נתניהו בישל דייסה (יחד עם החבר מסיירת מטכ"ל)

יום קשה עבר על הכתבים הפוליטיים.

הצורך לתזז בין החדרים השונים, לעבור ממסיבת עיתונאים אחת לאחרת, הפך את הסיקור לקשה, במיוחד עבור אלו שגילם כבר מתקדם, ויש כמה כאלו. האחרים, ראו בכך הזדמנות לעשות קצת כושר.

את היום המפתיע, אך המעניין הזה, פתח יו"ר מפלגת העבודה (אל תגידו ז"ל, אנשיה מתכוונים להנשים אותה ולא לבצע בה המתת חסד), אהוד ברק, שהודיע בדרמטיות בלתי אופיינית לו על...עזיבת המפלגה.

רעידת אדמה כי הייתה מתרחשת בכנסת לא הייתה מצליחה לזעזע את קומותיה כפי שעשה זאת ברק. ראיתי שם עיתונאים ותיקים מנסים לשבור את ראשם בשאלת מיליון הדולר של: 'איך לא הרחנו את זה קודם?!'

היעד הבא היה הרחק מחדר סיעת העבודה, היישר אל האגף החדש, מרחק של כמה מאות מטרים - אל חדר ועדת הכנסת. בהתאם לחוק 59 אישרה הוועדה את הפיצול בין הסיעות, וייקרא שמה של הסיעה החדשה "עצמאות".

ואיך לא חשבנו על זה קודם?

ובטרם הספקנו לעצור רגע, כדי לנשום, הגיעו ההודעות הבאות. בזה אחר זה כינסו שרי סיעת העבודה את עצמם בחדר הסיעה, מוצאים עצמם ישובים, לראשונה בחייהם, על כס יושב הראש המיתולוגי ומדבררים את עצמם. ראשון הודיע יצחק בוז'י הרצוג על פרישתו מהממשלה ומתפקיד שר הרווחה, אחריו היה זה אבישי ברוורמן, השר לענייני מיעוטים, ואחרון חביב ונחמד, אך מדוכא למראה, בנימין פואד בן אליעזר, לשעבר שר התמ"ת ובהווה ח"כ בתנועת העבודה, איש האופוזיציה.

רק לפני שבועות אחדים הרים תינוקות וסייר במרכזי הדרכה, והנה הבוקר הזה הוא ח"כ. סתם ח"כ.
"רק הבוקר יצאתי לסיור בצפון, אני עדיין לבוש בבגדי עבודה", סיפר בקול נוגה ומעורר רחמים. ואז תפסה אותו ההודעה הבלתי נתפסת והכי פחות צפויה: מישהו, מלמעלה, פירק לו את הסירה.

מסביב היה החדר דחוס עד להתפקע. בקושי הצליחו הצלמים למצוא לעצמם מדרך רגל. פואד ישב שם, בכסא שבראש השולחן, וקשה היה שלא להבחין בעגמת הנפש שלו.

"26 שנים אני מכיר את מפלגת העבודה. היא ידעה שעות יפות, עכשיו היא נמצאת במשבר. אין לי צל של ספק שהיא תחזור חזרה", ניסה לנחם, אולי את עצמו.

ומשום מה נשמע היה כמספיד בהלוויה מצערת.

"זוהי מפלגה של ערכים בריאים, של אנשים שאכפת להם", המשיך, וסיפר על זרם ענק של טלפונים שקיבל מאז הבוקר, אנשים שהתקשרו להודיע כי בדעתם לחזור למפלגה. למה? סתם, כי היו"ר עזב.
גם חיליק בר, מזכ"ל המפלגה, ניסה להרגיע, ללא הצלחה מרובה. "המפלגה חזקה יותר מסך כל מרכיביה, מכל יו"ר, ח"כ או שר שבוחר לנטוש את ספינת האם שלנו בזמן צרה. אנחנו יוצאים למלחמה לשיקום הבית!"

האם אתה מתכוון להתמודד על ראשות המפלגה? - נשאל פואד.

אבל הוא, פוליטיקאי מיומן ומשופשף, לא נפל לפח. "לא, איני מתכוון להתמודד", אמר, ומיהר להוסיף את התוספת, שאף פוליטיקאי אינו שוכח להוסיפה. "אלא אם כן המפלגה תלחץ עלי להתמודד".

אצלנו קוראים לזה "הגדולים לחצו", אצלם זו המפלגה שמאוד לוחצת ופשוט אין ברירה.

