להזדקן כקפיטליסט או כסוציאליסט?

שני מוצרים שולטים בכיפת שוק התנאים הסוציאליים - קרנות הפנסיה וביטוחי המנהלים – ואין חולק על חשיבותם: תפקידם לספק פרנסה לגיל הפרישה, למקרה פטירה ולמקרה אובדן הכנסה. מקובל להגדיר את ההבדל ביניהם בכך שקרן פנסיה הינה מוצר קשיח, לעומת ביטוח המנהלים המאופיין בגמישות. בקרן הפנסיה זכויותיו של עמית המצטרף בגיל מסוים זהות לזכויותיו של עמית בגיל מקביל המעביר הפרשה זהה. אין ביכולת העמית לשלוט על הזכויות ולהתאימן לצרכיו או לרצונותיו. לעומת זאת,

ביטוח המנהלים הינו מוצר גמיש אשר ביכולת כל מבוטח לעצבו על פי אמונתו, צרכיו ורצונותיו, ולהתאים לעצמו רמת כיסוי אישית המתאימה לגיל הפרישה, למקרה פטירה ולעת אובדן הכנסה (כל זאת במגבלות הוראות הפיקוח, הקובעות כי לא יותר מ 35%- מהכספים יושקעו ב'ריסק', והיתר יופנו לחיסכון). לאור זאת, שני מבוטחים באותו גיל, המעבירים הפרשה זהה - אין כל ודאות שתוכניתם מקבילה. ההבדל מתחיל כבר בהגדרה: הלקוח בקרן הפנסיה נקרא עמית, ואילו בביטוח המנהלים הוא נקרא מבוטח. הגדרה זו אינה עניין של סגנון כזה או אחר, אלא היא מצביעה על עניין שבמהות: קרן הפנסיה וביטוח המנהלים הם אכן מוצרים הבאים לתת פתרונות למצבים דומים, אך הורתם "בבתי מדרש" חברתיים שונים, ובעצם נוגדים. הורתה של קרן הפנסיה בבית המדרש הסוציאליסטי, בעוד ביטוח המנהלים נוצר בבית המדרש הקפיטליסטי. שני מקורות אלו משפיעים השפעה ישירה על המוצר בכל אחד מתחומיו, כפי שנראה להלן.

כולם למען כולם

בבסיס הסוציאליזם עומדת תורת השוויון, הדוגלת באחידות המעמדות ובחלוקת הנכסים החומריים ופירותיהם בחלוקה צודקת בין כל האזרחים (הרעיון הקיבוצי מגלם את התפיסה הזו בזעיר אנפין, בקהילה אחת). גם קרן הפנסיה בנויה על בסיס קבוצתי, כאשר בבסיסה עומד רעיון ההדדיות הקיבוצית. כל חבר בה הינו אחד מתוך קבוצה, ולכן הוא נקרא עמית, כשאר החברים. קרנות הפנסיה נולדו ופרחו בימים שבמדינת ישראל שלטה ההסתדרות, שנטעה את השיטה הסוציאליסטית בחברה בכל דיני תורת העבודה. באופן כולל, ניתן לומר כי קרן הפנסיה הינה מוצר פטרוני, שוויוני והמוני; ונבאר דברינו:

גישה פטרונית: הקרן מבוססת על תקנון, שלהבדיל מחוזה הוא מסמך מחייב רק עד לעדכונו מחדש (בעוד חוזה הוא מסמך תקף לאורך כל תקופת החברות). מאחר והשיטה מבוססת על אחדות ושוויוניות, נלקח בחשבון מראש כי אם יחולו שינויים (כגון הארכת תוחלת החיים וכדומה), הרשות בידי המנהלים לשנות את כללי הזכאות של העמיתים. במידה ולא יספיקו לכולם הכספים הציבוריים, תקטן הזכאות לכלל החברים, וכדי לשמור על גובה הקצבה יצטרכו העמיתים לשלם עוד מספר שנים ולצאת לפנסיה בגילאים יותר מאוחרים. לא מדובר בחזונות היפותטיים בעלמא. לאחרונה, התרחיש האמור אכן התממש. מתוקף השיטה קיים גם סבסוד צולב בין החברים, כאשר צעירים ובריאים מסבסדים את המבוגרים, את החולים ואת בעלי המשפחות הגדולות.

