קרקס 'העצמאות' של מפלגת קדימה

מי שחשב שסיימנו השבוע עם הכנסת - טעה.

כבר בשעות הבוקר המוקדמות זמזמו מכשירי הטלפונים הסלולארים של הכתבים הפוליטיים - ולשכת ראש הממשלה הודיעה על התוכניה להיום. בדרך כלל התוכניות הללו מתאימות לימי ראשון, ימי ישיבות הממשלה, שלא תמיד מעניינות מישהו, או לימי שני, 'היום של הכתבים הפוליטיים'. כל ישיבות הסיעה, הרבה מאוד מסיבות עיתונאים מאולתרות.

אבל יום רביעי?

מתברר כי לראש הממשלה, בנימין נתניהו, אצה הדרך לסגור את המעגל ולהדק הרמטית את הקואליציה החדשה-מחודשת שלו.

בפתח הלשכה שררה אנדרלמוסיה, ואנשי הביטחון נראו לחוצים למדי. הייתה זו קבוצת נכבדים דרוזים שעשתה כל את הדרך הארוכה מהגליל עד לירושלים, רק כדי להתחנן בפני נתניהו לתת את תפקיד שר הרווחה לאיש שלהם - איוב קרא.

לא שזה עזר להם, לנכבדי העדה. נתניהו חלף על פניהם, אמר "תמתינו, תסתיים ישיבת הממשלה ואצא לדבר אתכם", אבל אחרי ישיבת הממשלה כבר לא היה להם על מה לדבר איתו. כי התיק נמכר...
אט-אט קמו הנכבדים והתפזרו אל כפריהם.

פנים מאופרות עם חיוך שמח

שאלת מליון הדולר שהעסיקה אותי בפתח הצר, דרכו התעתדו להיכנס כמה עשרות צלמים וכתבים פנימה אל הלשכה, הייתה: מי צריך את מי? נתניהו את העיתונאים, שעתידים לכתוב מה היה בפנים, מה אמר ואיך היה, או אולי העיתונאים צריכים את אנשיו, שיואילו בטובם להתיר להם להיכנס פנימה.

אחרי המתנה ארוכה הצלחנו להידחס כסרדינים בקופסה, רק כדי למצוא את עצמי עומדת מאחורי שורת צלמים צפופה, מנסה להציץ ולהבין מי נגד מי.

האווירה הייתה חגיגית לגמרי. "ערב ט"ו בשבט", הזכיר נתניהו כשחיוך רחב מרוח על פניו. את החיוך הזה שמר לעצמו לאורך כל שעות היום. גם כשראיתי אותו במליאה, בשעות הערב המאוחרות, עדיין היו פניו מאופרות עם אותו חיוך שמח.

אין ספק כי האיש יכול היה השבוע הזה לסמן לעצמו 'וי' ענק. "הממשלה מתחזקת היום גם במשילות וגם ביציבות", הכריז בפאתוס. "זה מובן לעם ישראל, לעולם כולו, חשוב לקידום תהליך השלום וליעדים שלנו בכל התחומים", הוסיף, כאילו חונך את קמפיין הבחירות של ברק. האם הבטיח לו לדבר בכל אחד מנאומיו, במהלך השנים הקרובות עד לבחירות הקרובות, תוך אזכור קבוע של המילה 'שלום'?

קשה לדעת. כי בעוד ח"כ יואל חסון מ'קדימה' דרש אל תוך המיקרופון שבמליאה לחשוף את 'כל' ההסכם שבין הצדדים, ולספר האם יש סעיפים נסתרים שאינם ידועים לכנסת, השיב נתניהו, בלי מיקרופון, בצעקה אל חלל המליאה: 'ל-א, אין!'

אז אם הוא אמר שאין - אין...

לא היה לו מבחר

במשך דקות ארוכות שכנע נתניהו אל קהל העיתונאים, ובעיקר את עצמו, כי השרים שנבחרו היום לתפקידים הם אלו שנמצאו מתאימים ביותר. כאילו הוציא מכרזים, קיבל מועמדים, ראיין, ניפה, בדק, הוציא טובים.

חמישה מועמדים הצטרפו אליו מתוך מפלגת העבודה, שמים על עצמם שלט חדש: 'עצמאות'. ארבעה מהם קיבלו תיקים, ולמרבה ההפתעה רוב התיקים נלקחו מתוך אלו שננטשו על-ידי חברי 'העבודה' שפורשו מהממשלה. האפשרות להתאים תיק לאיש לא הייתה ממש רחבה. זה כאילו תבואו לחנות נעלים, למצוא רק שתי זוגות ולבחור נעל אחת בשבילכם. אם אתם שותקים, ניחא. אבל אם אתם צועדים לאורך הרחוב ומכריזים 'איזה כיף, בחרתי נעל', זה כבר הופך להיות בדיחה.

