יאיר נווה מציג: מעשה ב'יום של כיף' לבוס

בימים האחרונים צפה ועלתה השאלה: יואב גלנט, האמנם אינו ראוי לתפקיד הרמטכ"ל?

אלפי מילים נכתבו בנושא, אבל לא נוסיף עליהם, כי אין טעם. במקום זאת הגיע הזמן להתרכז במי שיש כוונה למנותו במקומו, באופן זמני: סגן הרמטכ"ל יאיר נווה.

היה זה בפברואר של שנת 2007, כשנה וחצי לאחר ההתנתקות מגוש קטיף וצפון השומרון. יאיר נווה, אלוף פיקוד המרכז דאז, עבר תקופה לא פשוטה של הפגנות ונאצות כנגדו. אנשי ימין התקשו לסלוח לו על חלקו בפרשת ההתנתקות, אבל לא רק.

באחד מאותם ימים הוא הרים טלפון אל משרדי חברת 'אזורים' שבמרומי מגדל גיבור-ספורט ברמת-גן, וביקש לקבוע לו פגישה עם בעל החברה, איש העסקים שעיה בוימלגרין. הוא לא ציין מהי מטרת הפגישה.

רבים מעובדי המגדל, שעשו את דרכם החוצה אחרי יום עבודה מפרך, שפשפו עיניהם בתמהון בראותם בפתח המגדל רכב צבאי, ממנו יוצאים כלאחר כבוד יאיר נווה, לבוש במדי האלוף, מלווה ברל"שית שלו, כדי להרשים. הם נבלעו בפתח הבניין, עושים את דרכם היישר אל הפגישה המיוחלת.

איש לא ידע על מה דיברו נווה ובוימלגרין בחדר הסגור. אבל יש אנשים שעדיין זוכרים את מראה פניו של בוימלגרין עם סיומה של אותה פגישה ואחרי לכתו של נווה.

"יייישששש!" – קרא לעברם. "אני לוקח אותו לעבודה".

האם הגיע נווה לשוחח עם בוימלגרין על סיוע כספי לגדוד הצבאי, ובמהלך השיחה החליט בוימלגרין כי זהו בדיוק האיש שיכול להתאים לו לעבודה בחברה או שמא הייתה מטרת הפגישה לבקש מאיש העסקים עבודה ליום שאחרי הפרישה מצה"ל?

אנשים שהיו בסביבתו של בוימלגרין באותם ימים יפים טוענים כי מטרת הפגישה הייתה - בקשת עבודה ליום שאחרי הפרישה.

ואם אכן כן, הרי שלא חוקי להביא את הרל"שית, שתפקידה לעבוד במסגרת הצבאית, ולא במסגרת חיפושי עבודה פרטיים.

אבל בואו נדון אותו לכף זכות, ונאמר שהרל"שית נותרה מחוץ לחדר.

יום של כיף...

נמשיך הלאה.

בסוף חודש מרץ, כחודש וחצי לאחר אותה פגישה, כאשר נווה כבר סגר על עבודתו בחברת 'אזורים', הוא הזמין את בוימלגרין, הבוס החדש, מלווה ברעייתו, ל"יום של כיף" ביחידת דובדבן. נווה סיפר שמטרת הביקור היא תרומה אותה מתכוון בוימלגרין, אז עדיין גביר אמריקני, להעביר ליחידה. קודם שהוא משלם, הוא צריך לסייר ביחידה, יחד עם רעייתו. אולי כדי לבדוק שהכול מתנהל שם כשורה...

האם אכן עברו תרומות מידיו של בוימלגרין לידי צה"ל בעקבות הביקור? מקורביו של בוימלגרין באותם ימים מתקשים להאמין. "הם בטח קיבלו תקומה כמו שהרבה אחרים קיבלו. כלומר, לא קיבלו", הם אומרים.

אז מה בעצם לא בסדר בכל הסיפור הזה של 'יום כיף' בצה"ל? – למען האמת, קשה לשים את היד על האצבע. הסיפור, המוכר לכמה וכמה אנשים, צרם להם, אולי בצדק, ואולי שלא בצדק. הוא צרם להם עוד יותר כאשר מיד לאחר עזיבתו של נווה את צה"ל הם שמעו על כניסתו לתפקיד מנכ"ל בחברת...'אזורים'.

מקרי לחלוטין: ומפתיע. בא לאסוף תרומות, וזכה בעבודה נחשקת. הלוואי על כולנו ועל כל עם ישראל.

"שעיה, כיהודי אמריקני, העריץ גנרלים ואישי צבא. בשבילו, להעסיק את נווה היה שיא התגשמות החלומות", מספר אחד מהאנשים המכירים את הנפשות הפועלות וזוכרים את הסיפור.

ובכל זאת, שנה לאחר קבלת התפקיד, עזב נווה את 'אזורים', בשקט-בשקט, כלעומת שבא.

צה"ל שייך לכולם?

הערב, בדברים שנשא בטקס מרגש מאד שערך עבורו ארגון נכי צה"ל בבית הלוחם בתל-אביב, אמר הרמטכ"ל היוצא, גבי אשכנזי, משפט חשוב. "צה"ל לא שייך לאף אחד באופן פרטי. צה"ל שייך לכולנו".

זה הזכיר לי את הסיפור ההוא.

דובר צה"ל הגיב: "לפני שחרורו מצה"ל ב-2007 נפגש האלוף נווה עם מר בוימלגרין בנושאים שונים, בין היתר על רקע בקשתו של מר בוימלגרין לתרום לאחת מיחידות צה"ל. כמפקד פיקוד המרכז ליווה אותו האלוף נווה לביקור ביחידת דובדבן. מעבר לכך הדברים לא ראויים להתייחסות".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!