גישה שוויונית: המוצר הינו זהה לכלל החברים, והקריטריונים המבדילים הם גיל הכניסה וגובה ההפרשה בלבד. המוצר אינו מתוחכם. הגדרות התקנון הינן בסיסיות ואינן מותאמות אישית לכל רוכש. גם התעריף הינו אחיד וקבוע לכלל החברים, ומתוקף כך גם אינו מתייקר לאורך שנים.

גישה המונית: ההצטרפות לתוכנית היא נוחה. למעשה, לאור העובדה כי אין ביד העמית כוח החלטה והפטרונים הם המחליטים לפי גיל הכניסה וגובה התשלום בלבד, על מנת להצטרף מספיקים שם, כתובת ומספר תעודת זהות בלבד.

כדי שההצטרפות תהיה רחבה אין צורך במילוי הצהרת בריאות, אך כדי למנוע מחולים לנצל את השיטה, קיים מנגנון של תקופת אכשרה. המנגנון בוחן במשך 5 שנים את המצטרף, ומגביל את זכאותו בגין מחלות קיימות. המצטרף בעצם אינו יודע עד לעת קרות המקרה שבעטיו הוא תובע את כספו מהם תנאי הקבלה, שהרי הם יתבררו למפרע כשתוגש התביעה. התוכנית מעניקה זכויות בעת פטירה לבת הזוג לכל החיים, ולילדים ולסמוכים על שולחן הנפטר עד הגיעם לגיל 21 . תנאי הקבלה ההמוניים עומדים לטובת המשפחות הגדולות, מאחר שהם נותנים מענה עתידי והגנה אוטומטית למשפחה גדולה ללא הגדרה ראשונית ברורה, שהרי בעת ההצטרפות אין יודעים מה יהיה גודל המשפחה העתידית בעת תביעה. הגישה ההמונית מצטיינת בהענקת השירותים בעלות נמוכה, הן בגובה דמי הניהול הנגבים והן בעלות השוטפת של ההגנות הביטוחיות למקרה פטירה ואובדן הכנסה. הדבר מתאפשר במיוחד לאור השיטות שהוצגו, הפשוטות בעיקרן, וחוסכות משאבים וכוח עבודה.

חליפת זקנה אישית

בבסיס הקפיטליזם עומדת תורת החופש, הרכושנות והקניין הפרטי. הקפיטליזם דוגל ב'תורת האני', אשר מצביעה על היחיד כפרט אשר זכותו לנהל את חייו כפי רצונו והשקפתו, והוא מתנגד למתן האפשרות לכלל – או לקבוצה כלשהי - להגביל את חירותו ורצונו. מכאן בסיסה של תוכנית ביטוח המנהלים – תוכנית אישית התפורה לפי צרכיו של הפרט על פי ראייתו האישית. זו כמובן הסיבה לכך שבעל התוכנית נקרא מבוטח, שהרי הוא יחיד לעצמו כאשר הוא תופר לעצמו את חליפתו הביטוחית לעת זקנה. כאמור, ביטוח המנהלים הינו האנטיתזה לקרן הפנסיה הקיבוצית, ולפיכך הוא נתון לבחירה ואינו פטרוני, אינדיבידואלי ולא שוויוני, יחידני ולא המוני; וגם בכך נרחיב:

נתון לבחירה ואינו פטרוני: ביטוח המנהלים הינו חוזה אישי, התקף לאורך כל תקופת הביטוח. למרות שמדובר בתקופה ארוכה היכולה להימשך על פני שנות דור ואף למעלה מכך, לחברת הביטוח אין זכות לשנות את תנאי החוזה כל עוד מתמיד המבוטח בתשלומיו. על חברת הביטוח לצפות את פני העתיד בעת ההצטרפות הראשונית, כיוון שלא תוכל לשנות את התנאים לאורך השנים. בביטוח המנהלים אין סבסוד צולב. כל אחד משלם לפי רקעו ולפי יעדיו. הצעיר ישלם פחות והמבוגר יותר. החולה יידרש לשלם תוספת בריאות, והעוסק בעיסוק מסוכן יוסיף תוספת סיכון.