איך בחר נתניהו, אם לא היה לו מבחר?!

בציבור החרדי אומרים על זה שהשידוך נסגר, בשעה טובה ומוצלחת, אבל החתן עוד לא בטוח שלקח 'מציאה גדולה', החשש חרוט על פניו. בסך הכול לא פשוט לצאת לדרך עצמאית של 'עצמאות' ולזרוק מאחור את כל שנותיך במפלגת האם. בשידוך הזה, נתניהו, נתת אתה, צד הכלה, דירה שלמה לחתן. בעצם, ארבע דירות. תגיד, זה לא מחיר קצת גבוה מדי?!

אני זוכר אותך כנער

אבל נתניהו היה כל-כך נלהב מהשידוך, שקשה היה להרוס לו את החגיגה.

"שלום שמחון יהיה שר התמ"ת וכן שר לענייני מיעוטים", העביר שני שרביטים לידי האיש החביב של מפלגת 'העצמאות', חברו הקרוב של יו"ר הקואליציה, זאב אלקין, מי שהיה לשעבר שר החקלאות. "עוד כשכיהנתי כשר אוצר שיתפנו פעולה, אפילו קיבלנו פרס הצטיינות מאחד הארגונים".

"ואתה, מתן וילנאי", המשיך נתניהו, "היית סגן שר הביטחון, תמשיך בתפקיד, אבל תקבל גם את המשרד להגנת העורף. אני זוכר אותך כנער, זוכר את הוריך, אתה היית מבאי ביתנו, אנחנו היינו מבאי ביתכם. יחד שירתנו, יחד גדלנו על ספרי הכרת הארץ של אביך. אני מאמין כי אין מתאים ממך לתפקיד".

"אורית נוקד, היית סגנית שר התמ"ת, מעכשיו תהפכי לשרת החקלאות ופיתוח הכפר. את באה מהשטח, יש לך מסירות, היכרות עם הנושאים. וחוץ מזה, יש כאן הזדמנות להעצמת הכוח הנשי בממשלה".

"משה כחלון, אתה היית שר תקשורת, מעתה תקבל, למשך שלושה חודשים את משרד הרווחה. באת ממשפחה ברוכת ילדים, אתה מכיר את העוני, אתה יודע במה מדובר, מכיר גם מהי יציאה מהעוני".
את שר הביטחון לא היה צריך 'להספיד'. האיש היה וגם יהיה שר הביטחון. יש אומרים שהמשרד כבר הובטח לו לעולמי עד, וכל עוד יהיה חבר בקואליציה כזו או אחרת של נתניהו.

נתנה הכלה דירה לחתן, כבר אמרנו.

לא עוד ממשלת ענק

אל המליאה נכנס שר הפנים, אלי ישי, כשהוא נושא בקרבו את סודו הגדול.

שעה קלה לפני ישיבת הממשלה ניפגש עם יו"ר האופוזיציה ציפי לבני. למרות שהתאמץ לשמור על חשאיות הפגישה, היו מי שחשפו אותה לתקשורת ואילצו אותו להודות ב'אשמה'.

על מה דיברו השניים? בהודעה הרשמית נמסר כי השניים שוחחו על הגיור, על ההסתה ועל היחס התקשורתי אל החרדים. אבל הייתה גם תוספת שדיברה על "מספר סוגיות מענייני דיומא", וזה כבר גירה את הסקרנות.

בואו נודה על האמת. חשיבותה של פגישה מעין זו היא בעצם קיומה, ועוד יותר מכך: בעצם פרסומה. ככל שהיא תגיע אל אוזני נתניהו בקול רעש גדול יותר, כך ייטב לש"ס.

אין זה סוד כי בתקופה האחרונה, ובעיקר מאז אירועי השריפה הגדולה בכרמל, עושה נתניהו הכול כדי להרחיק מעליו את ישי. כאילו היה איזה זבוב טורדני. לא שלח"כים ביהדות התורה הוא מתייחס אחרת, אבל בנושא של ישי הוא לא רק מזלזל, אלא גם מפרסם שזלזל. למען יראו כלי התקשורת, יתרשמו ויפנימו.

