רבי רפאל, ודמעות זלגו מעיניה, על לחייה, כמו יתר וותיקי בית החולים העצוב.

לפני עשרות שנים חשבו לחתן את מרגלית עם חולה אחר, מבוגר ממנה, משה בן יצחק (ז"ל), אך גם זה לא צלח.

מרגלית השלימה עם מר גורלה, שלעולם לא תתחתן ולא תחבוק בן בזרועותיה. הצדיקה מרגלית חסכה פרוטה לפרוטה מכספי הביטוח הלאומי, וסוף סוף הצליחה למצוא סופר תימני שכתב עבורה ספר תורה, שהוכנס אחר כבוד לקראוון בקרית ארבע היא חברון.

גם בזה התאכזר אליה גורלה, ובשריפה שפרצה בקראוון, נשרף ספר התורה של מרגלית ואותיותיו פרחו לשמים, לדאבון לבה.

לאחר מכן, הוחמר מצבה הרפואי של מרגלית. המחלה הקשה הלמה בה בחזקה. אצבעות ידיה ורגליה נפגעו ממחלת 'הנסן', ובמוחה התגלה גידול. כשנודעו הדברים, החליטה מרגלית על אתר לכתוב ספר תורה שני - שיהיה לה כילד. היא פנתה לביטוח הלאומי וביקשה הלוואה. "כיצד תחזירי?" שאלוה, והיא השיבה - תשעבדו את כל תקבולי הביטוח הלאומי שלי עד סוף ימי!

כך נכתב ספר תורה שני, שהוכנס לבית הכנסת באחד הישובים שליד ירושלים, לשמחת לבה של מרגלית הצדיקה.

קיבלה את הדין באהבה

כשביקרתי את מרגלית, כמידי יום שישי, לפני כניסת השבת, הייתי עד לדו-שיח בינה לבין האחות החילונית: "מרגלושה, איזה שטות עשית שוויתרת על כל כספך בשביל ספר תורה - כעת את גורבת גרביים קרועות, ואין לך אפשרות לקנות חדשות".

מרגלית השיבה מיד: "את הרי יודעת שאני אשה ערירית, וכי מה רצית שאשאיר אחרי? זוג גרביים מפואר? אני משאירה אחרי ספר תורה - זה הילדים שלי!"

האחות נפעמה מהתשובה, ומיד רצה וקנתה לה, מכספה, זוג גרביים חדשות לשבת.

לפני כשנתיים, בסעודה שלישית במחיצת מרן פוסק הדור הגרי"ש אלישיב שליט"א, סיפרתי לו על מרגלית וספרי התורה שלה. התלהבתי, העזתי ואמרתי: "כמו שיש מושג 'חתן תורה', מרגלית היא "כלת תורה"! - והרב הנהן בראשו.

משנסגר בית החולים 'הנסן' למצורעים, הועברה מרגלית, עם אנטיביוטיקה מיוחדת למניעת הדבקה, לבית-אבות בעיר; שם, בארוע מוחי קשה, איבדה את הכרתה לשנתיים, והוזנה על ידי זונדה (צינורית להחדרת האוכל ישירות לבטן). אז הבנתי את משמעותן של מלות השבח והתודה היקרות שבברכת המזון "ועל אכילת מזון", שהרי מרגלית לא אכלה מזון כדרך הטבע, מהפה לחיך, תוך הרגשת טעם המזון, אלא הוזנה ללא הנאה, מהשקית ישירות לבטן.

עקב זיהום אושפזה ב'שערי צדק' למספר שבועות, ומצבה התדרדר. הודעה קצרה ובלתי ברורה בטלפון הבהירה לי כי הגיעה העת לברך ברכת "ברוך דיין האמת".

היות שמרגלית היתה ערירית, חששתי שלא אשיג מניין ללוויה, ולכן בקשתי להכריז ברמקול על "מת מצוה", בתקווה שהציבור יגיע.

מי שמועה שמע ובא? רק שלושה חסידי גור צדיקים שמעו את הכרוז המכריז "מת מצוה" ובאו לבית ההספד, עדיין בבגדי השבת המבריקים, והספודיק לראשם, ונשארו עד סתימת הגולל.

אנשי 'חברא קדישא' ביקשוני להספיד.

עמדתי נרגש ואמרתי: "בורא-עולם, למרגלית הצדיקה לא היו אף פעם שום טענות אליך על מר גורלה, וקיבלה את הדין באהבה, כך אתה, בורא-עולם שלא תהיינה לך טענות על בניך, בזכות מרגלית הצדקת שמסכת יסוריה תמה, ואשר ביסוריה הנוראים הגנה בוודאי על הדור, תאמר לצרותינו די".

זכתה מרגלית להטמן בעפר ירושלים בז' באדר.

תשאלו, למה אני מפרסם ספור זה, למרות שאינני רגיל לספר סיפורים?

אומר לכם: אם תיתקלו בבית הכנסת או בבית המדרש בבקשה ללמוד משניות לעילוי נשמת "מת מצוה" מרגלית בת אברהם למשפחת גמליאל, תדעו במי המדובר.

יום השנה לפטירתה של מרגלית חל ביום חמישי ו' באדר

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!