קלענער דער עוילם גרעסער די שמחה

מעגל 'העבודה'

מי אמר שאהוד ברק איבד את השפעתו בציבור? הנה, ביום בהיר אחד, וזה היה היום, קם לו ברק ומחליט שזהו יום ה'עצמאות' שלו, ומיד מתפצל העם לשניים - המיעוט אומר 'הלל', בלי ברכה, והרוב יוצא ל'מנגלים' ושורף את ה'מועדון'...

איזו מן 'עצמאות' זו כש'העבודה' הפכה היום ל'פרך' עבורנו, ונאלצנו לקפץ מפילוג אחד, לשלוש הודעות התפטרות של שרים, ועוד ישיבת סיעה אחת של ה'ליכוד' שבה הודה ראש הממשלה נתניהו לכל מי שהיה ויהיה שותף למהלך.

רק עכשיו התפנינו לערוך סיכום ביניים ולבחון מי הוא המרוויח הגדול ומי המפסיד.

אין ספק שהמרוויח הגדול מהמהלך של ברק הוא נתניהו, שגם היה בסוד כל התכנון. נכון שהקואליציה שלו הצטמצמה ל-66 ח"כים בלבד, וכח המיקוח של ליברמן וש"ס הפך למעט משמעותי יותר, אבל גם קודם לכן הקואליציה ה'רחבה', עם השרים והח"כים הלעומתיים של 'העבודה', היתה רק 'אשליה'.

נתניהו, זוכה להיות מיחידי הסגולה שהתקיימה בהם הלכה למעשה, המשוואה האידישאית עתיקת היומין: "קלענער דער עוילם גרעסער די שמחה"... (בתרגום יבש: ככל שקטן הציבור גדולה השמחה).

מי שעוד עשוי להפיק דיבידנדים מה'עצמאות' של ברק, היא שס, שתקבל לידיה, ככל הנראה, את תיק 'הרווחה'. סוף-סוף היא תוכל להשלים את פרק העשיה החברתית שכל-כך חסר לאריאל אטיאס. אבל את תיק הרווחה יקבל כנראה...אלי ישי, שיפנה בעבורו את תיק הפנים למי שהגר"ע יוסף יחליט עליו. מאחר והבחירות המוניציפליות אינן נראות באופק, כמו אלו לכנסת, ומשרד הפנים הוא בימים אלה יותר חטוטרת על גבה של שס מתועלת, ישמח ישי להפטר ממנו ועמו מקן הצרעות של העובדים הזרים והכבאים, ויקויים גם בו 'משנה מקום משנה מזל'.

ואל תמהרו להוציא מכלל אפשרות שגם ליצמן ירצה לנצל את המומנטום ויבקש להפטר בהזדמנות הזו מתיק הבריאות.

אז אם כולם יצאו מורווחים מי הוא בכל זאת המפסיד הגדול?

לדעתנו... אריה דרעי. עד שהוא יצא אמש שוב לתקשורת ובפיו הכרזה נוספת בנוסח: "זאב , זאב" על חזרה לפוליטיקה, הוא לא זכה לשום 'משוב' בתקשורת, וברק, שברח גם ממפלה במפלגת העבודה', נטל לעצמו את כל תשומת הלב הפוליטית.

עכשיו הוא יצטרך לחכות להזדמנות הבאה ששס ו'יתד נאמן' יתכסחו ביניהם, כדי להשתחל פנימה ולהיות השלישי שיכריע...

"זכות הציבור" איבדה עצמה לדעת

הכותרת הכי נצפית ונקראית, לפני שהודעתו המפתיעה של אהוד ברק על יציאה ל'עצמאות' פוליטית תפסה את ה'בכורה', היתה הפרוטוקול המלא של משפט קצב שפורסם אתמול. בין השאר מתח בה בית המשפט ביקורת קשה על התנהלות התקשורת בפרשה, אבל הוא עצמו סיפק לעתונות את הגירסה המתקדמת ביותר של חומרים צהובים, היוצאים לראשונה מתחת למכבש הדפוס בצורה 'פלסטית', כאילו היו עטופים בלמינציה כדי שיהיו עמידים לזמן ארוך.

החלקים שאינם 'פלסטיים', אבל אולי עשויים מחומרים מסרטנים יותר, לא מצאו, כמעט, את מקומם לקבצים הללו, שמילאו את עיתוני היום. הם כנראה אינם חשובים בעיני מישהו, או שהם חשובים עד כדי כך שעורכי העיתונים דאגו להעלים אותם.

למה להלעיט את ציבור הקוראים במה שהם לא צריכים לדעת? ו"זכות הציבור", שרוממתה בפיהם תמיד? היא איבדה עצמה, היום...לדעת.

מסתבר שהסיפוק הרב שהביע היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז, בעקבות הכרעת הדין במשפט שהוא החליט רק אחרי זיגזוגים רבים להגישו במתכונתו, היה מוגזם. אותה הכרעת הדין של קצב מצביעה גם על מעשים בלתי ראויים מצדו, החושפים את הקשר הפסול שבין הפרקליטות והתקשורת בישראל, המתפרנסות זו מזו. במשפט קצב יהיה כנראה לקשר האפל הזה גם מחיר מפולפל של הקלה בעונש.

