האברכים מבועתים? יש לנו פיתרון יצירתי • טור אישי

הכוללים במודיעין עילית כמרקחה: שמועות עקשניות על בואם של פרשי משרד הדתות לביקורת בהיכלי הכוללים הכניסו את המערכת כולה לתזזית.

הזכאים הרשומים מקבלים מידי ערב טלפונים מהאחראים כי עליהם להתייצב במבנה הכולל החל מהשעה 9 ועד לשעה 7 בערב. מי שלא יופיע, מאיימים המנהלים, יאבד את מעמדו כאברך הזכאי למילגה ממשרד הדתות.

והאיומים מסתבר, עושים את שלהם. מבואות הכוללים עמוסים ביום שלמחרת בעשרות אברכים המסתובבים אנה ואנה וממתינים בקוצר רוח לפקחים החילוניים שיבואו, יבדקו, יאשרו, וישחררו אותם מחובת ההתיצבות היומיומית.

כל 'שיפוצניק' או יהודי מתחזק שבא להניח תפילין לתומו בבית המדרש מטלטל את ליבותיהם. אלא שהפקחים לא ממהרים להגיע. למעשה הם 'כמעט' מגיעים בכל יום. הם מסתובבים באזור, מרחרחים בכוללים סמוכים, מתענינים במבנה החלונות והפתחים של האתר, אך לא נכנסים פיסית פנימה. ההמתנה מורטת העצבים מכניסה את מנהלי המוסדות למתח עצום, המחלחל אוטומטית לציבור האברכים, שמוזהר שוב ושוב כי עליו להתייצב בכל יום, כל היום, כדי לא לאבד את המילגה הזעומה.

והקונוונציה המוצגת כאן, כבר לגמרי לא שייכת רק למודיעין עילית. בכל אתר בו קיים ריכוז של חרדים – ומכאן של 'כוללים' מספרות השמועות על פשיטות ברוטליות, נוקשות, וחסרות רחמים על קבוצת אברכי הכולל.

אבירי ה'דתות' נוהגים לדהור פנימה מבעד לשער הפתוח של אחוזת האברכים ולאחר ההשתלטות על המצודה הם מורידים את הגשר שחיבר את חצר הכולל אל העולם החיצון, כך שאין יוצא ואין בא. אף אחד מן הילידים לא יכול להימלט. אז הם מתיישבים על כורסאותיהם שהוכנו מראש ומתחילים בספירת ראשי האברכים.

מי שלא הספיק להידחק פנימה ברגע הנכון מאבד את הסטטוס המפואר שלו כאברך, מסכן את שאר חבריו הנצורים בפנים, ומחיש את מחלת הלב של מנהל המוסד שניצב בצד, חיוור, דומם, נוקשה, ותחת משמר כבד. עם תום הספירה המהירה, מתברר מטבע הדברים, כי חלק מן האברכים לא נמצאים, ומחצר הטירה עולה עשן לבן וחגיגי המבשר לאחראי בירושלים: לכדנו עוד קבוצת פורעים.

התיאור דמיוני, המציאות עוד יותר

התיאור הדמוני משהו הזה כך נדמה, צורם לרבים החשים כי הם 'מכירים' היטיב את ההתנהלות בכוללים. חלק לא מבוטל מהם יטען בסרקזם כי אולי טוב שמשרד הדתות החליט להדק את הביקורות, ו'שכל הרמאים ילמדו לקח'. הם ידעו לספר, כי בתקופתם - שהסתיימה זה לא מכבר - היה הקונספט כולו פורמט של רמאות ואחיזת עיניים.

הם יפטירו בזלזול כי כאשר היה מופיע הפקח של משרד הדתות, היה תמיד מופתע לזהות בין אברכי הכולל העדינים גם בעלי מלאכה בעלי ידיים מסוקסות, טייחים, סיידים, ואינסטלאטורים שלא תמיד הספיקו להחליף את בגדי העבודה המוכתמים. שלא לדבר, על סופרי הסת"ם, הרבע'ס בחיידירים, המתווכים, ותולי המודעות בבנינים. 'שיפסיקו לשקר' רווחת הקובלנה ברחוב החרדי, 'שישבו בכולל וילמדו'.

