זהירות, ילדים • כך נשמור עליהם בכבישים

בתהילים כתוב "מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז", כלומר הקב"ה מייסד את כוחו של העולם – מפיהם של ילדים קטנים. ומוסיפה על כך הגמרא במסכת שבת "אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן", כלומר רק בזכות לימוד התורה של ילדי ישראל, מוסיף העולם להתקיים. עתידו של העולם כולו, לפי הכתוב, תלוי ועומד על פיותיהם המתוקים של ילדי ישראל.

אלא שבין החיבה, האהבה, וגם החשיבות הרבה, שמייחס העם לילדים, כפי שעולה מהציטוטים שלמעלה, לבין השמירה עליהם מפני הסכנות הממשיות היומיומיות האורבות להם – עדיין מתקיים פער גדול.

כארבעים ילדים נהרגים בכבישי הארץ מידי שנה, ועוד כאלפיים נפצעים. נתונים קשים אלו מציבים אותנו במקום הראשון באירופה בשיעור הילדים ההרוגים בתאונות. וזהו לב הפרדוקס: מצד אחד, אנחנו עם המאמין שהעולם כולו תלוי ועומד על ילדיו, ומצד שני אנחנו עם ההורג בכבישים.

למה זה קורה?


שלושה מאפיינים ייחודיים מסבירים מדוע נדרסים ילדים:

• המאפיין הפיזי – קומתם הנמוכה וממדי גופם הקטנים של הילדים, יוצרים בעיית נראות. הם מגיחים לפתע אל הכביש מבין מכוניות חונות, בלי שיכולים היו להיראות קודם לכן על ידי הנהגים. בנוסף לבעיית הנראות, מתקשים הילדים לשלוט בגופם בתנועה, בצורה שבה שולטים המבוגרים בגופם. בעת ריצה, למשל, מתקשה ילד בן 5-10 שנים לעצור בפתאומיות למראה סכנה מתקרבת. גם שדה הראייה שלהם, הצר בכ 30% משדה ראייה של מבוגר, מונע מהם מלהבחין במכוניות מתקרבות אליהם מהצדדים, וגורם להם לצעוד כעיוורים אל הכביש.

• המאפיין החשיבתי – בטווח הגילאים 5-9 מתקיים פער קוגניטיבי קטלני. הילד כבר גדול דיו כדי לפתח נטייה לעצמאות ולניידות, אבל עדיין קטן מכדי להבין את הסכנה. כך יוצאים ילדים בטווח הגילאים הנ"ל לשחק לבד, ונטייתם לעצמאות ולניידות מביאה אותם, שלא מדעת, אל שפת הכביש ואל הכביש עצמו, בלי להבין שהם קולעים עצמם לסכנה גדולה. מתוך חוסר ההבנה הם מתנהגים על שפת הכביש כאילו הם במרכז גן השעשועים ומתפרצים לכביש. גם תפיסות המרחק והמהירות שלהם הנמצאות עדיין בהתפתחות, גורמות להם לא להעריך נכונה מרחק ומהירות ולהתפרץ לכביש. הם לא מזהים קולות וצלילים ולא מבינים צפירות אזהרה או נהמת מנוע מתקרב מעבר לעיקול, כושר השיפוט שלהם בוסרי וגורם להם לא להבין מצבי כביש ופוטנציאל סכנה מתפתח, והם אינם מזהים מכשולים שונים המסתירים אותם מעיני הנהגים.

• המאפיין ההתנהגותי – אי אפשר לצפות מילד לא להיות ילדותי, ולכן אי אפשר לסמוך עליו שלא ינטה להתפרץ לפתע לכביש, ושלא יחצה מתוך מסתור, ושלא ישחק על שפת הכביש או אפילו בתוכו.

הדרך להתמודד עם הסכנה משולבת. החשוב ביותר הוא להדק את ההשגחה ההורית. אסור לאפשר לילד מתחת גיל 9 לחצות לבד כביש, ואסור להניח לו לשחק בקרבת כביש ללא השגחת מבוגר צמודה.

בנוסף, יש לתכנן סביבה בטוחה סביב מוסדות החינוך ובמגרשי המשחקים. ההקפדה על חגירת ילדים למושבי בטיחות בזמן נסיעה חייבת להיות מוחלטת, ללא קשר לאורך הנסיעה. תאונות רבות מתרחשות דווקא בנסיעות קצרות ליד הבית, ונפגעים בהן ילדים שלא נחגרו. אפשר לזהות את קבוצת הגיל הפגיעה ביותר (גילאי 5-9) ואת השעות המסוכנות ביותר (בחזרה מבית הספר ובשעות אחר הצהריים עד לרדת החשכה), ומתוך כל אלה להרכיב מפת סיכונים פרטית המאיימת על ילדי המשפחה, ולשנן עימם, שוב ושוב ושוב, ממה להיזהר, איפה לא לשחק, ומה לעולם לא לעשות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!