קווים לדמות החרדיות החדשה • טור עם הד נרחב

קוראינו הנאמנים, אלו העוקבים בדומיה אחר המאמרים המייגעים המתפרסמים בעמוד זה, בודאי קראו בשבוע שעבר את אלפי המילים שבוזבזו על מספר גורמים מפוקפקים, המבקשים לנהל את עולם התורה ולקבוע את גבולותיו, תוך שהם מנסים בכל דרך להוציא ציבור גדול מחוצה לו.

הסיבה שנדרשנו לנושא הטעון, אם בגד בכם זיכרונכם, הייתה בעקבות אירוע מקומם להשקת התלמוד הירושלמי מבית "עוז והדר", אשר כמעט ולא נכחו בו רבנים ספרדים. נזכרתם? באמת, תודה.

המאמר הנוקב עורר הדים נרחבים ואף זכה לתגובות אוהדות ובלתי צפויות, עד כדי ניסיונות נואשים לתקן את המעוות. אולם מטבע הדברים, יתכן והיו גם תגובות מסוג אחר, פרי מוחם הפורה של קומץ אנשים חביבים, שגם כאשר יורקים לעברם בבוז, הם טוענים בבטחה שמדובר בגשם.

והנה, באופן מפתיע צצו התרחשויות השבוע האחרון והעניקו הוכחה מוחצת, חותכת וכואבת במיוחד לאותם חסרי אמונה, אשר הרהרו על הדברים שנאמרו כאן וביטלו אותם בשלל הסברים למדניים.
בשעה ששורות אלו נכתבות, נמשכים להם בחדווה ובעוז קריאות ההלם, התדהמה והזעזוע, כמיטב המסורת של מספר לבלרים נבערים, נטולי דעת תורה, אשר כוח העט העבירם על דעתם ועל דעת קונם. פסיקתו ההלכתית של מרן מאור ישראל שליט"א, עוררה בבהלה את הדובים השקועים בתרדמת 'זמן חורף' אופיינית.

אל המערכה החדשה גויסו בכפייה דיינים אנונימיים ורבנים מסתוריים, שמיהרו כמובן להביע "מחאה חריפה" כנגד הפסיקה ההלכתית התמוהה, אשר התקבלה בלא התייעצות מוקדמת עם אנשי מערכת העיתון. למרבה המבוכה, גם הפעם התעקשו מיודעינו להתערטל בפומבי ולהביע את דעתם על פסיקתו של גדול הדור, כאילו שורשי הסוגיות הסבוכות מונחות בכיסם.

למען ההגינות יש לציין, כי מלחמות הקודש של אותם עיתונאים מוזרים, מספקות קריאות הלם ותדהמה בקצב מעורר התפעלות. לדאבון הלב, כמעט בכל שבוע חווים ידידינו מרי הנפש תחושת "זעזוע כבד", שבודאי מטרידה את מנוחתם ואינה נותנת להם מנוח. ככה זה כאשר אינטרסים אפלים ומניעים פסולים מובילים את מרבית מערכות הקודש לעיצוב ה"השקפה הטהורה".

דעה לא נאמנה

כבני תורה האמונים על ציות מוחלט לגדולי התורה וכפיפות מלאה לדעת תורה, אין בכוונתנו להתייחס יתר על המידה לתחושות הזעזוע המקוננות בקרב אותם חסרי דעה, אשר ספק אם "צורת הדף" ידועה להם על בוריה. לדאבון הלב, אין בכך כל חדש. במשך שנים רבות, פעלו אותם אנשים במסווה של הנחלת דרך כביכול, להחדיר דברי סילוף והבל, הטעיות מכוונות וקביעות שאין להם שחר תוך גלגול עיניים לשמים והעמדת פנים צדקנית ומתחסדת כאילו דאגת הכלל בראש מעיניהם. אמנם על הדרך נרמסו ערכים רבים המקודשים לכל יהודי ירא שמים, אולם אם תרצו, זוהי דמותה של "החרדיות החדשה", חסרת התוכן, אשר נבנתה בעמל ובכישרון רב בידי אותם ריקים ופוחזים.

מייסדי "החרדיות החדשה", אינם מערימים קשיים של ממש בפני המבקשים להצטרף אל שורותיהם. די להם בחבישת מגבעת מרופטת ובחליפה כהה מבית בגיר עודפים, לצד מספר ידיעות תורניות שטחיות, כישרון לסובב את האצבע בתנועה למדנית, ומספר פלפולים מעורפלים שהקשר בינם לבין האמת הוא כמעט כמו הקשר בין "יתד" ל"נאמן". תוסיפו לזה כמה זיפי זקן עוקצניים, והנה התקבלתם. בעוד שהנתונים הראשונים דורשים מידה מסוימת של עמל ומאמץ, הרי שזיפי הזקן צומחים לגמרי לבד.

כפי שבודאי הספקתם להבין, קהל נכבד, החרדים החדשים הצליחו לנטרל כל קורטוב של מוסריות וערכי אמת, מן החרדיות המקורית והשורשית, אשר נוסדה על ידי גדולי הדורות. אין להם בעולמם אלא מלמולי השקפה תמוהים ומערכות ציבוריות חסרות פשר. לדידם, "דעת תורה יש רק אחת", וכל דעת תורה שאינה מקובלת עליהם משום מה, הופכת באופן מיידי לעקירת הדת וההלכה וחבלה בכרם ישראל. לא פחות.

