פואד יודע מה קורה בתוך הקבר של רבין

"יצחק רבין מתהפך בקברו", אמר השבוע בנימין בן אליעזר, המכונה פואד.

את המשפט הנוקב הזה והחודר כליות ולב, הוא אמר בקול נוגה, בפאתוס חלול, בעיניים עצובות, במצח חרוש קמטים, ובהופעה יגעה שכל כולה אמרה תלאה ויסורים.

פואד הוא לא רק שר נצחי בממשלות ישראל ואורח תמידי במטוס למובראק עם ראש הממשלה התורן, אלא גם פרופסור לפתולוגיה. הוא יודע בבירור, בדיוק ממש, מתי רבין מתהפך קיצונית מצד לצד, מתי הוא רק זע באי נוחות, ומתי הוא מתרווח לו בקבר המכובד רגל על רגל ומחייך באושר.

למשל, כאשר הוא הצטרף לממשלתו של נתניהו, שנוא נפשו של רבין, רבין שש ועלז. כשהוא עצמו התיישב על כסא היו"ר באחת מתאונות העבודה ההיסטוריות של מפלגת העבודה, לא היה גבול לאושרו של יצחק המנוח. אבל כשאהוד ברק עושה את זה, פורש בן לילה ומתמקם לו ביתר שאת בממשלתו של נתניהו, ולא משתף אותו במהלך - זהו כבר בזיון המת בלתי נסלח.

אבל זוהי עובדה. מאז אותו רגע שפואד גילה את הפרישה רק ברדיו, יחד עם צדוק הירקן, רבין מתהפך ומתהפך בלי סוף, עד שהשכנים המנוחים בהר ביקשו ממנו להירגע.

'עוד יבואו ימים טובים', ניחמו אותו הבדימוסים 'ב'מזרח' של הר הרצל. בוז'י יקח את הראשות, והמרכז לבירור עתירות של המפלגה ימרר לו את החיים, וגם הוא יפרוש, ועוד מישהו אנמי יבוא, וגם הוא יודח או יתפטר, ומפלגת העבודה תשוב לערכיה בגדול. 'עוד תראה יצחק, הכל יהיה בסיידער'. עודדו אותו גולדה, אשכול ודיין מהשכונה.

זה היה תרגיל מבריק

ובמילים אחרות: תענוג היה לראות השבוע את שרי העבודה מתפתלים, את המערכת הפוליטית גועשת, ואת המקצוע הכי צבוע בעולם חוטף עוד סטירת לחי מהדהדת. פתאום הם מדברים על 'ערכים', מזילים דמעות תנין על 'חוסר הבושה' ו'שיא הצביעות', ומייללים במילים גבוהות אחרות.

רק לפני מספר שנים ראינו את אריק שרון עושה מעשה לא פחות חמור. נוטל את קולות הימין, אלו שניתנו לו על סמך אמירתו המפורשת - "דין נצרים כדין תל אביב" - בורח עם הקולות האלו לשמאל, ומבצע בשאט-נפש את אחד האירועים הכי טראגיים במדינת ישראל: נמלט מעזה, מתנהל באטימות מול אלפי משפחות, מעלה את שלטון החמאס, ומפקיר חצי מדינה למתקפת קסאמים בלתי פוסקת.

אבל זה? זה היה בסדר גמור. ואתם יודעים למה? "כי זה היה על רקע תכני-אידאולוגי", אמר ישראל מימון, מי שהיה מזכיר הממשלה של שרון, וקבע שיא חדש במדד הציניות והשקר. בפוליטיקה, כבר אמרנו, הכל אפשרי. גם עירוב מכוון של 'תוכני - אידאולוגי' עם 'משפטי - חקירתי'...

אהוד ברק בסך-הכל הלך בנתיב הדמוקרטי המקובל. קיבל את הסכמת מרכז המפלגה להצטרף לממשלה, ופעל לפי חוקי המפלגה. אבל על פי קובעי הטון בתקשורת הישראלית זה לא היה 'מוסרי', במיוחד כשהממשלה היא ממשלת ימין, ולא ממשלת שמאל שקונה את קולו של אלכס גולדפרב בעיסקת מיצובישי באישון לילה.

אבל אנחנו בסך הכל אנשים פשוטים, חסרי בושה ונעדרי מצפון, אנו לא חשים חוסר נוחות, ולא ממש מריחים את 'הריח הרע' שכל הפרשנים, הנבוכים מעוצמת המכה שהנחית עליהם שנוא נפשם, דיברו עליו.

בסך הכל, אם להודות על האמת, די נהנינו. זה היה תרגיל מבריק. משהו שמזכיר את הסיירת שבה גם ביבי וגם ברק שירתו בעבר.

אבל כפי שאמר פרשן פוליטי עצוב אחד: "בסיירת ניצלו חיי אדם, כאן ניצלו מספר ג'ובים".

טורו של דוד דמן מתפרסם בעיתון 'משפחה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!