"אני מויסר", ייבב הבחור בבכי • מצמרר

הסיפור עליו תקראו בשורות הבאות, הוא סיפור שיש בו הכול. ניצול של בחורים תמימים, הפעלת סחיטה קשה כלפיהם, שאם היתה נעשית בידי אזרח, היתה מובילה אותו אחר כבוד לבילוי של מספר שנים בכלא, ואחר כך השתלטות על רגשותיהם ודרדורם – שלא בטובתם - למסור מידע על בני קהילתם, כאמור באמצעות ניצול חוזר של איומים וסחטנות שרק גברו. מתוך מבחן העובדות, הפרשה היתה נשמעת כתחילתו של סיפור בו מעורבת משפחת פשע, אלא שבמקרה זה מי שמעורבת בסיפור היא דווקא משטרת ישראל.

ולפרשייה במלואה. בשנים האחרונות פיתחו חוקרי משטרת ירושלים 'נוהל שכן' חדש, על מנת להשיג בכל מחיר מידע על המתרחש בתוככי החברה החרדית. לאחר שנואשו לדעת מה באמת מתרחש "מאחורי חומות הגיטו". בין השאר הם מנסים לגייס בחורים חרדיים צעירים אשר לא מצאו את מקומם בעולם הישיבות הסטנדרטי, ומשתמשים בהם ככלי להשגת חומרים על מה שמתרחש בתוככי המגזר.

איך פועלת השיטה? ובכן, לא מעטים הם הבחורים המסתובבים בירושלים, אשר לא מצאו את מקומם בעולם הישיבות החרדי הקלאסי, ובעיקול דרך כלשהו נפלטו אל הרחוב. חלק מהם, מוצאים את מקומם במוסדות שהוקמו למטרה זו ואשר מוגדרים כ'נוער נושר'.

אלא שלכל נער מתבגר אשר לא רשום בישיבה מסודרת, ישנה בעיה: הגיוס לצבא. לאותם הבחורים, אשר לא רשומים בישיבות ישנה בעיה אמיתית: מצד אחד, הם אכן לא יושבים והוגים בתורה. מנגד, הם עדיין חרדים לכל דבר ורק מסיבות שונות נאלצו שלא ללמוד.

"תירשם כמשרת במשטרה"

כאן נכנסת משטרת ישראל לתמונה. כמה מהנערים הללו, אשר ברחו מפקחי הצבא, במהלך תקופה קיבלו טלפונים מ'גורמים' במשטרה, ובשיחות, הידידותיות, הובהר להם כי מיקומם ידוע, אך במקביל יש למשטרת ישראל גם הצעה מעולה עבורם כזו שתפתור להם את הבעיה. כמה מהבחורים הללו שהתפתו "לשמוע", נפגשו עם חוקרי המשטרה, שהסבירו להם – בידידות מוחצנת - את הרעיון הפשוט: "אתה תירשם כמשרת במשטרת ישראל, כך תיפטר בעצם משירות צבאי".

"מה אני צריך לעשות בתמורה להטבה?" נשאלו השוטרים, והשיבו: "שום דבר. מדי פעם, כאשר מתקיים אירוע דרמאטי בציבור החרדי, הוי אומר – הפגנה, כינוס משמעותי כלשהו וכדו' פשוט נשאל אותך כמה שאלות ותעזור לנו".

"ברור שכל העניין מוכרח להיות סודי", הבהירו השוטרים. עוד הובהר לבחורים כי הם רשומים כמשרתים באגף מודיעים של המשטרה. וכך, החלו אותם חוקרים להשתמש בבחורים אלו לצורך איסוף מידע על המתרחש בציבור החרדי. בקיצור, 'חג האסיף' המשטרתי. מסתבר שהיו מי שקיבלו את ההצעה הידידותית. אם כי ההמשך כבר היה פחות ידידותי.

