ה'בור' של גלנט נמצא ב... חצר ביתו

הזדמנות לבקש סליחה

איננו יודעים לעשות את חשבונו של מקום, אבל די ב'חשבוניה' פשוטה של פעם, או ב'מחשבון' בסיסי, כדי לעשות את המשוואה שנתפסת במוחו של כל אדם ומובילה לתוצאה שאסור שאלוף יואב גלנט יהיה הרמטכ"ל הבא.

לא בגלל עצם העובדה שגלנט סיפח לביתו שטחי מדינה. הרבה בדואים עוברים על אותה עבירה בשטחי הדרום שעליו הוא פיקד, ובשולי שטחי האש שבהם התאמנו חייליו. אבל כמי שהיה מאד מעורב בויתור על שטחים ובתים בגוש קטיף, שיהודים שילמו עליהם במיטב דמיהם, תרתי משמע, 'זכותו' שלו להנות מעצימת עיניים של הרשויות, נופלת מזו שלהם.

במחשבון שלנו סיפוח הקרקעות שלו, תוך שתיקת המינהל והטעיית הבג"צ, כמו המינוי החפוז לרמטכ"ל הבא, נראים בסופו של חשבון כ...'חילופי שטחים'. זה תמורת זה.

הקרדיט על פרשת הקרקעות של האלוף גלנט ההולכת ומסתבכת ככל שמבקר המדינה מגלה בו מעורבות, הוא כולו של העיתונאי החוקר הדתי קלמן ליבסקינד מ'מעריב'. מדובר בעתונאי נדיר ב'נוף' התקשורתי של ישראל, הצמוד לעובדות, ואף שילם על כך לא פעם במחיר אישי יקר. באחד מהמקרים בודד ליבסקינד בבית הכנסת המרכזי של מושב גמזו שבו הוא מתפלל.

בתקופת פינוי גוש קטיף, שהאלוף גלנט היה בין מתכנניו המרכזיים, ליבסקינד עדיין לא פיתח נוגדנים נגדו. למרות השתייכותו לציבור הדתי לאומי, הוא היה אז עוד 'תמים' לחשוב שמפקדי צה"ל יודעים מה הם עושים וחלילה לחשוב שלא טובת המדינה, ורק היא, עומדת מול עיניהם.
אבל מאז, כשהאלוף גלנט היה עסוק לא רק בהתמודדות עם נפילתו של גלעד שליט בשבי, משטח שבשליטתו, אלא גם נתן הוראות שליטה על שטחי הבור שסביב לביתו התייסר ליפסקינד והתפכח, וכשנשלם התהליך אצלולא נרתע מלבקש את סליחת חבריו המפונים.

כך הוא כתב במלאת חמש שנים לפינוי גוש קטיף תחת הכותרת: "אני מתנצל"

"קצת לפני ההתנתקות, כשגם אני התחלתי להאמין למה שכתוב בעיתונים, פרסמתי במוסף הזה "מכתב לאחים יקרים". אליכם, תושבי גוש קטיף, פניתי אז בביקורת קשה. זה היה אחרי שקראתי על האלימות הצפויה שלכם, על גלי הסרבנות שאתם מובילים, על תכניתכם לפרק את המדינה. אני מודה, גם אני האמנתי. חבטתי בכם ללא רחם. הודעתי לכם ש"אני לא איתכם". שאפילו את מדבקת ההזדהות אתכם הסרתי מהרכב.

"אחר כך נשלחתי מהעיתון לכסות את ימיו האחרונים של הישוב נצרים. הייתי לצדכם בשבת. ראיתי קהילה נפלאה ובריאה מאין כמותה. התפללתי אתכם בפעם האחרונה במקדש המעט שלכם, שכמה ימים אחר כך נשרף ונבזז בידי חיות אדם. ראיתי אתכם מושיטים יד איש לרעהו. לא מרימים קול על חייל. נסעתי איתכם באוטובוס שלקח אתכם החוצה. אני זוכר את כולכם מסתובבים לאחור, נדבקים לחלון, שולחים מבט דומע אחרון. על הבית שבניתם, על העץ שנטעתם, על מפעל החיים שלכם שנרמס בלי הסבר. את התמונות האיומות הללו אשא איתי לעד.

"חמש שנים אני עוקב אחריכם בהערצה. מייסר את עצמי על המאמר ההוא שכתבתי עליכם. והגיעה העת לבקש סליחה"...

איש עם אומץ.

גלנט לא השיג את זה ולא ביקש סליחה. הוא כנראה היה עסוק מדי בסיפוחי שטחים. אם יעשה חשבון נפש עד להחלטת הבג"צ, וגם יחזיר למדינה את השטחים שנלקחו ממנה, ידע ליפסקינד, ביושרו, גם ל'רדת' ממנו ואפילו להתנצל בפניו. אנחנו בטוחים שהוא יהיה מוכן לעשות זאת למרות שסדרת כתבות התחקיר שכתב נגדו, גררו אחריהם נקמה שהתבטאה בהרחקה משירות מילואים בחיל המודיעין של פיקוד הדרום.

