חרדים בצה"ל, תמונת מצב • תחקיר מזעזע

הטלטלות האחרונות סביב מינוי הרמטכ"ל מחזירות אותנו לימי ראשית המדינה.

דוד בן גוריון, ראש הממשלה דאז, החליט שהצבא לא יתמקד רק בייעודו להכות את האוייב ולהגן על גבולות המדינה הצעירה, אלא ישמש כלי להטמעת התרבות הציונית ותפיסת העולם של מקימי המדינה במתגייסים. 'כור היתוך', קראו לזה אז.

כך נשלחו חיילים וחיילות להקים מערכת לימוד במעברות ובמחנות העולים; כך הוקמו הלהקות הצבאיות; וכך הפכו החיילים למגדלי העגבניות.

זר לא יבין זאת: צעיר המתגייס במיטב שנותיו בכדי לשרת את ביטחון המדינה, הופך במחי החלטה לזמר מן השורה. אבל ההחלטות של דוד בן גוריון באותם ימים, התקבלו בציבור הישראלי כתורה למשה מסיני. איש לא חשב לערער. איש לא חשב להציע חלופה. בדור בו מבקר המדינה נשמע היה כמו צמד מילים הלקוח מספר בדיחות, לא היתה כל בעיה לעשות מהצבא פרויקט בידורי להמונים.

כשבא רפאל איתן והקים את הפרויקט לשילוב חרדים בצבא - הנושא את שמו - לא עשה זאת מסיבות אלטרואיסטיות גרידא. זה השתלב היטב באותה תפיסת עולם הרואה בצה"ל כור היתוך תרבותי, שנועד להכניס בשעריו את כל הצעירים, ולהוציאם אחרי שלוש שנים אזרחים מתאימים יותר למדינה שבצבאה שירתו.

הציבור החרדי, מאז ומעולם, לא רצה להיצרף בכור הזה. היו אלו גדולי ישראל שהבינו מה עלול להיגרם משיתוף פעולה עם מגמה זדונית זו. ואכן, בחסדי ה', הם הצליחו לגרום לכך שהשלטון החילוני יפטור את בחורי הישיבות מן השירות.

בשנות החמישים נעשה ניסיון קצר להקים נח"ל חרדי, מעין יצור כלאיים מוזר. אך הוא לא האריך ימים, ובחסדי שמים הצליחו משתתפיו לשמור על זהותם הרוחנית ולבנות בתים נאמנים לה' ולתורתו.

לפני למעלה מעשור, ראה הצבא כי רע. מספר לומדי התורה עולה ועולה, ומשלא יכלו לגייסם בכח הזרוע, אמרו: בוא נעשה זאת במתק שפתיים. עמדו והקימו את הנחל החרדי. אני חשתי אז תחושה של דה-ז'ה-וו. שוב נחל ושוב כור היתוך.

משידעו שלא קלה תהיה דרכם, הבטיחו למתגייסים שינטשו את ספסלי בית המדרש בכל מכל כל. שירות במסגרת חרדית, ללא חיילות, ואוכל בהכשר מהדרין. קברניטי הצבא לא הסתפקו בחבילת ההטבות המדוברת, והוסיפו צ'ופר נוסף: אורך השירות בפועל יעמוד על שנתיים ימים, ובשנה השלישית ילמדו מקצוע וישלימו השכלה. מה לצבא ולהשכלה? - אתם שואלים את עצמכם.

שאלה מצוינת.

התשובה מפחידה לא פחות: כדי לפתות את הנערים לצאת מספסלי הישיבות, הכל כשר. למהדרין, כמובן.

הנחל החרדי נכשל. הוא לא הצליח להתרומם יותר מידי, כמה בעיות היו לו. אחת מהן, אולי העיקרית, היא שיוזמיו ומנהליו לא באו מקרב הציבור החרדי. הם לא הבינו את הרגישויות, הם לא ידעו מה עובר על הנוער, ומה ההבדל בין תכלת לקלא אילן, בין הכשר רבנות עזה לבד"צ מהדרין. הכל נראה להם תערובות מוזרה של אמונות ודעות.

והבעיות לא איחרו מלבוא.

כל הדרכים לגיוס החרדים – כשרות. למהדרין

לפני כארבע שנים ישבו ראשי השלטון ועיניהם כלו.

הציבור החרדי מלוכד ומאוחד סביב הרבנים, ואחוז המתגייסים לא די שאינו עולה, אלא אף יורד. הגרפים שהוצגו בפניהם - לא יכלו לשקר, והראו את המגמה השלילית. ישבו וחשבו איך נשבור אותם. ניסיונות הנפל של שר האוצר דאז וראש הממשלה דהיום, לפגוע בריבוי הטבעי המבורך באמצעות קיצוץ קצבאות הילדים לא צלחו. הציבור החרדי הולך וגדל, ואחוזי המתגייסים הולכים וקטנים.