לדבר הזה אין כמעט אח ורע בפוליטיקה הישראלית. שראש ממשלה יפגין יחס כה גרוע למי שמביא עמו נדוניה בת 10 חברים, שמחזיק לו את הממשלה, שמצהיר חזור והצהר כי הוא נגד פירוקה, נגד איומים ובעד שמירה על יציבותה.

ככה גומלים טובה?!

ובכן, השבוע השתנתה המפה הפוליטית. לא עוד ממשלת ענק, שאינה תלויה באף אחד ממרכיביה. מעתה מדובר בממשלה שהיא על גבול ממשלת מיעוט, ממשלת 66 מנדטים, ועם כל הכבוד לאגדה המהלכת בליכוד לפיה "ממילא הם לא הצביעו בעדנו בנושאים שונים", כולם יודעים שבנושאים קריטיים מפלגת העבודה התייצבה פה אחד.

פתאום שמענו היום את קולו של ח"כ משה גפני מספר ש"אם חוק הגיור הצבאי היה עובר השבוע בוועדה, הייתי מאיים בפירוק הממשלה".

פתאום ישי נפגש עם לבני.

נתניהו, לתשומת לבך, עסקים כבר לא כרגיל. החרדיות כבר לא בכיס שלך עמוק. יש לך את אהוד ברק, אולי גם את ליברמן, אבל החרדים? – לא בטוח שהם לא פוזלים כבר לצד השני. אולי לבני תדע להעניק יחס טוב, כמו שאתה מעניק לחברך ברק.

מה הם כבר מבקשים ממך? שכשתעשה סיור באזורי האש תיקח איתך את שר הפנים, שלא תתן ל'ישראל ביתנו' להעביר חוקים מתחת לאף, שלא תרשה לשר האוצר להטיל ערר על חוק שאתה בעצמך הבטחת להם להעביר.

בצד השני, הם כנראה מתחילים להבין, נותנים הרבה יותר. אבל לא כל שקל הופך לדבש שמושך אליו את התקשורת כדבורים.

הריח, אוי הריח

ההצגה האמיתית הייתה במליאה.

ח"כ יוחנן פלסנר צרח, כמו שלא שמעתי אותו צורח מימיו. היסטריה של ממש. "נתניהו, אתה בידיים של ליברמן. והוא הולך לדרוך עליך עד לקלפי! הוא יחליט מתי יהיו הבחירות, ישי יחליט מתי יהיו הבחירות".

יצחק הרצוג, בנימין בן אליעזר ואבישי ברוורמן ישבו בספסלים האחוריים ממש של המליאה. כמי שראתה אותם מאז הקמת הקואליציה סביב שולחן הממשלה, קשה היה לי לקלוט את השינוי הפתאומי. מבע פניהם היה כבוי, הרושם החיצוני היה שהם עדיין אינם משלימים עם מה שקרה להם השבוע.

רק ביום רביעי שעבר הם הסתובבו כאן כמלכי העולם - לשכה, סוללת עוזרים ומה לא - והנה פתאום ירדו לתהום. אפילו התגים הכבויים שמאחורי שולחנם, תגים שעדיין לא הוארו בהם האותיות האדומות של שמם, נראו עצובים.

כשהבטתי בהם, היה נראה לי כי הגעתי להלוויה.

כשהבטתי בנתניהו, שישב בכיסאו ככלה ביום חופתה, הבנתי שהגעתי לחופה של ממש.

ורק ברק, כמו תמיד, סובב את כסאו לאחור, והביט אל יציע העיתונאים, גם אל ההצגה הטובה שהנפיקה לו קדימה.

ואז התקיימה ההצבעה על הרכב הממשלה החדש: 53 קולות בעד, ו-40 קולות נגד. באותה שנייה נעמדו חברי קדימה על רגליהם, שלפו באחת בקבוקי ספריי מכיסיהם, והחלו לרסס. את הריח, את הסירחון.

אבל הרגעים הבאים היו מרגשים, כמו תמיד בעת השבעת ממשלה כשהשרים, חלקם חדשים וטריים, מצהירים אמונים למדינה. לראות את אורית נוקד הנרגשת, לעקוב אחר החיבוקים והנשיקות של כולם עם כולם, מול הפרגון, מול גלי השמחה.

ורק הריח עוד נישא באוויר.

אנשי קדימה, עם כל הכבוד לגימיק המבריק שהכנתם לעיתונאים, בפעם הבאה, אם אתם כבר משקיעים מכספי הקשר עם הבוחר, למה שלא תבחרו בושם עם ריח קצת יותר מכובד.

הריח שפיזרתם מלווה אותי עד לרגעים אלו, והוא לא נעים בכלל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!