אבל נכון לעכשיו לא נראה שזה הולך קראת זה.

נמר של נייר

'מדינת חלם'? – הרבה יותר מזה. מסתבר שה I.Q שלנו יודע לרדת נמוך יותר אפילו מעומקן של בארות המים, שבהם היו מסתכלים 'חכמי' העיר הידועה בהעדר הדעת שבה.

מאות מיליוני 'ניירות' שווי ערך רב, מגלגלים שונאי ישראל בין ידיהם של פעילי השמאל בישראל ומשמנים באמצעותם את שיני גלגלי המערכת הפנימית הפועלת נגד המדינה.

שר החוץ, אביגדור ליברמן, החליט לעשות לדבר סוף ודרש להקים ועדה פרלמנטרית שתבדוק את המקורות מהם מגיעים השטרות הללו. מיד תפסה התקשורת צד, ויצרה חזית התנגדות משותפת נגד היוזמה, דוגמת 'חזית ההתנגדות' הבילאומית שעומדת מאחורי המימון שאחריו מבקשים לעקוב. אפילו את נשיא המדינה, שמעון פרס, היא גייסה למשימה של סיכול חשיפת מקורות הכסף, והיא הוציאה מפיו הצהרה מרחיקת לכת האומרת כי "חקירת השמאל תפגע בדמוקרטיה". עד כדי כך.

מה הם כמה מאות מליוני שטרות של כסף שנועדים להרוס את המדינה מול פגיעה אנושה ב..."דמוקרטיה"? המדינה, היא הרי אינה דמוקרטית...

במקביל ממש למאמץ העל שמשקיעה התקשורת כדי לאפשר את המשך הגעת שקי מליוני ה'ניירות' השוים לשמאל, גילה העיתון 'מעריב' נתיב נוסף של 'הברחת' ניירות שנועדו ל...כתיבת בקשות אישיות להרב אלעזר אבוחצירא. לא ב'פדיונות' המדובר, שהם עשויים מאותו סוג של נייר שמשמש למימון השמאל, אלא בניירות הפשוטים הנלוים אליהם, ה'קוויטלאך', או במזרחית ה'פתקאות', שעליהם רושמים את שמות הפונים ולצדם הבקשות לבריאות הגוף והנפש.

שמעון איפרגן, כתב 'מעריב' גילה כי אותם דפים המוגשים לרבי אלעזר אבוחצירא נתרמו על ידי "העבריין ניבי זגורי, שנמצא בכלל בבית סוהר"...

ממש נורא ואיום.

'מעריב': "בין אלפי המאמינים הפוקדים את ביתו (של רבי אלעזר אבוחצירא, למרות שהתמונה המעטרת את הכתבה היא של בן דודו רבי ברוך) נמצא גם העבריין ניבי זגורי ואשתו מיכל. זגורי ואשתו ידועים כמי שתורמים לנזקקים, לבתי כנסת ולחצרות של רבנים ידועים בדרום. לפני כשלוש שנים עצרה היחידה המרכזית במשטרת מרחב נגב את זגורי, לאחר מכן הגישה נגדו הפרקליטות כתב אישום חמור שבו נטען כי עמד בראש ארגון פשע. בזמן שנעצר ערכה אשתו מיכל קמפיין חסר תקדים למען זיכויו. היא אף קיימה באולם בית המשפט טקס כדי להסיר את ה'כישוף' מבעלה בתקווה שיזוכה.

במקביל, היא פנתה לחצרו של הרב אבוחצירא וביקשה ממנו להתפלל לזיכויו. לבסוף, זיכו השופטים את גורי מעבירה של עמידה בראש ארגון פשע, אך הרשיעו אותו במעורבות בהנחת מטען חבלה בביתו של קצין מודיעין בכלא "אוהלי קידר" שהתנכל לאחד מחייליו...למרות ההרשעה החליטו בני הזוג זגורי לתרום לחצרו של הרב אבוחצירא. כאות הוקרה לפועלו החליטה מיכל להדפיס אלפי מחברות שבהן כותבים המבקרים את הבקשות מהרב..".

אם גב' זגורי קוראת אותנו היינו מבקשים ממנה לערוך גם לתקשורת טקס ל'הסרת הכישוף' . אולי אחריו יבינו שלרשום בקשה לרב על נייר שאשת עבריין קנתה אותו בפרוטות, אינו עולה בחומרתו על...תרומת מיליוני 'ניירות' שוות למימון ה'חיסול' שלנו. אבל מאחר ואיננו בטוחים כי היא נמנית על קוראינו, נשתדל אנחנו לבקש בעצמנו עבורם, לרפואת הנפש, גם אם נצטרך לעשות זאת על גבי נייר שתרמה אשתו של עבריין. ..

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!