אלא שגם אם להיגדים הללו יש איזו אמת קונספטואלית, צריך לזכור כי בחלק גדול, ואולי אפילו ברוב המקרים אין זה כך, ובטח שאין זה צריך להיראות כך. בפשיטה האחרונה במודיעין עילית למשל, מפוזרים האברכים במספר אתרים גיאוגרפיים שונים על אף היותם רשומים תחת עמותה אחת.

הקריטריונים המסורבלים המקשים על פתיחת כוללים 'קטנים' מאלצים את האברכים הרבים לאתר להם 'בתי מדרש משלהם'. בית מדרש ללימוד 'קדשים', בית מדרש ללימוד 'הלכה' ובית מדרש ללימוד 'מה שליבו חפץ'. התופעה הזו ידועה ומוכרת לכל והיא נובעת בחלקה, מלבד הסיבה הנ"ל, גם מריבוי בתי הכנסת, המדרשות, והספריות התורניות הרבות המפוזרים ברחבי העיר המלאים בצעירים שעדיין חפצים באמת לעסוק בתורה לשמה.

רק שהקונסטלציה הבלתי זדונית הזו, וסיפורי הפשע האמיתיים מכוללים פיקטיביים, עשויה להמיט שואה כלכלית [של 815 ₪] על ציבור שלם של אברכים ולהוציא את דיבתם רעה של בני תורה אמיתיים שנאלצים לעשות המסלול הריטואלי המשפיל הזה ולספוג איומים מבזים מראשי המוסדות. .

רק מה, יאמרו אנשי הרשות, צריך סדר וצריך רישום. מה שנכון כמובן. מה יש לעשות איפא? נדמה כי צריך שינוי סטרוקטורלי יסודי בכל המערך הזה שנקרא 'מילגות לאברכים'. התלות הזו של האברכים בראשי ומנהלי הכוללים, ושלהם במוסדות המדינה, בכל מה שנוגע לתשלום הקיצבה מוכרח להיפסק.

האינטראקציה צריכה להתנהל בין האברך לבין המדינה. אינטראקציה, בה למנהל הכולל, לא יהיה שום מקום. כל אברך יחזיק ברשותו 'כרטיס חכם' כעין זה המצוי אצל עובדי ה'היי טק', ועם החתמתו עם בוקר, במכשירים שיוצבו בפתחי הכוללים, מתחיל האברך את התקשרותו היומיומית מול מדינת ישראל. אברך שייתפס כמשתמט ממקום לימודיו עליו הצהיר הוא, יישא בתוצאות האישיות, כאינדוודואל, ללא כל השלכות קולקטיביות.

אגב, במקרה כזה, יוכל האברך לשנות את ההחלטה כלפיו על ידי הצגת אישורים מתאימים [לנציגי הממשלה, ועל ידו בלבד] המבהירים מדוע החסיר את 'יום העבודה' אמש וכן הלאה.

הסיטואציה המביכה המתוארת באקספוזיצית המאמר של רשמים כוססי ציפורניים רצים מצד לצד עם מכשירים ניידים בהם הם מזעיקים את אברכי המוסד מכל רחבי העיר פשוט תיעלם, ראשי הכוללים לא ייאלצו לבקש 'אחוזים' מאברכים סוררים, ושגרת יומם תהיה נינוחה ובריאה יותר. הם עשויים אמנם לאבד את יכולת ההרתעה שהיתה בידם המאיימת על אברכים כי יאבדו גם את ה'דתות' אך מאידך, אחוז האברכים שיצליח להישאר בסטטוס כזה ירד גם כן, והמוסדות יהיו נקיים, הומוגניים וקוהרנטים יותר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!