קשה שלא לחוש בצער העמוק שיש לפואד, על הולכת השולל של ברק. הוא היה זה ששכנע את ברק לשוב אל ראשות מפלגת 'העבודה'. הוא האמין בו. והנה היום חטף סטירת לחי שעדיין מצלצלת על לחייו.

מאחוריו נראתה תמונת הענק של ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין, כאילו מביטה בנעשה ואינה מבינה. "עמדתי בראש מטה ההסברה שלו", העלה פואד זיכרונות. "יחד הבאנו 44 מנדטים למפלגה. כן, אני מעריך שהוא מתהפך היום הזה בקברו".

רק דמעה קטנה בזוית העין הייתה חסרה להשלמת האווירה הנוגה. אבל לא, היא לא הייתה שם. פניו של בנימין בן אליעזר נראו חרושות קמטים מתמיד, מעיניו נשקפה התוגה הגדולה, אבל גם החלטה נחושה שלא לבכות על העבר.

"למרות גילי, אני אוהב להסתכל קדימה", אמר בקול שקט. ולא התכוון ל'קדימה'.

שחר של יום חדש

את האופוריה פגשנו בישיבת סיעת הליכוד. כבר תקופה ארוכה שהפנים שם לא היו כל-כך שמחות. השמועות מדברות על שני חברי סיירת מטכ"ל לשעבר, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון, אהוד ברק, שישבו בינם לבין עצמם וטוו את הרשת.

מן הסתם שפך ברק את ליבו בפני ביבי על הצרות שהוא אוכל במפלגתו פנימה. נתניהו שבר את הראש, ניסה לטוות מהלכים, עד שהגיע לרעיון המבריק. הרי אם ברק נשאר, המורדים מתארגנים ויוצאים. זה היה רק עניין של זמן קצר. מה גם שדניאל בן סימון כבר איים בפרישה אישית. לצאת בלי אישור המפלגה הוא לא יכול טכנית, ואת אישורה בחיים לא היה מקבל.

הפתרון: פרישה והקמת מפלגה עצמאית.

החיסרון: למפלגת העבודה יש מוסדות מבוססים, שם מוכר, לא פשוט ליצור הכול מאין.
ה'אין מה להפסיד': הרי ממילא הכתובת כבר על הקיר. ברק לא היה מקבל פעם נוספת את ראשות המפלגה. אז מה יש כאן להפסיד? עוד שבועות אחדים היו מתחריו מבית - הרצוג, בן אליעזר, ברוורמן - יחד עם עופר עיני, יו"ר ההסתדרות, מצליחים לכנס את מוסדות המפלגה ולבחור, מעל לראשו, יו"ר חדש, מבטיח. רענן.

מפרישתו, יכול לצמוח לו רק רווח: לרוץ לבחירות הבאות כיו"ר מפלגת 'העצמאות', לזכות במעט מנדטים, אבל בכוח שהוא שלך ושהחברים שלך אינם יכולים לקחת אותו ממך בכל בוקר מחדש. ואולי, אם ירחם נתניהו, עוד יעניק לו בשנית את תיק הביטחון הנחשק.

אגב, כל השיחה הנ"ל היא תרחיש דמיוני בהחלט. איש אינו מודה בקיומה. גם לא באפשרות לפיה היה לנתניהו חלק במהלך המבריק של ברק.

וכך, פתאום קם אדם בבוקר, והחליט כי הוא מתחיל ללכת. לא עוד מפלגת העבודה, היא מתה. איננה. בדיוק כמו במבצע צבאי. היה כור בעיראק, אין כור בעיראק. מה שפצצות יכולות לעשות.

רק קצת יותר מעשור חלפו מאז נצחונו הגדול על נתניהו, עת נשא את נאום ה"שחר של יום חדש" שלו. והנה, לא יום חדש, לא שחר, לא מפלגה.

מעל לפני השטח משחקים בליכוד את המשחק המושלם. בתדריך לעיתונאים הסביר לנו יו"ר המפלגה, זאב אלקין, ברצינות תהומית, כי במהלך הלילה הם מקווים לסגור את המו"מ מול המפלגה החדשה.

הוא הניף את דפי הנייר המהודקים שבידו, ההסכם הקואליציוני הקודם עם מפלגת 'העבודה'. "הם ינסו לקבל משם את המקסימום, אנחנו נשתדל לתת את המינימום", אמר.

ולמה קיננה בליבי התחושה כי למרות כל מה שהוא אומר ומסביר, הכול כבר סגור, עד לפרט האחרון, עם 'עצמאות'?