מזוז, ביקש לתקן את הרושם הרע שנבע מחוסר בטחון משפטי שהפגין מחד, ושהוביל אותו להסכים לעיסקת טיעון עם קצב, עוד לפני משפט, ומאידך הביא אותו להסתערות נקמנית עם פטיש המשפט ביד, לאחר שגילה שקצב היתל בו וחזר בו מה'עיסקה'. הוא החליט להופיע מעל כל במה אפשרית כדי להסיר ממנו את ה'כתם' המשפטי.

כשהוא מעונב ומעומלן התייצב בתוכניתם של הציניקנים לונדון וקירשנבאום ושם מצא לנכון לומר בין השאר: "אני לא מתרשם שמדובר בעלילה... האופציה של עלילה נראית לי די קלושה". בהופעה תקשורתית אחרת אמר מזוז: "הסתבר שיש לנו אדם שלאורך השנים התנהג התנהגות עבריינית סדרתית".

השופטים מתחו ביקורת קשה ביותר על התנהלותו זו של היועץ המשפטי דאז. בהכרעת הדין שפירסמו אתמול הם קובעים:"דעתו של היועץ המשפטי לממשלה הינה חשובה, אף חשובה מאוד, אלא שחשיבות זו צריכה לקבל ביטוי עת נערכת התייעצות מקצועית על ידי צוות המשפטנים הדן בשאלה אם להגיש כתב אישום אם לאו, בדיונים פנימיים ולא בפומבי".

שופטי בית המשפט המחוזי גם מזכירים את מה שאמר באותו נושא ממש הבג"צ:"היועץ המשפטי לממשלה והכפופים לו נדרשים לעריכת חשבון נפש באשר להתנהלותם אל מול פני התשורת, ולא בפרשה זו בלבד, כי אם כדפוס הולך ומתמשך". השופטים של קצב מכנים את התנהגותו של קצב: "תקלה מצערת".

הביקורת החשובה הזו על היועץ המשפטי לממשלה, שהיא חלק בלתי נפרד מהכרעת הדין בפרשת קצב, כמעט ולא נמצא מקום בעמודים הרבים שהקדישה לנושא התקשורת היום. אבל לא במקרה מצאנו התייחסות עקיפה אליה בידיעה אחרת. היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, שהחליף את מזוז בתפקידו, מצוטט בה במשפט מתוך ראיון ראשון ו'תמים' שהעניק לבטאון לשכת עורכי הדין 'עורך דין'. ויינשטיין אומר שם:"השופטים אינם מהססים להביע ביקורת על הפרקליטות, לפעמים אפילו ביקורת חריפה מדי, לטעמי".

בפרקליטות ובתקשורת חושבים, כנראה, שכולנו פתיים להאמין שהדברים של היועץ ויינשטיין מופיעים בדיוק בעיתוי הזה שבו מתפרסמת הביקורת החריפה של שופטי קצב נגד היועץ המשפטי, במקריות והם תלושים מכל דבר. אולי זה חלק מהתלות ביניהן, עליה מצביעים השופטים.

צו איסור פרסום

עם בני הסה ז"ל, שרוצח נתעב נטל את חייו בנסיבות שעל חקירתן הוטל איסור פרסום, ההיכרות שלנו היתה אישית. מזעזע לחשוב, שבלחיצה קלה על הדק, ניתן ליטול מעולמנו דמות מופת, תורנית וערכית כאחת, שבחיי המעשה שלה היתה מיחידי הסגולה היודעים את סוד נוסחת המיזוג בין קפדנות ודייקנות 'יקית' לרגישות טבעית.

מיד עם קבורתו ניכר החלל שנוצר, במיכסת המידות שהיו טבועות בו, שעליהן מושתת עולמנו. מנהל 'חברה קדישא' הוא אמנם לא סגן פרקליט המדינה, ו'הסה' הוא שם מיושן יותר מ'ניצן', אבל רצח בדם קר הוא בוודאי יותר מסרטון של תמהוני המופץ באינטרנט, והאיום והעידוד לבצע רצח שכזה, בוודאי שכלול ברצח עצמו.
אז איך זה שביום שלמחרת הרצח, אין מי שמתעניין בהיבט של הפקרת דמם של עובדי הציבור האחרים שמתפקידם להגיש שירותי דת לציבור, כמו עובדי חברות הקדישא, או רושמי הנשואין או עובדי בתי הדין המוצאים עצמם, לא פעם מותקפים, ואינם זוכים להגנה.

במקרים כמו של הסרטון על סגן פרקליט המדינה שי ניצן פעלו במהירות תחת המסר "זה עלול להסתיים ברצח", וטוב שכך. אבל כאן זה כבר הסתיים ברצח ובכל זאת לא נראה שלמישהו זה מזיז.

אלא אם כן גם על העשיה הזו יש... צו איסור פרסום.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!