מי מנהל מאבק על גב לומדי התורה? • דואר צבאי

שאלת צבא העם שבה ועולה כל העת. נדמה, כי המנפנפים במחקרים פסבדו-כלכליים, אינם מבינים שלא זה הוא העניין.

ודאי שזול יותר להחזיק צבא מקצועי. גם מבחינה פוליטית זה הרבה יותר נחמד. אולם היתרון הכפול של צבא העם, חשוב לאין ערוך מבעיות הפנים שלנו.

היתרון הראשון הוא איכות הצבא.

ניקח את הצבא האמריקאי כדוגמה. הוא מקבל את כוח האדם שלו מרצפת הייצור של מערכת החינוך. התחתית של התחתית, זו שהסיכוי היחיד שלה להיכנס בשערי האוניברסיטאות עובר בלשכת הגיוס של הטיימס-סקוור, היא המאכלסת את שורות הלוחמים.

מילא לוחמי השדה, אבל הטייסים באים משם, וזו כבר בעיה אמיתית.

צה"ל, לעומתו, מקבל את חייליו מכל שכבות האוכלוסייה. היכולת לבחור לעצמך מפקדים ולוחמים מכל שכבת איכות, היא מכפיל כח שאין לו מחיר.

היתרון השני הוא המוטיבציה. רק מדינה שאין לה אויבים בחצי הכדור שלה, יכולה להטיל את הגנתה בידי לוחמים שהמוטיבציה שלהם נובעת מכסף. לו תמשיך מדינת ישראל לנהל מלחמות במרחק מכאן בשעה שבתי הקפה בעורף מפוצצים מבליינים, לא יהיה זה לטווח ארוך. היא תשקע לתוך קורי העכביש שמייחס לה נסראללה - ומהר.

אבל אין מה לדאוג. המלחמה הבאה, אם נרצה ואם לאו, תהיה בעורף. חיילי גולני יחושו מוגנים יותר בבינת-ג'ביל מחבריהם המשתמטים בטרקליני תל אביב ומועדוני עמק האלכוהול.

שאלת גיוס בני הישיבות, היא עניין רציני מכדי לנהל על גבו את המאבק האווילי של הפיכת צבא העם לצבא שכיר.

הציבור החרדי חייב להיאחז בעיקרון האידיאולוגי של חיוניות לימוד התורה כערך. אוי לנו אם נחבר את עצמנו למגזרים פוסט ציוניים (כמעט אמרתי פוסט יהודיים) שמבקשים לפורר את מדינת ישראל, והפעם במסווה של מאבק על חירויות הפרט.

החשיבות של צבא העם היא אבן יסוד בביטחונה של המדינה. ומי היא אותה מדינה אם לא אתה, אני, הוא וכולנו.

עוזרים או פוגעים?

לאחר מלחמת ששת הימים, הטיל הנשיא הצרפתי שארל דה-גול אמברגו נשק על מדינת ישראל.
ישראל לא היססה לרגע ומצאה שוק נשק חילופי ומשובח בארה"ב.

כיום ניתן לקבוע בוודאות שהניזוקה היחידה היא צרפת שהפסידה לקוח חשוב מעין כמותו, כזה שיכול לשמש שדה ניסויים במלחמות אמיתיות ובסיס ליוקרה מקצועית. ישראל ממש לא הפסידה: היא פנתה לתחליף האמריקאי, שהגדיל לספק גם את הנשק וגם את מחירו.

בעוד הסיוע האזרחי מארה"ב לישראל הופסק לפני כמה שנים, באדיבותו הנדיבה של ביבי נתניהו, הרי שהסיוע הצבאי עדיין ממשיך לזרום בפתחה של כל שנה (ולא בסופה, מה שנותן לישראל גם את הריבית על הפקדת הכסף בבנק אוף אמריקה – א.ש.).

האם זה טוב ליהודים? יש מי שטוען שלא.

מחקר שערך לאחרונה חוקר ישראלי, מעלה כי ישראל משלמת מחיר כלכלי כבד על מתנה זו; הן מבחינת המחויבות שלה לרכוש 75% ציוד אמריקאי שניתן להשיג טוב וזול ממנו אצל ספקים אחרים, כולל מתוצרת מקומית; הן מבחינת הבלעדיות שהוא מייצר ביחס לציוד האמריקאי המנוסה בשדה קרב אמיתי לעומת הישראלי שמנוסה רק על הנייר; והן בשל המגבלות שמטילים האמריקאים על מכירת ציוד לגורם שלישי (עיין פרשת מכירת מטוס הפאלקון לסין שבוטלה בלחץ הממשל).