מה עושים?

ישבו חכמי חלם והחליטו להקים מנהלה לגיוס בחורי ישיבה. הפעם לא לשירות קרבי, כי אם לטכנולוגי. מה ההגיון בגיוס בחורים שלמדו תורה ורק תורה למקצועות שמחייבים השכלה כללית? אין הגיון.

האם ישנו מחסור בחיילים למקצועות אלו? נהפוך הוא. המחסור קיים בלוחמים. חיילים שאינם לוחמים, יש די והותר.

גם הפעם הבטיחו הכל. בלי בנות, בלי שמירות, אוכל מהדרין ומקצוע לכל החיים.

מה נשאר מזה? כמעט כלום.

חיילים שהתפתו לשרת במסגרות שח"ר כחול וכתום וים וכדומה, מספרים שהם רעבים, שכן האוכל בצבא אינו בהכשרים אליהם הורגלו בבית אמא.

ישבתי עם קבוצת חיילים וזה מה ששמעתי מהם.

חייל בשם אברהם (השם שמור במערכת): "הבטיחו לי בשר בהכשר הרב לנדא והסכמתי להתגייס. יום אחד הזדמן לי להיות תורן במטבח, ראיתי שעל השקית רשום רבנות נהריה. הקמתי קול צעקה, הביאו לי איזה רב צבאי בשם לנדא, אמר לי זה ההכשר שלי. לא רוצה אל תאכל. חשבתי שאני משתגע. מי זה הרב הצבאי הזה לנדא ומה הוא מבין בכלל בכשרות".

חייל אחר מספר: "בכנס שלפני הגיוס עמדו בפנינו שני רבנים חרדיים, שניהם נראו ברי אוריין, אנ"ש. עמדו וסיפרו שנקבל אוכל מהדרין וכדומה. לאחר מכן התברר לי כי שניהם אוכלים בצבא מכל המוגש לפניהם. איך אוכל לסמוך עליהם?", שאל בכאב.

אמרו שהוא מעטר'ס. בסוף הגיע מזרוחניק

האם הצבא מקבל את התמורה המצופה משח"ר כחול? אני שואל את אברהם.

"לא ולא", הוא עונה. "השירות שלנו קצר ומקוטע. אנחנו באים אחרי תפילת שחרית והולכים לפני מנחה, ובסך הכל משרתים בין שנתיים לשלוש, כשרוב הזמן זה לימודים והכשרות".

אז למה הצבא מגייס אתכם, אני מקשה.

"מפני שהוא רוצה לשבור את ההגמוניה החרדית", עונה ל. חברו של אברהם.

"המפקדים אמרו לנו במפורש שהם רוצים שבבני-ברק יסתובבו חיילים במדים, תמורת זה הצבא מוכן לתת הכל, בעצם להבטיח הכל, כי לתת הוא לא נותן כלום".

אנו יושבים והסיפורים קולחים.

"כמה מהחיילים נשפטו על שלא באו לשיעור היומי, זו מסכת של צביעות והתעללות. רב הבסיס שלנו, בחור מיזרוחניק שופט את מי שלא בא לשיעור, אבל לא מעניין אותו שאנחנו רעבים כי לא היה מה לאכול".

האם פניתם הלאה?

"כן. פנינו לרב שמעליו והוא צחק עלינו, אין עם מי לדבר", הם קובעים בעצב.

ומה קורה בחיל המודיעין? מסתבר ששם המצב חמור יותר.

"סיפרו לנו שהרב בוגר ישיבת עטרת ישראל. כשהגיע, ראינו שהוא בכלל חובש כיפה סרוגה. נו טוב, אמרנו לעצמנו, ניתן לו צ'אנס. אבל שוב שבענו אכזבות עד להתפקע".

חיילים שכבר סיימו את השירות מספרים שלרוב ההבטחות אין בכלל כיסוי. "השירות אינו נפרד. בכל הבסיסים יש חיילות והן נכנסות כל הזמן לחדר, לוקח זמן עד שהן מבינות שאסור לגעת בנו, זה טבעי אצלן שהן נוגעות במי שמדבר איתן", אומר חיים.

"הכי כואב זה שהבטיחו לנו במפורש מקצוע אזרחי, ומתברר שהכל שקר. למקצועות הצבאיים אין דרישה באזרחות, ובכלל לא קיבלנו הסמכה שאפשר להציג אותה".