על פי אמות המידה של אנשי החרדיות החדשה, מותר לבזות את גדולי ישראל באופן מחפיר ולנסות לעצב את השקפתם, מבלי לאבד את הזכות להוקיע כל מי שיחשוב לדבר סרה ברבניהם. מבחינתם, אין כל מניעה לנהל מלחמות חורמה כנגד אתרי התקשורת המקוונים, ובמקביל לפרסם את עמודי העיתון שלהם ברשת חברתית ידועה לשמצה. וזה עוד לא הכל; לפני זמן מה העניק נציגם הבכיר בכנסת, ראיון נרחב ל"עיתון של המדינה", ובו התהדר כי הוא צופה בטלויזיה ואף נוהג לקרוא ספרים ישראלים מפוקפקים, תוך שהוא מוסיף, למרבה המבוכה, "לא נוח לי לדבר על זה, כי גם הקהל שלנו קורא את העיתון". כמה מפתיע.

ובכן, אם כך נראים פניהם של החרדים החדשים, אז מה הפלא שבזמן האחרון, קמו אנשים אחרים בעלי אינטרסים מוזרים באותה מידה, המבקשים לשכלל את החרדיות החדשה ולהוביל אותה למחוזות בלתי הגיוניים בעליל, של עקירת ספסלים ציבוריים ושבירת דיסקים תמימים. מה יש לומר? לכו תדעו לאיפה עוד נגיע.

על רקע הדברים, נזכרנו משום מה, במעשייה נאה על ילד סמוק לחיים, שהגיע עם אבא שלו אל ביתו של רבם הידוע בחומרותיו. על השולחן הייתה מונחת צלחת ועליה, סליחה מכבודכם, מנת גפילטע פיש מענגת. לפתע, ביקש הרב שיעבירו לו את המלחייה המונחת בקצה השולחן, ושפך כמויות של מלח על האוכל. הילד פקח זוג עיניים וביקש להבין, ואביו מיהר להסביר לו: "הרב רוצה לפגום בטעמו של הגפילטע פיש כדי לא ליהנות מהבלי העולם". מספר דקות לאחר מכן, נכנסה לחדר הרבנית, מגונדרת במיוחד, עם פאה ארוכה ומטופחת. הילד המשתומם, התבונן בה כמה רגעים ופסק לאלתר: "את כמויות המלח היה צריך הרב לשפוך עליה".

תואר ראשון, תואר שני

אותה חרדיות חדשה, אשר פיתחה לעצמה תרבות המבזה את גדולי ישראל, טומנת בחובה סכנות רבות בלי ספק. אולם נדמה כי הסכנה העיקרית, חמורה בהרבה מאיום הגרעין האיראני. כי בעוד שונאי ישראל מבקשים לאבד מאיתנו את הגוף הגשמי, הרי שאותם המדברים גבוהה גבוהה על החבלה בכרם ישראל ועל חילול ה' נורא, מחוללים נזקים הרסניים ובלתי הפיכים לרגשות הקודש ולשורשי החינוך הטהור. תחת מעטה של צדקנות מגוחכת וחסידות מעושה, פוגעים אותם חסרי אחריות ביסודות החינוך של מיטב בנינו בדברים הנוגעים לציפור נפשו של העם היהודי מדורי דורות.

שלא באשמתם, סופגים בני התורה האמונים על דרך הלימוד והמוסר המונחלת על-יד ראשי הישיבות שליט"א, את אותה רוח עוועים אשר סוחפת עימה את רגשות הקודש המוטבעים בכל בן תורה אודות הזהירות בכבודם של גדולי האומה. שוב אין הם זהירים בדבריהם לבל ייכוו בגחלתן של תלמידי חכמים. באורח הדרגתי מתגלגלת לשונם ומשתחרר מפיהם הרסן עד כדי פגיעה ומרידה ברבותיהם, ה' יצילנו.

כבר בשבוע שעבר, במסגרת הטור הנוכחי, שלחנו רמז עבה כקורת בית הבד, למהומות שהתחוללו בחצרות בית ה', בין כותלי מעוז הישיבות הליטאיות. אין בכוונתנו להסתכן בהטחת גביע לבן על ראשינו, לכן רק נאמר שלא רחוק יהיה לקבוע, היכן טמון הזרע שמצמיח אנשים המסוגלים לחולל מעשים נאלחים שכאלו. בעידן שבו קובעים מספר אנשים מפוקפקים מי יזכה בתואר "הגאון רבי", מי יסתפק בתואר "הרב" ומי יוזכר שמו כאחרון העם, כפי שכבר אירע לצערנו, בנקל נוכל להבין כיצד הגיעו אותם אנשים לעבר פי פחת.

אכן, זוהי החרדיות החדשה. כזו שאינה רואה מאומה מעבר לארבע אמותיה, והדאגה לכלל ישראל מבחינתה אינה יותר מסיסמת בחירות בלתי מוצלחת. אמנם לאורך השנים הצמיחה היהדות החרדית זרמים שונים ושיטות שונות, אולם דבר אחד ברור: זו אינה הדרך. דרכם של אותם פוחזים, המבזים את גדולי הדור מבלי שיכשלו ברכיהם וירעד ידם, אינה דרכם של יהודים יראי ה'. מה נותר לנו עוד לעשות? כעת התור שלנו להביע הלם, תדהמה וזעזוע.

המאמר מתפרסם בעיתון 'יום ליום'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!