השבוע שוחחתי עם אחד הבחורים שמבלי לתת דו"ח לעצמם משמעות הצעד שהם עושים, הפכו ל'מודיעים משטתיים'. האיש, עדיין בחור די צעיר, כבר הבין איזה בור כרה לעצמו חברתית, והוא חושש לעורו, ולא היה מוכן לחשוף את שמו ואפילו את מיקומו.

לאחר שקיבל ערובות כי שמו ופרטים מזהים אחרים לא ייחשפו, גולל את סיפורו הקשה: "אני בחור ירושלמי בן עשרים וחצי. בן למשפחה ירושלמית ותיקה. בגילאי ההתבגרות לא הסתדרתי בישיבה, וזאת על רקע מה שאובחן כ'הפרעת קשב וריכוז'. מכיוון שאני בא ממשפחה חסידית – ירושלמית, לא רציתי ללכת לישיבה רדודה יותר מזו בה למדתי, מחשש שיסתכלו עלי כשונה. ועל כן עזבתי את הישיבה והתחלתי לשהות בבית".

"זה קרה", ממשיך הצעיר לספר, "לאחר שבאיזשהו שלב, נמאסה עלי הישיבה חסרת המעש בבית וכמובן שבכך הכבדתי מאד חברתית על בני משפחתי שלא יכלו לשאת את ההשפלה, ואז התחלתי לחפש עבודה. מצאתי תעסוקה במקום מסוים שלא אחשוף את שמו, וחיי החלו להסתדר. מעולם לא שיניתי את לבושי, אלא נשארתי עם הכובע והחליפה, עם הפיאות וכמובן הזקן".

חיפושים בבית


אלא שאז גילה הבחור שהוא בבעיה. הצבא החל שולח לו מכתבי ידידות, בהם התבקש להתייצב על-מנת להגיש את הדיחוי. הנער, שבידו לא היה את הטופס הנדרש החל מסתתר. "כמה פעמים הגיעו לובשי המדים הכחולים לביתי ואני התחבאתי אצל שכן. תמיד הם באים בלילה כי הם ידעו מאיזשהו מקום כי אני ישן בבית. לכן במשך תקופה ישנתי אצל הבוס שלי מהעבודה".

חיים קשים שהחלו בנדודים ובריחה יומיומית עבר הבחור, עד שהגיעה אליו ההצעה שקסמה לו מאד: "יום אחד התקשר אלי אדם אנונימי, ושאל אם אני רוצה לפתור את בעיית הצבא. לא הבנתי על מה הוא מדבר והוא הציע לי להיפגש. חששתי, אך בכל זאת הלכתי. בפגישה, הציג לי האיש את עצמו כחוקר במשטרת ירושלים, והסביר לי את ההצעה. 'בוא תשרת במשטרה, ותיפטר מהצבא'. ברגע הראשון שללתי מכל וכל את ההצעה. אמרתי לו שלא יתכן שאני, יהודי חרדי ממשפחה חשובה, אשרת במשטרה ועוד בתפקיד הלא נעים שאתה מייעד לי. זה לא יקרה. אלא שאז הוא אמר לי שאף אחד לא יידע מזה. 'אין שום אדם שיידע על כך. אנחנו נרשום אותך כמשרת במשטרת ירושלים באגף המודיעין, אף אדם לא יקבל דיווח והצבא ירד ממך'. שאלתי אותו מה אני צריך לעשות במשטרה. הוא אמר לי במתק שפתיים: 'שום דבר. פעם בכמה זמן נבקש ממך איזו עזרה וזהו'. לא הבנתי בדיוק מה זה "איזה עזרה וזהו", אבל הסכמתי".

במהלך תקופה לא פנה איש לבחור, ולפני חצי שנה, התקשרו אליו מהמשטרה לראשונה. "ביקשו ממני ללכת להפגנה שהתקיימה בכיכר השבת נגד הקברים ביפו, ולהעביר מידע על המתפרעים שם".

