אני, הרמטכ"ל המיועד וראש של דג • טור אישי

המינוי הצפוי של האלוף בני גנץ לרמטכ"ל ה-20 של צה"ל, החזיר אותי באחת לראש השנה, לפני 11 שנים.

שימשתי באותה תקופה כרב אוגדת איו"ש. המתח עם שכנינו הפלשתינים היה בשיאו. רבע לפני המלחמה, קראו לזה אז. התחושה הייתה כי האזור כולו עומד לפני פיצוץ שיחריב את השלווה היחסית ששררה באותם ימים.

יממה לפני ראש השנה, עשיתי חושבים ביני לביני. מצד אחד, לא ראיתי את בני המשפחה שבועות ארוכים, ורעייתי שתחי' לחצה שאחזור הביתה, בכדי לחגוג את החג יחד עם בני המשפחה. מצד שני, הזירה הלוהטת חייבה את הימצאותי בשטח.

לאחר שהתייעצתי עם הגורמים הנוגעים בדבר, החלטתי לחזור הביתה. זה הגיע לבני משפחתי, שלא זכו באותם ימים להנות מדמות אב. ביקשתי מעוזרי הנאמן שידאג לי למחליף. מחליף שיוכל לערוך את התפילות והסעודות כהלכתן.

את חטאי אני מזכיר היום, לא עשיתי את המוטל עלי. לא ביררתי כהלכה, מי יהיו המחליפים המגיעים למלא את מקומי. 'חוק מרפי' לא התעצל, והגיע גם לבסיס הממוקם בלב הסכנה. השניים שנשלחו על-ידי הרבנות לערוך את שולחן החג, לא היו העפרונות הכי מחודדים בקלמר, וזאת בלשון המעטה.

מיד כשהגיעו, החלו בסדרת שאלות טרחניות. החיילים העייפים לא ענו לטעמם על השאלות כהלכה, והללו החליטו לפנות למפקד האוגדה, בכדי להערים את קושיותיהם.

השניים נכנסו לחדרו, ותוך כדי שהם דופקים על השולחן, צעקו: "איפה הראש של הדג?". ואם לא די בכך: "אנחנו לא עושים שום שולחן בלי שיהיה כאן ראש של דג!"

המפקד, שהיה עסוק באותם רגעים בנושאים הנוגעים לביטחונה של מדינת ישראל, התעצבן. לרל"ש הוא הודיע כי הוא רוצה לבצע תחקיר עם רב האוגדה, מי אחראי על המחדל שבשליחת שני ה'רבנים' לעריכת שולחן החג.

קיבלתי על כך עדכון, ופני חפו. ידעתי שנהגתי לא כשורה. הייתי צריך לוודא מי מגיע למלא את מקומי, והייתי בטוח שאחטוף על הראש ממפקד האוגדה - ובצדק.

למזלי, למחרת ראש השנה החלו המהומות, ועניין התחקיר נשכח. מפקד האוגדה חייב היה להפנות את כל תשומת ליבו לאירועים המתפתחים בשטח.

לאחר תקופה, עזבתי את רבנות האוגדה. נכנסתי לחדרו של בני גנץ בכדי להיפרד, ובכדי לשמוע כיצד הוא מסכם את התקופה, שהייתה היפה ביותר מכל השנים ששירתתי בצה"ל.

הוא פרגן כהרגלו, והעלה את הדברים על הכתב. "מסירותך לאוגדה הייתה לשם דבר", כתב. שנייה לפני שיצאתי, אמרתי לו: "יש לי עוד חוב קטן".

"מה?", הוא שאל. ואני אמרתי לו: "הראש של הדג, אתה זוכר?"

הצ'פחה שקיבלתי ממנו חקוקה עד היום על מרכז גבי, כמו ההערכה העצומה אותה אני רוכש לבני גנץ.

תמיד ידענו שבני יהיה רמטכ"ל. הוא עשוי מהחומרים שמרכיבים את מי שאמור לקבל את ההחלטות המשמעותיות ביותר לביטחון המדינה. הצטערנו כששמענו שהוא לא נבחר, ואמש, חזר החיוך לשפתיים.

אז בני, רק שיהיה לך בהצלחה. הצלחתך היא גם הצלחתנו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!