בלילה התברר שאכן כך: השר שלום שמחון, על פי התוכנית, יישודרג לתיק התמ"ת במקומו של פואד בן אליעזר, סגן השר וילנאי ימונה לתפקיד השר לענייני מיעוטים במקומו של אבישי ברוורמן, סגנית השר אורית נוקד תצטרף גם לשולחן הממשלה, ותהיה שרת החקלאות במקומו של שמחון. רק תיק הרווחה, שהתפנה עם התפטרותו של יצחק בוז'י הרצוג, יישאר בינתיים בידיו של נתניהו.

הפכנו את המציאות לנראות, אמר אלקין

בעוד נתניהו פותח את ישיבת הסיעה בצורה ממלכתית ומדבר על חיזוקה של הממשלה, העדיף יו"ר הסיעה, זאב אלקין, להשחיז סכינים.

תחילה היה לו לנתניהו דברי ניחומים לאלקין, על פטירת אביו, "המתמטיקאי הדגול, מנהיג יהדות אוקראינה".

"היינו אתך באבלך, אנחנו אתך בשובך", אמר ליו"ר הקואליציה, שחסרונו למספר ימים מהכנסת הורגש היטב. גם אצלנו, הכתבים הפוליטיים. אין כמו אלקין מי שיודע להסביר, לפרט, להנחות.
"גם הפלשתינאים מבינים שהממשלה הזו תהיה פה בשנים הבאות", המשיך נתניהו באופטימיות.

אבל אלקין העדיף להיות פחות ממלכתי. "הפכנו את המציאות לנראות", אמר, והסביר כי גם עד כה לא היו קולותיהם של כל חברי העבודה מונחים בכיס של הקואליציה. "קיבלנו מהם 7-8 מנדטים, במזג אוויר טוב", יאמר אחר-כך, בתדרוך לעיתונאים.

"כל מי שתפר חליפות וניבא התרסקות של הממשלה - התבדה", הצליף לכיוונה של 'קדימה', שהבוקר הזה לא הביא לה הרבה אושר בכנפיו.

"ואיך אמרה 'קדימה' בוועדת הכנסת? שההתפלגות היא לא מהלך שיעלה על הדעת?! היא האחרונה שתוכל להטיף לנו מוסר!"

אחר-כך, בהודעת הסיעה הרשמית, הגיע גם הפירוט. "הריקבון האמיתי נמצא בקדימה. שם כבר לכולם יש תיקים: לרמון, להירשזון, לאולמרט, ללחיאני, לגלעד שרון ולעוד. מה שמאחד את הוותיקים והחדשים בקדימה היא קופת שרצים ומעשי שחיתות. לבני רקחה את פילוג הליכוד והקמת קדימה, ואספה בדרך פליטים ללא מצע אידיאולוגי".

כולם מדברים על כולם

'סיעת אקירוב', הכינוי החדש של מפלגת 'העצמאות', הוא מטבע לשון שטבע ח"כ אחמד טיבי, וחובה לתת לו זכות יוצרים.

אבל מי שאימצה בחום את מטבע הלשון הייתה חברת הכנסת שלי יחימוביץ', שיש מי שכבר ממהר להכתיר אותה כיורשת העצר של ברק בראשות מפלגת העבודה.

ועדת הכלכלה, בראשות ח"כ כרמל שאמה, שהתכנסה באולם הנגב, הפכה עד מהרה למקום בו השמיעו כולם את דעתם על כולם.

"אני נגד משרד האוצר, ובעד כרמל שאמה", צעק ח"כ מנחם אליעזר מוזס, כשהצביע בעד מסקנות ועדת ששינסקי.

" הצבעתי בגלל הערר של האוצר נגד חוקי ועקנין ומוזס", מיהר אחר-כך להסביר את הצבעתו. "הבנתי ששר האוצר לא מתכוון לקחת את הכסף מתמלוגי הגז לטובת האזרחים".

בצד, בשיחה אישית, הוא הבטיח להצביע יחד עם האופוזיציה באי-אמון בממשלה. "תהיה לזה משמעות, הוא הולך להיות סגן שר החינוך, לא?" - ניסה אחד מאנשי הליכוד הבכירים לרמוז לי, כשסיפרתי לו על האפשרות המסתמנת.

"מצוקת הדיור היא מצוקה מספר אחת של הציבור, העם יתקומם, בסופו של דבר, כמו בטונסיה. הם השתגעו?!" - אמר לי ח"כ יצחק ועקנין, וכעס עצום נשמע בקולו. לא, הוא אינו מתכוון לוותר, שב ואמר לנו בטון מאיים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!