"טעיתי בזיהוי"

חשוב להדגיש כי הבחור מכיר היטב ואישית, רבות מהנפשות הפועלות בקרב מי שמכונים 'הסיקריקים'. "הלכתי להפגנה, שבה כמה בחורים פינצ'רו גלגלים לניידת. ראיתי מי עשה זאת, ומסרתי לשוטרים את שמו". הבחור מספר כי מאז ועד היום יורדת משטרת ישראל לחייו של האיש. "רק לאחר מכן נודע לי שטעיתי בזיהוי. זה ממש לא היה מי שחשבתי, אבל לא הצלחתי לשכנע אותם שטעיתי. אני יודע שהאיש סובל כל יום בגללי, למרות שהוא בכלל לא קשור לאירוע".

בשלב זה של השיחה מתחיל הנער לבכות. הוא מירר בבכי, ולמען האמת, לא מצאתי את המילים כדי להרגיעו. "אני 'מוסר', 'מוסר'", הוא ייבב.

"לפני חודשיים, שלחו אותי לכולל, עם יעד מסומן; לבדוק אם פלוני אלמוני שנקבו בשמו, ואני הכרתי אותו, לומד שם. הלכתי וביררתי ולא היה שם אדם כזה. באתי וסיפרתי להם, והם שאלו אותי כמה אברכים לומדים שם, אמרתי להם את מספר הלומדים, ולאחר מכן הבנתי שבאותו המקום רשומים כפול אברכים ממה שראיתי במקום".

כך, במשך זמן ארוך שפך הבחור את מרי ליבו ותיאר את שעבר עליו בחצי השנה האחרונה, שבה, מבלי להבין את משמעות מעשיו, הוא מסר למשטרה מידע רב על המתרחש בציבור. "הם השתמשו דווקא בי כי אף אחד לא יחשוד בי שאני משת"פ של המשטרה".

בחודש האחרון הבין הבחור כי הפך ל'מוסר' לכל דבר. "חשבתי עם עצמי על מה שעובר עלי, וזה שבר אותי לגמרי" מממשיך לספר אותו צעיר. "הפסקתי לענות להם (לשוטרים) לטלפונים. אז הם התקשרו מ'חסוי' והחלו לאיים עלי. כאשר הפעם הוא עולה מדרגה, שיחשפו בציבור החרדי את זהותי כ'מוסר', ואז לא אוכל להתחתן לעולם. הם ידעו לומר זאת, מה שאומר שכנראה מישהו, אולי משת"פ כמוני, מדריך אותם".

• כמה בחורים כמוך נפלו לרשת זו?

"אני יודע על עוד חמישה. כאשר מתוכם, לפחות שניים יודעים היטב מה הם עושים ועדיין ממשיכים לעשות זאת. השלושה האחרים שאני מכיר, מנסים לצאת מזה – בינתיים ללא הצלחה".

"אני רועד מפחד. רק תרשום מה שאמרתי לך"


"אני כבר אבוד", הוא אומר לי בסיום השיחה, "ממש אבוד". "אני ממש מרגיש שמכרתי את נשמתי לשטן. אני מתפלל שהקב"ה יסלח לי ומי שפגעתי בהם שלא מרצון יסלחו לי. אבל היה חשוב לי שאנשים יידעו על מה שקורה. כדי שיזהרו שלא ליפול ברשת המסוכנת הזו, ולא יקבלו אוטומטית את החזות החרדית כראיה שמותר לדבר ולפעול בגלוי".

הבחור המפוחד ביקש כי אשוב על ההתחייבות שלא לרמוז על עקבותיו. "אני
רועד מפחד. רק תרשום מה שאמרתי לך".

היקף הסיפור אף רחב הרבה יותר, וקיים חשש ויותר מחשש כי גם בפרשיית 'המתמידים' השתמשה המשטרה בשיטה זו. כאשר כבר מלכתחילה היה ברור כי "מישהו מבפנים" דיווח.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!