על שבעת פלאי מצרים • מצרים והיהודים • מיוחד

עוד ארבעים שעה ועוד שעה ומצרים נהפכת.

אנו מביטים במה שמתחולל שם מעט מהצד, כצופים לא מעורבים. מביטים בעם המנסה לנער מעליו את פרעה מוברק הרובץ כתנין ביאוריו.

נרצה או לא, מצרים אינה רק עוד שכנה מדברית גדולה. מצרים היא ארץ פלאית ועתיקה, אשר גורלה שזור בגורלינו.

אל מצרים גלינו. אל מצרים באנו וממצרים באנו. שם הותכנו להיות לעם. היא שזורה בתולדות חיינו והנילוס זורם לו בעורקינו.

מצרים מופיעה כ-500 פעמים בתורה מבראשית ועד דברי הימים, בתורה בנביאים ובכתובים.

עד היום עומדים במצרים שרידים יהודיים רבים.

מתוכם אלה שבעת הפלאים העומדים עדיין ומזכירים את העבר של העברים בארץ היאור.

1. הפירמידות

עתיד אדם לתת את הדין אם היה במצרים ולא ראה את הפירמידות. הן כפסגות הרים מעשי בני אדם.

מעשי רבבות אנשים ומאות שנים.

אבותינו כפי הנראה לא היו שותפים לבניין הפירמידות, וכאשר פקח משה רבינו את עיניו כבר עמדו צלעי הפירמידות הללו אלף שנה.

אבל אלה אכן היו נופיו ונופי בני ישראל העבדים, והם, למרות העוצמה הגלומה בהם, אזרו כח ורוח ויצאו מבית העבדים.

2. עמק המלכים

הפירמידות של מצרים התחתונה, הצפונית, הם הפלאים הנוגעים בשמיים.

אך אם תשוט דרומה, בניגוד לכיוון הנילוס, אל מצריים העליונה, תגלה כאן בדרום, ליד לוקסור, כיצד כאן טמונים מתחת לפני האדמה פלא על פלא, פירמידות החפורות לעומק. גם הם קברים לפרעונים.

אחד הפרעונים שכאן, הגדול שבהם, אשר משל בכיפה, הוא הפרעה ששמו חרוט כמעט בכל אבן מצרית עתיקה.

הוא גם זה שכל ילד לומד עליו בתלמוד תורה. הוא הפרעה קשה הלב וקשה העורף: רעמסס השני.

3. צוען

אם יש את נפשך לדעת מה מראה היה לו לגן העדן, טול את רגלך לגן אשר נטע ה' בואכה צוען.

כאן לב ארץ גושן, ארץ שאדמתה שחורה, עלוותה ירוקת עד, והיא מרושתת יאורים יאורים מדלתת הנילוס.

בצוען של אז, טאניס של היום, מצויים שרידיהם של פיתום, רעמסס וסוכות.

כאן גם היו בירותיהם של מלכי מצריים אשר בזמן מלכות ישראל. פרעה שישק ופרעה נכו.

4. המוזיאון המצרי

בקצה כיכר תחריר מצוי בית גדול ואדום. המוזיאון החשוב ביותר בעולם. תראו אותו מציץ היום מאחורי רכבי הביטחון העשנים.

כאן בבית הזה שוכנים אוצרות עתיקים משחר העולם.

באולם בתוך אולם במוזיאון, שמורים גם מומיותיהם של הפרעונים הראשונים, מימי הממלכות הראשונות. גם תות אנח אמון, גם כל משפחת הרעמססים, גם אלה שהיו אחריהם.

וגם: מצבת אבן גדולה שהותיר אחריו בנו של רעמסס השני, מרנפתח.

במצבה הוא מספר אודות נצחונו על העם העברי והוא מצהיר: נבוזה כנען בכל רע, לוקחה אשקלון, נלכדה גזר, ינועם היתה כלא היתה, ישראל הושם אין זרע לו.

5. אי הפילים

ושוב דרומה אל מצרים העליונה.

אם נשוט במעלה הנילוס, נגיע אל המפלים המשמשים כשעריה של ארץ מצרים.

כאן מצוי האי ייב, שאי פעם בתקופת בית ראשון, הוצבו כאן יהודים, חיילים שכירי חרב, שהגנו מכאן על מצרים מפלישות הנוביים.

האי קרוי ייב, על שם השנהב שנמכר כאן או בשפות אחרות: אי הפילים.

כאן מצויים שרידי בית מקדש יהודי, בו הקריבו החיילים קורבן פסח, למורת רוחם של שכניהם עובדי האליל אמון.

6. אלכסנדריה

בימי בית שני הייתה העיר אלכסנדריה אחת מערי התפוצות הגדולות ביותר.

רבבות יהודים התגוררו כאן וקיימו חיים יהודיים פעילים.

היום, בקצה רחוב הנביא דניאל, לא הרחק מהמפרץ הכחול, מצוי בית הכנסת על שם אליהו הנביא - בית הכנסת המפואר והמעוטר ביותר מכל בתי הכנסת שבמזרח התיכון.

יהודי אחד זקן שומר עליו כעל בבת עינו.

הוא חי מיום כיפור זה עד יום כיפורים הבא, שכן רק בו מתקיים כאן מניין של תפילות.

7. בית הכנסת בן עזרא

בשכונת פוסטאט, היכן שהתחילה קהיר והתגורר הרמב"ם, מצוי בית הכנסת מהעתיקים בעולם.

לפי מסורת יהודי מצרים, כאן מאחורי בימת בית הכנסת הייתה פעם תעלת מים שמשכה מימיה מהנילוס ובה הונחה תיבתו של משה רבינו.

היום מקבל את הבאים פלח מוסלמי שגובה תשלום מהתיירים ובקשיש מהיהודים.

בתוספת בקשיש הוא גם ילחש על אזניך: כאן למעלה, ליד התקרה, מצויים הפפירוסים היהודיים העתיקים. כאן הייתה 'הגניזה הקהירית' המפורסמת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!