חיל האויר הישראלי מוכוון אמריקה, אבל לא לגמרי. עסקת הרכש האחרונה שעשה החיל הייתה במטוסי אימון מקוריאה, זו שמייצרת את השברולטים של אנשי הקבע.

אמת, גם אם אנו זוכרים את השתתפות מטוסי 'הפוגה מגיסטר' באקט הפתיחה של מלחמת ששת הימים, מטוס אימון עדיין לא נחשב מטוס קרב. ובכל זאת, מדובר בתקדים מסוכן מבחינת התעשיות הבטחוניות שמעבר לים, מה עוד שהעסקה הבאה שעומדת אחר פתחנו עוסקת אף היא ברכש מטוסים שאינם משתייכים למערך הקרב.

אנו עוסקיןם, כמובן, במטוסי הכיבוי שחיל האויר ירכוש בליסינג כבר באביב 2011, וברכש מלא בשנה שלאחריה. זאת בהתאם להחלטת הממשלה להקים את טייסת אלעד (ריבן ז"ל) בחיל האויר.

למדינות אין חברים

האם מצפון תיפתח הרעה? כנראה שכן. הרי זו נבואה שנצרכה לדורות - ולכן נכתבה. השאלה היא מתי. התשובה היחידה שניתן לתת, היא: ברגע שנסראללה יחליט שזה משרת את מטרותיו.

מאז ומעולם הייתה ישראל השעיר לעזאזל של הערבים לפתרון בעיותיהם הפנימיות. "הכה ביהודים והצל את רוסיה". איש מהשכנה הצפונית אינו חושב באמת שישראל הקימה את בית הדין הבינלאומי בהאג. גם איש לא חושב שיש לישראל אינטרס כלשהו לרצוח את חרירי. היא יכולה לסבך את נסראללה בדרכים פשוטות בהרבה. ובכל, זאת אם חטיפת חיילי צה"ל עשויה לסדר את הענינים בין דרום ביירות למערבה, איש (אם ניתן לקרוא לחיות הללו "איש") לא יבכה.

ומה באשר לישראל? האם היא תנקוט צעדים בשטח כדי להציל את חרירי מידי משנאיו? כבר היו דברים מעולם. באוקטובר השחור 1970 הניעה ישראל כוחות לכיוון ירדן כדי להציל אותה מידי סוריה. הסבירות שזה יקרה הפעם - אפסית. כאבי הכוויה שהמיט עלינו שרון (כן, אותו שרון של הגירוש) בשולחו את צה"ל למלחמת לבנון הראשונה כדי לעשות סדר פולטי חדש בארץ הארזים, עדיין טריים.

אין צורך להמתין לחשיפת ויקיליקס פרק 14 כדי להבין שישנם מגעים כאלו ואחרים בין חרירי לביבי באשר לתמיכה בשלטונו המעורער. גם אם הצתה עצמית של סוחר דובדבנים בג'וניה לא תפיל שערה משערות זקנו המטופח, הרי שמצבו נזיל, ולא הרי לבנון כהרי טוניסיה.

די אם נזכור שהתפטרות שרי החיזבאללה התבצעה בעוד חרירי מסב לצידו של ברק חוסיין אובמה, מה שהפך את נושא הישרדותו הפוליטית לעניין של יוקרה אישית בבית הלבן - וזה בלבד שווה לפוליסת ביטוח חיים.

אמריקה יודעת לבגוד בחבריה כשזה מתאים לה.

איך אמר קיסינג'ר? למדינות אין חברים, כי אם אינטרסים.

• • •

"ברא מזכי אבא. אבא לא מזכי ברא" (סנהדרין קד.)

סמג"ד 202 רס"ן אלדד פרץ לקח אחריות אישית וביקש לסיים את תפקידו על רקע נפילת סמ"ר נדב רוטנברג הי"ד מירי חבריו.

טייס היסעור רס"ן (היום תא"ל) הרה"ג (השבוע קיבל זאת בכתב) רפאל פרץ לא לקח אחריות אישית על נפילת שני לוחמי 669 ממסוקו, ועדיין – למרות דו"ח וינוגרד, טוען שהוא בסדר גמור.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!