אינדיבידואלי ולא שוויוני: ביטוח המנהלים בנוי באופן פרטני בהתאם לרצונותיו של המבוטח. כאמור, התוכנית מורכבת למעשה משלושה מרכיבים: חיסכון לגיל הפרישה, הגנה למקרה פטירה ופתרון לעת אובדן הכנסה. לכל חלק יש לתת את תשומת הלב הראויה בעת ההצטרפות, ויש להתאים את גובה הכיסוי הנוכחי הנדרש ולהתמיד במעקב ובהתאמה במשך השנים. התעריף הינו דיפרנציאלי. המחיר לוקח בחשבון משתנים רבים, כהתפתחות הגיל לאורך השנים, שינוי במצב הרפואי ובעיסוק, ועוד. המחיר יתייקר בהתאמה בהתאם לרמת הכיסוי הנדרשת. מבנה התוכנית מאוד גמיש, ומותיר בידי הפרט את ההחלטה על הקצאת המשאבים. המבוטח הוא הקובע כיצד לחלק את ההפרשה בין המרכיבים השונים, הן לעניין גובה הכיסוי והן לעניין ההגדרות הנרכשות המזכות בגין אירועים שונים. במקביל, הגמישות מותירה בידי הלקוח את ההחלטה על האופן בו יועברו לרשותו הכספים בעת הפרישה או חלילה באירועים מזכים - כסכומים חד פעמיים או עונתיים-קצבתיים.

יחידני ואינו המוני: אחר והתוכנית בנויה על בסיס פרמטרים אישיים, נדרשים מירב הפרטים, החל מנתונים אישיים ועד לכיסויים הנדרשים. כאן לא מסתפקים בשם ובמספר תעודת זהות, ונדרשת טופסולוגיה רצינית להצטרפות. חברת הביטוח דורשת הצהרת בריאות פרטנית, אשר על פיה תחליט אם ובאיזה תנאים יצורף המציע לתוכנית. כאשר מדובר בסכומים גבוהים, יידרש המבוטח לבדיקות רפואיות ולעיתים להמצאת מסמכים. להבדיל מקרן הפנסיה, לאחר התהליך ידע המבוטח בבירור לגבי מה הוא מכוסה, וכיצד יקבל את הפתרונות הנרכשים במידה ויזדקק להם. בשונה מקרן פנסיה, שוב, התוכנית אינה מתאימה עצמה אוטומטית למשפחה העתידית. התוכנית מבוססת על בירורים פרטניים, ולכן אין בה כיסוי למצב עתידי ערטילאי. סכומי הפיצוי נקבעים בהסכמה הדדית, ומכאן גם עולה עד כמה חשוב המעקב והעדכון במשך השנים. ההבדל מתבטא גם בעלויות התפעול. כיוון שהשיטה היא פרטנית ומורכבת היא דורשת משאבים רבים יותר, והעלויות השוטפות מתייקרות בהתאם. ביטוח המנהלים מעניק למבוטח חופש בחירה בין מסלולי הצמדה שונים, וכתוצאה מכך נגזרת התשואה. הביטוח מעניק לחוסך/מבוטח חופש בחירה בין מסלולי התשואה השונים.

אז מה עדיף?

בעולם הנוכחי, ששולטת בו הגישה כי ה'אני' עומד במרכז, אין תימה כי בדור האחרון נוטה החשיבה להעדפת ביטוח המנהלים על פני קרן הפנסיה. המצדדים תומכים טענותיהם בין השאר באירועים הקשים המתרגשים חדשות לבקרים, שהרי אפילו לאירועי טרור לא ניתן מענה בחלק מתקנוני קרנות הפנסיה. מנגד, טוענים המתנגדים כי עלויות התחזוקה גבוהות מדי בביטוח המנהלים, וכן כי המורכבות פועלת במקרים רבים לרעה, שהרי לרוב האנשים קשה להיכנס לעובי הקורה ולתכנן לעצמם מוצר ביטוחי ברמה גבוהה. האמת היא שהמציאות הכלכלית בזמן האחרון הולכת ומנמיכה את החומות המפרידות בין התוכניות השונות. אם בעבר שלטה גישה של העדפה מוחלטת של תוכנית אחת על פני חברתה, היום, כשקרנות הפנסיה רובן ככולן עברו לשליטתן של חברות הביטוח, נבנה גשר בין השיטות, וניתן לרכוש אחת ולהשלים החסרונות או לפצל את השכר בין שתי תוכניות. אך המלצה אחת בפי: תנו את השליטה ואת ההחלטה רק ביד מומחה האמון על ניהול תנאים סוציאליים במקצועיות והתאמה.


חנוך הירשוביץ הוא מנכ"ל חברת 'הירשוביץ פתרונות'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!