"לך תספר שהיית טכנאי מסוקים", אומר חיים, "מי יאמין לך? קורסים רשמיים לא נותנים. פתאום שם מקפידים שלא נהיה בקורס עם בנות, אבל בעבודה זה בסדר", תוהה חיים ואכזבה נשמעת בקולו.

"מיד כשהגענו לטירונות הבנתי שעשיתי עסק רע", אומר ישראל. "במקום ללמד אותנו את המקצוע שלשמו התגייסתי, לקחו אותי לשיעור הד"ס. שאלתי מהו הד"ס. אמרו לי שזה ראשי תיבות: המנון דגל וסמל.

"במשך שעה ישב מדריך, עולה מרוסיה, ובמבטא כבד הסביר לנו מהו ההמנון הסמל והדגל של המדינה. לשם מה אני צריך ללמוד את זה, שאלתי את החבר'ה, אבל איש לא ידע להסביר. מה זה קשור למקצוע? מסתבר שזה היה השיעור הראשון בשטיפת מוח. את ההמשך עשו כשהביאו לנו את הקצינים בוגרי השח"ר כחול. הם הוצגו בפנינו כסמל להצלחה, ואני חשבתי לעצמי שהם סמל הכישלון".

שימו לב: הצבא הוא אוייב לא אוהב

"שים לב", מדגיש פנחס (שם בדוי), "בכל ראיון בתקשורת, מציג הצבא את הקצינים כסמל למי שיצאו מחומת הגטו החשוך, שאינו מחליף מדים בתחנת הרכבת, אלא בא הביתה בגאווה. הם, הקצינים הללו, משמשים כלי להעברה על הדת. הם האנטי-תיזה של כל מה שהפרויקט מתיימר להציג לבחורים טרם הגיוס. אבל הם התוצאה המיוחלת. הוצאת הצעירים משליטת הרבנים ועשייתם כחרדים מזן חדש. מודרני, עצמאי ומתקדם".

עסקן בכיר באגו"י אליו פניתי, אישר את השערתי. "הצבא לא צריך את החיילים הללו", הוא אומר. "יש להם די והותר חילוניים שלמדו ליב"ה. הם רוצים פשוט לפורר את החברה החרדית מבפנים. הם יודעים טוב יותר מכולם שמי שעובר צבא, לעולם לא יחזור להיות מה שהיה. הלבוש והשפה כבר שונים לחלוטין. הטוהר נפגם".

• אז למה אתם לא מוחים?

"מפני שאנחנו חלשים, הנוער נסחף אחרי הבטחות. קל לו להאמין ולהתפתות, לך תסביר לילד בגיל 20 שבסך הכל צריך פרנסה, שהוא משחק על לוח השחמט של ההיתוך החברתי וניתוץ חומות הקדושה שהקימו גדולי ישראל בכל הדורות".

"אבל בסוף יהיה טוב", הוא אומר.

"יקח קצת זמן והחברה יבינו שהצבא אינו אוהב אלא אוייב, וצריך להישמר מהבטחות, גם אם אומר אותן רב חבוש כיפה שחורה".

תגובת דובר צה"ל: טענות הכתב אינן מדויקות

"טענות הכתב אינן מדויקות. ככלל, בסיסי צה"ל מסופקים מזונות בארבעה סוגי כשרות שונים.

נוסף על כך, כל פריטי המזון הניתנים לחיילי הפרויקט נבדקים בקפידה ומאושרים על ידי ענף כשרות ברבנות הצבאית, אשר בודק כשרות ברמת הבד"צים המובילים.

בנוסף, חייל שאין באפשרות צה"ל להעניק לו את המזון ברמת הכשרות אליה מורגל, מקבל דמי כלכלה לצורך קניית מזון ברמת כשרות מתאימה.

נוסף על כך, חיילי פרויקט שח"ר אינם משרתים במגע ישיר עם נשים ונושא זה נאכף באופן רציף.

הטענה בדבר פנייה לתלמידי ישיבות על מנת שיעזבו את הישיבה ויתגייסו לצה"ל איננה נכונה.
כל טענה על מטרות נסתרות של הפרויקט משוללת כל יסוד.

פרויקט שילוב החרדים בצה"ל הינו פרויקט מבורך אשר הצלחתו מוכחת, ולראייה לכך ניתן לראות בוגרים רבים המשתלבים בשוק העבודה האזרחי

הטיפול באוכלוסייה החרדית בצה"ל נמצא בתהליכי שיפור מתמיד, ומכל תלונה או אירוע חריג מופקים הלקחים להמשך בכדי להטיב את תנאיהם של המשרתים החרדים".

כתבה ראשונה בסידרה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!